רבי אהרן כהן ראש ישיבת חברון

לרגל יום הזכרון לפטירתו של הגאון רבי אהרן כהן זצ"ל ראש ישיבת חברון ראיתי לנכון לכתוב עליו כאן בבלוג תולדות ושורשים. רבי אהרן לא הותיר אחריו צאצאים, ונפטר ערירי, ומשכך, נוכל להתמקד רק באילן היוחסין שלו, מצד אבותיו.

רבי אהרן נולד סמוך לעיר קובנא בשבת הגדול תרס"ד. למד בישיבת לומזה בימי מלחמת העולם הראשונה, כאשר נדדה הישיבה לסמיאטיטש, לפרילוקי ולקרמנצ'וג. בהיותו כבן חמש עשרה, נתעלה ללמוד בישיבת כנסת ישראל בסלבודקה, הסמוכה למקום מגורי הוריו. והיה ר' אהרן אומר, כי מעט הזמן שזכה לשמש את הסבא מסלבודקה, היה היסוד להתפתחותו בחכמה וביראה.

רבי אהרן כהן, מתוך הספר הכהן הגדול מאחיו

בשנת תרפ"ד, עלה לארץ עם הראשונים מבני הישיבה, שעלו לארץ ישראל, והיו היסוד לישיבה בחברון. בי"ד סיון תרפ"ט [כחודשיים לפני הפרעות] נלקח לחתן למרת צילה בתו של ראש הישיבה הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין.  את אילן היוחסין של הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין ומשפחתו כבר הצגנו בעבר כאן בבלוג,, בעת שכתבנו על פטירת נכדו רבי שמשון אפשתיין.

רבי אהרן כהן עם גיסיו, רבי משה חברוני ורבי יחזקאל סרנא, ור' פייבל אפשטיין

לאחר פטירת חותנו, בשנת תרצ"ד, החל רבי אהרן למסור שיעורים בישיבה, נודע בגאונותו וחריפותו המיוחדות. התפרסם גם בעבודת ה' מופלאה, ונמשך לבו להתקרב אל קהילות החסידים שבירושלים, ובפרט אל ר' אהרל'ע ראש חבורת שומרי אמונים.

בשנה האחרונה לחייו חלה, ונתייסר קשות, עד לפטירתו, ביום י"ח סיון תשכ"א. ת.נ.צ.ב.ה.

וזו מגילת יוחסין של רבי אהרן כהן

שלשלת היוחסין של המשפחה - משפחת הכהונה - היתה משתלשלת ועולה דור אחר דור עד משמשי המזבח, כמקובל אצל זקני המשפחה שהי' להם מגילת יוחסין עתיקה שהיתה רשומה על קלף, ומגילה זו נשרפה בשריפה הגדולה שפרצה בבית זקנם זצוק"ל. ומשאבדה המגילה, אין לנו אלא לכתוב את אשר אנו יודעים היום, על מנת שגם זה לא ישתכח ברבות הימים.

ארכיון החוקר שמואל גור נחשף חלקית

הושלם המפתוח של ארכיון שמואל גור, בספריה הלאומית בירושלים.

שמואל גור, היה מגדולי החוקרים של הגנאלוגיה הרבנית בדור הקודם. את מחקריו הרבים העלה על הכתב, רובם בכתב יד וחלקם במכונת כתיבה.

גור נפטר לפני כעשרים וחמש שנה, ביום כ"א אלול תשמ"ח, ומאחר שנפטר ערירי, הארכיון שהותיר אחריו, נמסר לטיפולו של ידידי מר חיים פרידמן [מחבר הספר ענפי אליהו Eliyahu’s Branches]. הארכיון חולק לשתים, האוסף הגדול של תמונות רבנים שהיה ברשותו, נמכר לגנזך קידוש ה' בבני ברק. והכתבים הגנאלוגיים, נמסרו לידי הספריה הלאומית בירושלים, על מנת שיהיו נגישים לכל חוקר, והם שוכנו שם במחלקת הארכיונים.

הארכיון הוא עצום, ומכיל 709 תיקים, תיקי מחקר על משפחות שונות, ישנם תיקים המכילים חומר רב, ותיקים המכילים חומר מינימלי, [הכל תלוי במזל].

אני באופן אישי, נעזרתי בארכיון, ומצאתי בו מידע על משפחות רבנים רבות, ובעזרת החומר שמצאתי שם, הצלחתי לבנות אילנות יוחסין גדולים, ולהשלים מגילות יוחסין חסרות.

כאמור, החשיפה היא רק חלקית, כי הכתבים עצמם לא נסרקו ועלו לאינטרנט, אלא רק רשימת שמות המשפחה, שאודותם יש תיקים בארכיון, עלתה כאן לאינטרנט, אך גם זו בשורה, כי בעבר גם זה לא היה. 

