השורשים של משפחת לוריא הצפתית

במאמר הקודם, כתבנו בפרטות על תולדות משפחת לוריא בצפת ובטבריה, במאמר זה שלפנינו, נתמקד בשורשי המשפחה.

ידוע ומפורסם בין צאצאי ר' צבי הירש לוריא מטבריה, שהם מצאצאי המהרש"ל דור אחר דור, על מצבתו של ר' הירש'ל נחקק שהוא מגזע המהרש"ל, וכן על מצבות בניו ר' יצחק מתתיהו [בטבריה] ור' שמעיה [בהר המנוחות] נחקק שהם מגזע המהרש"ל. ובידוע שהדברי חיים מצאנז, אמר שהזכרת שמו של המהרש"ל היא סגולה להברחת החיצונים, ולכן ציוה לחקוק על מצבתו הוא, "ממחצבת קודש הגאון מהרש"ל והגאון חכם צבי", ואחריו גם צאצאיו.

יש ענפים במשפחה (צאצאי ר' משה ב"ר אהרן יוסף, וכן צאצאי ר' יחיאל אחיו של ר' אהרן יוסף) שסיפרו שהם ממשפחת האריז"ל, ואף היה ברשותם בצפת חותם השייך לאריז"ל, אך אין הכוונה שהם מצאצאיו, אלא ממשפחתו. שהאר"י היה ממשפחת המהרש"ל.

כפי שכתבנו במאמר הקודם, ראש השושלת שעלה לארץ ישראל בשנת ת"ר לערך, הוא ר' משולם זושא לוריא, שנפטר בער"ח חשוון תר"ך. על מצבתו נחקק שם אביו, ר' יחיאל. בספר זכרון שמואל, כותב שר' יחיאל לוריא היה מהעיירה נארינסק שבאוקראינה, מעבר לזאת אין שום ידע.

בספר זכרון שמואל כתוב בשם מכון יוחסין מברוקלין, שר' יחיאל לוריא, אביו של ר' משולם זושא, היה בנו של ר' יעקב אהרן אחיו של הרד"ל. ואם כן, אז סדר היחס הוא כדלהלן: ר' יעקב אהרן בן ר' יהודה יידל לוריא, בן ר' דוד לוריא, בן ר' משה לוריא, בן ר' אהרן לוריא, בן ר' ברוך בנדיט לוריא, בן ר' זאב וואלף לוריא, בן ר' יחיאל לוריא, בן ר' אברהם לוריא, בן ר' זאב וולף לוריא, בנו של המהרש"ל.

אך סברא זו אינה מתקבלת על הדעת מכמה טעמים, שחלקם כבר נכתבו בזכרון שמואל. א. ר' משולם זושא לוריא נפטר בשנת תר"ך (בנו, ר' אהרן יוסף נפטר בתרמ"ד) ומי שאמור להיות סבו - ר' יעקב אהרן לוריא נפטר בתרכ"ד (ואל תאמר שנפטר ר' יעקב אהרן באריכות ימים מופלגת, שכן, ילדיו האחרים של ר' יעקב אהרן נפטרו אחד בשנת תרל"ג והשני בשנת תרמ"א), כך שזה אינו מסתבר מבחינת השנים. אך זוהי אינה ראיה גמורה כי מקובל שר' משולם זוסיא היה בן נ"ב במותו, ולגבי ר' יעקב אהרן עדיין לא ברור לי אם נפטר בגיל צעיר או מבוגר, כי בספר זכרון שמואל פעם כתוב שלא ידוע שנפטר מבוגר ופעם אחרת כתב שנפטר באריכות ימים. ב. כפי שכבר הזכיר ר' שמואל לוריא בכל המקומות שמוזכרים צאצאי המהרש"ל לא מוזכרים בין יוצאי חלציו של ר' יעקב אהרן יותר משני בנים, הר"ר שמחה לוריא והר"ר דוד לוריא. אך זוהי לא ראיה גמורה. ועתה מצאתי בשלומי אמוני ישראל חוברת שלישית בתרס"א ששם מפרט הרבה יותר על משפחת לוריא ומונה לר' יעקב אהרן ארבעה בנים ושלש בנות ולא נרמז אפילו אודות ר' יחיאל. ג. באיזה מקום ראיתי כתוב שר' יעקב אהרן ואביו ר' יהודה יידל עלו לארץ בין עליית תלמידי הגר"א, וגם בספר זכרון שמואל מוזכר שקבורים בצפת. ומאידך מוזכר בתולדות הרד"ל שהוא נקבר בקברו המוכן לו אצל אביו ואחיו הגדול, ומשמע שזה היה ברייסין, בביחאוו או במוהליב אבל לא בצפת. ועוד מצאתי אודות ר' יעקב אהרן לוריא אחי הרד"ל, כתוב בעיתון המגיד בשנת תרכ"ד, שנפטר במינסק, ומסופר שם רבות על צדקותיו. ברור אם כן, שר' יעקב אהרן לא היה בארץ ישראל.

