רבי אהרן אב"ד לוברטוב

הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות, מזכיר בספרו מעלות היוחסין את סבו רבי אהרן אב"ד לוברטוב,

וכך הוא כותב על אמו: "אביה הרב הגדול המפורסם מוה' אהרן ז"ל אבד"ק לובר".

אין לנו שום פרטים על קורות חייו, והמעט הידוע לנו אודותיו נלקח מתוך מספר מגילות יוחסין.

אבותיו,

בספר מעלות היוחסין הנ"ל כותב על יחוסו של רבי אהרן:

"בנו של הרבני המופלג הגביר הנכבד מוה' אליקים געציל ז"ל, שהיה מפורסם בעולם בצדקתו ובכשרון מעשיו, וראיתי כתב יד של הגאון מופת הדור מוה' יחזקאל לאנדא ז"ל שהזכירו בשבחו, שהיה נכבד מאוד, ונתחתן עם גדולי הדור כו'. ואשת אא"ז מה"ר געציל הנ"ל החסודה מ' חנה ז"ל, היא היתה אחותו של אא"ז מוה' שמואל לפאטינער".

את רבי אליקים געציל מלוברטוב כבר הזכרנו בעבר בבלוג, בעת שכתבנו על יחוסו של הגאון רבי יעקב מליסא בעל החוות דעת, הזכרנו שם את יחוסו למהרש"א, ואת יחחוס חותנו אל רבי אברהם ר' הירצקעס ואל המהרש"א והשארית יוסף.

הזכרנו באותו מאמר את צאצאיו של רבי אליקים געצל, א. בנו רבי אהרן דידן. ב. בתו אשת רבי יעקב משה אב"ד זבארוב אביו של רבי יעקב מליסא. ג. אשתו הראשונה של רבי מרדכי זאב אורנשטיין. על אלו יש להוסיף בן נוסף, ד. רבי צבי הירש רבינוביץ אב"ד מעזריטש, חותם של רבי יהודה לייב אב"ד שידלוב, ושל רבי יצחק אייזיק כץ בעל ברית כהונת עולם.

חותנו

בסוף ספר מעלות היוחסין נדפס קיצור מעלת היוחסין מנכד המחבר, ובו, הוא חוזר על כל הפרטים המופיעים בספר בקיצור, ולפעמים עם הוספת מספר פרטים.

ובחיבור זה, הוא מזכיר את רבי אהרן ומכנהו בשם הגאון מוה' אהרן ראבינאוויטש ז"ל אבד"ק לובערטוב, וכותב עליו כי היה חתן "הגאון המפורסים מוה' יעקב אבד"ק שארובקה שחיבר ס' דרשות ופשוטים בכ"י ונמצא כעת בבראד. בהגאון החסיד מוה' משה ז"ל מטארטשין בהרב הגאון מוה' מנחם מענדיל ומנחתו כבוד בקרעמיניץ". יש לציין כי ראז"מ מזכיר בהקדמת בית אפרים, קושיא שראה בכתבי זקינו רבי יעקב זה. ונזכר גם בכתב היחוס של רבי משה נחום ירושלימסקי, ומזכיר לו בן נוסף בשם רבי דוב בעריש שמילא את מקומו כאב"ד שארובקא.

צאצאיו

·         הזכרנו לעיל, וגם במאמר על רבי יעקב מליסא, כי בתו המפורסמת של רבי אהרן, היא מרת דבורה אשת רבי מנחם מאניש מרגליות אב"ד גריידינג וויטקוב, הוריו של הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות מבראדי ואחיו רבי חיים מרדכי מרגליות אב"ד דובנא בעל השערי תשובה, ועוד שלושה אחים להם.

·         בן נוסף לרבי אהרן, הוא רבי דוד אשר מילא את מקום אביו כאב"ד לובר, ומובא על ידי הראז"מ בהקדמת ספרו בית אפרים חלק או"ח.

·         בן נוסף הוא, רבי יהודה אביו של ר' אליקים המילזהאגי מחכמי ומשכילי ברודי, ומחבר ספר ראביה. [שמו המלא הוא אליקים געצל על שם זקינו רבי אליקים געצל מלוברטוב הנ"ל].

·         בת נוספת היא אמו של רבי יעקב אב"ד לוברטוב, אשר מילא את מקום זקינו ודודו ברבנות. רבי יעקב זה היה חותנו של הרה"ק רבי יצחק יואל מליניץ הראשון, בנו של הרה"ק רבי גדליה מליניץ בעל התשואות חן. מקור מידע זה הוא בקונטרס ערך אבות, שחיבר רבי יהושע העשל רבינוביץ בן לשושלת אדמורי ליניץ, ונדפס בראש ספרו תורת אבות על מסכת אבות. אמנם, יש לציין כי בהמשך יחוס המשפחה, כתב רבי יהושע העשל מעט בשינוי, לדבריו, רבי אהרן מלובר היה בן האשה חנה בת הגאון הר' אליקים געציל מלובר. ולעיל ראינו בכתביו של ראז"מ כי אמנם חנה היתה אמו של רבי אהרן, אך היא היתה אשת רבי אליקים געצל ולא בתו.

