הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ מקמניץ

היום מלאו שבעים וחמש שנים לפטירתו של הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ, מייסד ראש ישיבת כנסת בית יצחק בקמניץ. נכתוב את תולדותיו בקצרה, ונאריך ביחוסו ככל שניתן.

רבי ברוך בער נולד בשנת תרכ"ד בפודליבצ'ה פרבר העיר סלוצק, [אומרים שנולד בליל כ' כסלו], לאביו רבי שמואל דוד ולאמו מרת אסתר לאה. בילדותו למד אצל המלמד הישיש בעיר ר' ישראל יונה'ס, שאצלו למד גם רבי חיים סולובייצ'יק בילדותו. בבחרותו למד בישיבת וולוז'ין, והחשיב עצמו כל הימים לתלמידו של רבי חיים סולובייציק. נשא תחילה לאשה את בתו של הגאון רבי נח רבינוביץ אב"ד טימקוביץ ושאדאווא בעהמ"ח שו"ת מי נח, אולם הזיווג לא עלה יפה. ונישא בשנית בשנת תרמ"ד למרת פייגה בת הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד הלוסק.

רבי ברוך בער עם תלמידי ישיבתו

כאשר חמיו עבר לרבנות העיר קרמנצ'וג מילא את מקומו כרב העיר הלוסק, והוא עוד צעיר לימים. בשנת תרס"ד נקרא לכהן כראש ישיבת כנסת בית יצחק שנוסדה בסלבודקא, על שמו של רבי יצחק אלחנן ספקטור. כשנפטר חמיו נקרא למלא את מקומו ברבנות העיר קרמנצ'וג, ופתח שם ישיבה. ובשנת תרפ"א נמלטו מחמת הפוגרומים מהעיר, כמה שנים ישבו בווילנא, אך בתרפ"ו קבעו הרב והישיבה את מושבם בקמניץ. זמן קצר אחרי פרוץ המלחמה העולמית, נמלט עם הישיבה לוילנא על פי הוראתו של רבי חיים עוזר.

ביום ה' כסליו חלה והלך לעולמו בוילנא. הוא נקבר שם, בבית הקברות הישן - זארצא, ואף שלא היה עוד מקום לקברו שם, מצאו איזו פינה סמוכה לשביל, ומפאת צוק העתים לא הקימו מצבה על קברו עד היום. לאחרונה הצליחו לגלות את מקום קברו, על פי מיקום הקבר סמוך לשביל, והקימו מצבה על קברו.

  

על יחוסו של רבי ברוך בער, לא ידוע כמעט מאומה, אך בכל אופן פטור בלא כלום אי אפשר, וצריך לכתוב את הידוע על יחוסו, בתוספת פרטים מתוך פנקס הח"ק דסלוצק.

המגיד מדובנא ומשפחת גרוזובסקי

הזכרנו במאמר הקודם, את עץ המשפחה של הגאון רבי ראובן גרוזובסקי, אומנם, עדיין לא השלמנו את מלאכת המחקר על משפחתו, ונותרו כמה נקודות שעדיין לא נגענו בהם. תחילה, נחזור ונפרט בקצרה את יחוסו של ר' ראובן בן אחר בן. ר' ראובן היה בנו של ר' שמשון גרוזובסקי דיין במינסק, בן ר' יצחק גדליה משגיח בת"ת במינסק, בן הגאון ר' נחום אב"ד לובאטש, בן ר' משה אב"ד זיטל.

לר' משה היה בן נוסף ושמו ר' חיים אב"ד סערהייא. ולר' נחום היה בן נוסף, ר' אליהו חיים רבינוביץ אב"ד טורעץ מחבר אדרת אליהו.

מקובל כי ר' נחום אב"ד לוביטש הנ"ל, היה שני בשני עם רבי יעקב קראנץ, המפורסם בכינויו המגיד מדובנא. עוד שתי מסורות יש במשפחה, לפיהן, אמו של ר' נחום היתה אחותו של הגאון הצדיק ר' דוד אב"ד טיקטין, והתיחס כנין ונכד לשר שאול וואהל. ור' נחום עצמו היה ממשפחת אייזנשטאט, והיו עשרים ושנים דורות רבנים ויחוסם עד רש"י. עוד היה ר' ראובן מספר כי יחוסו גדול משל רעייתו, כי הוא מצאצאי קדושי ראזינאי.

על פי עץ משפחה, שפרסם איזה חוקר גנאלוגיה באתר הFTJP  ר' משה הרב בזיטל, היה בנו של מרדכי ברוך גרוזובסקי, שנפטר 1809 במינסק, בן לייב שנולד בערך 1715. לליב היו אח ואחות, האח שמו יוסף, והאחות שמה לאה אמו של המגיד מדובנא.

ואולם, זה כנראה אינו נכון או לפחות לא מדוייק, כי אינו מסתדר עם המסורות שנכתבו בידי בני המשפחה.