הוכחה נוספת לחוסר ההיגיון שבדעה זו היא העובדה שמצינו שבעיירה נארינסק היתה משפחת לוריא גדולה, ואם כן, למה להגיד שר' יחיאל היה ממשפחה אחרת. מה המקור לכך שהיה בנארינסק הרבה לוריא'ס? בספר של פנחס גרייבסקי מובא איגרת מירושלים משנות התק"פ ואחד מהחותמים שם בשמו הוא אשר לוריה מנארינסק. עוד מצינו בספר אגרות פקידים ואמרכלים (אמסטרדם) חלק ב' עמוד 84 מכתב לצפת משנת תקפ"ח ומוזכר בתוך המכתב ר' משה לוריא מנארינסק. ועוד כתב אודותיו באחד מהכרכים של 'כרם החסידות', שם כבר מוזכר בשנת תק"פ משה מנארינסק, ומבארים שם בהערות שהכוונה לאותו משה לוריא, ומגדירים אותו שם כאחד מראשי החסידים בעיר צפת. ולא נראה שאותם ר' משה ור' אשר, היו בניו של ר' משולם זושא, שעלו אתו לארץ, כי על פי המקובל רק בשנות ת"ר (ובמפקדי מונטיפיורי בתרי"ג) עלה רמ"ז לארץ, ואלו כבר בשנים קודמות היו בארץ ישראל. ואם תתמה כיצד שמנארינסק (עיירה קטנה באוקראינה) היו בתקופה די מקבילה בארץ ישראל שלשה לוריא'ס שלכאורה אין קשר ביניהם. אתרץ שנארינסק היתה (על פי המסופר בסוף ספר בת עין) תחת מרותו של הרה"ק ר' אברהם דב מאברוטש וידועה חיבתו של אותו צדיק לארץ ישראל, וסביר להניח שהשפיע על רבים מבני קהילתו לעלות לארץ ישראל (וכן במפקדי מונטיפיורי, מופיעים כמה וכמה אחרים מנארינסק). אם כן נותר לנו לברר מה מקור משפחות לוריא בעיר נארינסק, אבל כנראה שר' יחיאל לא היה בנו של ר' יעקב אהרן לוריא ממוהליב.

השאלה, האם אמנם משפחת לוריא דידן, מוצאה בנארינסק או לא.

יתכן שהם כלל לא היו מנארינסק, וטעו רק בגלל ר' משה לוריא מנארינסק, וחשבו שגם הם מנארינסק.

כפי שכתבנו בשבוע שעבר, ר' הירשל לוריא היה ממונה דכולל רומניה בטבריה, והיה לו שייכות לזה, מצד זקינו ר' משולם זושא לוריא. מקור נוסף מספר שר' משולם זושא עלה לארץ מקישינב שברומניה.

במפקדי מונטיפיורי, אודות ר' אהרן יוסף לוריא, במפקד של שנת תרכ"ו, כתוב שנולד בעיר יאסי, שהיא כידוע ברומניה, ובמפקד של שנת תרל"ה, כתוב שנולד בעיר בהאפאלי', שהיא סמוכה לנארינסק.

נסכם את הידוע לנו אודות השורשים של משפחת לוריא, אין לנו מידע כיצד המשפחה מתייחסת למהרש"ל, אף כי ר' זושא ב"ר יחיאל ב"ר משולם זושא, היתה בידו מגילת יוחסין של המשפחה, מ"מ בימי המלחמה העולמית, בשנת תרע"ו, כשברחו לתורכיה, לקח עמו את המגילה, ובבואם, חשש שמא יחשדוהו כמרגל, לכן השליך את המגילה לים.

