רבי יחיאל מרדכי גורדון

היום מלאו חמישים שנה לפטירתו של הגאון רבי יחיאל מרדכי גורדון ראש ישיבת לומזא בפולין ובפתח תקוה. ואומנם כבר כתבנו בעבר בקצרה את תולדותיו ואת יחוסו, כאשר כתבנו על חותנו הגאון רבי אליעזר שולביץ ועל חתניו ממשיכי דרכו. אומנם, אחזור קודם על יחוסו בקצרה כפי שנתבאר שם, ואוסיף עוד אי אלו פרטים שנתחדשו לי במהלך השנים.

ראשית אצטט שוב את דבריו של רבי יחיאל מרדכי עצמו, כפי שכתבם ביומנו, וצילום הדברים מתוך היומן, הובא בישורון יט, ואלו דבריו:

ביום ה' תשרי תרמג נולדתי לאבי הרב ר' משה אהרן גארדאן [נפטר יח אב תרפט בבאסטאן] בן הרב שניאור אברהם שנקרא שובאוץ בן ר' יחיאל בעיר קטנה הסמוכה לשטאקלישאק שמה זובאשץ.

אבי הי' לו שלשה אחים, הם ר' דוד שובאוויץ שדר במערנץ ור' יצחק מיכל שדר בברייזוביץ בוואלין, ור' לייב שובאווץ שדר בווילנא, ושני אחיות, לאה שהיתה אשת ר' פסח רופא .. שדרה בוואשילישאק הסמוכה לטראק, ואחותה שרה אשת ר' צמח פאטאשעק[?] שדרו בטראק ושם נפטרה.

והנה אבי הי' חתן ר' צבי הירש ליפסקי וזקנתי שמה וויטא, דרו בכפר מארקושצישאק סמוך לטראק.

זקנתי נפטרה בווילנא כמדומה לי בשנת תרנב או תרנא. אחי זקנתי הי' ר' אברהם דוד כץ נכבד בווילנא נפטר בארץ ישראל. ואחי' ר' חיים כץ ור' אליעזר כץ כולם דרו בווילנא.

ושקמתי אמי היקרה הטובה בנשים שמה דבורה בת ר' צבי, היא היתה טובת לב מאד וכל מגמתה הי' שאתגדל לת"ח ועם כל הגעגועים שלחה אותי עוד בהיותי צעיר ללמוד, נפטרה בחצי ימי' בשנת תרעא בחודש חשון בעשרים לחודש לדאבון לבבינו אחר מחלה ממושכה ואבי היה אז באמעריקא.

אמי היה שנות בערך ארבעים ושש, היתה צנועה וטוב לב, ויר"א ילדה לאבי חמשה בנים. ... אחי אליעזר יצחק אחי שניאור אברהם, אחי יעקב זה מת צעיר בערך יח שנים[?] ואחי הצעיר ר' אליו[?] יוחנן[?] ושלש בנות, אחותי שרה לאה ואחותי מלכה ואחותי פעסיא איטא.

ברישומים מצאתי כמה פרטים.

הרב גורדון הזכיר את אחי אביו, ר' דוד שובאוויץ שדר במערנץ, הוא היה כאמור בנו של ר' שניאור אברהם. ואכן מצאתי את פרטיו ברישומים. הוא היה נשוי למרת מיכליה בת שלמה. ובשנת תרל"ה נולד להם בן בשם נחום. ר' דוד נפטר במערנץ או כפי שנקראה בפי הליטאים Merkine , ביום ב' אייר תרע"ג, והוא בן שישים ושלש שנים.

אבל באותה עיר, נמצא גם אביו ר' שניאור אברהם, הוא נפטר שם ביום כ"ט ניסן תרמ"ח והוא בן תשעים שנה, כפי הנראה להלן מן המפקדים הוא לא היה כל כך זקן בשעת פטירתו. וכן אשתו פעשא כשנפטרה בשנת תר"ן נרשם שהיתה בת 74 שנים.

במפקד בשנת תקצ"ד, נזכר בעיר מרענץ, שניאור אברהם בן מיכל שובאוויץ, והוא בן 17 שנים, ונשוי לפעסיא. והם גרים בבית יצחק רוכאוויץ, בן אברהם. וליצחק יש גם בן בשם יענקל.

רבי יוסף חיים קרא אב"ד קאליש

אחד מגדולי רבני פולין, לפני כמאתיים וחמישים שנה, היה הגאון רבי יוסף חיים קרא אב"ד קאליש.