נצטט כאן, את דבריו של ר' אליהו חיים אב"ד טורעץ הנ"ל, בסוף הקדמתו לספרו 'אדרת אליהו', 

בן אדוני אבי מורי ורבי הרב המאוה"ג המפורסם בתורתו ויראתו (וגם היה לו יד ושם בכתבי חכמי האמת ז"ל) מורינו הרב נחום זללה"ה אשר היה אב"ד ומ"ץ בק"ק לובטש ובק"ק קארעליטש ובק"ק טורעץ, ואבי אבי היה הרב הג' מ' משה ז"ל א"ב דק"ק זיטול וזקני ר' משה הנ"ל היה אחי הרב הגאון הג' בנגלה ובנסתר מ' חיים ז"ל אבד"ק שירייא ובזקנתו היה מ"ץ בק"ק  וילנא בימי הגאון הק' ר"א ווילנער ושמעתי מאבי ז"ל שדודו הגאון ר' חיים הנ"ל הלך גלות עם הגאון הק' החסיד מוהר"א ווילנער ז"ל וקבל דודו מוהר"ח הנ"ל הרבה סתרי תורה מהגר"א הנ"ל. והדרשן הג' ר"י דובנער היה שני בשני עם אבי שהיה בן אחות זקני הרב הג' מ' משה מזיטול ואם אבי הצנועה מרת דבורה היתה אחות הרב הגאון הצדיק מ' דוד אבד"ק טיקטין ור"ד הנ"ל היה נין ונכד של הגאון השר ר' שאול וואהל.

נלך אם כן, לברר אודות המגיד מדובנא, תולדותיו נכתבו בידי תלמידו, שהוציא לאור את ספריו, הוא ר' אברהם בערוש פלאם, וכך הוא כותב בהקדמה לספר 'אהל יעקב', 

הצדיק הזה נולד בעיר זעטיל בחבל וילנא, אביו הרב ר' זאב הי' חוזר ע"פ כל ש"ס משניות, אמו הצדיקת מרת הינדא היתה בת הגאון הקדוש מו"ה נחום אב"ד דק"ק קאברין ז"ל, אחיה הגאון מו"ה משה נ"ע נשא את בת אחותו מרת דבורה בת אשה הינדא הנ"ל, אחיו של הצדיק, הגאון מו"ה שמחה אב"ד דק"ק וואלקאמיר ז"ל דודו הרב הגדול מו"ה גדלי' הי' מגיד בק"ק איסוויז [אולי צריך להיות ניסוויז], אחותו של הצדיק חי' ע"ה היא אמו של הגאון הגדול המפורסים מו"ה יעקב צבי אב"ד דק"ק סיסלאוויטש, הגאון הגדול המפורסם מו"ה דוד אב"ד דק"ק נווארדוק ז"ל זוגתו היתה נכד אחותו של הצדיק הזה נ"ע.

ובכן, אם נשווה את תוכן דברי ההקדמות הללו, ברור לנו דבר אחד, אמו של המגיד מדובנא, ששמה היה הינדא, היתה אחות של ר' משה אב"ד זיטל, ואשתו של רבי משה שמה היה דבורה. אלו שתי הנקודות היחידות המוסכמות על שתי ההקדמות הנ"ל. אומנם, בכל אחת מהן יש פרטים נוספים, שאינם מופיעים באחרת, על פי ההקדמה לאדרת אליהו, דבורה היתה אחות של ר' דוד אב"ד טיקטין נין ונכד לשר שאול וואהל. ולפי הקדמת אהל יעקב, היתה דבורה בת של הינדא ור' זאב מזעטיל. והיתה אחותם של המגיד מדובנא ושל ר' שמחה אב"ד וילקומיר, ושל מרת חיה אמו של רבי יעקב צבי אב"ד סיסלוביץ. עוד מתברר מהקדמת אהל יעקב, כי ר' משה אב"ד זיטל (ואחותו  מרת הינדא) היה בנו של ר' נחום אב"ד קוברין, [מה שאכן סביר, על פי שם הבן ר' נחום אב"ד לובאטש].

*  *  *

דא עקא, שמעט קשה לחקור לברר את כל המסורות, ולהעמיד עץ משפחה ברור ומסודר, כי חיפשתי וחיפשתי, ולא מצאתי על אף אחד מהרבנים הנזכרים כאן, שום מידע אחר. לא על ר' דוד אב"ד טיקטין, ולא על ר' שמחה אב"ד וילקומיר, לא על ר' נחום אב"ד קוברין, ולא על ר' יעקב צבי אב"ד סיסלוביץ. גם על ר' חיים אב"ד סערהייא, לא מצאתי ידיעות על משפחתו.