לזהותו של רבי יעקב אב"ד לוברטוב

הזכרנו את בן בתו של רבי אהרן - רבי יעקב אב"ד לוברטוב. אם כי עדיין לא ידועה לנו זהותו המדוייקת, אך זה ודאי שהוא אינו רבי יעקב סגל לנדא אשר חתם כאב"ד לוברטוב, על הסכמה על ספר בית פרץ מיום י' תמוז תקי"ד, וכן ביום י"ד חשוון תקט"ז על ספר פרת יוסף לבעל הפרי מגדים. רבי יעקב זה היה בנו של רבי אברהם לנדא, ואחיו של רבי חיים לנדא אב"ד פודקאמין, ראש חכמי הקלויז בברודי.

אך כאמור, ודאי שהוא אינו רבי יעקב מלוברטוב אשר היה חותנו של רבי יצחק יואל מליניץ, כי הוא נמצא בלוברטוב, בתקופה הרבה יותר מוקדמת. שהרי רבי יצחק יואל מליניץ נולד רק בשנת תקנ"ג לערך, ולא מסתבר שהיה חתנו של רבי יעקב לנדא אשר היה מבוגר ממנו בשנים רבות כל כך. זאת ועוד, בשום מקור אודות רבי אברהם לנדא וצאצאיו, לא נזכר כי הם מצאצאי רבי אהרן אב"ד לוברטוב. ועוד בה שלישיה, על רבי יעקב לנדא אב"ד לוברטוב, נמסר כי הוא חתנו של רבי משה רוטנבורג אב"ד המבורג. ועל רבי יעקב אב"ד לוברטוב חותן רבי יצחק יואל מליניץ נמסר כי הוא חתנו של רבי לוי הגדול אב"ד ליניץ.

אם כן, עדיין איננו יודעים מיהו אבי רבי יעקב אב"ד לוברטוב אשר היה חתנו של רבי אהרן רבינוביץ אב"ד לוברטוב.

בירורים חדשים על מרת דבורה בת ה"באר מים חיים" וצאצאיה

יהודה זייבלד

משפחות רבות בארץ ישראל ובגולה, ששרשיהן במשפחות האשכנזיות שהתגוררו בצפת ובטבריה בין השנים ת"ר-ת"ש, מתייחסות לרבי חיים מטשערנוביץ בעל "באר מים חיים" דרך בתו דבורה. כתבי הייחוס שבידי המשפחות מוסרים חלקי מידע שחלקם סותרים וחלקם משלימים. המאמר הבא יפרוס את העדויות השונות שהגיעו לידי ואת בירורן. בשלב זה נראה שהבירור מניח את הדעת ומיישב את המסורות השונות, ועם זאת נשמח לקבל השלמות, עדויות, בירורים נוספים ודעות חולקות, לאימייל yehuda10 שטרודל enativ.com.

על רבי חיים מטשערנוביץ, בעל "באר מים חיים", "סידורו של שבת", "שער התפילה" ועוד – אין צורך להרחיב את הדיבור. תולדותיו נידונו בהרחבה רבה במקומות רבים. מהם ייעודיים, כ"תו חיים" הנדפס בסוף המהדורה הנדירה כיום של "שער התפילה" משנת תשט"ו; "אור הגליל" של ר' יעקב שלום גפנר; ו"ארץ ישראל של מעלה" של ר' יחיאל גרשטיין. בנוסף, רשומים פרקי חייו באנציקלופדיות לחסידות (של ר' יצחק אלפסי) ולתולדות גליציה (של ר' מאיר וונדר), ובמאמרים שונים.

הפרטים הביוגרפיים החשובים להמשך הם אלו: רבי חיים נולד בערך בשנת תקכ"ה (1765) בכפר הסמוך לבוטשאטש. בסוף שנת תקע"ג או ראשית תקע"ד (1813) עלה לארץ ישראל. לא ארוכים היו חייו בארץ ישראל, אך גדושי מעש. כאן הוסיף מאמרים ל"באר מים חיים" והשלימו, וכתב את כל החיבור "שער התפילה", כשהוא שרוי בעת הכתיבה בהתרגשות והתלהבות מקדושת הארץ. את מקום תפילתו קבע בבית הכנסת האר"י האשכנזי, שהיה בית הכנסת החסידי הראשון בארץ, מימין העמוד הסמוך לבימה. בכ"ו בטבת תקע"ד נמכר לו בית בצפת, כפי שנרשם בפנקס בית דינה של העיר, ובכ"ז בכסליו שנת תקע"ו או תקע"ז הסתלק לבית עולמו, ונטמן במערה שנקראה לימים על שמו, בבית העלמין העתיק בצפת.

מניין צאצאיו של רבי חיים אינו ידוע בדיוק. בנים היו לו שניים: רבי יעקב יוסף, שהיה אב"ד מאהליב, אחת מערי רבנותו של רבי חיים, והיה חתנו של רבי יצחק מקליס בנו של ה"דגל מחנה אפרים", נכדו של ה"בעל שם טוב". בנו, רבי יחיאל מיכל, היה רב בדורהוי וחותנו של רבי מאיר רוזנבוים אבי שושלת קרעטשניף. הבן השני היה קלמן-קלונימוס, שעשה חיל במסחר היין בקשינוב או קומרנא, אך קריאתו ב"ספרים החיצונים" הביאה אותו להתרועעות עם פורקי עול ולפריקת עול בעצמו. מספרים שאביו לא הפסיק לחבבו ולקרבו, ביקרו פעם וניגב את הזיעה שניגרה על מצחו בעת משחק עם רעיו, ולבסוף הביא לחזרתו בתשובה ולעלייתו לארץ ישראל, שם נפטר כבעל תשובה.

