ה"צמח ה' לצבי" מנדבורנה, משפחת ווינרעב ומשפחת סגל-פרידפרטיג

רבי צבי הירש פיליפ, המגיד מנדבורנה ובעל "צמח ה' לצבי" ו"אלפא ביתא", נולד בשנת ת"ק או לפניה, לרבי שלום שהיה אף הוא תלמיד חכם וחידושי תורתו מודפסים במספר מקומות. הוא עוד זכה להיראות לפני הבעל-שם-טוב שבירכו. שנותיו המוקדמות עברו עליו בעניות משוועת, כמלמד דרדקי בערים שונות, חלקן מעבר לגבול ההונגרי. במונקאטש נשא ואיבד את אשת נעוריו. לרבו, רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, התאפשר לו לנסוע רק כאשר למזלו התמנה למלמד של אחד מילדי חסידי זלוטשוב. רק בשלב מאוחר יותר החלה ההצלחה להאיר לו פנים, והוא התמנה למגיד מישרים בדולינא. בכ' סיוון תקס"ב נלב"ע ומנו"כ בנאדבורנא, אליה עבר. בי"ד סיון תשע"ד פרסמו היומונים החרדיים על מציאת מצבתו שנאבדה אחר השואה.

[שער צמח ה' לצבי דפו"ר]

תולדות חייו כבר נלקטו לא מזמן במהדורות השונות של "צמח ה' לצבי", חיבורו העיקרי, שחוזר ונדפס מחדש מעת לעת, בכל פעם בהוצאה לאור משובחת יותר, ועם "תולדות המחבר" מורחבים יותר. אין טעם להעתיקם, והמבקש לדעתם ימצאם שם. כאן נתמקד במשפחתו.

אשתו של רבי צבי הירש היתה מרת צפורה, בת רבי אלימלך מדרהוביטש, ב"ר דוב בער מסטרעליסק מגזע השר ר' שאול וואהל. כאמור, היתה לו אשה נוספת במונקאטש, ואין ידוע אם היו לו ילדים ממנה.

צאצאיו הידועים לנו הם: רבי דוד אריה לייב, חתן רבי מאיר דרבמדיקר מפיקוב, ממנו מסתעפת משפחת "מגיד" צאצאי רבי צבי חיים מגיד ועוד משפחות מיוחסות; רבי משה יחיאל מיכל; בת שנישאה לרבי יצחק מראדוויל, בנו של המגיד מזלאטשוב; ובת נוספת, שהיתה נשואה לר' זאנוויל.

ר' זאנוויל זה היה חותנו של רבי ישראל פרידפרטיג מקאלוש, כפי שמופיע ברשימותיהם של כמה וכמה מצאצאיו: פנקס רבי משה אהרן סגל שנכתב סביב שנת תר"צ, פנקס ר' דוד קרוטהמר שנכתב עוד קודם, ועוד. ר' זאנוויל התגורר בדולינא, בה התגורר חותנו רבי צבי הירש רוב שנותיו, מאז עבר אליה בצעירותו ממונקאטש ועד שעבר בשנת תקמ"ו ממנה לנדבורנה, על שמה נקרא ונזכר לדורות. כשרבי צבי הירש עזב את דולינא לטובת נדבורנה, נשאר בה חתנו רבי זאנוויל. מי היה? במה עסק? לא נמסר לנו דבר.