גם אודות מקום מוצאם של בני המשפחה, אין לנו ידיעה ברורה, ויש גירסאות לכאן ולכאן.

מי שיעשירנו בפרטים נוספים, נודה לו.

משפחת לוריא מצפת וטבריה

במאמרנו זה, נסקור את תולדות משפחת לוריא מצפת, ללא קשר לאר"י הקדוש. [המשפחה עלתה לארץ בשנת ת"ר לערך - 1840 למניינם], בעקבות פטירתו של אחד מבניה, הגאון החסיד רבי משה לוריא זכר צדיק לברכה.

א] ר' רפאל משה לוריא, מראשי ישיבת שער השמים, וישיבת לפלגות ראובן. בעל מחבר ספרים רבים בכל מקצועות התורה.

הארכנו עליו ביריעה הקודמת.

נפטר בכותל המערבי, לפני תפילת הנץ כותיקין, כמנהגו עשרות בשנים. ביום שני כ"ז כסלו תש"ע. רעייתו מרת נחמה לבית לידר, נפטרה לפני פחות משנה, בכ"ט שבט תשס"ט.

ב] אביו, הרה"ח ר' מרדכי יחיאל לוריא, נולד ונפטר בי"א טבת, נולד בשנת תרס"ט, ונפטר בשנת תשנ"א. עסק במלאכה לפרנסתו, וגידל דור ישרים מבורך, של תלמידי חכמים מובהקים, מרביצי תורה, וגדולי יראה וחסידות.

רעייתו מרת שרה שושנה בת ר' חיים לייב פרלמן, נולדה ונפטרה בתאריך י"ט אייר, נפטרה בשנת תשנ"ה.

ג] אביו, הרה"ח ר' צבי הירש לוריא, נולד בצפת בשנת תרל"ה לערך, נתייתם מאביו בצעירותו, ונתגדל ונתחנך אצל אחיו הגדולים עד היותו בן שיבסר שעבר לגור בטבריה, עם נישואיו לבת ר' מרדכי לידר מטבריה, דרכו אף התקשר לחסידות סלונים ולאדמוריה. היה מקושר לאדמו"ר בעל דברי שמואל מסלונים זי"ע, שכתב עליו "נהניתי שהולך ב"ה בדרך הישר ומתקרב לאנשי מעשה יישר חילו לאורייתא". גם עם בנו האדמו"ר בעל בית אברהם היה בהתקשרות חזקה, ומסופר שבעת ביקורו הראשון של הבית אברהם בארץ בשנת תרפ"ט התקשרותו התעצמה, והעיד עליו רבה של טבריה הגר"מ קליערס כהאי לישנא "בתחילה התבוננתי האם נשאר בטבריה רושם הקדושה לאחר שנסע מכאן הרבי חזרה לברנוביץ, אולם כשאני רואה את ר' הערשיל בעש"ק מיט א פלאמנדיקע פנים, בעת אמירת 'הודו', יודע אני כי הרושם אכן לא פג מאתנו".

ר' צבי הירש היה ממונה דכולל רומניה בטבריה, והיה שייך לרומניה מצד זקינו ר' משולם זושא שהגיע מבסרביה.

נפטר י"ג טבת תשי"ב, ונטמן בביה"ח הישן בטבריה, וזה נוסח מצבתו: "פ"נ איש חסיד ועניו, ר' צבי הירש בהרה"ח ר' אהרן יוסף לוריא ז"ל מגזע המהרש"ל, נ' י"ג טבת תשי"ב, ת.נ.צ.ב.ה."

אשתו, חנה רבקה לבית לידר, ילידת טבריה, נפטרה בטבריה בעשרה בטבת תשי"א, ושם נטמנה, וזהו נוסח מצבתה, "פ"נ הא' הצוה"ח – אשת חיל מגזע קדושים מ' חנה רבקה ע"ה בת ר' מרדכי ז"ל, נ' עשרה בטבת תשי"א ת נ צ ב " ה".