אך מה בדבר בנותיו? מדי פעם מתגלה חתן נוסף שלו, אלא שאין ברור אם כל חתן היה נשוי לבת אחרת. מכל מקום, בנוגע לבתו דבורה, סבתנו, ניתן לשער באופן קרוב לודאי שהיא האחראית לשניים מן החתנים. אך בל נקדים את המאוחר.

החתנים הידועים הם:

א. רבי יצחק אייזיק, אב"ד בוטשאן. אפשר שהוא רבי חיים יצחק אייזיק היילפרין אב"ד בוטושאן, נכד מצד אביו לרבי חיים צאנזיר מחכמי קלויז בראד, שעלה אף הוא לימים בשנת תרי"ח לצפת, ונקבר במערת ה"באר מים חיים". לולא היה בן משפחתו לא היה נקבר שם, מן הסתם. באנציקלופדיה ליהדות רומניה (ח"א עמ' 440), שמהימנותה אינה רבה בדרך כלל, מסופר שהקהילה בבוקרשט גירשה אותו ואת משפחתו שעה שביקש להתקבל כרב במקומו של ר' דוד הלפרין, ו"אפשר שהסיבה לגירושו נעוצה בהרצאותיו, שהיו מודרניות ולא דתיות". האמנם?

ב. ר' שמואל שמעלקא הורביץ, בנו של רבי מענדל מלינסק.

ג. ר' אהרן אב"ד בוטושאן (יש לשים לב לריבוי "אב"ד"יה של בוטושאן, ולכך נוספת גם עובדה שראיתיה במקום כלשהו, שמשך עשרות שנים אחרי עלייתו לארץ של ר' חיים לא היה אב"ד בבוטושאן), שכתב הסכמה על "יסוד האמונה ועמוד העבודה".

ד. ר' פייבוש אייזנברג מאוזיראן (נזכר אצל ר"מ וונדר בנספח).

לסיפורם של שני חתנים נוספים, בעליהן של דבורה, יוקדשו הדברים הבאים.

***

באחד ממאמרי "ויתילדו" המתפרסמים תמידים כסדרם ב"המודיע" על ידי ידידי ברוך הכשרון ר' נפתלי אהרון וקשטיין, נכתב, במענה ל"ויתיילדו" 72, כדברים האלו:

ב"ויתילדו" מספר 72, בפרק חמישי,  ביקשנו את עזרת הציבור לאתר את שלשלת יחוס משפחת הרה"צ רבי משה לייב הלר מטבריה, [אחיו הצעיר של הגאון המפורסם רבי שמואל הלר - רבה של צפת, ואביו של הרה"צ רבי ישראל דב הלוי הלר], עד הרה"ק רבי חיים מטשערנוביץ - בעל ה"באר מים חיים" זי"ע.

מסורת ביד צאצאי החסיד המפורסם הרה"צ רבי משה אהרן הלוי סגל זצ"ל מירושלים, שהם מתייחסים עד הרה"ק רבי חיים מטשערנאוויץ - בעל ה"באר מים חיים" זי"ע, אלא שעד עתה לא היה ידוע סדר היוחסין למעלה בקודש - כיצד.

אחד מחשובי צאצאיו של רבי משה אהרן, העתיק עבורנו מגילת יוחסין שנכתב על ידו באחד מכרכי הש"ס שהיו ברשותו. לאחר פיענוח המגילה, ובצירוף מחקר מקיף ממקורות נוספים, עלה בידינו פתרון יחוס שתי המשפחות המיוחסות הנ"ל עד לבעל ה"באר מים חיים" מטשערנוביץ זי"ע.

רבי אליהו ראגולר אב"ד קאליש

היום מלאו מאה שישים וחמש שנים לפטירתו של הגאון רבי אליהו ראגולר אב"ד קאליש .

ואלו תולדותיו, רבי אליהו נולד בשנת תקנ"ד לערך, את עיקר תורתו למד מפי אביו, בהיותו כבן שלש עשרה שנים, נשא לאשה את מרת גיטיל בת הנגיד רבי דוד גרדומר. כבר בצעירותו 'נתגלה' על ידי הגאון רבי חיים מרדכי מרגליות בעל השערי תשובה, שנזדמן לעירו, ופרסם לתושבי העיר את גדלותו בתורה. מסופר כי נסע לוולוז'ין ללמוד תורה מפי רבי חיים מוולוז'ין, ואמרו, כי חפץ ללמוד מפיו את חכמת הקבלה. ואחר כארבעה חודשים שב לעירו. בשובו נתמנה למו"ץ בעיר שאט, ובשנמת תקפ"א נתקבל לרב ומו"ץ בעיר ראגאלי, על שם עיר רבנותו הראשונה, נתפרסם בשם רבי אליהו ראגולר. בשנת תקפ"ד, עבר משם לכהן כרב בעיר וילאמפול - סלאבודקא, בפרברי קובנא, בשנת ת"ר עלה ונתעלה לכהן כאב"ד קאליש שבפולין, שם כיהן עד ליומו האחרון. נערץ על ידי גדולי דורו, ועוד הרבה אפשר לספר עליו, אך כבר באו הדברים עלי ספר 'תולדות אליהו'. רבי אליהו נפטר ביום י"ט חשוון תר"י, ונקבר בקאליש סמוך לקברו של המגן אברהם. נספד בספר רשפי קשת, מרבי אברהם מסטאוויסק, נדפס בקעניגסברג. גם רעייתו גיטל נפטרה באותה שנה ביום ח' טבת.