לפני כארבעים שנה נודע לכאורה על חתן נוסף של ה"צמח ה' לצבי". בתקופה התעוררו חסידי בורשטיין (הסמוכה לדולינא ולנדבורנה) להוציא לאור את ה"צמח ה' לצבי" יחד עם ה"אלפא ביתא" של המגיד מנדבורנה, ויחד עם עוד מספר חיבורים שנכתבו על ידי תלמידיו. המימון להוצאת הספר הגיע מידו של אחד מעשירי חסידי בורשטיין, ר' זאב אהרן (נפטר כ"ד תמוז תש"נ ונקבר בהר הזיתים בירושלים) ב"ר שמואל זאנוויל ווינרעב. במבוא לספר מסופרים תולדות המחבר, והמחצית האחרונה של הסיפורים מתמקדת בחתן נוסף של רבי צבי הירש, שהיה נשוי לבת שלו שנשארה בדולינא בשעה שהוא עבר לנדבורנה, וממנה הסתעפה משפחת וינרעב. חתן זה עסק בהצלחה רבה במסחר היין – אנו זוכרים את קירבתה של דולינא לגבול ההונגרי, מעבר לו היו מביאים את היינות המשובחים ביותר – ועל שמה נקרא בשם וינרעב.

מתוך דברים שכתב אחד מחשובי חוקרי גליציה, הרב מאיר וונדר שיחי', בספריו השונים, ברור למדי שהוינרעבים ידעו את עובדת היותם צאצאי חתנו של רבי צבי הירש מנדבורנה, ובצקלונם גם היו מספר סיפורים, ביניהם אודות הבטחתו שצאצאיו לא יגויסו לצבא בעל כרחם. אך לא ידעו בדיוק כיצד עולה שלשלת היחוס מאבותיהם ועד לרבי צבי הירש. הם ידעו שאביו של ר' שמואל זיינוויל היה ר' אריה לייבוש, שנפטר בשנת תרע"ו; על שמו של אביו ידעו שהיה שמואל בנימין, שנולד עוד בדולינא; ואת שמו של אביהם לא ידעו. ר' מאיר וונדר חיפש ומצא בספרות השו"ת של גדולי הזמן, ששני מורי-צדק למשפחת וינרעב כיהנו בדולינא,

עדכונים והשלמות לפרק צאצאי מרת דבורה בת הבאר מים חיים

בפרק הקודם הובאו ראיות ברורות לכך שמרת דבורה בת הבאר מים חיים היתה נשואה לרבי משה לייב מויז'ניצא, ולהם נולדו בן ובת, ר' יצחק אייזיק ועטיל אסתר. לר' יצחק אייזיק היו שתי בנות, העניא ביילא שנישאה לר' ישראל דב הלר, וחיה דבורה שנישאה לר' יצחק בלאה. עטיל אסתר נישאה לר' יששכר ממזיבוז', ובנם הוא ר' יוסף חיים אבי משפחת חיימזון, ובת נוספת היתה להם בשם מכליא.

בירור זה נועד בעיקר כדי לדחות מסורת אחרת, לפיה היה ר' יצחק אייזיק עצמו נשוי למרת דבורה. מסקנתי זו התקבלה גם על דעתו של ידידי רנ"א וקשטיין שהביאה כדבר פשוט במאמרו ב"ויתיילדו" ביום ועש"ק האחרון.

באותו פרק לא טיפלתי במסורות אודות ר' דוד יהודה מבובריק אבי משפחת זלץ, שמשפחתו מוסרת שאף הם צאצאי הבאר מים חיים. השארתי על כנה את ההנחה אליה הגיע השופט וינגורד, לפיה היה ר' דוד יהודה בעלה של דבורה, ולשם כך הנחתי שמרת דבורה התגרשה מבעלה ר' משה לייב, ואחר כך נשא ר' משה לייב את אשתו השניה, מכליא, שעל קיומה יש לנו מידע נוסף. העזתי לצדד שמא עטיל, בתו השניה של ר' משה לייב שנישאה לר' יששכר ממזבוז', ולהם בת שנקראה מאחלה, היא בת מהזיווג השני. אלא שהדבר נוגד למסורת משפחת חיימזון, וכלל הוא בידינו שאין מקעקעים מסורת הקרובה בזמן למאורעות בקושיות מעין אלו, ומשפחת חיימזון מתעדת כבר את ייחוסה לבמ"ח משנות התע"ר – כשבעים שנה בלבד אחרי פטירת מרת דבורה.