צאצאיהם, הם בני משפחת לוריא המורחבת דחסידי סלונים: 1) הרה"צ ר' אהרן יוסף לוריא, בעהמ"ח עבודת פנים. אשתו, חיה יוכבד חוה בת ר' אהרן שטרנגלז, מגזע קדושים וטהורים. ר' וולף קיצעס, והתבואות שור, ועוד. נפטר בליל שבת קודש כ"ז שבט תשכ"ט. 2) הגה"ח ר' יצחק מתתיהו לוריא, בעהמ"ח אבקות רוכלים ושערי לימוד. אשתו אסתר בת דודו ר' משולם זושא לוריא. נפטר אדר"ח תמוז תשל"ו. 3) מרת אסתר אשת בן דודה ר' יצחק דוד לידר. 4) מרת מרים אשת ר' יחזקאל משה שטרנברג. 5) ר' אברהם לוריא, אשתו מרים מגזע הבעש"ט והבאר מים חיים. 6) ר' שמואל שמעיה לוריא מירושלים, בזיווגו הראשון היה חתן ר' שלמה ישראל רמרז, חתנו של ר' אברהם יהושע העשל רובין מיאסלו. ובזיווגו השני, היה ר' שמעיה חתן דודו זקנו ר' יחיאל לוריא הנזכר להלן. 7) ר' מרדכי יחיאל לוריא הנ"ל. 8) עוד בת שנפטרה בקטנותה.

ד] אביו, ר' אהרון יוסף לוריא, נולד בסביבות שנת תק"צ, עלה לארץ עם אביו כשהיה ילד, ומסופר שלפני שעלו לארץ ישראל באו להיפרד מהס"ק מרוז'ין זי"ע, כשבאו להיכל קדשו ונתנו את הקוויטל נענה אז הריזינער ואמר "אהרן יאשע, איז אשיינער נאמען" (אהרן יוסף, זהו שם נאה).

רוב ימיו גר בקרתא קדישתא צפת, והיה מיקירי העיר. היה צדיק מצניע לכת, ומתמיד עצום. היה יכול להשאר ללמוד בביהמ"ד אחר ערבית בעמידה כשרגלו האחת על הספסל, ובבוקר מצאוהו באותו מצב. התפרנס ממקצוע הרוקחות, שהיה הרוקח היחידי בצפת. היה עמיתו ורעו של הרב שמואל העלר רבה של צפת, ר' שמואל היה לו ידיעה בעניני רפואה, ושמש כרופא הרושם תרופות לחולים, ור' אהרן יוסף היה הרוקח שמכין את התרופות על פי הוראות ר' שמואל. מספרים שהיה נוהג להשתטח כל לילה אחר חצות בביהכ"נ הארי בבכיות ותחנונים, וסיפר פעם הגה"צ ר' שמואל הלר זצ"ל רבה של צפת שפעם נזדמן לו להאזין באשמורת הבוקר, כשר' אהרן יוסף שפך שיחו בפינתו בביהכ"נ האריז"ל, וחשב ר' שמואל כי יש לו חולה בתוך ביתו ר"ל, ולשאלתו השיב כי תמצית כל תפילותיו היתה, שיעזרהו השי"ת ויוצאי חלציו כולם ילכו בדרך השם - תפילה שנתקבלה במרומים. נפטר בצפת ביום כ' טבת תרמ"ד, ונטמן בביה"ח בצפת בקרבת מקום להאריז"ל. מסופר שאחרי פטירתו אמר הרה"צ ר' שמואל הלר רבה של צפת "אם ר' אהרן יוסף אינו עוד בעולם הזה גם לי אין מה לעשות כאן" ואכן לאחר יומיים נסתלק אף הוא.

רעייתו מרת חיה נחמה לבית אטיק, נולדה בשנת תר"ב, ונפטרה ל' אדר א' תרע"ו.

ילדיהם: 1) מרת ויטיא רייזל אשת ר' אלעזר משה מרגליות מצפת. 2) ר' משולם זושא לוריא, אשתו שרה רבקה, היה מראשי חברת חסד ואמת בצוותא עם הגה"צ ר' אברהם יצחק הלר בנו של ר' שמואל הלר רב דצפת. ר' משולם זושא, היה חותנם של הגה"ח ר' יצחק מתתיהו לוריא הנ"ל, ושל הגה"ק ר' חנוך חיים הכהן ממונקאטש [בזיווגו השני]. 3) ר' משה לוריא. היה שוחט ורוקח במשמר הירדן. מצאצאיו בני משפחת פרומקין. 4) הרב שמואל לוריא, חתן הרה"צ ר' מענדיל מדעעש, ויצא לחו"ל למלאת מקום חותנו ברבנות באונגרין ולאחר מכן חזר לעיר מולדתו ונתמנה לרבה של צפת. ונכתב אודותיו בהרחבה בספר זכרון שמואל – תולדות מבני עליה דצפת, בני ברק תשנ"א. מצאצאיו נמנו משפחות לוריא מחסידויות ויזניץ ובעלז. 5) ר' צבי הירש לוריא הנ"ל.