רבי יוסף חיים נולד בערך בשנת ת"ס לאביו רבי אלכסנדר סנדר אב"ד לעסלא, מגזע המהר"ל מפראג, ושאר גדולים.

נשא לאשה את מרת בילא, בת רבי יצחק זעליג קרא אב"ד קאליש, אף היא מגזע גדולים, ולימים מילא את מקום חותנו בקאליש.

מסופר עליו, כי בעת שהיה אב"ד קאליש, אחד הקצבים מסר אותו לשלטונות, וכאשר נודע לו מזה, תיכף אמר לאשתו הרבנית שמוכרחים לעקור מכאן, ולברוח מהעיר, הימים היו ימי אלול, ועד ראש השנה, הגיע לעיר פוזנא, לאחר ראש השנה, המשיך במנוסתו, עד שהגיע לברלין. בהיותו שם, הופיע בבית הכנסת, בליל יום כיפור יורש העצר (קרוין פרינץ), שאהב להאזין לניגוני תפילות היהודים, וכאשר ראה את רבי יוסף חיים, שהיה גדול בקומה משכמו ולמעלה ויפה תואר ובעל הדרת פנים, התעניין לדעת מיהו הרב האורח, ואמר עליו בזה הלשון, איך מעכט מיר ווינטשען שיהי' האיש הזה רב בברלין, כי אז לא הי' רב בעיר ברלין, והבטיחו לו על זה ראשי העדה אשר היה שוחח עמהם, ובמוצאי יום הכיפורים, באו פרנסי וראשי הקהל אל רבי יוסף חיים, וסיפרו לו כל המעשה שהי' ודרישת היורש עצר, על כן המה מציעים לפניו שיקבל על עצמו משרת הרבנות בעירם. ועמד רבי יוסף חיים מכסאו ואמר בכעס ובצעקה גדולה "האם אתמנה לרב על ידי גוי? היתכן כזאת!" וכה חזר ושנה כמה פעמים, ולא חפץ לקבל את הרבנות, ובבוקר השכם עמד בהחבא ובסתר וברח משם ונדד הלאה ונתמנה אח"כ לרב בעיר קרעמיזר במדינת הנובר. [הסיפור הובא לראשונה על ידי ראש"ח מיכלזון בספרו אהל אברהם פיטערקוב תרעא, אות פב. בשמו של רבי שלמה ענגעלמאן אב"ד קלאדאווי מצאצאיו של רבי יוסף חיים, ומשם נדפס כמה פעמים].

כפי הנראה, חזר אחר כך לעירו קאליש, שהרי דרשותיו בקרעזמיר הם משנת תקי"ג ויש ממנו הסכמה בשנת תקכ"ג מקאליש.

רבי יוסף חיים השאיר אחריו כתבים רבים שהיו בידי נכדו ר' שלמה ענגלמן אב"ד קלאדאווא וביניהם חיבור בשם 'כל הכתוב לחיים', והובא שם מדרשותיו בעיר קרעמזיר בשנת תקי"ג, אך לא נדפס. בספר בית אהרן לנכדו הובאו ממנו כמה חידושי תורה.

ביום כ' תמוז תקכ"ג, הסכים על "פירוש על שיר השירים" [המיוחס] לרמב"ן אלטונא תקכ"ד, בצוותא עם רבי יהונתן אייבשיץ ושאר רבנים.

ואלו הם צאצאיו של רבי יוסף חיים:

א.      רבי אריה יהודה לייב קרא דיין בקוטנא ודרשן בפוזנא בין השנים תק"ל-תקל"ו, אשתו יוכבד בת ר' אברהם, אחר פטירתו, נדבה עבור נשמתו פרוכת לבית הכנסת בפוזנא. בנו רבי מאיר, מילא את מקומו.

ב.      רבי אביגדור קרא אב"ד לעסלא ופינסק, הוא שנתפרסם בחיכוכיו עם החסידים שבעיר. בנותיו: א. אשת הרב הצדיק מו"ה יהודה ליבוש זצ"ל מק' ניעשוויז, אבי הג"מ יעקב צבי אב"ד שישלעוויטש. ב. אשת רבי גרשון גורדון פו"מ וגבאי דחברא צדקה גדולה בק' ווילנא שנסע לארץ הקודש, אביו [או שמא זקינו] של רבי עקיבא גורדון שהביא לדפוס הגדה של פסח עם פירוש ביזת מצרים לזקן זקינו רבי עקיבא אב"ד בוריסוב, ירושלים תרכה.