והנה, ירון פודהוצר הפנה את תשומת לבי למפקדי מונטיפיורי משנת תרט"ו, בהם מופיע אבי משפחת זלץ, ר' דוד יהודה מבוברקא, עם שנים מבניו שעל קיומם ידוע לנו גם ממקורות אחרים – ישראל ומשה. אך למרבה הפליאה, ר' דוד יהודה (בן 44) הגיע לארץ בשנת תר"א, אשתו יוטא בת 43, בנם ישראל בן 7 והבן השני משה בן 4.

כשהמידע הזה לפנינו, החשבונות הבאים פשוטים ולא דורשים ידע מתמטי או כישורים גניאולוגיים יוצאי דופן. תינח אשה בשם יוטא – היא יכולה להיות זיווג שני, ולא בהכרח אם הילדים הרשומים במפקד. אך אם ישראל היה בן 7 בתרט"ו, ומשה בן 4, הרי שישראל נולד בשנת תר"ח ומשה בתרי"א – שניהם אינם ילדי דבורה בת הבאר מים חיים, שנפטרה בתר"א, כמפורש על מצבתה!

המסקנה ברורה בתכלית: אם לקיים את המסורת שבני משפחת זלץ הם נכדי הבמ"ח, הרי שאשת ר' דוד יהודה היא נכדת הבמ"ח, ואינה דבורה בתו של הבמ"ח. סביר שזו נכדה שנישאה לר' דוד יהודה כאן, בארץ ישראל, שהרי הם נולדו לר' דוד יהודה אחרי עלייתו לארץ. שמה של אשת ר' דוד יהודה הוא יוטא על פי המפקד. אם כך – אולי ייטל, בת ר' משה לייב ודבורה, שהיתה נשואה לר' אברהם יששכר ממזיבוז, היתה נשואה לפני כן לר' דוד יהודה? אפשרות סבירה בהחלט. בכך נישאר עם היותם צאצאי דבורה בת הבאר מים חיים, כנתמך מהימצאות השם "חיה דבורה" גם אצלם: חיה דבורה בת ר' יעקב זלץ ב"ר משה הנ"ל, וחיה מרים דבורה אשת ר' צבי יחיאל (ראה בספרו החדש של ר' בנימין, הקהילה האשכנזית בטבריה, ערך 952, ושם תיעוד הנוסח של מצבתה).

(ישנן גם אפשרויות אחרות, כמו ערבוב בין שני ר' דוד יהודה מבובריק שחיו בצפת באותה עת. גם זאת הראה ירון: יש דמות ידועה שנקראה "ישראל נח זלץ". ובמפקדים משנת תרט"ו אנו מוצאים בצפת את את ר' יודיל מבוברקא, אביו של ישראל נח. א"כ יתכן שר' יודל אבי ר' ישראל נח הוא שהיה נשוי לבת או נכדת הבמ"ח, וייחוסו הועתק בטעות לעמיתו, כנראה קרוב משפחתו, שנקרא אף הוא ר' יהודה זלץ ואף הוא הגיע לצפת מבובריק).

מעתה אכן אין צורך להניח שהיו גירושין בין ר' משה לייב לדבורה, ויתכן שמחלה נישאה לר' משה לייב אחרי פטירת דבורה בת הבמ"ח. לפי זה מיושבת היטב מסורת משפחת וינברג שעטיל הסבתא שלהם היא בת דבורה בת הבמ"ח, ותמהתי כיצד יתכן הדבר שהרי עטיל זו נולדה כנראה בערך ב-1835, בשעה שדבורה הייתה אמורה כבר להיות בארץ ישראל אם היא היתה נשואה אז לר' דוד יהודה. אך לפי האמור אין קושיה כלל: ר' משה לייב עלה לארץ ישראל יחד עם אשתו דבורה ובתו עטיל-ייטל ונכדתו העניא; אחרי שנפטרה מרת דבורה ונקברה בטבריה נשא ר' משה לייב אשה נוספת ושמה מכליא; בנם של ר' משה לייב ודבורה, ר' יצחק אייזיק, נשאר בחו"ל ושם נולדה לו בתו השניה חיה דבורה, וכעבור שנים עלו אף הם לארץ חמדת אבות.