השאיר אחריו שלושים וחמשה ספרים בכתב יד, בנגלה ונסתר ושו"ת ועוד, והיו אצל בנו ר' יהושע. מתורתו נדפס ספר יד אליהו, מאה ועשרים תשובות הלכה למעשה, שנלקטו ונסדרו על ידי בנו רבי דוד מהלוסק, שאף כתב הערות בשם יד דוד.

צאצאיו:

רבי יהושע רבינוביץ אב"ד קלעצק וניעשוויז, נולד בשנת תקע"ח לערך, נפטר כ"ב אדר תרמ"ז נספד בספר מספד תמרורים, לרבי משה זלמן, וכן בספר גנת אגוז שחיבר ידיד נעוריו רבי אליעזר זלמן גראייבסקי.

רבי דוד מהלוסק, כאמור עסק בכתבי אביו והדפסתם.

רבי מרדכי צבי, חתן ר' אריה לייב דובראווער, והיה גר שם אצל חותנו, בדובראווי פלך הוראדנא, נפטר בשנת תרנ"ט ומנוחתו בהוראדנא.

ר' יעקב נפטר בעיר פראפאיסק ביום י' אייר תרנ"ה.

מרת חאסיע אשת ר' בנימין בינוש מרגליות מנובהרדוק.

מרת אסתר זלאטא בקוברין.

מרת פעסיא אשת ר' דב בער לעוויטין מפראפאיסק שאף הוא עסק בהוצאת כתבי רבינו ותולדותיו.

מרת פרומא ליבע אשת הנגיד ר' יוסף חיים ריפ מסלונים.

ליפמן בספרו מתולדות היהודים מונה עוד כמה רבנים הנמנים מצאצאיו של רבי אליהו. א. הגאון רבי חיים אב"ד רעוויל, לא מצאתי אודותיו פרטים ולא נודע לי כיצד הוא מצאצאי רבי אליהו. ב. הגאון רבי יוסף לייב בלוך היה מצאצאיו מצד אמו, וזה אינו נראה לי נכון, אם כי יתכן שהיו שארי בשר, כי מוצא משפחות שניהם הוא בעיר ראסיין.

רבי יוסף חיים קרא אב"ד קאליש

אחד מגדולי רבני פולין, לפני כמאתיים וחמישים שנה, היה הגאון רבי יוסף חיים קרא אב"ד קאליש.

רבי יוסף חיים נולד בערך בשנת ת"ס לאביו רבי אלכסנדר סנדר אב"ד לעסלא, מגזע המהר"ל מפראג, ושאר גדולים.

נשא לאשה את מרת בילא, בת רבי יצחק זעליג קרא אב"ד קאליש, אף היא מגזע גדולים, ולימים מילא את מקום חותנו בקאליש.

מסופר עליו, כי בעת שהיה אב"ד קאליש, אחד הקצבים מסר אותו לשלטונות, וכאשר נודע לו מזה, תיכף אמר לאשתו הרבנית שמוכרחים לעקור מכאן, ולברוח מהעיר, הימים היו ימי אלול, ועד ראש השנה, הגיע לעיר פוזנא, לאחר ראש השנה, המשיך במנוסתו, עד שהגיע לברלין. בהיותו שם, הופיע בבית הכנסת, בליל יום כיפור יורש העצר (קרוין פרינץ), שאהב להאזין לניגוני תפילות היהודים, וכאשר ראה את רבי יוסף חיים, שהיה גדול בקומה משכמו ולמעלה ויפה תואר ובעל הדרת פנים, התעניין לדעת מיהו הרב האורח, ואמר עליו בזה הלשון, איך מעכט מיר ווינטשען שיהי' האיש הזה רב בברלין, כי אז לא הי' רב בעיר ברלין, והבטיחו לו על זה ראשי העדה אשר היה שוחח עמהם, ובמוצאי יום הכיפורים, באו פרנסי וראשי הקהל אל רבי יוסף חיים, וסיפרו לו כל המעשה שהי' ודרישת היורש עצר, על כן המה מציעים לפניו שיקבל על עצמו משרת הרבנות בעירם. ועמד רבי יוסף חיים מכסאו ואמר בכעס ובצעקה גדולה "האם אתמנה לרב על ידי גוי? היתכן כזאת!" וכה חזר ושנה כמה פעמים, ולא חפץ לקבל את הרבנות, ובבוקר השכם עמד בהחבא ובסתר וברח משם ונדד הלאה ונתמנה אח"כ לרב בעיר קרעמיזר במדינת הנובר. [הסיפור הובא לראשונה על ידי ראש"ח מיכלזון בספרו אהל אברהם פיטערקוב תרעא, אות פב. בשמו של רבי שלמה ענגעלמאן אב"ד קלאדאווי מצאצאיו של רבי יוסף חיים, ומשם נדפס כמה פעמים].

