רשימת שאלות מן הקוראים - ה

• בספר ישרש יעקב כותב,

"שמעתי מר' פלטיאל, בנו של הגביר המפורסם החסיד ר' נטע טשעסנער מק"ק וואלאדאווע, ור' פלטיאל הוא גיסו של אדמו"ר מסלאנים זצ"ל".

האם ידועים פרטים נוספים על ר' פלטיאל, וכיצד היה גיסו של האדמו"ר מסלאנים?

• רבי אדוני'הו קראוס, בסוף חלק ג' של ספרו אדני היד החזקה, כותב כי אשת רבי יוסף זאקס מלייפציג, היתה קרובת משפחה של רבי ישראל סלנטר.

האם ידועים פרטים נוספים על משפחה זו, וקשריה לרבי ישראל ליפקין מסלנט?

• גיסו של רבי אברהם הלל גולדברג, רבו של כפר פינס, [ומלפנים בפתח תקווה, מגיד שיעור בירחי כלה, יליד העיר סקידל פלך גרודנא]. רבי אריה טהורי שהוציא ספר 'הגות והגיגים' כותב בהקדמת ספרו, שאביו - הוא חמיו של רבי אברהם הלל גולדברג הנ"ל - רבי אלעזר פינחס טהורי [טורק] ז"ל יליד בריסק, סיפר לו כי הם מצאצאי המלבי"ם זי"ע.

יש לציין כי רבי אלעזר פינחס היה יתום מאביו מגיל 9, אז עלתה אמו האלמנה מרת רייזל לירושלים.

האם ידועים פרטים נוספים על רבי אלעזר פינחס, והקשר למשפחת המלבי"ם?

עדכונים והשלמות לפרק צאצאי מרת דבורה בת הבאר מים חיים

בפרק הקודם הובאו ראיות ברורות לכך שמרת דבורה בת הבאר מים חיים היתה נשואה לרבי משה לייב מויז'ניצא, ולהם נולדו בן ובת, ר' יצחק אייזיק ועטיל אסתר. לר' יצחק אייזיק היו שתי בנות, העניא ביילא שנישאה לר' ישראל דב הלר, וחיה דבורה שנישאה לר' יצחק בלאה. עטיל אסתר נישאה לר' יששכר ממזיבוז', ובנם הוא ר' יוסף חיים אבי משפחת חיימזון, ובת נוספת היתה להם בשם מכליא.

בירור זה נועד בעיקר כדי לדחות מסורת אחרת, לפיה היה ר' יצחק אייזיק עצמו נשוי למרת דבורה. מסקנתי זו התקבלה גם על דעתו של ידידי רנ"א וקשטיין שהביאה כדבר פשוט במאמרו ב"ויתיילדו" ביום ועש"ק האחרון.

באותו פרק לא טיפלתי במסורות אודות ר' דוד יהודה מבובריק אבי משפחת זלץ, שמשפחתו מוסרת שאף הם צאצאי הבאר מים חיים. השארתי על כנה את ההנחה אליה הגיע השופט וינגורד, לפיה היה ר' דוד יהודה בעלה של דבורה, ולשם כך הנחתי שמרת דבורה התגרשה מבעלה ר' משה לייב, ואחר כך נשא ר' משה לייב את אשתו השניה, מכליא, שעל קיומה יש לנו מידע נוסף. העזתי לצדד שמא עטיל, בתו השניה של ר' משה לייב שנישאה לר' יששכר ממזבוז', ולהם בת שנקראה מאחלה, היא בת מהזיווג השני. אלא שהדבר נוגד למסורת משפחת חיימזון, וכלל הוא בידינו שאין מקעקעים מסורת הקרובה בזמן למאורעות בקושיות מעין אלו, ומשפחת חיימזון מתעדת כבר את ייחוסה לבמ"ח משנות התע"ר – כשבעים שנה בלבד אחרי פטירת מרת דבורה.

והנה, ירון פודהוצר הפנה את תשומת לבי למפקדי מונטיפיורי משנת תרט"ו, בהם מופיע אבי משפחת זלץ, ר' דוד יהודה מבוברקא, עם שנים מבניו שעל קיומם ידוע לנו גם ממקורות אחרים – ישראל ומשה. אך למרבה הפליאה, ר' דוד יהודה (בן 44) הגיע לארץ בשנת תר"א, אשתו יוטא בת 43, בנם ישראל בן 7 והבן השני משה בן 4.

כשהמידע הזה לפנינו, החשבונות הבאים פשוטים ולא דורשים ידע מתמטי או כישורים גניאולוגיים יוצאי דופן. תינח אשה בשם יוטא – היא יכולה להיות זיווג שני, ולא בהכרח אם הילדים הרשומים במפקד. אך אם ישראל היה בן 7 בתרט"ו, ומשה בן 4, הרי שישראל נולד בשנת תר"ח ומשה בתרי"א – שניהם אינם ילדי דבורה בת הבאר מים חיים, שנפטרה בתר"א, כמפורש על מצבתה!

המסקנה ברורה בתכלית: אם לקיים את המסורת שבני משפחת זלץ הם נכדי הבמ"ח, הרי שאשת ר' דוד יהודה היא נכדת הבמ"ח, ואינה דבורה בתו של הבמ"ח. סביר שזו נכדה שנישאה לר' דוד יהודה כאן, בארץ ישראל, שהרי הם נולדו לר' דוד יהודה אחרי עלייתו לארץ. שמה של אשת ר' דוד יהודה הוא יוטא על פי המפקד. אם כך – אולי ייטל, בת ר' משה לייב ודבורה, שהיתה נשואה לר' אברהם יששכר ממזיבוז, היתה נשואה לפני כן לר' דוד יהודה? אפשרות סבירה בהחלט. בכך נישאר עם היותם צאצאי דבורה בת הבאר מים חיים, כנתמך מהימצאות השם "חיה דבורה" גם אצלם: חיה דבורה בת ר' יעקב זלץ ב"ר משה הנ"ל, וחיה מרים דבורה אשת ר' צבי יחיאל (ראה בספרו החדש של ר' בנימין, הקהילה האשכנזית בטבריה, ערך 952, ושם תיעוד הנוסח של מצבתה).