***

בשולי הדברים ברצוני להתייחס לאפשרות נוספת ולשלול אותה. מישהו העלה השערה לפיה אשתו של ר' משה לייב מויזניצא מכליא, היתה אשתו היחידה, והיא היתה בתו של הבאר מים חיים.

לפי מה שהתבהר בפרק זה, שר' דוד יהודה אבי משפחת זלץ בכל מקרה לא היה בעלה של דבורה, כיון שילדיו נולדו אחרי פטירתה – אין בהשערה זו כדי "לחסוך" משהו. ה"ריווח" היחיד הוא בכך שלפי זה מתבאר למה ר' ישכר ממזיבוז קרא לבתו בשם מכליא, שעה שאין זה שם חמותו אלא שם חמותו החורגת.

אלא שגם במיעוט היכרותי בתחום הגניאולוגיה כבר נתקלתי בתופעות כאלו. קורה שאנשים קוראים לילדיהם על שם אם חורגת, ואין בכך קושיה. ארמוז רק בקצרה, אולי ארחיב בפעם אחרת: רגליים לדבר שר' נפתלי צבי פרוש, עליו כתב בהרחבה ר' בנימין בסמוך שני פרקים, נולד לאשה ראשונה של ר' שלמה זלמן פרוש, ושמה רחל, ולא ל"באבע" המפורסמת מ' מלכה ינטא בת ר' ליבר מרדכי ליפקין. ועם זאת קרא ר' נפתלי צבי לבנו "ליבר מרדכי", בשם זקנו-חורגו! אף אתה על תתמה על ר' יששכר מזיבוזר שקרא לבתו בשמה של חותנתו-החורגת.

בירורים חדשים על מרת דבורה בת ה"באר מים חיים" וצאצאיה

יהודה זייבלד

משפחות רבות בארץ ישראל ובגולה, ששרשיהן במשפחות האשכנזיות שהתגוררו בצפת ובטבריה בין השנים ת"ר-ת"ש, מתייחסות לרבי חיים מטשערנוביץ בעל "באר מים חיים" דרך בתו דבורה. כתבי הייחוס שבידי המשפחות מוסרים חלקי מידע שחלקם סותרים וחלקם משלימים. המאמר הבא יפרוס את העדויות השונות שהגיעו לידי ואת בירורן. בשלב זה נראה שהבירור מניח את הדעת ומיישב את המסורות השונות, ועם זאת נשמח לקבל השלמות, עדויות, בירורים נוספים ודעות חולקות, לאימייל yehuda10 שטרודל enativ.com.

על רבי חיים מטשערנוביץ, בעל "באר מים חיים", "סידורו של שבת", "שער התפילה" ועוד – אין צורך להרחיב את הדיבור. תולדותיו נידונו בהרחבה רבה במקומות רבים. מהם ייעודיים, כ"תו חיים" הנדפס בסוף המהדורה הנדירה כיום של "שער התפילה" משנת תשט"ו; "אור הגליל" של ר' יעקב שלום גפנר; ו"ארץ ישראל של מעלה" של ר' יחיאל גרשטיין. בנוסף, רשומים פרקי חייו באנציקלופדיות לחסידות (של ר' יצחק אלפסי) ולתולדות גליציה (של ר' מאיר וונדר), ובמאמרים שונים.