ר' דן אונגרישר וחותנו ר' ראובן גרוזובסקי

שלושים יום מלאו לפטירתו של הגאון הגדול רבי דן אונגרישר זצ"ל. כאשר ניסיתי לעשות עבודת מחקר על השורשים של הגאון ר' דן, כמעט ולא מצאתי מאומה. בראיון שנערך עמו לפני כשנתיים בעיתון המחנה החרדי, סיפר כי בצעירותו נסע מגליציה אל האדמו"ר רבי אהרן מבעלז, אולם על עיירת הולדתו, ומקום מוצא משפחתו, מצאתי שתי גרסאות, האחת שנולד בוינה, והשניה שנולד בעיירה ברזשאסטיק שבגליציה, בשתיהן לא מצאתי במקורות הקיימים שום זכר למשפחתו [גם לא מצאתי עיירה בשם ברזשאסטיק]. גם לא במקורות גנאלוגיים אחרים.

רק זאת נודע לנו, ששם אביו היה ר' ירחמיאל אונגרישר, ושם אמו יוכבד. ר' דן היה מתלמידיו המובהקים של הגאון רבי שלמה היימאן, שכיהן כר"מ בישיבות ליטא, ובסוף ימיו באמריקה. בשנת תשי"ז מונה לעמוד בראשות ישיבת בית מדרש עליון, על מקום חותנו הגדול, ועד סוף ימיו במשך חמישים וחמש שנה, הרביץ תורה לאלפים. לפני כחמש עשרה שנים, הקים שלוחה של הישיבה בבני ברק, והיה מגיע לישיבה מעת לעת. כאמור, בג' חשון תשע"ב הלך לעולמו, ומסע לווייתו החל בארצות הברית ונסתיים בהר המנוחות בירושלים.

עץ משפחה מצד הוריו אכן לא מצאנו, אך ננצל הזדמנות זו, לכתוב על משפחת חמיו הגאון הגדול ר' ראובן גרוזובסקי ראש ישיבת בית מדרש עליון ומתיבתא תורה ודעת, זכר צדיק לברכה.

*   *   *

ותחילה נזכיר בקצרה את תולדותיו, ר' ראובן נולד בעיר מינסק בי"א כלסו תרמ"ז, לאביו ר' שמשון גרוזובסקי ולאמו רחל לאה. בצעירותו למד ב'קיבוץ' של צעירים בבית הכנסת 'זבחי צדק' במינסק. בין הבחורים היו גם ר' אהרן קוטלר ור' יעקב קמינצקי, לימים חבריו להרבצת התורה בארצות הברית. אחר מכן, נסע ללמוד תורה בישיבת כנסת ישראל בסלבודקה. שם היה לתלמיד מובהק לראשי הישיבה, הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין, והסבא – רבי נתן צבי פינקל. זמן קצר למד גם בישיבה במיר מפי הגאון רבי אליהו ברוך קמאיי. אחר, חזר לסלבודקא שם למד עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שאז פוזרה הישיבה ור' ראובן חזר למינסק. אחריו הגיע גם ר' משה מרדכי אפשטיין, ועמו חלק מן התלמידים וכך קיימו את הישיבה בעיר בשנים הראשונות של המלחמה.

בשנת תרע"ט נלקח ר' ראובן לחתן עבור בתו של הגאון הגדול רבי ברוך דוב ליבוביץ ראש ישיבת כנסת בית יצחק בסלבודקה, ולימים בקמניץ. [מחרתיים ימלאו 72 שנה לפטירתו. אודות משפחתו של הגרב"ד וחותנו הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן גאב"ד הלוסק נרחיב עוד בעז"ה בהזדמנות אחרת, ונפרסם את אילן היוחסין המשפחתי]. מיד לאחר נישואיו נתמנה לר"מ בישיבה, והיה נקרא הר"מ השני אחרי חותנו הגדול. בשנת תרפ"ח ביקר לראשונה באמריקה, כאשר נסע עם חותנו לאסוף כספים לישיבה, [תיאור מימים אלו, ניתן לקרוא בספר הנפלא 'הכל לאדון הכל', אודות הצדיק רבי יעקב יוסף הרמן] כאשר נפטר חותנו בראשית שנת ת"ש, נתמנה ר' ראובן על מקומו לכהן כראש הישיבה דקמניץ, שבאותם ימים היתה בוילנא. עד סוף חורף תש"א הוסיפה הישיבה עוד להתקיים, או אז פיזרו השלטונות את תלמידי הישיבה לכל עבר, ור' ראובן נסע דרך יפן לאמריקה. בבואו נתמסר לעבודת ההצלה, להציל את בני הישיבות שנשארו ברוסיה, ובהם תלמידיו, תלמידי ישיבת קמניץ.

בחורף תש"ה, נתמנה ר' ראובן לשמש כראש ישיבה במתיבתא 'תורה ודעת', ולמנהיג הכולל 'בית מדרש עליון' שבניו יורק. אחר כן, נתמנה כחבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל באמריקה, ולימים נתמנה אף כיושב ראש המועצה. היה בדעתו לעלות לארץ ישראל, ולהחזיר עטרת ישיבת קמניץ ליושנה, גיסיו הרבנים שהקימו את הישיבה בירושלים, נעזרו בו בגיוס הכספים הדרושים. אולם מסיבות אחדות, נמנע ממנו להגשים את רצונו, ולעלות בעצמו לירושלים.