כפי הנראה, חזר אחר כך לעירו קאליש, שהרי דרשותיו בקרעזמיר הם משנת תקי"ג ויש ממנו הסכמה בשנת תקכ"ג מקאליש.

רבי יוסף חיים השאיר אחריו כתבים רבים שהיו בידי נכדו ר' שלמה ענגלמן אב"ד קלאדאווא וביניהם חיבור בשם 'כל הכתוב לחיים', והובא שם מדרשותיו בעיר קרעמזיר בשנת תקי"ג, אך לא נדפס. בספר בית אהרן לנכדו הובאו ממנו כמה חידושי תורה.

ביום כ' תמוז תקכ"ג, הסכים על "פירוש על שיר השירים" [המיוחס] לרמב"ן אלטונא תקכ"ד, בצוותא עם רבי יהונתן אייבשיץ ושאר רבנים.

ואלו הם צאצאיו של רבי יוסף חיים:

א.      רבי אריה יהודה לייב קרא דיין בקוטנא ודרשן בפוזנא בין השנים תק"ל-תקל"ו, אשתו יוכבד בת ר' אברהם, אחר פטירתו, נדבה עבור נשמתו פרוכת לבית הכנסת בפוזנא. בנו רבי מאיר, מילא את מקומו.

ב.      רבי אביגדור קרא אב"ד לעסלא ופינסק, הוא שנתפרסם בחיכוכיו עם החסידים שבעיר. בנותיו: א. אשת הרב הצדיק מו"ה יהודה ליבוש זצ"ל מק' ניעשוויז, אבי הג"מ יעקב צבי אב"ד שישלעוויטש. ב. אשת רבי גרשון גורדון פו"מ וגבאי דחברא צדקה גדולה בק' ווילנא שנסע לארץ הקודש, אביו [או שמא זקינו] של רבי עקיבא גורדון שהביא לדפוס הגדה של פסח עם פירוש ביזת מצרים לזקן זקינו רבי עקיבא אב"ד בוריסוב, ירושלים תרכה.

הגאון רבי ראובן פיין

היום מלאו עשרים שנה לפטירתו של הגאון רבי ראובן פיין.

ואלו תולדותיו, ר' ראובן נולד בשנת תרפ"ד, בליטא, לאביו רבי שבתי פיין אב"ד בעליצא, ונקרא על שם זקינו רבי ראובן כהן. למד בישיבות בליטא, ישיבת סלונים בראשותו של הגאון רבי שבתי יגל, וישיבת מיר בראשות הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל, אליה הצטרף במהלך מלחמת העולם השניה, כאשר ברח מוילנא ליפן, ומשם הצטרף אל שאר בני הישיבה אשר היו בשנחאי, הצטרף אליהם גם ר' ראובן. משם נסע עמם לארצות הברית.

לאחר עלותו לארץ ישראל, נישא למרת יהודית, בתו של רבי אליעזר אלפא מרבני חיפה, חתנו של הגאון רבי מאיר קרליץ, אשר כבר נזכר בבלוג כאשר כתבנו על משפחת הסטייפלר והחזון איש.

לימים נתמנה כראש ישיבה בישיבת בית מאיר, על שם חותנו זקינו רבי מאיר קרליץ. בתפקיד זה נשא למעלה מעשרים שנה. לאחר מכן כיהן זמן קצר בישיבה של חסידי ביאלה בבני ברק. ולבסוף נקרא לכהן בישיבת תורה ודעת בארצות הברית, שם כיהן עד לפטירתו ביום כ"ה סיון תשנ"ג.

תורתו על מסכתות הש"ס נדפסה בסדרת הספרים 'בין המשפתיים'.

וזה סדר יחוסו,

אביו, רבי שבתי פיין הי"ד אב"ד בעליצא, נולד בקובנא בשנת תרנ"א לערך, בבחרותו למד בישיבת וולוזין (השניה) אצל רבי רפאל שפירא ואצל רבי איצל'ה מפניבז', בימי מלחמת העולם הראשונה, גוייס לצבא הרוסי, אחר המלחמה למד ב'קיבוץ הגבוה' בביאליסטוק. נהרג בשואה ביער בעליצא עם 35 מבני קהילתו, ביום כ"ח תמוז תש"א, אשתו מרת סירל ינטה לבית כהן נהרגה אף היא ביום כ"ג אב תש"ב.

בנו רבי ראובן הדפיס את תורת אביו בספר 'עונג שבת'.

צאצאיו:

א. רבי ראובן פיין דידן. ב. יעקב אליהו פיין הי"ד, נהרג בשואה בהיותו כבן שבע עשרה ביום כ' טבת תש"ג. ג. דבורה הענא פיין הי"ד, נהרגה כבת ארבע עשרה.

