‏הצגת רשומות עם תוויות רוקח. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רוקח. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 7 בינואר 2023

הגאון החסיד רבי יוסף ליברמן זכר צדיק לברכה

 מעט אחר צאת השבת, נתבשרנו על פטירתו של הגאון החסיד רבי יוסף ליברמן מזקני הפוסקים, ראש כולל וישיבת שומרי החומות, ורב בית המדרש סדיגורא, שנפטר בשבת והוא בן 95 שנה.

אין מתאים מרבי יוסף ליברמן, לכתוב עליו כאן בבלוג, שהרי רבי יוסף ליברמן עצמו עסק בבירור יחוסו שנים רבות, וכבר לפני למעלה משישים שנה, חיבר את חיבורו שלשלת יוחסין, ובשנת תשל"ח הביאו לדפוס בירושלים במספר עותקים מצומצם, ובשנת תשנ"ט הדפיסו שוב במהדורה מוגהת על ידי נכדיו.

בהקדמת ספרו, מבאר רבי יוסף את הסיבות שהביאוהו לחקור את יחוסו, ולהעלותו על גבי הכתב והדפוס, ובתוך דברי ההקדמה כותב:

       "והייתי תמיד מצטער על זה שאבותיי נוחם עדן, לא רשמו סדר יחוסם בפרוטרוט, כאשר עשו הרבה גדולי ישראל, אך מסתמא כיון שקרובים היו לדורות הקודמים לא מצאו לנחוץ להעלות על הכתב דברים שפשוטים היו בעיניהם, ויתכן גם שכתבו ונאבד או נשרף, כאשר קרה להרבה מגילות יוחסין, או שטרודים היו בעבודתם עבודת הקודש, ולא רצו להפסיק ממשנתם לומר מה נאה אילן אבות זה. 

אך כל זה לדידהו שרשפי אש שלהבת י-ה הלהיב לבבם הטהור לתורה ועבודת ה', לא כן אנו דור אחרון בני עיקבתא דמשיחא שנתמעט לבבנו, לנו יהי' אילן האבות לתועלת, כי צריכים אנו לחיזוק רב ולהתעוררות גדולה תמיד בכל הענינים, לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, ולהיות מעשיהם הטובים לפני עינינו לזכרון תמיד".

בהמשך דבריו, כותב כי מגילת היוחסין שערך, היתה בידי דודו הגאון רבי דב בעריש וודנפלד, ומצאה חן בעיניו, ואמר לו כי ראויה היא לפרסום מבחינת תוכנה וסידורה.

ואלו תולדותיו בקצרה:

רבי יוסף נולד בפרשבורג ביום ו' ניסן תרפ"ח, משפחתו עלתה לארץ ישראל, זמן קצר לפני המלחמה, בצעירותו מיד אחר הבר מצווה למד בישיבה בכפר סבא, משם עבר לישיבת היכל התלמוד, ובשנת תש"ד נכנס ללמוד בישיבת חברון. בהגיעו לפרקו, נשא לאשה את הרבנית מלכה בתו של רבי יחיאל חיים לאבין, האדמור ממאקאווא, ובכך היה גיסו של כבוד קדושת האדמור רבי אהרן רוקח מבעלזא, שאחר השואה, נשא אף הוא את בתו של רבי יחיאל חיים.

רבי יוסף ליברמן. צילום: JDN

 

רבי יוסף השקיע רבות בלימוד תורת ארץ ישראל, ואת פסקיו העלה על הדפוס בסדרת הספרים משנת יוסף. ארבעת החלקים הראשונים מספרו עסקו בהלכות שביעית, ופסקו המפורסם ביותר, הוא פרי מחקר מעמיק שהסיק כי הערבה הדרומית אינה נחשבת לארץ ישראל, ועל סמך זה נהגו אנשי ירושלים לאכול בשמיטה תוצרת חקלאית מאיזור זה. 

אומנם, ברבות הימים, הדפיס ספרים רבים בכל מקצועות התורה, תחת אותו שם, משנת יוסף.

כאמור, למדנותו וגדלותו בתורה, הביאוהו להתמנות כראש הכוללים של כולל שומרי החומות, ובאופן טבעי נתמנה גם כרב בית הכנסת בו התפלל, בית הכנסת של חסידות סדיגורא בירושלים.

לפני כשבע שנים נתאלמן מרעייתו הרבנית מלכה, ועתה, לאחר מחלה קצרה, נסתלק לבית עולמו, בשבת ויחי, י"ד טבת תשפ"ג, ויובא הערב למנוחת עולמים על הר המנוחות.