חתניו ממשיכי דרכו של ר' אליעזר שולביץ

רבי אליעזר שולביץ שריד תלמידי היראה של רבינו ישראל סלנטר, הקים את הישיבה בלומזא, ואת הישיבה בפתח תקווה. במאמר הקודם הצגנו עץ משפחה של רבי אליעזר שולביץ, הזכרנו את מה שנודע על אבותיו ואת בניו. במאמר זה נספר על צאצאיו הנוספים.

חתני רבי אליעזר נתפרסמו יותר מבניו, הם שימשו בהנהגת הישיבה עוד בחייו, וכל שכן לאחר מותו. ואלו הם.

א. חתנו הבכור הוא הרב הגאון רבי יחיאל מרדכי גורדון זצ"ל. ראש ישיבות לומזא ובעל מחבר ספר 'נתיב ים'. על בית הוריו, אביא כאן ציטוט קצר מתוך יומנו של הרב גורדון עצמו, על פי צילומו שהובא במאסף ישורון כרך יט.

ביום ה' תשרי תרמג נולדתי לאבי הרב ר' משה אהרן גארדאן [נפטר יח אב תרפט בבאסטאן] בן הרב שניאור אברהם שנקרא שובאוץ בן ר' יחיאל בעיר קטנה הסמוכה לשטאקלישאק שמה זובאשץ. אבי הי' לו שלשה אחים, הם ר' דוד שובאוויץ שדר במערנץ ור' יצחק מיכל שדר בברייזוביץ בוואלין, ור' לייב שובאווץ שדר בווילנא, ושני אחיות, לאה שהיתה אשת ר' פסח רופא .. שדרה בוואשילישאק הסמוכה לטראק, ואחותה שרה אשת ר' צמח פאטאשעק[?] שדרו בטראק ושם נפטרה.
והנה אבי הי' חתן ר' צבי הירש ליפסקי וזקנתי שמה וויטא, דרו בכפר מארקושצישאק סמוך לטראק. זקנתי נפטרה בווילנא כמדומה לי בשנת תרנב או תרנא. אחי זקנתי הי' ר' אברהם דוד כץ נכבד בווילנא נפטר בארץ ישראל. ואחי' ר' חיים כץ ור' אליעזר כץ כולם דרו בווילנא.
ושקמתי אמי היקרה הטובה בנשים שמה דבורה בת ר' צבי(ליפסקי), היא היתה טובת לב מאד וכל מגמתה הי' שאתגדל לת"ח ועם כל הגעגועים שלחה אותי עוד בהיותי צעיר ללמוד, נפטרה בחצי ימי' בשנת תרעא בחודש חשון בעשרים לחודש לדאבון לבבינו אחר מחלה ממושכה ואבי היה אז באמעריקא. אמי היה שנות בערך ארבעים ושש, היתה צנועה וטוב לב, ויר"א ילדה לאבי חמשה בנים. ... אחי אליעזר יצחק אחי שניאור אברהם, אחי יעקב זה מת צעיר בערך יח שנים[?] וחי הצעיר ר' אליו[?] יוחנן[?] ושלש בנות, אחותי שרה לאה ואחותי מלכה ואחותי פעסיא איטא.

ר' יחיאל מרדכי, נשא את מרת צירל לאה בת רבי אליעזר בכסלו תרס"ה, אך לאחר שנה היא נפטרה בראש חודש טבת תרס"ו, ור' יחיאל מרדכי נשא בשנית את אחותה מרת איידל דבורה, היא ילדה לו את ילדיו דלהלן, ונפטרה ו' שבט תרפ"ט.

הרב גורדון היה מתלמידיו של הסבא מסלבודקה, בצעירותו נתפרסם בשם "ר' מוטל טרוקער" - "העילוי מטרוק". הוא נשא בעול הישיבה בלומזה, ובפתח תקווה, וומלבד מסירותו הרבה לתלמידים, אף היה נוסע לאמריקה לגייס כספים עבור הישיבה. זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, כשהישיבה שקעה בחובות עצומים והייתה נתונה במצוקה שוב נחלץ הרי"מ לעזרתה ונסע פעם נוספת לארצות הברית. נסיעה זו הצילה את חייו, כאשר בפרוץ המלחמה הוא נשאר בארצות הברית, וניצל מהגורל המר של הישיבה ומשפחתו שנהרגו בשואת יהודי אירופה.