אביו, רבי יהודה לייב פיין אב"ד סלונים, נולד בשנת תרל"א בוילקומיר, למד בישיבה בסלבודקא, ובקיבוץ הפרושים באיישישוק אצל הגדול ממינסק. לאחר מכן אצל ר' איצלה מפוניבז', ונסמך להוראה מרבי יצחק אלחנן ספקטור. נשא לאשה את מרת דבורה הענא לבית קונציפוביץ, כבר בשנת תרנ"ה נתמנה ר' יהודה לייב לאב"ד פיסוצ'נה, משם נתמנה לאב"ד קופישוק בתרנ"ט, ובתרס"ו כבר כיהן באושמינה, החל משנת תרפ"ג כיהן בעיר הגדולה סלונים, עד ימי השואה, בהם נהרג על ידי הנאצים ביום כ"ב תמוז תש"א, כאשר הצטרף לבני עדתו שהוצאו להריגה. הי"ד. היה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ובוועד אגודת הרבנים בפולין זוגתו מרת דבורה הענא נפטרה בימי מלחמת העולם הראשונה ממגיפת טיפוס י"ז אדר ב' תרע"ט. בזיווג שני נשא לאשה את מרת פרומה חיה [בת דבורה למשפחת רוגוב], והיא נהרגה בשואה בסלונים בי"ד תמוז תש"ב.

צאצאיו:

נשותיו של החוות דעת

אחרי אשר עמדנו על יחוסו הרם של רבי יעקב מליסא, אשר הוא בן אחר בן עד לרבינו החכם צבי, נעבור כדרכנו אל יחוס נשותיו של רבי יעקב. על פי המסופר, היו לו לרבי יעקב שלש נשים, ואת שלושתן נאלץ רבי יעקב לגרש, אולם יש ברשותינו מידע רק על שתים מנשותיו. ואלו הן.

אשת נעוריו של רבי יעקב, היתה כאמור בתו של הגביר ר' נפתלי הירץ מסטאניסלב, אשר מלבד היותו מנכבדי העיר סטניסלב, היה לו גם יחוס אבות גדול, הוא היה בן ר' אריה לייב מבוטשאטש שהיה מנהיג המדינה בגליל לבוב, ונודע בשם ר' ליבש ראש המדינה, בן ר' יצחק מיאברוב פרנס ומנהיג דד' ארצות.

ר' יצחק מיאברוב היה מצאצאי ר' אריה לייב אב"ד פרעמישלא, רק לא ידוע בוודאות כיצד. כפי הנראה שם אביו היה ר' אלעזר, בן ר' אריה לייב אב"ד פרעמישלא - דער הויכער ר' לייב, ומעלה בקודש.

ר' נפתלי הירץ מסטניסלב הנזכר, היה חתן רבי אברהם אב"ד סטניסלב, מגזע רבי יצחק הגדול מפוזנא, ומעלה בקודש.

ר' אריה לייב מבוטשאטש הנ"ל, אשתו מרת יוכבד בת ר' דוד מזאמושטש, בן רבי אריה לייב אב"ד בריסק וקראקא מחבר ספר שאגת אריה הראשון, ומעלה בקודש בן אחר בן עד לרבינו הב"ח.

ר' דוד מזאמושטש הנ"ל, אשתו מרת אסתר בת הרב הגאון ר' יצחק, בן הרב הגדול מ' אליעזר שהיה נקרא ר' ליזר לאדמריר [על שם עירו לודמיר], אחיו של הגאון הגדול מ' יעקב מלובלין אביו של הרבי ר' העשל, ומעלה בקודש.

*  *  *

אשתו השניה [או השלישית] של רבי יעקב מליסא, היתה מרת שיינדל בתו של ר' יעקיל מרימנוב. היא נפטרה בבראדי ח' ניסן תקצ"ח. מאשתו זו, ידוע כי נולדו לפחות שנים מילדיו.

רבי יעקיל מרימנוב, הוא רבי ישראל יעקב אשכנזי, נפטר בבראד כ"ז ניסן תקע"א, ושם אביו ר' יהודה לייב מהרימלוב. יחוסו מעלה לא נודע. ר' יעקיל, היה גיסו של הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות מבראדי, ונזכר בשו"ת שלו, חושן משפט סי' עז: "שאלה מכבוד גיסי החכם השלם מופלג בתורה וביראה המנוח מוהר"ר יאקיל זללה"ה".

רבי יעקב מליסא מאה ושמונים שנה לפטירתו

אחד מגדולי הדורות, היה הגאון הגדול רבי יעקב לארבערבוים מליסא, רבי יעקב לוברבוים, נחשב לאחד מגדולי הדור לפני כמאתיים שנה, ועד היום הוגים רבים בתורותיו ובספריו, הנחשבים לנכס צאן ברזל בעולם הלימוד הישיבתי. כך ספרו נתיבות המשפט על חושן משפט, וספר חוות דעת על יורה דעה, וספר תורת גיטין, ועוד. רבי יעקב עצמו התבטא, כי זכה שספריו יתקבלו ברבים, מכיוון שמנעוריו למד תורה מעוני, וירא ה' בצר לו ויהי לו למלך עוזר.