ה] אביו, ר' משולם זושא לוריא, נולד בשנת תקס"ח לערך, היה רוקח, ונתפרסם כרופא מומחה, והיה מרפא חולים ללא שום תמורה. אירע פעם באחד מימי שישי לאחר חצות, שקראוהו לרפא גוי אחד, וכיוון שגדר קודש היה לו שלא לעסוק במלאכה בערב שבת אחר חצות, סירב ללכת לבית החולה. מפחד השלטונות נאלץ להמלט על נפשו מיד בצאת השבת, בדרכו נכנס לסבא קדישא מרוז'ין כדלעיל, ואל הרר"מ מפרימישלאן וקיים בהם הרה"צ הנ"ל מצוות לוי' ונסע עמהם ללוותם עד גבול המדינה(!). בניסים הגיע לרומניה עם משפחתו, ובהברחת הגבול בדרך תורכיה איבד בן רח"ל, ומשם עלה לארץ הקודש בסביבות שנת ת"ר, והתיישב בצפת. שם המשיך בצדקותו ובקדושתו, ונמנה בין המקובלים של צפת דאז. וגם כאן לא זנח ידו ממלאכת הרפואה, וכמובא לעיל.

למרות שהיה רופא במקצועו, ואף היה בקי בכתיבת הכתובות בכתב לטיני, שהיו באים אליו אנשי העיר כשרצו לשלוח מכתבים, למרות כן לא לקח מהם תשלום. וכשפעם הציעה לו אשתו שיקח רק כמה פרוטות עבור כל מכתב, שיהיה לה להוצאות שבת, חשב רגע קט וענה לה אני משאירם לבני שיהיה להם זכות אבות. ואכן, כשנפטר לא מצאו אצלו מעות אפילו לצורך תכריכים.

נפטר בצפת בער"ח חשוון תר"ך, ונטמן בביה"ח בצפת בקרבת מקום להרה"ק ר' משה דוד אשכנזי מטולטשווא.

ילדיו: 1) ר' אהרן יוסף לוריא הנ"ל. 2) ר' יחיאל לוריא, היה נשוי בזיווג ראשון, ולא יו לו ילדים שנים רבות. ומסופר שנסע הוא או רעייתו לצדיקי חו"ל, ונתברכו [מהדברי חיים, או מר"א מטשרנוביל] שליחיאל יהיו ילדים. ואכן, היא נפטרה, ונשא ר' יחיאל את אחותו של ר' מנדל וועג, ונולדו לו בן ובת לעת זקנה. הבן ר' זושא, חתן ר' משה בן ציון לוברבוים. והבת מרת מלכה רבקה ע"ה אשת ש"ב ר' שמעיה לוריא הנ"ל. 3) אשת ר' ברוך לייב, ולהם בן ר' משולם זישע ונפטר תשרי תרע"א ונטמן בטבריה.

ו] אביו, ר' יחיאל לוריא, היה חייט בעיירה נארינסק שבאוקראינה, מגזע מהרש"ל.

אודות מוצא המשפחה נרחיב במאמר הבא אי"ה.

הרב משה לוריא, ברוך דיין האמת

בירושלים נפטר הבוקר, הרב משה לוריא, מראשי ישיבת שער השמים, בעל מחבר ספרים רבים, סדרת הספרים אבני שוהם, ואסיפת שיעורים, על מסכתות הש"ס, בתורת הנגלה. וסדרת הספרים, בית גנזי, בתורת הנסתר. ועוד ספרים.
הרב לוריא נולד בטבריה, בשנת תרצ"ו, לאביו הרה"ח ר' מרדכי יחיאל לוריא, ונקרא על שם דודו הגדול ר' משה קליערס אב"ד טבריה, למד בישיבות אור תורה בטבריה, ובית אברהם דחסידי סלונים בירושלים.
משנשא, לבת ש"ב ר' מרדכי לידר, קבע מושבו בירושלים.
היה מלומדי ישיבת המקובלים, שער השמים, שנים רבות. עד שנתמנה לאחד מראשיה.
היה גם ראש ישיבת לפלגות ראובן בירושלים, שנים רבות.
ר' משה היה מקושר לדודו הגה"ח ר' יצחק מתתיהו לוריא, ולאחר פטירתו ערך והוציא לאור את חלק ג' מספרו שערי לימוד.
היה מראשי ופארי עדת חסידי סלונים בירושלים, ומקורב ביותר לכ"ק האדמור מסלונים שליט"א.