בסוף ימיו עלה לארץ ישראל, והצטרף שוב לישיבת לומזא בפתח תקווה. בזיווג שלישי נשא את מרת חוה בת ר' שמואל יעקב פוגלמן, מגזע הלבוש, היא נישאה לאחר פטירתו לגאון רבי יחזקאל אברמסקי. הרב גורדון נפטר י"ג טבת תשכ"ה. את תורתו הדפיס בספר נתיב ים, ולאחר פטירתו הודפס חלק שני מספר זה.

ר' אבא'לי פאסוואלער – מאמר שלישי ואחרון

במאמר הראשון, כשפירטנו את תולדות חייו של הגאון ר' אבא'לי, הזכרנו בקצרה גם את נשותיו, וכך כתבנו:

בהיותו כבן שמונה שנים, כבר "נחטף" ונבחר על ידי אחד מגבירי העיר רבי אליקום געץ, להיות חתן לבתו ... לאחר שנתאלמן מאשתו הראשונה, נשא רבי אברהם אבלי, את בתו של רב העיר לאנצוט, ממנה נולדו לו שלש בנות, לאחר שנפטרה גם אשתו השניה, נשא בזיווג שלישי בראשית שנת תקנ"ז (בהיותו כבן שלושים ושלש) את הרבנית פייגא בתו של הרב הגדול רבי יצחק אייזיק הלוי לנדא מנכבדי וילנא.

כעת נפרט יותר על נשותיו ויחוסם, ובכך נשלים את סקירת עץ המשפחה של ר' אבלי.

בזיווגו הראשון כאמור, נשא את בתו של ר' אליקים געץ, אחד מגבירי העיר פאסוואהל.

ר' אליקים געצל מפאסוואהל, והיה בן של ר' משה שמסר נפשו על קדושת ה'. ר' אליקים געץ ואביו, וגם בנו הנזכר להלן, כולם זכו לשתי שולחנות תורה וגדולה במקום אחד. והיה ר' משה שלם בכל חכמה ומדע, ומחכמי ישראל הקרובים למלכות, ומסר נפשו על קדושת ה' מקנאת שרי העמים בכבודו הגדול אשר כל השרים קדמו לפתחו יועץ וחכם חרשים.

ידועים לנו בן ובת נוספים לר' אליקים, הבת היא אשת ר' צבי פאנעדעלער. והבן הוא ר' שלמה זלמן שהיה סוחר בברעסלויא [הסמוכה לקובנא] אבי ר' יצחק פאסווילער מפוניבז', שכתב ספר תורה לעצמו בכתיבת ידו, ובזקנותו כאשר היה סג"נ שתים עשרה שנים, היה חוזר תמיד משניות בעל פה, יום ולילה. הוא היה חותנו של המגיד ר' נתן פרידלנד. אשר האריך בתולדות משפחה זו, בסוף ספרו 'סולו סולו המסילה', תחת הכותרת 'ברכת השבח'.

כאמור, רבי אברהם אבאלי נתאלמן ממנה בצעירותו, ולא ידוע לנו אם השאיר ממנה צאצאים או לא.

בזיווגו השני, נשא בתו של רב העיר לאנצוט, ברם, לא נמסר לנו מי הוא אביה אשר היה רב שם, בספר 'עיר ווילנא' מעלה השערה שמא הוא רבי יחיאל מיכל ב"ר אברהם הלוי, [בא בהסכמה על ספר עטרת יוסף זולקווא תקלח, ועל ספר חובת הלבבות עם פירוש נאדר בקודש בשנת תקנ"א], אשר כיהן שם באותה העת, והוא חתן הגאון רבי משה יהושע הורוביץ אב"ד הוראדנא. (ואין לבלבלו עם ר' יחיאל מיכל ליטוואק אב"ד פרעמישלא, שאף הוא היה חתן ר' משה יהושע הנ"ל).

על כל פנים, מזיווג זה נולדו שלש בנותיו של ר' אבלי, אודותיהן נרחיב להלן.

בזיווג שלישי, נשא בוילנא את האלמנה הרבנית מרת פייגא בת רבי יצחק אייזיק לנדא, נינו של בעל הכנסת יחזקאל. בכך היה ר' אבלי גיסו של רבי יחזקאל לנדא, שלימים שימש אף הוא כראב"ד בעיר וילנא, על מקומו של ר' אבלי.

