צאצאי רבי ישראל סלנטר

אחרי המאמרים הקודמים, בהם פרסנו אילן יוחסין של הגאון רבי ישראל סלנטר, מצד אבותיו, נעמוד במאמר זה, על צאצאיו של רבי ישראל, ונסכם את הידוע לנו אודותיהם, ונשלים עוד שלב, בדרך להכין עץ משפחה לרבי ישראל סלנטר.

ובראש המאמר אצטט שוב מדבריו של רבי איצ'לה פטרבורגר תלמידו הגדול של ר' ישראל, בספר אור ישראל דף נט.

 "הנה אדמו"ר זצוק"ל כבש לפניו את הטבע, עד שלא היה לו שום הבדל בין יוצאי חלציו לאחרים, הן בגשמיות הן ברוחניות, מלבד מה שמחוייב ע"פ דין... אחד מבניו היה סוחר נכבד, כמעט מעולם לא שאל אותו על תהלוכות עסקו ומה גורל מצבו... גם הנה אחד מבניו, אשר פעם לא ראה את פניו כמה שנים, וכאשר בא אליו לא נתפעל מאומה, ונתן לו שלום בתכונה כאשר היה רואה אותו זה מזמן קרוב. כאשר אחד מיוצאי חלציו היה נלחץ בין המצרים, לא שחד מכחו בעדו, כאשר לא שחד מכחו בעד עצמו". 

אולם בהמשך ההמאמר נראה, כי דבר אחד כן גרם לו לר' ישראל לצאת מגדרו, היה זה בעת אשר צאצאיו ירדו מדרך הישר, עזבו את דרך התורה, ונכנסו ללמוד באוניברסיטאות.

אחרי הכנה מקדימה זו, יכולים אנו בכל אופן לגשת ולהתבונן ברשימת צאצאיו של רבי ישראל:

רבי יצחק ליפקין. ענפי המוסר.

• רבי יצחק ליפקין, נולד בערך בשנת תקצ"ח, בי"ב אב תרי"ט נשא לאשה את מרת שרה רבקה [ברישומי הממשל כתוב חיה ריבה] בת דודו ר' יחיאל מיכל ליפקין, בצעירותו גר טעלז, לאחר מכן כיהן אב"ד יאנוב, קרוז, ובשנת תרל"ב נתקבל בעיר פראשניץ, בשנת תרל"ד פנה בתלונה אל הגאון רבי אליהו גוטמאכר, אודות אנשי עירו, שהם מלשינים עליו אצל המלכות על שהוא מעכב ילדי ישראל בעירו מלכת אל בתי הספר הממשלתיים, ורוצים להדיח אותו ממשרתו, בתוך דבריו הוא כותב "כי עד עתה אבדתי כל הוני ורכושי מחמת מלשינות שקרים... רק הגאון המפורסם ר' אברהם לנדא מטשעכנוב עומד לצדי, אבל הרשעים האלה גם התפרצו כנגדו", ושוטח בקשתו לפני ר' אליהו, שיתפלל בעדו להצילו מאויביו ולהטות לב השרים ויועציו לטובתו. הגאון האדר"ת כתב עליו, כי "כל ימי חיי אדמו"ר זצוק"ל היה הררי"ץ בנו לשעשוע נפשו, והיה מתעניין מאד גם בבני ביתו והיה פורש שלומם במכתביו.. ולבתו היקרה מרת לאה תחי'". וראה עוד אודותיו בהקדמת ספר הילף צו לעבען [ישועה לחיים] לר' חיים ישעיה גורדון משאוויל מתלמידיו של רבי ישראל סלנטר, וילנא תרסח, הביא שמועה ממנו בשם אביו. כפי הנראה לאחר שנתאלמן או נתגרש, עלה לירושלים, ומסופר כי איש אחד מנכבדי ירושלים אשר רצה לזכות שנכדיו יהיו מגזע הגרי"ס, נתן לו את בתו הצעירה לאשה, והיא ילדה לו בת אחת. ר' יצחק נפטר בירושלים בשנת תרס"ג או תרס"ה, ומנוחתו על הר הזיתים. מתורתו נדפס בספר חוט המשולש, עם תורת אביו ותורת זקינו ר' זאב, ובהקדמת הספר האריכו בשבחיו. צאצאיו. א. רבי אריה לייב ליפקין, נולד י"ט אדר ב תרכ"ד, היתה לו אשה ראשונה, ממנה נולדה לו בת 1. מרת חיה רבקה אשת ר' אברהם יצחק סאפקייץ משאויל. לאחר שרבי אריה לייב עלה לירושלים נשא לאשה בזיווג שני את מרת מרים בת ר' בנימין בינוש לוין, היא אחותו של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין, שכבר נזכר כאן בבלוג בעבר. צאצאיו מזיוגו השני: 2. רבי חיים יצחק ליפקין, נולד בירושלים תרע"א, נשא לאשה את מרת מרים בתו של רבי אברהם יצחק טיקוצינסקי רבה של שכונת מקור חיים. כיהן כחבר הרבנות הראשית בתל אביב, חיבר ספרים רבים, ובהם 'תורת רבי ישראל מסלנט', וספר 'תורת היראה', ועוד ספרים. 3. רבי בנימין ליפקין, נולד בשנת תרע"ד, למד בישיבות עץ חיים וחברון בירושלים, חיבר ספר בני בנימין נפטר י"ג שבט תשכ"ח. ב. מרת לאה, הנזכרת לעיל במכתבו של האדר"ת. כנראה נולדה מזיווגו השני.    