(ישנן גם אפשרויות אחרות, כמו ערבוב בין שני ר' דוד יהודה מבובריק שחיו בצפת באותה עת. גם זאת הראה ירון: יש דמות ידועה שנקראה "ישראל נח זלץ". ובמפקדים משנת תרט"ו אנו מוצאים בצפת את את ר' יודיל מבוברקא, אביו של ישראל נח. א"כ יתכן שר' יודל אבי ר' ישראל נח הוא שהיה נשוי לבת או נכדת הבמ"ח, וייחוסו הועתק בטעות לעמיתו, כנראה קרוב משפחתו, שנקרא אף הוא ר' יהודה זלץ ואף הוא הגיע לצפת מבובריק).

מעתה אכן אין צורך להניח שהיו גירושין בין ר' משה לייב לדבורה, ויתכן שמחלה נישאה לר' משה לייב אחרי פטירת דבורה בת הבמ"ח. לפי זה מיושבת היטב מסורת משפחת וינברג שעטיל הסבתא שלהם היא בת דבורה בת הבמ"ח, ותמהתי כיצד יתכן הדבר שהרי עטיל זו נולדה כנראה בערך ב-1835, בשעה שדבורה הייתה אמורה כבר להיות בארץ ישראל אם היא היתה נשואה אז לר' דוד יהודה. אך לפי האמור אין קושיה כלל: ר' משה לייב עלה לארץ ישראל יחד עם אשתו דבורה ובתו עטיל-ייטל ונכדתו העניא; אחרי שנפטרה מרת דבורה ונקברה בטבריה נשא ר' משה לייב אשה נוספת ושמה מכליא; בנם של ר' משה לייב ודבורה, ר' יצחק אייזיק, נשאר בחו"ל ושם נולדה לו בתו השניה חיה דבורה, וכעבור שנים עלו אף הם לארץ חמדת אבות.

***

בשולי הדברים ברצוני להתייחס לאפשרות נוספת ולשלול אותה. מישהו העלה השערה לפיה אשתו של ר' משה לייב מויזניצא מכליא, היתה אשתו היחידה, והיא היתה בתו של הבאר מים חיים.

לפי מה שהתבהר בפרק זה, שר' דוד יהודה אבי משפחת זלץ בכל מקרה לא היה בעלה של דבורה, כיון שילדיו נולדו אחרי פטירתה – אין בהשערה זו כדי "לחסוך" משהו. ה"ריווח" היחיד הוא בכך שלפי זה מתבאר למה ר' ישכר ממזיבוז קרא לבתו בשם מכליא, שעה שאין זה שם חמותו אלא שם חמותו החורגת.

אלא שגם במיעוט היכרותי בתחום הגניאולוגיה כבר נתקלתי בתופעות כאלו. קורה שאנשים קוראים לילדיהם על שם אם חורגת, ואין בכך קושיה. ארמוז רק בקצרה, אולי ארחיב בפעם אחרת: רגליים לדבר שר' נפתלי צבי פרוש, עליו כתב בהרחבה ר' בנימין בסמוך שני פרקים, נולד לאשה ראשונה של ר' שלמה זלמן פרוש, ושמה רחל, ולא ל"באבע" המפורסמת מ' מלכה ינטא בת ר' ליבר מרדכי ליפקין. ועם זאת קרא ר' נפתלי צבי לבנו "ליבר מרדכי", בשם זקנו-חורגו! אף אתה על תתמה על ר' יששכר מזיבוזר שקרא לבתו בשמה של חותנתו-החורגת.

אילן יחוסו של רבי שמואל גור

א. רבי שמואל הלוי גור

ב. בן רבי חיים הלוי גארעלאוו, נולד באודסה בשנת תרס"ד נפטר במעלבורן שבאוסטרליה בשנת תשי"ב, זוגתו מרת חיה שרה לבית ליפקין נולדה בדוודז'ין בשנת תרס"ב, נפטרה בירושלים.

ג. בן רבי שמואל הלוי גארעלאוו, נולד במאלאסטאווקא בשנת תרל"ה, נפטר באודסה בשנת תרס"ח. זוגתו מרת מרגלה נולדה באמציסלב בשנת תרל"ה, נפטרה במלבורן בשנת תשט"ו.

ד. בן רבי גרשון הלוי ממלסטובקה, נולד תר"ט נפטר תרס"ג. זוגתו מרת שושה בילה.

ה. בן רבי סיני הלוי משם, נולד תק"פ, נפטר תרל"ג. זוגתו מרת בילה.

ו. בן רבי שמואל הלוי סגל משם.

ז.בן רבי יצחק הלוי משם.

ח. מרת חיה שרה הנ"ל באות ב, בת ר' מאיר אורליק הכהן ליפקין, נפטר כ"ג כסלו תשי"ב. זוגתו מרת לאה מרים נולדה תרכ"ד בדוודז'ין, נפטרה תש"ח בתל אביב.

ט. בן ר' אברהם הכהן ליפקין. וזוגתו מרת חיה שרה.

י. מרת מרגולה הנזכרת לעיל באות ג', בת ר' שמואל הלוי סגל ממלסטובקה, נפטר בוורשא  ביום ט"ו אב תרפ"ז. זוגתו מרת מאשה נחמה בתר' ראובן נפטרה אף היא תרפ"ז.

יא. בן ר' סיני הלוי הנזכר לעיל באות ה'.

יב. מרת שושה בילה הנזכרת לעיל באות ד', בת ר' יצחק וליקובסקי ממסטיסלב, וזוגתו מרת עטא.

יג. בן ר' יהושע לייב וועליקאווסקי משם וזו' מרת הינדא.

יד. בן ר' יחיאל וועליקאווסקי משם.