וזה סדר יחוסו מצד אב:

  • אביו, רבי טוביה ליברמן מפרשבורג, נולד בשנת תרנ"ד, נפטר י"ג חשון תשכ"ו, ומנוחתו על הר המנוחות. אשתו מרת רעכיל, בת רבי יקותיאל פרוידיגער מבודפסט, ממשפחה גדולה ומפורסמת.
  • אביו,  רבי משה ליברמן, פרנס ומנהיג בקהילת קאשוי, נולד בשנת תרכ"ד, אשתו הראשונה, ממנה נולדו רוב בניו, מרת חוה רבקה, בת רבי ברוך גרוס מגזע החתם סופר, התחתנו בשנת תר"ן, והיא נפטרה ביום ח' תמוז תרנ"ח. בזיווג שני נשא את מרת בלימא בת רבי ישראל שפירא. רבי משה, נפטר ביום ו' ניסן תרצ"ב, ומנוחתו בקאשוי.

יום חמישי, 6 באוגוסט 2015

הגאון רבי חנוך העניך דוב פאדווא

בשבוע שעבר מלאו חמש עשרה שנה לפטירתו של הגאון החסיד רבי חנוך דוב פדווא אב"ד דהתאחדות קהילות החסידים בלונדון, בעהמ"ח שו"ת חשב האפוד.
רבי חנוך דוב נולד בעיר בוסק שבגליציה, ביום כ' אב תרס"ח, לאביו ר' אליעזר וואלף למשפחת טויבע, ולאמו מרת טויבא. הוא נקרא על שמו של האדמו"ר רבי חנוך העניך דוב מאלעסק שיומא דהילולא שלו הוא בא' אלול, סמוך למועד הברית שלו.
בימי מלחמת העולם הראשונה, נמלט אביו עם כל משפחתו מגליציה המדממת, וכרבים מן הבורחים קבעו מושבם בוינה, ושם זכה להכיר כמה מצדיקי הדור ההוא, ובהם צדיקי רוזין, ר' נפתלי צבי שמרלר, ור' חיים ירוחם מאלשטאט.
בבחרותו נסע ללמוד בישיבה הרמה במטרסדורף, וזמן מה למד גם בבית המדרש דחסידי בעלזא בקראקא, ובאותם ימים היתה האכסניה שלו, בבית ש"ב ר' שמעון שנירר (אחיה של מרת שרה שנירר המפורסמת שיסדה את בית יעקב), מחסידי בעלזא המפורסמים בקראקא. הוא נסמך להוראה מרבי שמואל פירער אב"ד קראס.
נשא לאשה את מרת חנה גיטל בת רבי נפתלי גוטסמן, היא ילדה לו חמשה ילדים, ונפטרה צעירה לימים ביום ח' טבת תש"ד בירושלים.
עוד לפני המלחמה נתמנה לרב בית המדרש שומרי הדת בוינה, וכשפלשו הגרמנים לאוסטריה, אסרו אותו כאחד הרבנים, במשך שנה שלמה ישב בבית האסורים, ואחרי השתדלות מרובה, שיחררוהו, ובתנאי שיעזוב את המדינה, והיה זה להצלתו, שכך ברגע האחרון ניצל וזכה לעלות לארץ ישראל.
רבי חנוך דוב נתיישב בירושלים, והתקרב אל גדולי הרבנים, כרבי שמשון אהרן פולנסקי מטעפליק, ורבי יוסף צבי דושינסקי הגאב"ד דירושלים.
כאמור, כאן בארץ, נפטרה אשתו הראשונה, ונשא בשנית את מרת יהודית בת רבי אברהם אהרן זוננפלד בנו הבכור של הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד. היא גידלה את ילדיו במסירות, ונפטרה ביום ז' שבט תשנ"ג.
בירושלים, נתמנה לכהן כרב ומו"ץ בעדה החרדית, ושימש כרב בשכונות בתי ראנד, בתי ברוידא, ושכונת כנסת. כאשר יסד הרב מטשעבין את ישיבתו בירושלים, קרא לרבי חנוך דוב לעמוד בראשות הישיבה.
בשנת תשט"ו נתמנה לכהן כרב דהתאחדות קהילות החרדים בלונדון, תפקיד שאיחד תחתיו את כלל הקהילות החרדיות בעיר, ואותו נשא רבי חנוך דוב במסירות עד לפטירתו.