הבוקר, נפטר בכותל המערבי, לפני תפילת הנץ כותיקין, כמנהגו עשרות בשנים.

ת.נ.צ.ב.ה.

אך בשבוע שעבר נפטר גיסו ר' יצחק אייזיק לידר, עם רעייתו, ביום אחד.

כוחו של הבלוג

לפני קרוב לשנה, פרסמתי כאן בבלוג, מגילת יוחסין שלא פוענחה עד תומה, שקבלתי מהמאגר העולמי לכתבי היוחסין בישראל, בראשות ידידי הרב נפתלי אהרן וקשטיין.

בעיתון המודיע, במדור 'ויתילדו', נתפרסמה פעם ופעמיים ידיעה בנוסח זה: ‫"הגיע לידינו מגילת יוחסין כתובה בכתב אשורית. שם כותבה רבי שמשון סאפאהזשניק‬ ‫מקריוואזיר. במגילה זו ישנם חידושים רבים בתחום היוחסין, ודמויות חדשות מעול‬ם ‫החסידות, שאינם ידועים. המגילה נכתבה ככל הנראה בשנות תר"פ/א, עבור שתי נכדיו‬ היתומים מאב ומאם, אנו פונים לכל מי שיש בידו מידע אודות ר' שמשון זה, או‬ ‫אודות אחד מצאצאיו או מבני משפחתו, נא להודיענו".‬
ואולם, ללא תוצאות, קוראי המודיע לא עזרו ליצור את הקשר עם בעלי המגילה. משכך, פנה אלי ר' נפתלי וביקשני לפרסם את המגילה בבלוג שלי. ואכן, עד מהרה, פנה אלי אחד מנכדיו של חיים ספוז'ניק, אחד הנכדים הנזכרים במגילה וסיפר לי בהתרגשות, כי אכן המגילה היתה אצל סבו כל השנים, וקיבל אותה לפני שנפרד מסבו.





















מובן שהעברתי את פרטיו לידי הרב וקשטיין, כעבור זמן נוצרה פגישה בין חיים ספוזניק - פלג, לבין הרב וקשטיין, ואת התוצאות, אפשר לראות בעיתון המודיע, של היום יום ו' עש"ק וישב תש"ע. בכתבתו של ישראל אלטר גרובייס:
אב לבנים יודיע אמתך
התרחשות מרתקת ומרגשת: תחילתה בקריוואזיר שבאוקראינה, וסופה על שולחנו של סופר 'המודיע'.
סיפורו של קמע מסתורי חתום בחותמו של סב גדול, מצאוהו ופתחוהו ואור גדול הוצת בלבבות נושאיו.

חנוכה שמח!

תולדות משפחת גלבשטיין

ראש המשפחה, הוא הגאון ר' הלל משה מעשיל גלבשטיין, שילוב של גאונות מפליאה, עם חסידות מבית חבד וקוצק.

הלל משה נולד בביאליסטוק בד' כסליו תקצ"ד לאביו רבי צבי הירש, תלמיד חכם ועסקן, ובלומה לאה שהיא דור י"ב לשל"ה הקדוש (מתוכם ט' דורות לויים).

הילד מעשיל פקח וממולח, יושב ולומד יומם ולילה. ובביאליסטוק, יש שטיבל של חסידי קוצק. מעשיל הקטן, מסתקרן לדעת מה קורה שם. יום אחד הוא מטפס ומציץ מהחלון לראות מה עושים אותם חסידי קוצק בשטיבל שלהם ועל מה ולמה רודפים אותם. הוא רואה מעגל של חסידים רוקדים בדבקות. והריקוד לא נפסק. שעה ועוד שעה. לפתע תפסו אותו זוג ידיים ומשכו אותו לתוך השטיבל פנימה, אל תוך המעגל. מעשיל נדבק ונסחף בהתלהבות ובאווירה הקדושתית. היתה זו ההכנה של חסידי קוצק לתפילת שחרית "פשוטה". אחרי ריקוד שכזה, התפילה נראית אחרת לגמרי. בשטיבל של קוצק, לא פינקו את המבוגרים, ולא בזו לילדים. מעשיל הקטן הופך להיות אחד מן החבורה. פעמים מספר התגנב הילד מביתו ונסע לקוצק באין יודעין.