טו. בן ר' יצחק אייזיק ר"מ ודיין במסטיסלב.

טז. מרת לאה מרים הנזכרת לעיל באות יח, בת ר' יהושע היישיק הכהן אגרנט מדוודז'ין, נולד בשנת ת"ר נפטר בשנת תרצ"ה, זוגתו מרת גרונא לבית כגן.

יז. בן ר' אליעזר הכהן אגרנט, נולד בשנת תק"פ לערך, נפטר בשנת תר"ע לערך.

יח. בן ר' שרגא פייבל הכהן אגרנט ממונסטרישץ, וזוגתו מרת ראסיה.

יט. מרת עטה הנזכרת לעיל באות יב, בת ר' אריה לייב סלוצקין מקישינב, נפטר בשנת תר"י, כנראה מצאצאי רבי אריה לייב אב"ד סלוצק.

כ. מרת הינדא הנזכרת לעיל אות יג, בת ר' יהושע קולוניער מדובראוונא וזוגתו מרת רוסא.

כא. בן ר' יוסף אב"ד ליניץ ושקלוב.

חוקר היוחסין רבי שמואל גור

היום מלאו עשרים וחמש שנה לפטירתו של חוקר היוחסין הנודע רבי שמואל גור. כאן אני מקיים את הבטחתי מלפני כשלושה חודשים לכתוב את תולדותיו ויחוסו.

את פרטי תולדותיו, כתבתי על פי מאמריהם של ידידי חיים פרידמן, ומר צ'ארלס ברנשטיין, בכתב העת SEARCH [Jewish Genealogical Society of Illinois ] כרך 8, גליון3, 1988. 

ואלו תולדותיו:

ר' שמואל נולד במלבורן שבאוסטרליה ביום י"א תשרי תרצ"ב, להוריו ר' חיים הלוי גארעלאוו, ולאמו חיה שרה לבית ליפקין. שהיגרו מרוסיה לאוסטרליה, הוריו מיוחסים לדורות רבים של רבנים, ובמיוחד גאוותם על היחוס למהר"ל מפראג.

בהיותו כבן עשרים, נסע ללמוד בישיבת טעלז בקליבלנד אוהיו, [והיה הבחור הראשון מאוסטרליה שנסע ללמוד בישיבה], משם המשיך לישיבת גייטסהעד. את לימודיו השלים עד לקבלת סמיכה להוראה.

כאשר חזר לאוסטרליה, ניהל את עסקי אביו, ועסק באמנות ובשירה יהודית. בשנת תשכ"ח עלה ר' שמואל לארץ ישראל ביחד עם אמו, וגרו בקרית יובל שבירושלים.

בירושלים נכנס לעבוד ביד ושם, ובמחלקת כתבי היד של הספריה הלאומית בירושלים, הוא גם עסק בכתיבת ערכים לאנציקלופדיה יודאיקה, אודות רבנים וקהילות.

רבי שמואל גור חוקר היוחסין

בעקבות עבודותיו, גילה ר' שמואל את שטח מחקרי היוחסין, והוקסם מהיכולת לבנות עצי שורשים, ולחקור אודות משפחות מיוחסות, ולהרכיב להם מגילות יוחסין עד לרבנים מפורסמים. ובזה עסק בעשרים שנותיו האחרונות, במשך יום ולילה, בניסיון לבנות את עץ המשפחה היהודי, על ידי בחינת יחסי הקירבה בין משפחה אחת לרעותה, ובין משפחות לאבות משותפים.

הרבה אנשים מרחבי העולם פנו לר' שמואל גור, בבקשה לנצל את הידע והניסיון שלו כחוקר גנאלוגי, בבקשה שיחקור אודות משפחתם, וכך הצטבר אצלו ידע נוסף, אודות משפחות שונות, וגם את הידע הזה מינף על מנת להמשיך הלאה במחקריו, ולהרכיב אילנות יוחסין גדולים יותר.

הוא התברך באינטואיציה מיוחדת להתחקות אודות מקורות נדירים, היה לו אוסף פרטי של ספרים וכתבי יד, העוסקים בגנאלוגיה יהודית. וכן היה לו אוסף של למעלה מ-15,000! תצלומים של רבנים מפורסמים.

כתב מאמרים רבים, ואף שמש כעורך בכתב העת Search במשך מספר שנים. בעיקר כתב מאמרים על שמות משפחה.

ביתו שימש כמקום מפגש למגוון רחב של קבוצות, מכל הסוגים והמינים, וכל חובב דעת, ידע שיוכל למצוא בביתו אוזן קשבת.

שימש כמורה ומדריך בסמינר לגנאלוגיה יהודית שהיה בשיקאגו בקיץ בשנת 1984.

ר' שמואל נחשב לאחד מפורצי הדרך הראשונים שעסקו בגנאלוגיה כאן בארץ, וכאמור, כאשר אי מי מן התפוצות רצה חוקר שיחקור עבורו בארץ ישראל, הרי שר' שמואל היה הדמות האולטמטיבית לענין זה.

היתה לו מומחיות מיוחדת למחקר אודות הישוב היהודי בארץ ישראל במאה התשע עשרה, והמחקר הזה קשר אותו מקרוב אל אנשי הישוב הישן בירושלים.

צאצאי רבי ישראל סלנטר

אחרי המאמרים הקודמים, בהם פרסנו אילן יוחסין של הגאון רבי ישראל סלנטר, מצד אבותיו, נעמוד במאמר זה, על צאצאיו של רבי ישראל, ונסכם את הידוע לנו אודותיהם, ונשלים עוד שלב, בדרך להכין עץ משפחה לרבי ישראל סלנטר.

ובראש המאמר אצטט שוב מדבריו של רבי איצ'לה פטרבורגר תלמידו הגדול של ר' ישראל, בספר אור ישראל דף נט.