יום ראשון, 29 במרץ 2015

רבי מיכל טיקוצינסקי



בשבת מלאו שישים שנים לפטירתו של הגאון הירושלמי, מחבר הלוח הנודע, רבי יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, היודעים מעירים, כי שמו הנכון הוא טוקאצ'ינסקי או כפי שכתב בעצמו טוקצינסקי, ואין למשפחתו שייכות עם משפחת טיקוצ'ינסקי שמקורה בעיר טיקוצ'ין הלא היא טיקטין, עקבות למשפחת טוקאצ'ינסקי מצאתי בעיר וילנא.
למרות שהזכרנוהו בקצרה כבר בעבר, עת כתבנו על חותנו זקינו הגאון רבי שמואל סלנט ועל צאצאי רבי שמואל מסלנט, וגם כאשר כתבנו על צאצאי רבי ישעיהו ברדקי. בכל אופן, נכתוב עליו שוב בפירוט ובהרחבה.
רבי מיכל נולד בעיר לעכאוויטש החסידית בפלך מינסק, ביום ט"ו טבת תרל"ב, את זכרונותיו מעירו, ומהאדמור רבי אהרן מלעכאוויטש, וערגתו לארץ ישראל העלה על הכתב, ונדפסו בספר זכרון לעיר לכוביץ' שנדפס בשנת תש"ט.
בשנת תרל"ו נתייתם מאביו ר' אהרן, וכעבור כמה שנים אמו נישאה בשנית, ומשכך, נשלח הילד מיכל, אל סבו אבי אמו ר' משה פיזיצער, שעלה לירושלים כבר כמה שנים קודם לכן.
בהגיעו לירושלים בחודש אדר תרמ"ב, למד בת"ת ובישיבת עץ חיים, ובשנת תר"ן נשא לאשה את נכדתו של רבי שמואל סלנט, בת בנו ר' בנימין. מאז דבק ברבי שמואל והיה לתלמידו המובהק, וקנה ממנו דרכי הוראה, ומנהגי ירושלים. בשנת תר"ס כשנפטר חותנו ר' בנימין, נכנס להנהלת ישיבת עץ חיים, ובתחילה שימש כר"מ ומגיד שיעור לבחורים. תחת הנהגתו גדל המוסד עץ חיים, ונתפתח, הוא יסד את החנויות שדמי השכירות שלהן החזיקו את הישיבה מבחינה כלכלית, [סביב חנויות אלו קם לימים שוק מחנה יהודה].
מלבד תפקידו ב"עץ חיים" היה ר' מיכל פעיל גם בתחומים ציבוריים נוספים בירושלים, יסד את שכונת עץ חיים בכניסה לעיר, והיה שותף ביסוד שכונת שערי חסד ובשכונות נוספות. השתתף ביסוד ועד הרבנים המאוחד אחרי מלחמת העולם הראשונה, והיה הדובר של הישוב הישן אל מול ד"ר ויצמן כנציג ועד הצירים של ההסתדרות הציונית. השתתף גם באספה המכוננת ליסוד הועד הלאומי כאחד מ17 הנבחרים של היהדות החרדית.
ר' מיכל היה גם סופר מחונן, ידועים הם ספרו 'גשר החיים', 'עיר הקודש והמקדש' ו'לוח לדיני ומנהגי השנה על פי מנהג הפרושים בארץ ישראל', שמופיעים ברציפות כבר מאה ועשר שנים. אך חיבר ספרים רבים נוספים בהלכה, ופרסם גם מאמרים רבים כמעט בכל כתבי העת התורניים בארץ ישראל ומחוצה לה. וכאמור, כתב גם זכרונות מעיר הולדתו, וכתב גם את תולדות זקינו רבי משה פיזיצער, שנדפסו באחת החוברות של גרייבסקי.
בשנותיו האחרונות עסק גם בעניני קבלה ונסתר.

יום רביעי, 12 במרץ 2014

רבי מרדכי גארדין אב"ד ביסקוביץ

היום מלאו שמונים שנה לפטירתו של הגאון רבי מרדכי גארדין אב"ד ביסקוביץ.
רבי מרדכי נולד בעיר איזביצה בשנת תרכד, בשנת תרמ"ב נשא לאשה את מרת אודלה לבית גולדמן מן העיר טומשוב לובלסקי, וקבע את מושבו בעיר, והיה מבאי בית מדרשו של האדמו"ר רבי יהושע פרישרמן בעיר, ומספרים עליו כי היה מתמיד גדול, והיה לומד למעלה מעשרים שעות ביממה. אחר כמה שנים, נתמנה לכהן כרב בעיירה ביסקוביץ'. בימי מלחמת העולם הראשונה, נדד עם משפחתו עד לקרמנצ'וג שבאוקראינה, אחר המלחמה כשחזר לעירו, מצאה חריבה, והוזמן לכהן בעיר הסמוכה קראשניק, שם כיהן עד ליומו האחרון י' אדר תרצ"ד.
רבי מרדכי גארדין
צאצאיו:
א. רבי חיים יוסף גארדין אב"ד פערליב ופיאסק, נולד בשנת תרמ"ד, נישא בשנת תר"ס למרת חיה גיטל בת רבי מאיר שרגא פייבל קאמין אב"ד פיאסקי, נפטר י"א אב תרפ"ה בווארשה אחרי ניתוח שעבר שם בעקבות נפילה למרתף בביתו של השוחט, בדרכו לבדוק כשרות הבהמות. אחר פטירתו עלתה אלמנתו עם צאצאיה לארץ ישראל, ונפטרה ח' סיוון תרצ"ט. צאצאיהם: א. ר' מאיר שרגא גארדין חבר עיריית בני ברק, נפטר כ"ח סיון תשל"ב, זוגתו מרת יוכבד בת רבי חיים רפאל וייסמן אב"ד טרוכנברוד-לוזיטש, האריכה ימים ונפטרה י"ג שבט תשנ"ו בבני ברק. [לפני כשבוע נפטר בנם רבי משה גארדין מיסד רשת תורה ומלאכה, וכשבוע קודם לכן נפטרה בתם מרת יפה מילצקי] ב. ר' ישראל יעקב גרדין. ג. ברכה. ד. איטה. ה. ר' אברהם גרדין. ו. נחמה נפטרה בת חמש שנים בתום מלחה"ע הראשונה בקוצק.
ב. רבי יהודה גארדין הי"ד אב"ד מלינוב, בצעירותו לא רצה להנות מההיתר הוראה שהיה בידו, והתפרנס ממסחר בתבואה. אך משנחלש המסחר, נתקבל תחילה לכהן כרב בסרקומלה הסמוכה לקוצק, וכשעזב שם מחמת כנופיות שודדים, נתקבל לכהן במלינוב. נעקד"ה בשנת תש"ב, כשהלך בראש עדתו מלובש בטלית ותפילין, אל הבור שהכינו להם הגרמנים. זוגתו מרת חנה. בניהם משה והירש למדו באחת מישיבות נובהרדוק וניצלו מהמלחמה כאשר ברחו לרוסיה, וחיו באמריקה.

יום שני, 3 במרץ 2014

פתרון חלקי לתעלומה


כתבנו במאמר הקודם, את דבר התעלומה המשפחתית, אודות מרת חנה רחל מבענדין, אשת רבי [חיים מרדכי] יצחק מנחם (חיים יעקב) רוטנברג, מהו יחוסה, האם היא בת רבי נפתלי רוקח מנאוואריה, כפי שמשתמע מן המצבה שלה, או שמא זה אינו יתכן, שהרי ידוע כי חנה רחל בת רבי נפתלי רוקח היתה אשתו של רבי שמואל אברהם רבינוביץ מזולקווא.
ראשית אני רוצה להודות לכמה מן הקוראים הקבועים, ושאינם קבועים, שעזרו בפתרון התעלומה. כל אחד בשמו הטוב יבורך.

ראשית, נוכיח בכמה הוכחות נוספות, כי לא יתכן שחנה רחל בת רבי נפתלי רוקח, היתה אשת רבי יצחק מנחם רוטנברג.
העיר בצדק אחד מן הקוראים, כי קיימת עדות כי חנה רחל אשת רבי שמואל אברהם רבינוביץ, נפטרה במגפת טיפוס בזולקווא בשנת תש"ב, הרי שהיא לא זו שקבורה בבענדין.
הוכחה נוספת, ידוע בקרב העוסקים בדבר, כי בבעלז הקפידו מאד על קיום צוואת רבי יהודה החסיד, ואחד מן הסעיפים בצוואה, אוסר על קשרי חיתון כפולים בין שתי משפחות. והנה זה ברור, כי רבי נפתלי רוקח מנאווריה, כבר היה מחותן פעם אחת עם רבי אלתר מאיר דוד רוטנברג, על ידי שרבי אביגדור רוקח בן ר' נפתלי רוקח מנאווריה, נשא לאשה את בת רבי אלתר מאיר דוד רוטנברג, [ראה "באהלי צדיקים", בעלזא, עמ' 295), ואם כן, לא מסתבר שרבי יצחק מנחם בן רבי אלתר מאיר דוד, נשא את בתו של רבי נפתלי רוקח.
כמפתח ראשון להבנת הענין, נמצא כי ברישומים מן העיר בענדין, [שעדיין לא עלו לאתר הJRI], נרשם אכן, כי רבי יצחק מנחם רוטנברג, היה נשוי למרת חנה רחל, אלא ששם משפחת נעוריה אינו רוקח, אלא גולדברג.
מעתה צריכים אנו לחפש את אביה בשם נפתלי גולדברג, ושיהיה מיוחס כפי האמור במכתב הרבנים מווארשא, וכפי הרשום על המצבה.
והנה מצאנו יהודי כזה, שעונה על הקריטריונים, ושמו רבי נפתלי גולדברג אב"ד שעלץ.
רבי נפתלי גולדברג משעלץ, נשא לאשה את מרת רבקה הענא בת רבי משה רוקח מקארוב, וגר בתחילה סמוך אצל חותנו, עד שנתקבל לכהן כאב"ד בשעלץ, הסמוכה לווארשא, ושימש גם כאדמו"ר, הוא נפטר ביום שישי י"ח טבת תרס"ז, היה מצאצאי הרה"ק רבי אלימלך מליזענסק בעל הנועם אלימלך, ורבי שלמה זלמן מויליעפולי. בנו, רבי אלטר שלום אלימלך גולדברג, שכיהן כאדמו"ר בווארשא, הדפיס את ספרו של אביו, קול נפתלי, חידושי תורה על התורה, ש"ס ומשניות, בווארשא תרצ"ב, ובהקדמתו האריך בשבחיו, אך אף הוא לא פירט את יחוסו.
יחוסו לויליעפולי, ידוע, מצד אמו מרת שרה, בת הרה"ק רבי שלמה זלמן פרנקל מויליעפולי, [והיא שנישאה אחר כך, לרבי נתן נטע דוב ליפשיץ שהמשיך את שושלת ויעליפולי].
אך מכיוון שאיננו יודעים מי היה אביו של רבי נפתלי, עדיין לא נודע כיצד הוא מצאצאי ליזענסק. על כל פנים, זו ידיעה ברורה, הכתובה כבר בספרו קול נפתלי, וכאמור גם על מצבת בתו.
הרי ברור לנו שהוא צאצא לרבי אלימלך מליזענסק, ונשא לאשה את בת רבי משה רוקח, בנו של השר שלום, וכאמור, אשתו של רבי משה רוקח היתה מצאצאי האוהב ישראל מאפטא.
ומעתה, פשוט, כי רבי יצחק מנחם רוטנברג, היה חתן דודו רבי נפתלי גולדברג, [שהרי גם אביו וגם חמיו, היו חתני רבי משה רוקח]. וממילא, יחוס משפחת רוטנברג אל שלושת גדולים אלו, מובן. למרות שהם לא צאצאי רבי נפתלי רוקח מנאוואריה, אלא צאצאי רבי נפתלי גולדברג.



ומעתה, יש להעיר לתולדות צאצאיו של רבי נפתלי גולדברג, כי באנציקלופדיה לחסידות, כשכותבים על צאצאיו, מזכירים את בניו, רבי יוסף אליעזר גולדברג ממלא מקומו בשעלץ, רבי אלתר שלום אלימלך אדמו"ר בוורשה, חתניו, רבי נח [סרעברניק] מפיסצנה, רבי מאיר הורוויץ אב"ד וויסליץ. ובספר חכמי פולין, וכן בימי זכרון, הוסיפו שהיה לו חתן נוסף, הוא אחיו מאם, רבי אלטר שלמה זלמן ליפשיץ אב"ד יעדליץ / ידלאווא, והוא נזכר גם בסוף הספר קול נפתלי. ועוד הוסיף בחכמי פולין, חתן נוסף רבי יחיאל גולדברג אב"ד קורוב, בן ר' אליעזר. [ואיני בטוח שזה נכון, כי קצת דחוק עם השנים].
על כל אלו, צריכים אנו להוסיף מעתה בת נוספת, היא מרת חנה רחל, שהיתה אשת רבי יצחק מנחם רוטנברג מבנדין.


אלא, שעדיין לא נתחוור לנו, מדוע יש שתי מצבות בבענדין, על אחת נרשם יחוסה, ללא שם בעלה, ועל השניה נרשם שם בעלה, ללא יחוסה.

הרעיון היחיד שעלה בדעתי הוא, שבתחילה, כתבו על מצבתה רק את שם בעלה בדגש על שליט"א, ולאחר שגם בעלה נפטר, ולא יאה להשאיר עליו את הכינוי שליט"א, הכינו לה מצבה חדשה, וכתבו את יחוסה לפרטים. ועל הקבר של בעלה, שנפטר כאמור בשבט תרצ"ט, לא הספיקו בסיום השנה להעמיד מצבה מפאת המלחמה, ולכן באופן זמני שמו את המצבה הישנה של אשתו, שעליה נכתב גם שמו.