רבי יעקב נולד לאביו הגאון ר' משה בשנת תק"ל לערך [או קודם לכן], בצעירותו נתייתם מאביו, ואחותו הגדולה נטלה על עצמה את עול הפרנסה על מנת שיוכל להמשיך ולהגות בתורה. אחר מכן נלקח לבית הגאון רבי יוסף תאומים אב"ד בורשטיין שהיה חתן דודו רבי צבי הירש אב"ד בורשטין. בבחרותו נשא אשה בת ר' הירץ מסטניסלב, ושם גר אחר נישואיו. שם בסטניסלב גילה את רבו המובהק רבי משולם איגרא שהיה אב"ד טיסמניץ הסמוכה, והיה נוסע אליו מפעם בפעם להשתעשע עמו בדברי תורה. כאשר הפסיד את כל רכושו בענין ביש, נאלץ לקבל על עצמו את עול הרבנות, ותחילה בעיר הקטנה מאניסטרישטש, ומשם עבר לעיר קאליש. שם הדפיס את ספרו הראשון חוות דעת על יורה דעה. משם עבר ונלקח בשנת תקס"ט לק"ק ליסא, בעקבות מעשה שהיה. בליסא היתה לו ישיבה גדולה, ולמדו אצלו רבים מגדולי הדור שלאחריו. בערוב ימיו עזב את ליסא, וחזר לגליציה, כמה שנים חי בעיר נעוריו קאליש, ובשנים האחרונות נתיישב בעיר סטרי שבגליציה, וחכמי המקום לא הניחוהו לעזוב את עירם, וביקשו ממנו שישאר בעיר ויכהן כרב, ורבי יעקב נענה לבקשתם, ונשאר בסטרי עד ליום פטירתו, ובה אף נקבר.

לגבי תאריך פטירתו של רבי יעקב הדעות חלוקות, בספר מליצי אש כתוב שנפטר ביום כ"ד אייר תקצ"ב, אך ברוב הספרים כתבו שנפטר ביום כ"ה אייר תקצ"ב. ובמקום אחר ראיתי שנפטר בכ"ה אדר באותה שנה, אין אני בא לקבוע כאן את תאריך פטירתו המדוייק של רבי יעקב ובקעה הנחתי לחוקרים אחרים להתגדר בה, כך או כך, מאה ושמונים שנה חלפו מיום פטירתו של רבי יעקב מליסא, או היום, או מחר, או שמא כבר לפני חודשיים.

אחר שמילאנו את חובתנו לסקור בקצרה את תולדות חייו של רבי יעקב, יכולים אנו להתפנות ולעסוק בענין שלשמו אנו מכונסים כאן, הוא עץ המשפחה שלו, תחילה נספר על יחוס אבותיו, אחר נספר על חותנו, ובסוף נעבור לפרט את צאצאיו הרבים. [ואגב, זו הדרך שאני ממליץ לכל השואלים איך להכין עץ משפחה, להתמקד בדמות מסויימת, ולעקוב אחר שלושת הענפים הללו].

ובזאת נתחיל לפרט את יחוס אבותיו של רבי יעקב מליסא,

רבי מנחם מנדל מרגליות שטנגן אב"ד פרעמישלא

מחר ימלאו שלש מאות וששים שנה לפטירתו של הגאון רבי מנחם מנדל מרגליות אב"ד פרעמישלא. בין גדולי הדורות הוא אינו מפורסם כאחד מהפוסקים או ממחברי הספרים, אך נודע שמו בפי כל מסיבה אחרת, והיא, כיכ היו לו הרבה בנים ובנות, אשר מהם נשתלשלו צאצאים רבים שנשתבחו ביחוסם, והזכירו את יחוסם אליו, לכן נודע ר' מנחם מנדל, ונודעה משפחתו הגדולה.

אחת הסיבות שנשתבחו צאצאיו ביחוסם אליו, היא מפני שעל פי המסורת אמר הבעל שם טוב על שלש משפחות בישראל שהם מיוחסות ללא שום שמץ פסול, על פי חלק מהגירסאות משפחה אחת מתוך השלש, היא משפחת מרגליות זו. 

רבי מנחם מנדל בתחילה היה רב בעיר פינטשוב, משם עבר לכהן כרב בעיר שידלוב, ואחר כך עלה ונתעלה לישב על כסא הרבנות בעיר הגדולה פרעמישלא [היא פשמישל]. בשנת ת' כבר כיהן שם. בפרעות ת"ח ברח לקראקא להימלט על נפשו, ובשובו גילה כי אוצרותיו נבזזו, וספריו נשרפו ונקרעו ובהם ספר יחוסו. לדעתו של החכם יוסף כהן צדק זאת היתה הסיבה שבניו הגאונים הסבו את שמם לשם מרגליות, כשם אבי אמם, ולא נשארו עם שמם המקורי – שטנגן / שטנגלי.

רבי מנחם מנדל נפטר באיסרו חג של פסח תי"ב, אולם היות ותאריך האסרו חג שונה בארץ ובחוץ לארץ, יש חילוקי גירסאות אם נפטר ביום כ"ב ניסן או כ"ג ניסן.