הפרטים הביוגרפיים החשובים להמשך הם אלו: רבי חיים נולד בערך בשנת תקכ"ה (1765) בכפר הסמוך לבוטשאטש. בסוף שנת תקע"ג או ראשית תקע"ד (1813) עלה לארץ ישראל. לא ארוכים היו חייו בארץ ישראל, אך גדושי מעש. כאן הוסיף מאמרים ל"באר מים חיים" והשלימו, וכתב את כל החיבור "שער התפילה", כשהוא שרוי בעת הכתיבה בהתרגשות והתלהבות מקדושת הארץ. את מקום תפילתו קבע בבית הכנסת האר"י האשכנזי, שהיה בית הכנסת החסידי הראשון בארץ, מימין העמוד הסמוך לבימה. בכ"ו בטבת תקע"ד נמכר לו בית בצפת, כפי שנרשם בפנקס בית דינה של העיר, ובכ"ז בכסליו שנת תקע"ו או תקע"ז הסתלק לבית עולמו, ונטמן במערה שנקראה לימים על שמו, בבית העלמין העתיק בצפת.

מניין צאצאיו של רבי חיים אינו ידוע בדיוק. בנים היו לו שניים: רבי יעקב יוסף, שהיה אב"ד מאהליב, אחת מערי רבנותו של רבי חיים, והיה חתנו של רבי יצחק מקליס בנו של ה"דגל מחנה אפרים", נכדו של ה"בעל שם טוב". בנו, רבי יחיאל מיכל, היה רב בדורהוי וחותנו של רבי מאיר רוזנבוים אבי שושלת קרעטשניף. הבן השני היה קלמן-קלונימוס, שעשה חיל במסחר היין בקשינוב או קומרנא, אך קריאתו ב"ספרים החיצונים" הביאה אותו להתרועעות עם פורקי עול ולפריקת עול בעצמו. מספרים שאביו לא הפסיק לחבבו ולקרבו, ביקרו פעם וניגב את הזיעה שניגרה על מצחו בעת משחק עם רעיו, ולבסוף הביא לחזרתו בתשובה ולעלייתו לארץ ישראל, שם נפטר כבעל תשובה.

אך מה בדבר בנותיו? מדי פעם מתגלה חתן נוסף שלו, אלא שאין ברור אם כל חתן היה נשוי לבת אחרת. מכל מקום, בנוגע לבתו דבורה, סבתנו, ניתן לשער באופן קרוב לודאי שהיא האחראית לשניים מן החתנים. אך בל נקדים את המאוחר.

החתנים הידועים הם:

א. רבי יצחק אייזיק, אב"ד בוטשאן. אפשר שהוא רבי חיים יצחק אייזיק היילפרין אב"ד בוטושאן, נכד מצד אביו לרבי חיים צאנזיר מחכמי קלויז בראד, שעלה אף הוא לימים בשנת תרי"ח לצפת, ונקבר במערת ה"באר מים חיים". לולא היה בן משפחתו לא היה נקבר שם, מן הסתם. באנציקלופדיה ליהדות רומניה (ח"א עמ' 440), שמהימנותה אינה רבה בדרך כלל, מסופר שהקהילה בבוקרשט גירשה אותו ואת משפחתו שעה שביקש להתקבל כרב במקומו של ר' דוד הלפרין, ו"אפשר שהסיבה לגירושו נעוצה בהרצאותיו, שהיו מודרניות ולא דתיות". האמנם?

ב. ר' שמואל שמעלקא הורביץ, בנו של רבי מענדל מלינסק.

ג. ר' אהרן אב"ד בוטושאן (יש לשים לב לריבוי "אב"ד"יה של בוטושאן, ולכך נוספת גם עובדה שראיתיה במקום כלשהו, שמשך עשרות שנים אחרי עלייתו לארץ של ר' חיים לא היה אב"ד בבוטושאן), שכתב הסכמה על "יסוד האמונה ועמוד העבודה".

ד. ר' פייבוש אייזנברג מאוזיראן (נזכר אצל ר"מ וונדר בנספח).

לסיפורם של שני חתנים נוספים, בעליהן של דבורה, יוקדשו הדברים הבאים.

***

באחד ממאמרי "ויתילדו" המתפרסמים תמידים כסדרם ב"המודיע" על ידי ידידי ברוך הכשרון ר' נפתלי אהרון וקשטיין, נכתב, במענה ל"ויתיילדו" 72, כדברים האלו:

ב"ויתילדו" מספר 72, בפרק חמישי,  ביקשנו את עזרת הציבור לאתר את שלשלת יחוס משפחת הרה"צ רבי משה לייב הלר מטבריה, [אחיו הצעיר של הגאון המפורסם רבי שמואל הלר - רבה של צפת, ואביו של הרה"צ רבי ישראל דב הלוי הלר], עד הרה"ק רבי חיים מטשערנוביץ - בעל ה"באר מים חיים" זי"ע.

מסורת ביד צאצאי החסיד המפורסם הרה"צ רבי משה אהרן הלוי סגל זצ"ל מירושלים, שהם מתייחסים עד הרה"ק רבי חיים מטשערנאוויץ - בעל ה"באר מים חיים" זי"ע, אלא שעד עתה לא היה ידוע סדר היוחסין למעלה בקודש - כיצד.

אחד מחשובי צאצאיו של רבי משה אהרן, העתיק עבורנו מגילת יוחסין שנכתב על ידו באחד מכרכי הש"ס שהיו ברשותו. לאחר פיענוח המגילה, ובצירוף מחקר מקיף ממקורות נוספים, עלה בידינו פתרון יחוס שתי המשפחות המיוחסות הנ"ל עד לבעל ה"באר מים חיים" מטשערנוביץ זי"ע.

הגאון רבי דוב צבי קרלינשטיין זכר צדיק לברכה

בבית החולים ברזילי באשקלון, נפטר היום הגאון הגדול רבי דוב צבי קרלינשטיין ראש ישיבת גרודנא באשדוד.

רבי דוב צבי נולד בשנת תרצ"ד בירושלים, שם התגוררו הוריו בשכונת שערי חסד שבעיר. בילדותו עבבברו הוריו לעיר בני ברק, ושם גדל רבי דוב צבי ונתגדל והיה לאיש. בבחרותו למד בישיבת פוניבז' והיה קרוב מאד לראשי הישיבה.

נשא לאשה את הרבנית מרת פסיה, בתו של הגאון רבי שמואל ברוך ורנר שהיה אב בית דין בתל אביב.

על ספרו הראשון שהדפיס בשנת תשכ"ב, ספר מעגלי צדק על מסכתות מגילה וחלה, הסכימו גדולי הדור ההוא, הרב מפוניבז', הרב מטשעבין, הסטייפלער, שהפליגו מאד בשבחו.

בשנת תשכ"ו נתמנה על ידי הרב מפוניבז' להקים ולעמוד בראשות הישיבה החדשה באשדוד, הישיבה שנקראה על שם ישיבתו של רבי שמעון שמעון בגרודנא, ויהי שמה ישיבת גרודנא. חמישים שנה עמד רבי דוב צבי בראשות הישיבה עד לפטירתו היום, כ"ט חשוון תשע"ו, לאחר מחלה קשה.