רבי בנימין אב"ד וילקומיר ומשפחתו

יחוס גדול ורב היה לו לר' בנימין אב"ד וילקומיר, וכן כותב נכדו בהקדמה לספרו 'משנת ר' בנימין': "הזקנים שבדור שזכו להכיר אותו ... היו יכולים להמציא לנו חומר רב ... וליתן לנו ידיעה נאמנה מסדר יחוסו".

כאמור, עץ משפחה מסודר לא היה ברשותם, אך ממעט הכתבים על משפחתם ששרדו בידי בנו ר' אליהו דוד עולים הפרטים הבאים. ר' בנימין אב"ד וילקומיר, היה בן ר' יחיאל ורבקה. רבקה נולדה בעיר פלונגיאן בזאמוט, היא היתה בת ר' זאב, בן חנה, בת מרדכי יפה נכד לבעל הלבוש. ר' מרדכי זה האחרון נפטר בשנת תק"ל לערך.

האדרת גם כותב שהוא שמע שהם נכדים של ר' משולם זלמן מירלס אב"ד אה"ו, ובהמשך דבריו הוא כותב, שממילא גם של החכם צבי, וכנראה שזו טעות של האדרת, שחשב שהחכם צבי היה חותנו של ר' משולם זלמן מירלס, בעוד שהאמת היא להפך. [וכנראה שזה לא מצד אביו של האדרת, כי אם מצד אמו וכדלהלן]

ר' בנימין נולד בעיר שקוד והיה תלמיד ר' צבי הירש ברוידא מסלנט הסמוכה.

בהיותו אך כבן ח"י שנים נתקבל לרב בפיקעלין בערב ראש השנה תקצ"ב [לפי זה יוצא שנולד בשנת תקע"ד או תקע"ג]

אחרי עשרים שנה שהיה רב בפיקעלין בשנת תרי"ב הלך לעיר שילעל לכהן שם כרב. ובשנת תרי"ט נתקבל לראגאלי, ובשנת תרכ"א, קבע מקומו בעיר וילקומיר, שם כיהן ברבנות עד יומו האחרון. לאחר פטירתו הדפיסו צאצאיו בירושלים את פירושו על המשניות, וקבעו שמו 'משנת ר' בנימין'.

אשתו של ר' בנימין אם ילדיו, מרת טויבא, היתה בתו של ר' שלמה ש"ץ. [האדרת כותב על אביו בנימין, 'לקחו אבי אמי הרב הצדיק ובקי בש"ס מוהר"ר שלמה זצל לחתן לבתו הצנועה בת אחת עשרה שנים מרת טויבא', ובאחד מן הספרים העתיקו מלשונו של האדרת על אביו, וכתבו על ר' בנימין, כביכול, 'לקחו אבי אמו' וכו'. ונשתבשו כאילו שלמה היה אבי זקינו של ר' בנימין].

כאמור ר' שלמה שהיה ש"ץ ושו"ב בעיר יעלאק הסמוכה לטעלז, נתקבל אחר כך על מקום אביו הרה"ג הצדיק כקש"ת ר' אליהו, שהיה ש"ץ ושו"ב בעיר חדש סוגינדט סמוך לגבול פרוסיא. אביו של ר' אליהו זה, היה שמו נחום, והוא היה יליד העיר בראד וברח משם בעת הדבר עם בניו אליהו ואליעזר, שהיו שניהם משוררים נפלאים. וכשגדלו הנערים פירשו זה מזה, ואליהו הקדיש נפשו וגופו לד' וילמד. ר' אליהו נפטר בחול המועד פסח תקצ"ה.

ר' אליהו דוד ואחיו התאום ר' צבי יהודה נולדו בחג השבועות בשנת תר"ג.

היו להם שתי אחיות, האחת מרת רבקה הגדולה, אשת ר' דובער רבינוביץ אב"ד פיאטניצא הסמוכה ללומזא, אביו של ר' אליהו עקיבא רבינוביץ מפולטבא.

והאחות השניה, מרת אסתר לאה אשת ר' צבי הירש פאגריסקי שגר בחצר צעסארקא סמוך לוילקומיר.

בהיות ר' אליהו דוד בן חמש שנים נתייתמו האחים, עם פטירת אמם מרת טויבא בי"ד אלול תר"ח.

אביה ר' שלמה נפטר שלושה חודשים לפניה בט"ו סיון תר"ח.