בעבר מי שהיה רוצה לעיין במחקרים, לא היה יכול לדעת מראש, האם יש בכלל חומר על המשפחה שלו או לא, היה צריך להגיע לספריה, רק בשביל ספק, שמא ואולי המשפחה שלו מופיעה ברשימת המחקרים, ולכן, הארכיון הזה כמעט ולא נחשף לציבור, מכיוון שאף אחד כמעט [למעט משוגעים לדבר, כמוני], לא יטריח את עצמו לספריה בלי לדעת מראש אם אכן יש חומר כזה על משפחתו או לא. נקווה שכעת בעקבות העלאת האינדקס לרשת, תעלה כמות המשתמשים שיחשפו לארכיון חשוב זה.

אפשר לעיין בארכיון עצמו, במחלקה לכתבי יד, בקומה התחתונה [קומת הקפיטריה] של הספריה הלאומית באוניברסיטה העברית בגבעת רם.

להלן קישור לרשומה המלאה של הארכיון בקטלוג הספריה,

לרשימת התיקים המלאה, עם רשימת שמות המשפחה המופיעים בכל תיק ותיק, יש להקיש למטה על הקישור 'לרשימת הפריטים'.

אבותיו של ר' דוב וינברג

כיון שהזכרנו בארוכה את ר' דב וינברג מכפר סבא, וניסינו לזהות את אבי אשתו רוחמה, האם הוא אכן רבי שמואל לייב זק המוכר כבעל נכדתו של הרה"ק רבי שלמה לייב מלענטשנא, ומחבר הספר רמזי דחכמתא, או שמא יש כאן איזה בלבול. מן הראוי גם לראות מהו יחוס אבותיו של רבי דב וינברג. האם אנו יכולים לזהות מי היה אביו ולדעת יותר על אילן היוחסין שלו?

כאמור, בספר כפר סבא, נכתב שאביו היה ר' עוזיאל וינברג, נגיד בעירו - שעדליץ.

כאמור, שדליץ היא עיר בסביבות ביאלה, וחסידי העיר, היו משוייכים לחסידות זו, ומצאתי, בספר היזכור של העיר ביאלה, שבאותם שנים, יהודי בשם ר' עוזיאל וינברג ששימש כחזן בימים נוראים בחצירו של הרבי מביאלא. כמו כן, היה עוזיאל וויינבערג, [שיתכן שהוא הוא שלימים היה החזן], שכיהן כמשמש בקודש אצל האדמו"ר הראשון מביאלה רבי יצחק יעקב רבינוביץ בעל הדברי בינה, [שכיהן כאדמו"ר משנת תרל"ג עד שנת תרס"ה], ואף חתם בשמו על הסכמה לספר דברי נגידים חלק ב, בשנת תרנ"ח.

האם עוזיאל וינברג המשב"ק הוא הוא אביו של ר' דוב וינברג דידן?

אני אינני בטוח בזה, למרות השם [הנדיר יחסית] הזהה, וסביבת המגורים הדומה, עדיין לא הייתי ממהר לקבוע אף בזה מסמרות, שהרי יתכן שהם היו בני דודים, או קרובי משפחה אחרים.

*   *   *

ברשותכם, נחזור לרגע, אל הראשון שבסדרת מאמרים זו, המאמר על רבי יהושע מאוסטרובה, הזכרנו בו את חותנו רבי צבי מנחם מייזליש, אך לא הרחבנו אודותיו, הזכרנו את יחוסו מעלה בקודש, אך לא כתבנו כלל על משפחתו.  

גם במאמר זה לא נעסוק בכל משפחתו של ר' צבי מנחם, ומשפחת חותנו, אך על פרט אחד כן נתעכב. ספרו של ר' צבי מנחם - 'זכרון צבי מנחם', נדפס לאחר פטירתו על ידי בנו ר' יששכר מייזליש, וברשימת הקרובים שתרמו להדפסת הספר, מזכיר המוציא לאור, את בן אחותו הרבני המופלג הנגיד מוה' עוזיאל וויינבארג מאסטראווי. 

הוי אומר, ששוב מצאנו עוזיאל וינברג, באותה סביבה, והפעם עם הקשר משפחתי, עם יחוס מכובד, הרי הוא בן בתו של ר' צבי מנחם מייזליש, ובן אחות אשתו של האדמו"ר רבי יהושע מאוסטרובה, דהיינו בן דודה של אשת האדמו"ר הראשון מביאלה.

מיהו אותו רבי עוזיאל וינברג? יתכן מאד שזהו ר' עוזיאל וינברג דידן, הגביר משעדליץ, הן על פי הזמנים, וכן היותו נדיב, שתרם להדפסת הספר של זקינו. אך עדיין איני יודע אם התואר רבי עוזיאל וינברג המשב"ק, אף הוא שייך לאותה דמות, או לאחר ממשפחתם.