מרת פייגא נפטרה עש"ק ה' אייר תקס"ט, ור' אבלי נתאלמן בשלישית. ואולם ר' אבאלי לא נשאר באלמנותו, ושוב, נשא לו אשה רביעית [!].

קשרי משפחה, הומינר - זלדוביץ - שניאורסון - ריבלין

זכתה משפחת הומינר, וצאצאיה משמרים את תולדותיה ותולדות בני המשפחה, והחומר נגיש לכל באתר האינטרנט על המשפחה.

אחד המיוחד שבין צאצאי המשפחה, הוא הרב הצדיק ר' שמואל הומינר, בעהמ"ח עבד המלך, ועוד ספרים רבים.

ר' שמואל נולד בירושלים כ"ה תשרי תרע"ד, את תורתו קנה בתלמוד תורה וישיבת עץ חיים. בשנת ת"ש הוציא לאור את ספרו הראשון 'עקרי דינים' וקבל עליו הסכמה נלהבת מרבו הגאון ר' איסר זלמן מלצר ראש ישיבת עץ חיים, וכך הוא כותב עליו [בעודו אברך צעיר בן עשרים ושש]: "הרב הגדול חריף ובקי, מצוין ביראת שמים ובמדות נעלות, מורינו הרב שמואל הומינער נרו יאיר, ממצויני ישיבת עץ חיים". התפרסם מאד במידותיו הנפלאות, ובפרט במדת הבטחון. המשגיח ר' יחזקאל לוינשטיין קרא עליו 'עובד ד' באמת'. נפטר י"ט סיון תשל"ז ומנוחתו כבוד על הר הזיתים. בכתב העת 'מוריה' הקדישו את גליון מג לזכרו, נדפסו שם מאמרים לזכרו, ומתורותיו.

אביו ר' מרדכי זאב הומינר, אף הוא יליד ירושלים, עיר הקודש, בה נולד בשנת תרמ"ו. נשא לאשה את מרת חיה ראשה לבית ריבלין. היה מחכמי ורבני ישיבת עץ חיים, ושימש כאחד הבוחנים בת"ת. היה עמל בתורה בהתמדה כל ימיו, ובקי בבלי וירושלמי וכל המדרשים. נפטר ז' תמוז בשנת תש"ח, לאחר מחלה קשה. השאיר אחריו כתב יד 'מבן שמואל', חידושים בהלכה ובאגדה, נדפס על ידי צאצאיו לאחר פטירתו. נכתב עליו בלוח ירושלים, לשנת תש"י, ובתבונה כרך ח.

אביו, ר' שמואל מיכל הומינר, נולד בעיר ברעזין שברוסיה, עיקר תורתו קנה מפי אביו. לאחר שאביו נפטר, עלה לארץ ישראל בשנת תרל"א, יחד עם רעייתו, מרת בריינה רבקה לבית זלדוביץ. בעלותו, הביא עמו למעלה מאלף ספרים מירושת אביו. ספרייתו היתה מהגדולות שבירושלים. נחשב לאחד ממקורבי המהרי"ל דיסקין, ותמך רבות במפעליו. מראשוני שכונת מאה שערים, ונדב שני ספרי תורה לבית הכנסת הגדול שבשכונה. נפטר ח' סיון תרס"ז בירושלים.

אביו ר' ישעיהו אב"ד ברעזין, נולד בשנת תקע"ט בברעזין, בהיותו כבן עשרים ושלש כבר נתמנה לרב בעיר ברעזין.מוצאו מהעיר איהומען הסמוכה, ועל כן נקרא שמו הומינר. נפטר בערב שבת קודש, ט"ו סיון תרכ"ח בעיר קניגסברג, בשהותו שם לצרכי מרפא. נספד בספר 'דבר בעתו', לר' אברהם צדוק בוגין. גיסו ר' מנחם שלמה גארדין הדפיס ממנו כמה תשובות, בספרו 'מנחם שלמה' (שצ'צ'ין תר"כ). רעייתו מרת בלהה לבית גארדאן.

אביו, ר' מרדכי דיין ואב"ד דק"ק מינסק, כארבעים שנה שימש שם כדיין, בימי הגאונים הגדולים דשם, הראב"ד ר' משה שמואל פינס, ר' גרשון תנחום ביליצקי, ועוד. חיבר שני ספרים 'באר היטב' ו'עומקא דדינא', שניהם לא נדפסו, ונשרפו בשריפה גדולה שהיתה בעיר מינסק, וחבל על דאבדין.

אביו, ר' ברוך פרנס חודש בק"ק מינסק.

על פי מה שכתב אחד הצאצאים, ר' חיים הומינר, בספר 'רבי שמואל ורעייתו בריינה רבקה הומינר', הרי שיחוס אבותם עולה עד רבי יהודה אשכנזי דיין בטיקטין, בעל הבאר היטב על השלחן ערוך. אמנם, יש צאצאים הטוענים, שזו השערה בטעות שאין לה על מה להתבסס.

מרת בילה הנזכרת לעיל, אשת ר' ישעיה הומינר אב"ד ברעזין, היתה בתו של ר' אליהו גארדאן, מהעיר מינסק. ר' אליהו נפטר צעיר לימים בשנת תר"י, ורעייתו מרת ראדיל לבית עפשטיין, עלתה לירושלים בשנת תרט"ז, בירושלים נתפרסמה בצדקותיה המרובות, ונפטרה כ"ג טבת תרכ"ו בעיה"ק ירושלים. ר' אליהו גורדון היה בן ר' חיים שנפטר בשנת תר"ו, ב"ר יחיאל מיכל.

מרת חיה ראשה הנזכרת לעיל, היתה בתו של ר' זלמן חיים ריבלין בן ר' אברהם בנימין ריבלין בנו של ר' משה מגיד ריבלין.

מרת בריינה רבקה הנזכרת לעיל, אשת ר' שמואל מיכל הומינר, היתה בתו של ר' דוד הלוי זלדוביץ. מחסידי לובאוויטש. ממשפחת הגבירים הנודעים האחים זלדוביץ ממינסק, שתמכו רבות בעולם התורה.

בחוברת 'זרע קודש מצבתה' אודות ר' שמואל מיכל הומינר, נכתב בעמוד 14 אודות ר' דוד, שהיה מקרובי משפחת אמו של אדמור הריי"צ מלובאוויטש – ר' יוסף יצחק שניאורסון. חפשתי ובדקתי מכל הצדדים, כיצד ישנה שייכות בין משפחת אמו של הריי"צ. והצד הכי קרוב שמצאתי הוא כדלהלן:

אמו של הרבי ריי"צ היתה מרת שטערנא שרה, אשתו של הרש"ב מלובאוויטש, היתה בת ר' יוסף יצחק שניאורסון, אשר הוא ורעייתו היו נכדי האדמור האמצעי מלובאוויטש.

בספר היחס של משפחת ריבלין, מוזכר ר' זלמן ריבלין ב"ר אליהו יוסף פלאטקעס, שהיה מחשובי חב"ד, מוזכרים לו כמה וכמה צאצאים.

במס' 168 רשום שהיתה לו בת בשם ראשע אשת [ ] זעלדוביץ מברעזין. זה אכן נראה מתאים למה שידוע לנו עד כה אודות ר' דוד זלדוביץ.

ובמס' 171 שם, נזכרת עוד בת אחת לר' זלמן ריבלין והיא מרת [ ] אשת הרה"ק מנחם נחום מניעזין, בן האדמור האמצעי רבי בער.

אמנם, על פי הנכתב בספר הצאצאים של בעל התניא, עמוד 99, ר' מנחם נחום שניאורסון מניעזין, בזיווג ראשון אכן נשא לאשה את בת ר' זלמן ריבלין, ובזיווגו השני היה חתן גיסו ר' יעקב ישראל טברסקי.

נותר לנו לברר אם כן, האם זלדוביץ חתנו של ר' זלמן ריבלין בר אליהו יוסף פלאטקעס, הוא אכן קשור לר' דוד זלדוביץ חותנו של ר' שמואל מיכל הומינר. ואם זה אכן הקשר היחידי למשפחת הריי"צ מליובאוויטש, או שהיה קשר יותר קרוב.

אמנם, בשנים יותר מאוחרות, חזר שוב הקשר

ר' שמואל הומינר דנן, נשא לאשה בזיווגו הראשון, את בת ר' פסח מרגולין (חתן ר' ראובן הכהן קובלסקי הנזכר אצלנו בעבר), ובזיווגו השני נשא לאשה את מרת רינה דבורה בת ר' אליהו מיכל הלפרין, מצאצאי בעל התניא.