בעל הקדושת יום טוב מסיגעט

היום כ"ט שבט מלאו מאה ועשר שנים לפטירתו של הגאון רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים אב"ד סיגעט, דור רביעי בשושלת הרבנים למשפחת טייטלבוים. לפני שנציג כאן את מגילת היוחסין שלו, נתעכב קמעא בתולדותיו.

רבי חנניה יום טוב, או כפי שכונה בפי כל, ר' ליפא נולד ביום ו' סיון תקצ"ו, לאביו רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים, ולאמו מרת רחל לבית אשכנזי. 

בבחרותו נשא לאשה את מרת רייצא בת האדמו"ר רבי מנשה רובין נכדו של הרה"ק רבי נפתלי מראפשיץ, ממנה לא נולדו לו ילדים, ולאחר כעשרים שנה הפקיד לה גט בבבהיתר מאה רבנים. בשנת תרכ"ד בהיותו פחות מבן שלושים, נתמנה לרבה של העיר טעטש, בה כיהן ברבנות במשך קרוב לעשרים שנה. 

בשנת תרל"ח נשא בשנית אשה, את מרת חנה בת דודו רבי יואל אשכנזי אב"ד זלוטשוב. בשנת תרמ"ג נתמנה לרבה של העיר סיגעט, בה כיהן למעלה מעשרים שנה, עד לפטירתו ביום כ"ט שבט תרס"ד, לאחר מחלת לב ממושכת. אלפים מיהודי האיזור נהגו בו כאדמו"ר, והעריצו אותו עד למאד. 

מצבתו של רבי חנניה יום טוב ליפא. ויקי

לאחר פטירתו הדפיסו מדברי תורתו את הספר קדושת יום טוב על התורה ומועדים.

ואלו הם צאצאיו של רבי חנניה יום טוב ליפא:

• רבי חיים צבי טייטלבוים ממלא מקומו כאב"ד סיגעט, בעל העצי חיים, נולד תר"ם, נשא לאשה את מרת ברכה סימה בת רבי שלום אליעזר הלברשטאם מראצפערט, נפטר בצעירותו ו' שבט תרפ"ו. רבים מילדיו נפטרו צעירים, והרבה מצאצאיו נהרגו בשואה. נשארו כמה מהם, והבולט שבהם הוא רבי משה טייטלבוים שכיהן כממלא מקום דודו רבי יואל כאדמו"ר מסאטמאר, ונודע בחיבורו ברך משה.

יחוסו של רבי יוסף משאש

במאמר הקודם, עסקנו בתולדות חייו של הגאון רבי יוסף משאש רבה של חיפה, במאמר זה נציג אילן יוחסין וירטואלי למשפחת משאש.

אביו רבי חיים משאש, נולד ביום שלישי ח' אלול תר"ג, ומספרים עליו כי נולד מהול, ובכך ניכר לכולם כי קדוש מבטן הוא. ואכן, רבי חיים גדל והיה לחסיד גדול והתנהג בדקדוקי קדושה כל ימיו. היה מרביץ תורה ויראה ברבים, וכבר זיכה כמה חייבים. כל ימיו ולילותיו היו קודש לה'. נפטר ביום ח' תמוז תרס"ד, ולאחר פטירתו כשהספידוהו תלמידיו תיארוהו בתואר מלאך האלוקים.
שתי נשים היו לו לרבי חיים, זוגתו הראשונה, כאמור, מרת שמחה לבית בן גנו, ממנה נולדו לו בן ובת, הבן הוא רבי יוסף דידן, והבת, מרת מירה, נולדה בחודש ניסן תרמ"ג, ונישאה לרבי מכלוף טולידאנו, היא נפטרה ח' טבת תשי"ב, והוא ביום כ"ד סיון תשי"ט. שמחה נפטרה ביום י"ב ניסן תרנ"ה, ורבי חיים נשא לאשה בשנית, את מרת ביליידא בת רבי שלמה בוסידאן, וגם ממנו נולדו לו שני בנים ובת. הבנים, רבי ידידיה משאש, נולד ו' שבט תרנ"ט, ונשא לאשה את מרת סול בת רבי רפאל אוחנה. והשני, נולד לאחר פטירת אביו ביום כ' אב תרס"ד, ונקרא בשם אביו חיים, הווא נשא לאשה את מרת ריינא בת רבי משה בן שטרית. והבת היא, מרת גוהאר, נולדה ביום ה' ניסן תרס"א, ונישאה לאיש קדוש, הוא רבי מימון ארוואץ, שנפטר צעיר תשרי תר"ף, ובשנית נישאה לרבי יעקב בירדוגו, שכיהן כרב בווארזאן ובלעראיים, ובהמשך כיהן כסגן הרב בקזבלנקה, עד לפטירתו ביום י"ט שבט תשי"ט.

אביו רבי זכריה משאש, נולד בחודש תשרי בשנת תקנ"ב, נשא לאשה את מרת שרירא בת רבי סעדיה עולו, ממנה נולד לו בן אחד. היא נפטרה באדר תקפ"ט, ונשא רבי שלום בשנית את מרת מירא בת רבי חיים טולדנו, וילדה לו כמה בנים ובנות. רבי שלום נפטר ביום שלישי כ"ח אלול תרט"ו, ולאחר פטירתו הדפיסו מכתביו ספר שו"ת דברי שלום. צאצאיו: מאשתו הראשונה א. רבי שלום משאש, אשר רבי יעקב בירדוגו האריך בשבחו בהקדמת ספר 'משפטים ישרים', הוא נפטר ביום ט' אייר תרמ"ו בהיותו בן נ"ח שנים, אף הוא היו לו שתי נשים, הראשונה מרת דונא לבית עטייא, והשניה מרת גאמילא בתו של הגאון המפורסם רבי יעקב בירדוגו, מאשתו זו השניה, נולד לו בנו רבי מימון הוא אביו של הגאון הגדול רבי שלום משאש אשר שימש כראב"ד קזבלנקה, ולימים עלה פאר לכהן כרבה של ירושלים. ומאשתו השניה נולדו לו: ב. רבי דוד משאש, נפטר צעיר ביום י"ד טבת תרל"ח בן מ"ה שנים, וקוננו עליו. ג. רבי חיים משאש הנ"ל. ד. מרת אסתר אשת רבי חיים טולידנו, נפטרה ביום הכיפורים תר"ס. ד. מרת גאמילא אשת רבי רפאל מאמאן דמן צפרו, נפטרה טבת תרס"ה.

רבי שלום משאש רבה של ירושלים

רבי יוסף משאש רבה של חיפה

רבי יוסף משאש, נולד בעיר מקנס שבמרוקו, בי"ב סיוון תרנ"ב, להוריו רבי חיים ולאמו מרת שמחה לבית בן גנו, בצעירותו למד מפי רבני העיר ובישיבה שהוקמה בעירו. למרות שנתייתם בגיל צעיר מאביו, נודע כבר בצעירותו כתלמיד חכם גדול, ונשמרו ממנו מכתבים כבר מימי הבחרות, מהם ניתן לראות את בקיאותו בתורה.

נשא לאשה את מרת שמחה לבית כהן, בתמוז תרס"ח, וממנה לא נולדו לו ילדים. ובתמוז תרפ"ב לאחר ארבע עשרה שנים, התחתן עם אשה שניה, מרת רחל בת רבי יחיאל לכריף, ולילדה לו בן אחד ונתגרשה ממנו, והוא נשאר עם אשתו הראשונה.

בשנת תרפ"ד בהיותו אך כבן שלושים ואחת, נבחר לכהן כרבה של העיר תלמסאן שבאלג'יר. בשנת תש"א חזר לעיר הולדתו, לכהן כדיין הראשי, במקום הרב משה טולידנו שנפטר. במרוקו היו לו קשרים במסדרונות השלטון, עם המלך ועם שר החינוך, ואף זכה לאות כבוד מהם.

בשנת תשכ"ד עלה לארץ ישראל, ונבחר לרבה הראשי הספרדי של העיר חיפה, תפקיד אותו נשא עד לפטירתו כאמור, ביום ב' שבט תשל"ד.

רבי יוסף משאש, חיבר ספרים רבים בכל מקצועות התורה, ובראשם שו"ת מים חיים, שנדפס לראשונה בפאס בשנת תרצ"ד. ספר בולט נוסף הוא, 'אוצר המכתבים', בו נדפסו מכתבים שכתב הרב לאורך ימי חייו, מהם ניתן ללמוד הרבה על תולדות חייו בפרט, ותולדות הקהילות היהודיות במרוקו בכלל.

ואכן ראוי לנו כעוסקים במגילות יוחסין ועצי משפחה, לתעד גם את הפרטים הידועים מתך אילן היוחסין של משפחת משאש, כי רבי יוסף משאש בעצמו, עסק אף הוא ביחוס משפחתו, וטרח לברר את מקורותיה של המשפחה, וקורות ימי חיי גדוליה.

רבי יוסף משאש רבה של חיפה