• אביו רבי ירוחם פישל קרלינשטיין, בבחרותו נסע מחיפה ללמוד בישיבת עץ חיים בירושלים, והיה מהתלמידים היחידים מחוץ לעיר. לאחר נישואיו גר בשכונת שערי חסד בירושלים, ולאחר מכן גר בבני ברק, שם ייסד וניהל את התלמוד תורה המפורסם זכרון מאיר, נפטר י"ז חשוון תש"ן. זוגתו מרת עשירה רייכל דבורה לבית פרוש, נפטרה ביום י"ד תשרי תשס"ד.
• אביו הגאון רבי חיים זאב קרלינשטיין בצעירותו גר בקרמנצ'וג, אחר כך כיהן כאב"ד קוליש בפלך לומזא, ובעלותו לארץ ישראל, כיהן כאב"ד עכו, והיה  רב וראש השוחטים בחיפה, נפטר כ"ז שבט. זוגתו מרת ברכה חוה לבית שפירא נפטרה בירושלים ביום ט' אדר ב' תרצ"ח.
• אביו רבי דוב צבי קרלינשטיין, נולד בשנת תרי"ז, היה מראשוני התלמידים של ישיבת סלבודקא, ולמד גם בוילנא מפי המוו"צ רבי שלמה הכהן, ואף מהמלבי"ם שמע לקח בתורת הנסתר. תחילה שימש כר"מ בישיבה שיסד אביו בלומזא, ובישיבות נוספות, בווארשא ואוסטרובצא, לאחר מכן אב"ד מאלקין, ובערוב ימיו עלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ב לכהן כדיין בבית דינו של הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד בירושלים, על פי עצת ידידו מאז רבי זרח ברוורמן. מחבר ספר תפארת צבי על מסכת ברכות. נפטר כ"ג סיוון תר"ץ, והובא לקבורה על הר הזיתים.  זוגתו מרת חיה מינדל לבית לנדא, נפטרה כ' חשוון תש"ד.
• אביו רבי עזריאל זעליג קרלינשטיין מלומזא. היה תלמיד חכם גדול ומחבר ספרים אך לא כיהן ברבנות, אלא כמגיד. היה איש סודו של המהרי"ל דיסקין בעת כהונתו בלומזא. נולד בסטאוויסק, וכיהן בעירו כמגיד מישרים. ולאחר מכן, נקרא לכהן כמגיד בלומזא

רבי אריה ליב ברלינר אב"ד ברעסלא

היום מלאו מאתיים שנה לפטירת הגאון רבי אריה לייב ברלינר, שכיהן כאב"ד ברעסלא.

רבי אריה לייב נולד בשנת תקכ"ה בברעסלא, למד אצל זקינו אבי אמו רבי יצחק יוסף תאומים אב"ד שם, ואצל זקינו אבי אביו רבי צבי הירש אב"ד ברלין, ובישיבתו של הגאון בעל ההפלאה בפרנקפורט. נשא לאשה את בת דודו הגאון רבי יעקב משה אב"ד ווילעהן ואחר כך אב"ד אמסטרדם, בשנת תקמ"ו היה מו"צ בווילעהן לימין חותנו, אחר כך נסע לפרנקפורט דאודר, לשמש לימין אביו, תקופת מה כיהן כאב"ד דובענקי, ומשם נלקח לכהן כאב"ד ברעסלא. בסוף ימיו, בשל הפרשיה המפורסמת סביב אביו והספרים שהוציא, עזב רבי אריה לייב את רבנותו ונדד ממקום למקום, ומסופר שבכל מקום היה כותב הערות מחכימות על הספרים, וכשגילו שיש כאן ת"ח גדול שכותב הערות חריפות, היה עוזב מיד את המקום. כך המשיך ממקום למקום, עד שנפטר בפרנקפורט דמיין ביום כ"ז חשוון תקע"ו. הוא לא הותיר אחריו צאצאים.

וזה סדר יחוס אבותיו.

אביו, הוא הגאון רבי שאול ברלינר אב"ד פפד"א, חתנו של הגאון רבי יצחק יוסף תאומים אב"ד ברעסלא, הוא הדפיס את הספר בשמים ראש ויחס אותו אל הרא"ש, אך נתברר שזה אינו נכון. ספרו השני הוא כסא דהרסנא. וחיבר גם מצפה יקותיאל הגהות על הספר תורת יקותיאל שחיבר רבי רפאל אב"ד אה"ו, אומם על ספרו זה חתם בשם בדוי, עובדיה בר ברוך. גם הוא עזב את עירו בשל פרשת הספרים, ונדד מעיר לעיר, רבי יוסף שאול נתנזון סיפר כי הוא נפטר בלבוב במהלך דרשה אותה נשא בבית הכנסת.

אביו הגאון רבי צבי הירש אב"ד ברלין, על שמו נקראו כל צאצאיו, בשם המשפחה ברלינר.

אביו רבי אריה לייב אמסטרדם שנשא לאשה את מרת מרים בתו של החכם צבי.