 "הנה אדמו"ר זצוק"ל כבש לפניו את הטבע, עד שלא היה לו שום הבדל בין יוצאי חלציו לאחרים, הן בגשמיות הן ברוחניות, מלבד מה שמחוייב ע"פ דין... אחד מבניו היה סוחר נכבד, כמעט מעולם לא שאל אותו על תהלוכות עסקו ומה גורל מצבו... גם הנה אחד מבניו, אשר פעם לא ראה את פניו כמה שנים, וכאשר בא אליו לא נתפעל מאומה, ונתן לו שלום בתכונה כאשר היה רואה אותו זה מזמן קרוב. כאשר אחד מיוצאי חלציו היה נלחץ בין המצרים, לא שחד מכחו בעדו, כאשר לא שחד מכחו בעד עצמו". 

אולם בהמשך ההמאמר נראה, כי דבר אחד כן גרם לו לר' ישראל לצאת מגדרו, היה זה בעת אשר צאצאיו ירדו מדרך הישר, עזבו את דרך התורה, ונכנסו ללמוד באוניברסיטאות.

אחרי הכנה מקדימה זו, יכולים אנו בכל אופן לגשת ולהתבונן ברשימת צאצאיו של רבי ישראל:

רבי יצחק ליפקין. ענפי המוסר.

• רבי יצחק ליפקין, נולד בערך בשנת תקצ"ח, בי"ב אב תרי"ט נשא לאשה את מרת שרה רבקה [ברישומי הממשל כתוב חיה ריבה] בת דודו ר' יחיאל מיכל ליפקין, בצעירותו גר טעלז, לאחר מכן כיהן אב"ד יאנוב, קרוז, ובשנת תרל"ב נתקבל בעיר פראשניץ, בשנת תרל"ד פנה בתלונה אל הגאון רבי אליהו גוטמאכר, אודות אנשי עירו, שהם מלשינים עליו אצל המלכות על שהוא מעכב ילדי ישראל בעירו מלכת אל בתי הספר הממשלתיים, ורוצים להדיח אותו ממשרתו, בתוך דבריו הוא כותב "כי עד עתה אבדתי כל הוני ורכושי מחמת מלשינות שקרים... רק הגאון המפורסם ר' אברהם לנדא מטשעכנוב עומד לצדי, אבל הרשעים האלה גם התפרצו כנגדו", ושוטח בקשתו לפני ר' אליהו, שיתפלל בעדו להצילו מאויביו ולהטות לב השרים ויועציו לטובתו. הגאון האדר"ת כתב עליו, כי "כל ימי חיי אדמו"ר זצוק"ל היה הררי"ץ בנו לשעשוע נפשו, והיה מתעניין מאד גם בבני ביתו והיה פורש שלומם במכתביו.. ולבתו היקרה מרת לאה תחי'". וראה עוד אודותיו בהקדמת ספר הילף צו לעבען [ישועה לחיים] לר' חיים ישעיה גורדון משאוויל מתלמידיו של רבי ישראל סלנטר, וילנא תרסח, הביא שמועה ממנו בשם אביו. כפי הנראה לאחר שנתאלמן או נתגרש, עלה לירושלים, ומסופר כי איש אחד מנכבדי ירושלים אשר רצה לזכות שנכדיו יהיו מגזע הגרי"ס, נתן לו את בתו הצעירה לאשה, והיא ילדה לו בת אחת. ר' יצחק נפטר בירושלים בשנת תרס"ג או תרס"ה, ומנוחתו על הר הזיתים. מתורתו נדפס בספר חוט המשולש, עם תורת אביו ותורת זקינו ר' זאב, ובהקדמת הספר האריכו בשבחיו. צאצאיו. א. רבי אריה לייב ליפקין, נולד י"ט אדר ב תרכ"ד, היתה לו אשה ראשונה, ממנה נולדה לו בת 1. מרת חיה רבקה אשת ר' אברהם יצחק סאפקייץ משאויל. לאחר שרבי אריה לייב עלה לירושלים נשא לאשה בזיווג שני את מרת מרים בת ר' בנימין בינוש לוין, היא אחותו של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין, שכבר נזכר כאן בבלוג בעבר. צאצאיו מזיוגו השני: 2. רבי חיים יצחק ליפקין, נולד בירושלים תרע"א, נשא לאשה את מרת מרים בתו של רבי אברהם יצחק טיקוצינסקי רבה של שכונת מקור חיים. כיהן כחבר הרבנות הראשית בתל אביב, חיבר ספרים רבים, ובהם 'תורת רבי ישראל מסלנט', וספר 'תורת היראה', ועוד ספרים. 3. רבי בנימין ליפקין, נולד בשנת תרע"ד, למד בישיבות עץ חיים וחברון בירושלים, חיבר ספר בני בנימין נפטר י"ג שבט תשכ"ח. ב. מרת לאה, הנזכרת לעיל במכתבו של האדר"ת. כנראה נולדה מזיווגו השני.    

איך חוקרים עץ משפחה

שאלוני מנין לקחתי את יחוס אבותיו של רבי ישראל סלנטר. הרי בכל הספרים שכתבו את תולדותיו, לא הזכירו רק את שם אביו רבי זאב אב"ד טעלז, ושם אבי אביו שרבי אריה, שאף הוא לא נשתמר, אלא בזכות בנו, שקרא את חידושיו על שם אביו, הגהות בן אריה על הש"ס רמב"ם ושו"ע, וחידושי קול בן אריה על העיטור.

והאמת היא, שאכן, במשך שנים רבות, היה רשום אצלי רק רבי ישראל בן רבי זאב בן רבי אריה, ולא יותר.

שכן רושמי תולדותיו של רבי ישראל, רשמו את שם אביו, ואך בספר עיר וילנא, הזכיר גם את שמו של אבי אביו רבי אריה.

אז מהיכן לקחתי את שאר השמות הנוספים?