יחוסו,

אביו היה רבי יואל פייביש שטנגן ממדינת גאלייך שבאשכנז, לדברי הח' יוסף כהן צדק, גלתה משפחת שטנגן מספרד לפולין, והיתה מהמשפחות המעטות שהצליחו להוציא את רכושם בידם ואת ספר יחוסם. אשתו היתה מרת פרדכי, ישנן כמה גירסאות ליחוסה, אבל אין הכרע בהם. לדברי אשל הגדולים היתה פרדכי בת הקצין רבי יהושע שמלקיש מפרעמישלא. או שהיתה בת הקצין ר' מנדל מפרעמיסלא.

יש שכתבו שאביו של ר' יואל היה רבי יצחק שטענגלי הנזכר בשו"ת הרמ"א.

נשותיו, 

בראשונה נשא את מרת שיינדיל בתו של הגאון רבי משה מרדכי מרגליות אב"ד קראקא מחבר חסדי ה' נפטר י' כסלו שע"ז, וילדה לו שבעה בנים, ולאחר שנפטרה ביום (י")ב ניסן שפ"ד נשא את בתו של רבי משה חריף אב"ד קרעמניץ ולבוב, והיא ילדה לו שבע בנות.

צאצאיו:

• רבי אליהו מרגליות מפרעמישלא חתן ר' הירש הינקיר. הוכתר כאב"ד פרעמישלא על מקום אביו, אך נפטר זמן קצר אחריו עוד בטרם הוקמה מצבה על קברו, ונטמנו שניהם תחת אותה מצבה.

רבי אלעזר מבראד ואמסטרדם - המעשה רוקח

 לרגל מלאות מאתיים ושבעים שנה לפטירתו של רבי אלעזר מבראד אב"ד אמסטרדם, בעל המעשה רוקח, הנני מביא כאן מאמר מעניין מחוקר היוחסין הנודע, רבי יונ"ה הק', שאומנם לא דן על פרטי יחוסו, אלא על שנת לידתו, אבל על פי המתברר במאמרו, יתכן שיש שינוי בפרטי יחוס משפחתו, ועוד יבא הזמן והמקום המתאים להרחיב בזה.

באיזה שנה נולד המעשה רוקח ?

תמונתו של רבי אלעזר רוקח, כפי שנחקקה על גבי מטבע שהונפק לכבודו

הרב אליעזר הכהן כ"צמאן, במאמרו על המעשה רוקח (ראה כאן), כותב:

"הג"ר אלעזר רוקח נולד בשנת תכ"ה בקראקא".

ובהערה 3 על המילה תכ"ה מביא מקור:

"אוצר ישראל ח"ב ע' 61 (אגב טעה שם שכתב ששם משפחת אביו הי' לנדא) Jewish Encyclopedia ע' 103-104 ועוד. ואחריהם הלך ג"כ דר. גלבר תולדות יהודי ברודי (ערים ואמהות בישראל כרך ו) ירושלים תשט"ו ע' 50. נמצא שהי' בן שבעים שנה כשנתקבל באמשטרדם בז"ך אלול שנת תצ"ה. וכן משמע בס' זכרון משולם (הובא בדובר שלום אות שמ"ה בהערה) שהג"ר משולם איגרא כששמע שהגה"ח ר' אלעזר נוסע בגאליציא לברך בני משפחתו טרם נסעו לאה"ק נסע דרך ראדימנא כדי להתראות עם הגאון הישיש ולא עלתה בידו. ומדקראו "הישיש" משמע שהי' בא בימים.

אולם החכם דר. ש. מולדר בלוח הקהלה שנת תר"ך (Nedr. Israel. Jaarboekje, 1859-60 p. 39-51) במאמרו "Een Zeldzame Medaille", מביא שיר שכתבו אינו יהודי מתושבי אמשטרדם לכבוד קבלת הג"ר אלעזר שכותב שהי' בן חמשים שנה, לפי"ז נולד בשנת תמ"ה, וכבר העיר ע"ז הח' Dr. D. M. Sluys במאמרו החשוב Een Opperrabbijns benoeming bij de Hoogduitse-Joodse Gemeente te Amsterdam in 1735, p. 14 (שנדפסה בסוף לוח הקהלה אמ"ד תרצ"ה).

לא היה לפני המראה מקומות הלועזיות הנזכרים למעלה, ברם טרם נמשיך הלאה נסכם הערה זו:

המקור שהמעשה רוקח נולד בשנת תכ"ה, הוא זשואיש אנצייקלאפעדיא ומשם לס' אוצר ישראל. בזשואיש אנצייקלאפעדיא מציין את המראה מקומות דלהלן:

"פרידברדג, לוחות זכרון 52; אור החיים סי' 497; דעת קדושים 181; J. E. v. 103; פרידבערג, תולדות משפחת שור עמוד 16".

ובכן נעבור על מקורות אלו אחת אחת, ונראה אם אכן יש בהם ממש.

* * *

המקור הראשון: ס' לוחות זכרון להחכם חיים דובעריש פרידבערג, ראשית,  הציון לעמוד 52 הוא למהדורא קמא, במהדורא תנינא נמצא דבר זה בעמוד 71, וכה כתוב שם בהערה: