יום שלישי, 18 באוגוסט 2015

הגאון החסיד רבי אליעזר ליפמן ליטמנוביץ

היום מלאו מאה ועשרים שנה לפטירתו של הגאון החסיד רבי אליעזר ליפמן ליטמנוביץ. לא אדמו"ר היה, ואף לא כיהן ברבנות, ובכל אופן, ראוי שנקדיש מאמר אחד לכבודו.
רבי אליעזר ליפמן, נולד בשנת תקצ"א בעיר וויערשוב, לאביו רבי ברוך יהודה ליפמן, שנפטר לפני שנת תרט"ו.
בצעירותו למד אצל הגאון מקוטנא רבי משה יהודה לייב זילברברג.
בשנת תר"ט נשא לאשה, את מרת רחל, בתו של האדמו"ר רבי שלמה הכהן רבינוביץ בעל התפארת שלמה מראדומסק. בעבר, כתבנו בבלוג על נינו רבי שלמה חנוך הכהן רבינוביץ מראדומסק.
על אף שחותנו, היה מראשי המתנגדים לדרכה של קוצק, היה רבי ליפמן נוסע אל האדמו"ר רבי מנחם מנדל מקוצק, ולומד מדרכיו.
כאשר גדלה בתו, והגיעה לפרקה, דיברו בעדו שיתקבל לכהן כרב בעיר אלקוש, בה נתפנה אז כיסא הרבנות, וחותנו הקדוש, היה מאד מעוניין שיקבל על עצמו את הרבנות, על מנת שיוכל להביא פרנסה לביתו, אך רבי ליפמן סירב, כי לא רצה ליהנות מן הציבור,. חותנו שלח מכתב אל רבו מקוצק, בבקשה שישכנעו ליקח את עול הרבנות, אך רבו הסכים עמו בסירווב, ואך זאת גזר עליו שיפתח בית מזיגה לצורכי פרנסתו, ואכן, פרנסתו של רבי ליפמן היתה מאותו בית מזיגה אותו ניהלה בפועל אשתו הצדקת. ומסופר כי לצורך פתיחת העסק, הוצרך רבי ליפמן לשנות את שם משפחתו מליפמן לליטמנוביץ, כי לא היה כשר בעיני הרשויות, ששמו ושם משפחתו זהים. אך זה כנראה לא מדוייק כי כבר ברישום הנישואין שלו הוא מופיע בשם ליטמנוביץ.
לאחר פטירת הרה"ק מקוצק, היה רבי לפימן נוסע עם חבורת החסידים אל הרה"ק רבי חנוך מאלכסנדר, ולאחר פטירתו של האחרון, היו מן החסידים שחפצו שבהנהגתו של רבי ליפמן, אך הוא סירב אף לזאת, וקם ונסע אל הרה"ק בעל חידושי הרי"ם מגור, ואף שהה שם בשבת בה נפטר. ולא רק זאת, אלא אף לאחר פטירתו, נסע רבי ליפמן אל נכדו בעל השפת אמת, שהיה צעיר ממנו בשנים רבות, ונחשב לאחד מזקני ומחשובי החסידים באותה העת.
מסופר כי לפני שנפטר בעל חידושי הרי"ם, אמר לאשתו הרבנית, כי נכדם היתום שלמה עדיין לא נשא אשה, וברצונו שתדאג להשיאו לבת תלמיד חכם, שאלתו הרבנית מי נחשב תלמיד חכם, וענה לה: רבי חיים אלעזר וואקס הרב מקאליש, רבי ליפמאן מראדומסק, הוא נשוא מאמרנו, ורבי נח שחור מביאלה. ואכן, לימים נשא רבי שלמה את בתו של רבי ליפמן כדלהלן.

יום חמישי, 6 באוגוסט 2015

הגאון רבי חנוך העניך דוב פאדווא

בשבוע שעבר מלאו חמש עשרה שנה לפטירתו של הגאון החסיד רבי חנוך דוב פדווא אב"ד דהתאחדות קהילות החסידים בלונדון, בעהמ"ח שו"ת חשב האפוד.
רבי חנוך דוב נולד בעיר בוסק שבגליציה, ביום כ' אב תרס"ח, לאביו ר' אליעזר וואלף למשפחת טויבע, ולאמו מרת טויבא. הוא נקרא על שמו של האדמו"ר רבי חנוך העניך דוב מאלעסק שיומא דהילולא שלו הוא בא' אלול, סמוך למועד הברית שלו.
בימי מלחמת העולם הראשונה, נמלט אביו עם כל משפחתו מגליציה המדממת, וכרבים מן הבורחים קבעו מושבם בוינה, ושם זכה להכיר כמה מצדיקי הדור ההוא, ובהם צדיקי רוזין, ר' נפתלי צבי שמרלר, ור' חיים ירוחם מאלשטאט.
בבחרותו נסע ללמוד בישיבה הרמה במטרסדורף, וזמן מה למד גם בבית המדרש דחסידי בעלזא בקראקא, ובאותם ימים היתה האכסניה שלו, בבית ש"ב ר' שמעון שנירר (אחיה של מרת שרה שנירר המפורסמת שיסדה את בית יעקב), מחסידי בעלזא המפורסמים בקראקא. הוא נסמך להוראה מרבי שמואל פירער אב"ד קראס.
נשא לאשה את מרת חנה גיטל בת רבי נפתלי גוטסמן, היא ילדה לו חמשה ילדים, ונפטרה צעירה לימים ביום ח' טבת תש"ד בירושלים.
עוד לפני המלחמה נתמנה לרב בית המדרש שומרי הדת בוינה, וכשפלשו הגרמנים לאוסטריה, אסרו אותו כאחד הרבנים, במשך שנה שלמה ישב בבית האסורים, ואחרי השתדלות מרובה, שיחררוהו, ובתנאי שיעזוב את המדינה, והיה זה להצלתו, שכך ברגע האחרון ניצל וזכה לעלות לארץ ישראל.
רבי חנוך דוב נתיישב בירושלים, והתקרב אל גדולי הרבנים, כרבי שמשון אהרן פולנסקי מטעפליק, ורבי יוסף צבי דושינסקי הגאב"ד דירושלים.
כאמור, כאן בארץ, נפטרה אשתו הראשונה, ונשא בשנית את מרת יהודית בת רבי אברהם אהרן זוננפלד בנו הבכור של הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד. היא גידלה את ילדיו במסירות, ונפטרה ביום ז' שבט תשנ"ג.
בירושלים, נתמנה לכהן כרב ומו"ץ בעדה החרדית, ושימש כרב בשכונות בתי ראנד, בתי ברוידא, ושכונת כנסת. כאשר יסד הרב מטשעבין את ישיבתו בירושלים, קרא לרבי חנוך דוב לעמוד בראשות הישיבה.
בשנת תשט"ו נתמנה לכהן כרב דהתאחדות קהילות החרדים בלונדון, תפקיד שאיחד תחתיו את כלל הקהילות החרדיות בעיר, ואותו נשא רבי חנוך דוב במסירות עד לפטירתו.