ר' דוד סידרסקי, נכדו של ר' ישראל סלנטר, בתולדות שהדפיס בירחון 'היהודי' ניו יורק תרצו, ושם כתב, שר' דב בער אב"ד פלונגיאון היה אבי ר' ישראל אבי ר' אריה אבי ר' זאב וואלף, אביו של ר' ישראל סלנטר, אך גירסא זו ודאי שאינה יכולה להיות, גם מפאת מרחק השנים, שכן יש ברשימתו מדי קצת דורות. שכן עברו כמאה ושלושים שנה מחייו של רבי דוב בער מפלונגיאן עד לרבי ישראל סלנטר.

אז איך מתקדמים?

הזכרנו במאמר הקודם, בין בני משפחתו המורחבת של רבי ישראל סלנטר, את הגאון רבי צבי הירש פרבר מלונדון, אמור, הוא הדפיס ספרים רבים במקצועות התורה, ובראש ספרו על התורה כרם הצבי שנדפס לראשונה בוינה בשנת תר"פ, הנציח 'לזכרון עולם לעולם ועד':

"יוחק שם משמן טוב, ה"ה כבוד מר חותני הנגיד המופלג בתורה ובמעשים טובים, רחים ומוקיר רבנן רודף צדקה וחסד, הסוחר הנודע לתהלה במדינת קורלאנד וזאמוט, איש אמונים רב ברכות, כש"ת הר"ר צבי הירש בהר"ר טובי' גאלדבערג מזאגר חדש, נכד הרב המאוה"ג ר' ארי' ליב ז"ל מו"צ דז"י, אבי הגאון בעל הגהות "זאב בן אריה" על כל הש"ס; [חותני] נלב"ע בימי המלחמה בעיר נעוועל ארץ גלותו בשבת הגדול י' ניסן תרע"ז תנצב"ה. ורעיתו ממשפחתו היא חמותי החשובה במו"מ ויראת ה' מרת האדע מלכה ז"ל אחותו של הגאון האמתי קדוש עליון רבי אריה ליב לפקין זצ"ל מקרעטינגען, בת הרב המאוה"ג ר' ידידי' ליפמאן (אחיו של הגאון האמתי רשכבה"ג אור ישראל וקדושו רבינו ישראל סלאנטער זצוק"ל) בן הגאון האמתי ר' זאב וואלף הגאבד"ק גאלדינגען וטעלז בהמ"ס הגהות "זאב בן ארי"ה על כל הש"ס, רמב"ם וטורים וכו', בן הרב המאוה"ג ר' אריה ליב מו"צ דזאגר ישן בהרב ר' ברוך משוועקסנע בהרב ר' ליב נין ונכד להגאון הגדול בדורו ר' דובער אבד"ק פלונגיאן והמדינה, זקן הגר"ן מדרויא והגר"א מקאליש בהגה"צ ר' יעקב מניישטאדט, והגר"י מבויסק, ולמעלה בקודש הקדשים, עמודי עולם וחכמי חרשים, זי"ע ועל ביתי היא רעיתי נצר מטעם, הרבנית מרת פריידא, ועל זרעי וזרע זרעי שלא תמוש תורת ה' מפינו עד העולם".

גם בספרו 'אשת חיל', כשהספיד את רעייתו הרבנית פריידה, חזר ומנה את יחוסה בפרוטרוט כפי הנוסחה דלעיל, תוך הצגת עץ משפחה מורחב של כל משפחת ליפקין שידע עליהם.

הרי נוספו לנו עוד שתי דורות, ר' אריה זקינו של ר' ישראל, היה בן ר' ברוך משווקשנא, בן ר' לייב.

רבי ישראל סלנטר - לפקודת השנה

היום מלאו מאה ושלושים שנה, לפטירתו של מייסד תנועת המוסר, הגאון רבי ישראל ליפקין מסלנט, המכונה ר' ישראל סלנטר.

אחד מתלמידיו הגדולים של רבי ישראל מסלנט, רבי יצחק בלזר, כתב את תיאור קצות דרכיו והילוכו בקדושה, בספרו 'אור ישראל', ובהקדמתו כתב שלא ידועים הרבה מתולדותיו, כי הוא לא רצה בפרסום אישיותו ובהשארת זכר אחריו מלבד מה שיכול להביא תועלת לרבים, וגם תלמידיו הגדולים לא מצאו חפץ לספר מקורות ימי חייו, מלבד אשר ראו בהם תועלת חינוכית או מוסרית.

בכל אופן נסכם בקצרה את המעט הידוע, רבי ישראל ליפקין, נולד בשנת תק"ע, כך נחרת על מצבתו שבקניגסברג, וכן בספר עיר ווילנא, כל כותבי תולדותיו האחרים, מציינים שנולד ו' חשוון תקע"א, על פי דברי עמיל בנימין בספרו הגרמני. מרישומי המפקדים, בהם רשום שנולד בשנת 1810 אין הוכחה לכאן או לכאן, שהרי אף חשון תקע"א, הוא עדיין בשנת 1810. מקום הולדתו, הוא בעיר זאגר, ולא כפי שיש שכתבו שנולד בעיר טעלז.

בתחילה למד אצל אביו, וכשבגר מעט, נסע ללמוד בסלנט אצל רב העיר הגאון רבי צבי הירש ברוידא, שם בסלנט, הוצע לרבי ישראל שידוכו עם מרת אסתר פייגה בת רבי יעקב הלוי אייזנשטיין מסלנט מגזע השל"ה, המכונה ר' יענקלע יענטעס. ושם קבע את מגוריו בשנים הראשונות. שם גם ראה את רבי יוסף זונדל מסלנט, וממנו קנה את יסודות תורתו המוסרית.

על פי עצת רבו נסע לווילנא בשנת ת"ר, והיה שם ר"מ בישיבת ר' מיילא, כמובא בהקדמת ספר תכלת מרדכי. שמונה שנים פעל בעיר ווילנא, ומלבד הרבצת תורה בישיבה, פעל גם ברחבי העיר, ובדרשותיו חיזק את החובות המוסריות של היהודי. משם עבר לקובנא, ואף שם הרביץ תורה בישיבה. וחתום משם על הסכמות לספרים.

אחר כתשע שנים נוספות עבר לקניגסברג. משם, הפיץ את 'אגרת המוסר' שהדפיס בשנת תרי"ח, בשנת תרכ"א, החל להדפיס מעט מדברי תורתו והגותו, תחת השם 'התבונה', בשתים עשרה חוברות. בשנים שאחר מכן, נדפסו תורותיו ואגרותיו בספרים רבים. מהם, 'אמרי בינה' ווארשא תרלח, 'עץ פרי' וילנא תרמ, 'אבן ישראל' ווארשא תרמג, ועוד ועוד.

 

ספר עץ פרי, עם אגרת המוסר

בשנת תר"מ לעת זקנתו נסע רבי ישראל לפריז, במטרה להשפיע על היהדות במערב אירופה, שם שהה כשנתיים, עד שחזר לעירו, קניגסברג, שם נפטר ביום כ"ה שבט תרמ"ג.

לאחר פטירתו נספד במקומות רבים, וספרים רבים נדפסו עם הספדים עליו, 'מספד גדול וכבד', מרבי משה יהודה רבינוביץ וארשא תרמג, 'קדוש ישראל' [עם דברי תורה ממנו] מר' יוסף פלדברג וילנא תרמד, 'כבוד ישראל' מר' דוד שלמה סלושץ מאודסה וארשא תרמד, 'הלל וזמרה' מר' אהרן אליעזר קליניצקי ווארשא תרמד. 'יורה ומלקוש' לרבי יוסף חיים קרא, וילנא תרנד, גם מעט מתולדותיו נדפסו בספרים רבים, 'תולדות ר' ישראל סלנטר' בגרמנית מאת ר' ירחמיאל [עמיל] בנימין, ברלין תרנט, 'ר' ישראל סלנטר', מאת ר' שמואל רוזנפלד, ווארשא תרע"א, ובאחרונה בספר 'תנועת המוסר' לרבי דב כץ, כרך ראשון.

תלמידים רבים היו לו לרבי ישראל, הן בישיבות בהן הרביץ תורה, והן תלמידים שקיבלו ממנו דרך בהנהגת המוסר, ואין כאן המקום למנות את כל תלמידיו, אך אציין למפורסמים שבהם, רבי שמחה זיסל זיו ברוידא הסבא מקעלם, רבי נפתלי אמסטרדם שעלה לירושלים בערוב ימיו, רבי יצחק בלזר רבה של פטרבורג שעלה אף הוא לירושלים, רבי נתן צבי פינקל הסבא מסלבודקא, ורבי אליעזר שולביץ מייסד וראש ישיבת לומזה.

במאמר שלפנינו אזכיר את יחוסו לבית אבותיו, את כל בני משפחת ליפקין המורחבת, ובעזרת ה' אכתוב מאמר נפרד על צאצאיו של רבי ישראל למשפחותיהם, ובכך יהיה עץ משפחה מושלם.

וזה סדר יחוסו

• אביו רבי זאב וולף ליפקין מזאגר, נולד בשנת תקמ"ו, זוגתו מרת לאה בת ר' יצחק, שהיתה מפורסמת בכל הסביבה בצדקותיה ובבקיאותה וחריפותה בתנ"ך ותלמוד. שם למד תורה עם בחורים,

רבי שלמה אלישוב בעל הלשם

אחר פטירתו של רבינו יוסף שלום אלישיב זצללה"ה, מן הראוי לעסוק גם בתולדות זקינו רבי שלמה אלישוב בעל הלשם. וזה החילי,

נולד בליל שבת קודש י"ב טבת תר"ב, לאביו ר' חיים חייקל שהיה אחד מל"ו צדיקים, וכל הלילות היה עוסק בתורה, ונחשב מאד בעיני בני עירו. זוגתו מרת סתירה גיטא היתה בת ר' יצחק.

בהקדמתו לספרו הראשון, 'הקדמות ושערים', הוא כותב, "אשר לפי מה שקבלתי מזקני משפחתי, הנני הן מצד אבי והן מצד אמי מגזע האר"י ז"ל, ומצד אחד הנני גם כן מגזע הרב הקדוש מוהר"ר שמשון מאוסטרפאליא".

רבי חיים חייקל, גר בזקנותו, בבית הנגיד ר' צבי יוסף גולדברג מזאגר חדש, אשר זוגתו היתה בת רבי ידידיה ליפמאן ליפקין אחיו של רבי ישראל סלנטר. אגב, ר' צבי יוסף היה חותנו של ר' צבי פרבר מלונדון, [אחיו של ר' מרדכי חתן הלשם], והוא העיד במכתבו לרבי אברהם אלישוב, שכל לילותיו של רבי חיים חייקל עברו עליו בלימוד תורה.

נסע בגיל שלש עשרה ללמוד במינסק אצל הגאון רבי גרשון תנחום בעל אילנא דחיי, ואחר נישואיו נסע עם בנו יצחק לטעלז, שם היה קיבוץ של אברכים פרושים, שגדלו והיו לגדולי הדור, ולמד שם גם אצל רבי יוסף רייזין אב"ד טעלז בעהמ"ח עדות ביהוסף.  על תקופת היותו שם, סיפר המהרי"ל בלוך מטעלז, "כי מה שזכה רשב"ח הי' ע"י רוב יגיעתו במס"נ ובכיות עצומות בשפיכת הנפש לה' שיאיר עיניו".

תמונת רבי שלמה אלישוב בעל הלשם

התחתן בהיותו כבן עשרים, עם מרת בת שבע אסתר בת ר' דוד פיין משאוויל, ונקרא בשם ר' שלמה פיין. [כך הוא נקרא בפי אנשי דורו, רבי ירוחם ממיר, בספר 'דעת חכמה ומוסר' חלק ב' עמ' קעד, כותב, "סיפר לי ר' שלמה'לע פיין, הוא בימי חורפו כבר הי' מקובל, ופעם אחת בנסעו עם הגאון רבי ישראל סלנטר, הרהיב עוז בנפשו לשאול אותו מפני מה אינו לומד קבלה...".

המגיד הירושלמי רבי שבתי יודלביץ

חמש עשרה שנה מלאו היום [שני] לפטירתו של המגיד הירושלמי הנודע, רבי שבתאי בנימין יודלביץ. לא כאן המקום להרחיב בתולדותיו, ובשבחיו. לכן נזכיר רק פרטים קצרים. ר' שבתי נולד בירושלים בשנת תרפ"ה. בהיותו כבן עשרים, נשא לאשה, את מרת נחמה [בת הר"ר אברהם יונגרייז מבתי אונגרין, אחיו של הגאון רבי דוד יונגרייז], מאשתו זו לא זכה ר' שבתי להבנות, והיא נפטרה ערירית בלא ילדים, בשנת תשל"ה לערך. לאחר פטירתה נישא ר' שבתי בשנית וזכה לפרי בטן. לאחר פטירת אביו, הביא לאור עולם את ספרו 'מעיל שמואל'. נודע ברבים כדרשן מופלא, ורבים התענגו מדרשותיו המעוררות. ר' שבתי נפטר בירושלים ביום כ"ג כסלו תשנ"ז, והובא למנוחת עולמים בהר המנוחות שבירושלים. שנה אחת לאחר מכן, באותו יום בדיוק, נפטר רעו הישיש ממנו, המגיד רבי שלום שבדרון זצ"ל. מעט מדברי תורתו ודרשותיו של ר' שבתי, כונסו בספרים, 'להגיד', 'דרשות המגיד', ועוד.

וזהו אילן יוחסין של ר' שבתי, כפי שהצלחתי למצוא עד כה. אביו היה הגאון הצדיק רבי שמואל אהרן יודלביץ, נולד בירושלים תרס"ז, גדל בביתו של הגאון הצדיק רבי אריה לוין ולימים נשא את ביתו לאשה. מסופר כי כאשר הציע לו רבי אריה את ההצעה לשאת את ביתו רשא לאשה, לאחר ארבע שנים שדר בביתו, ענה ר' שמואל, כי דעתו נוטה להסכים, אך צריך הוא לראות את האשה לפני שיענה תשובתו, כפי שנפסק שאסור לו לאדם לקדש את האשה קודם שיראנה. המעשה הוא מפעים, ארבע שנים גר ר' שמואל בביתו של ר' אריה לוין, ולא הסתכל לעבר בנות הבית, עד כדי שלפני הסכמתו להצעת השידוך, היה צריך לבקש לראותה. מרביץ תורה בישיבות ירושלים – ישיבת עץ חיים המפורסמת, וישיבת בית יוסף נובהרדוק. מחבר ספר 'החשמל לאור ההלכה' ירושלים תשיד, וספר 'מעיל שמואל' כנ"ל. נפטר י"ד טבת תשל"ט ומנוחתו כבוד על הר הזיתים סמוך לקבר רבו הגאון מטאווריג. תולדותיו ותולדות המשפחה, נכתבו בספר 'מעילו של שמואל'. זוגתו מרת רשא נפטרה בשבת הגדול י' ניסן תשנ"ו.

מצאצאיו, א. ר' שבתי יודלביץ דידן. ב. ר' אברהם יצחק יודלביץ, נפטר תשנ"ב. ג. אשת הגאון ר' יצחק שרגא פייבל וורהפטיג, הוא נולד בירושלים תרצ"ה למד בישיבת חברון, היה ר"מ בישיבת בית התלמוד ולאחר מכן בשנת תשל"ז, נתמנה לכהן כר"מ בישיבת בעלז בירושלים, ונחשב שם לראש הרמי"ם עד לפטירתו ביום כ"ט סיון תשס"א. היה גם שותף בעריכת האנציקלופדיה התלמודית. ד. ר' מרדכי דב יודלביץ חתן ר' צבי הירש הכהן קופשיץ נפטר תשמ"ג. ה. הרבנית אסתר גיטל פינקל.

אביו, ר' שבתי יודלביץ, צדיק יקר וירא שמים שנתייסר רבות ביסורי גוף ונפש, היה בעל קורא בבית הכנסת שונה הלכות שבעיר העתיקה, ונחשב לאחד ויחיד בתחום זה בירושלים. בצעירותו נשא אשה [יתומה שגדלה בבית הוריו], ועד הגיעו לגיל עשרים, נתאלמן ממנה, ושכל את שני בניו שנולדו ממנה. בשנית נשא את מרת שיינא מרים לבית קש, ורבי שמואל סלנט היה המסדר קידושין בנישואיהם. שני בנים שילדה לו, נפטרו אף הם בינקותם, משחשבו להתגרש, נתברכו מפי צדיק פלאי שיוולד להם בן צדיק שיאיר את העולם, ואף רבי שמואל סלנט הסכים לברכה זו. בנם יחידם הוא ר' שמואל אהרן יודלביץ הנ"ל. ועוד בת אחת היתה להם, ושמה בתיה אשת יצחק קראוז ממיסדי מכרות המלח בעתלית, שנפטר צעיר, ובשנית נישאה ליוסף שרוני. ר' שבתי נפטר ו' טבת תרעח, בדמשק, כאשר הגלוהו הטורקים לשם בימי המלחמה. ומרת שיינא מרים נישאה בשנית לר' יוסף בוכבינדר, יליד צפת שגר בכפר תבור.

אביו, ר' יעקב יצחק יודלביץ, נולד בפוניבז', נתייתם בהיותו בן חמש שנים. וכשאמו נישאה לאיש אחר, ועלתה עמו לירושלים, גדל אצל דודיו. בהיותו בן עשר, יצא עם שני אחיו הקטנים למסע רגלי בדרכם לארץ ישראל, כמעט שלש שנים לקחה להם הדרך, ובנסי נסים הגיעו בסופו לירושלים עיה"ק. בירושלים נשא לאשה את מרת גליקא שהיתה בתו של אביו החורג דלהלן. עשרה ילדים קברו שבתי וגליקא, ורק בנם האחרון שבתי גדל והיה לאיש.

רבי נחום זאב דסלר זכרונו לברכה

ענף עץ אבות נגדע היום בבוקר, כאשר נפטר בקליבלנד, המחנך האגדי, רבי נחום זאב דסלר, שהקים את מוסדות החינוך לבנות, שעל ידי ישיבת טעלז בקליבלנד. במשך קרוב לשבעים שנה עסק בחינוך בנות ישראל, ונודע בגישתו החינוכית המיוחדת, מורשה לו מבית אבא - 'המחנך לדורות'. בן תשעים שנה היה בפטירתו.
לוויתו, תתקיים ביום שני בבוקר, בקליבלנד, ומשם יצא הארון לדרכו, לארץ ישראל, ויובא למנוחות בירושלים עיר הקודש.

רבי נחום זאב, עסק רבות ביחוס משפחתו, והיה מודע היטב לשורשים המפוארים שלו. הוא אף הדפיס ספר מיוחד, בשם 'אילנא דחיי', בו העלה על הכתב אילן יוחסין מפורט של משפחתו מכל הצדדים. אכן, עץ משפחה לתפארת.

אף אנחנו כאן, נזכיר את יחוסו בקצרה.

רבי נחום זאב דסלר, היה בנו של המשגיח הגדול, הגאון הצדיק רבי אליהו אליעזר דסלר, בעל המכתב מאליהו. בן רבי ראובן דב דסלר, בן רבי ישראל דוד דסלר, בן רבי ישעיהו, בן רבי ברוך.

אמו של רבי נחום זאב, רעייתו של המשגיח, היתה הצדקנית מרת בלומא בת הגאון הצדיק רבי נחום זאב זיו ברוידא, בנו של הסבא מקעלם הלא הוא רבי שמחה מרדכי זיסקינד זיו, המפורסם בשמו, ר' שמחה זיסל. בן רבי ישראל ברוידא. בן רבי מנחם נחום ברוידא. בן רבי ישראל ברוידא. בן רבי מאיר ברוידא מקעלם. בן רבי יוסף ברוידא אב"ד קעלם בן רבי צבי הירש ברוידא אב"ד הורודנא. בן רבי שלום ברודא. בן רבי יוסף ברודא. בן רבי חיים ברודא מפראג. בן רבי אברהם ברודא אב"ד פוהרליץ ודרשן בפראג. בן רבי משה ברודא.
ר' חיים ברודא מפראג היה חתן ר' גרשון מפראג, יש שכתבו שהיה נכד לבעל התוספות יום טוב. וזה אינו, כפי שהארכנו כבר במאמר על יחוס אמו של רבי שלמה זלמן מייזליש.

אמו של המשגיח, אשת רבי ראובן דב דסלר היתה מרת חנה פריידא בת רבי אליהו אליעזר גרודננסקי מו"ץ דק"ק וילנא. בן רבי יצחק שירווינטר מו"ץ בוילנא. בן רבי אריה. בן רבי יהודה גרודננסקי מראמיגאלע. בן רבי אריה מגרודנא, שעל שמו נקראה המשפחה גרודננסקי.

אשת רבי נחום זאב זיו הנ"ל, בנו של הסבא מקעלם, היתה מרת פעשא בת רבי משה אילברג, וזוגתו מרת בילא אקרמן מצאצאי רבי אברהם דאנציג בעל החיי אדם.

אשת הסבא מקעלם, היתה מרת שרה לאה, בת ר' ישראל. וזו תמונת מצבתה.

מצבת אלמנתו של הסבא מקעלם

אמו של הסבא מקעלם, היתה מרת חיה. והיא היתה מצד אמה מרת נחמה מצאצאי החכם צבי.
[וכך כתב הסבא מקעלם, במכתב:
"אודות הסידור יעב"ץ ששלחת לי, אשמח בו והרבה דברנו אודותיו... ושמחתי מאד כי אנחנו זכינו להיות ממשפחתו, כי זקנתנו מרת נחמה ע"ה היתה מצאצאי הגאון חכם צבי ז"ל מבתו של הגאון הנ"ל, אביו של הגאון ר' יעקב עמדין ז"ל, וחובה עלינו לשאת פרי טוב במוסר, כמו שמצאתי ליעב"ץ ז"ל בספרו מגדל עז משבח מאד מעלת המוסר, וכתב: אם תראה בעל מוסר, אל תשאל אל יחוסו, כי זה היחוס הגדול, אך היחוס מועיל כי עי"ז המוסר יעשה פרי יותר"]. 

אשת רבי אליהו אליעזר גרודננסקי הנזכר, היתה מרת מלכה הינדא, בתו של קדוש ישראל, מיסד תנועת המוסר, רבי ישראל ליפקין מסלנט. בן רבי זאב וולף ליפקין אב"ד גולדינגן וטלז. בן רבי אריה ליפקין.

אשת רבי יצחק שירווינטר היתה מרת חנה פריידה בת ר' אליעזר אפרים'ס.

אשתו של רבי ישראל סלנטר, היתה מרת אסתר פייגא בת רבי יעקב הלוי אייזנשטיין, מגזע השל"ה. ורעייתו מרת יענטא.

אשתו של רבי זאב וולף ליפקין, על פי המקובל, היתה מרת לאה בת רבי צבי הירש ברוידא, בן רבי אהרן ברוידא. בן רבי חיים ברוידא. נין לר' אברהם ברודא בעל האשל אברהם, בן רבי שאול ברודא. אחיו של רבי אברהם ברודא אב"ד פאהרליץ הנזכר למעלה. 
אולם, העירני אחד מקוראי הבלוג הותיקים, כי על פי המסמכים המקוריים מזאגר, מרת לאה אמו של ר' ישראל סלנטר, היתה ביתם של יצחק ליפמאן והודה. [היו להם בנים נוספים, חיים, ואביגדור].