נשא לאשה את בתו של רבי אליהו מסוקולקה, מחשובי חסידי קוצק שבעיר. עשר שנים ישב בקוצק והשרף מקרב אותו ביותר.

ר' מעשיל עולה ומתעלה ונפשו לא יודעת שובעה. הוא שואף לעוד ועוד. מששמע שבליובביץ מרביץ תורה וחסידות בדרך מיוחדת במינה, הגאון הצדיק רבי מנחם מנדל בעל ה"צמח צדק", השתוקק לנסוע אליו ולראות בעיניו, חסידות זו, מה טיבה. דבר שכזה בין חסידי פולין, לא היה מקובל. בפולין אמרו: מורא רבך כמורא שמים, ואין שני שמים. יש רק אייבישטער (קב"ה) אחד ורבי אחד. אבל ר' מעשיל לא מוותר. הוא נכנס לרבי מקוצק ומבקש רשות לנסוע לליובביץ בכדי להכיר את דרך החב"ד. השרף מקוצק נהנה מהתלמיד הצעיר ומתשוקתו לתור אחר האמת. סע לשלום, הוא מפטיר. ר' מעשיל נוסע ונשאר בליובביץ כחצי שנה. ה"צמח צדק" מקרב אותו. הגיע חג הפסח, ר' מעשיל מבקש לעשות את הסדר אצל הרבי אבל השמש אומר לו: אפילו לנשיא בבל לא נותנים כאן להכנס! אם תרצה, מציע לו השמש, אתה יכול לסעוד בביתי. אבל להפתעת החסידים, הרבי בעצמו מזמין את ר' מעשיל לסדר שלו.

ר' מעשיל חוזר לקוצק, אבל שומר אמונים גם לבעל ה"צמח צדק" ורואה בו רבו מובהק. לאחר פטירת השרף מקוצק, הוא ממשיך לנסוע ל"חידושי הרי"מ".

לאחר פטירת ה"חידושי הרי"מ" וה"צמח צדק", מחליט ר' מעשיל לעלות לארץ ישראל. בראשית שנת תרכ"ט הוא מגיע לירושלים. הנציג הראשון של חסידות קוצק בארץ הקודש. פתח בית מאפה, כשאשתו עומדת בחנות, ור' מעשיל יושב יומם ולילה, על התורה ועל העבודה. גם לאשתו ציווה כי כאשר יגיע הרווח בחנות לפרנסת השבוע, שתסגור את החנות. גם יהודים אחרים צריכים להתפרנס.

גדולי ירושלים, החלו אט אט לעמוד על טיבו של גאון וצדיק זה. האדר"ת, רבה של ירושלים, מקיים איתו שיעור קבוע בהלכה ומתייחס אליו כתלמיד לרב ה"תורת חסד", רבה של לובלין שעבר לגור בירושלים, מתייעץ איתו בשאלות קשות, הגאון מבריסק, המהרי"ל, מתפעל מגאונותו ומחריפותו.

ארבע פעמים בשנה הוא נוסע לעיר חברון שם מכהן ה"שדי חמד" כרב. ידידות מיוחדת נקשרת ביניהם. הם לומדים יחד. סיפר נכדו של ר' מעשיל: פעם הודיע סבא לגאון בעל ה"שדי חמד" כי הוא שב לירושלים בשעה פלונית. משום מה, נתאחרה נסיעתו בשעתיים. כאשר הגיע ליציאה מהעיר, רואה ר' מעשיל שהגאון בעל "שדי חמד" עומד ליד ביתו שהיה סמוך ליציאה מהעיר, הוא המתין שם שעתיים בכדי להיפרד מידידו ר' מעשיל. לאחר שנפרדו, שאל הרב יעקב מאיר, תלמידו של השדי חמד שעמד איתו בפליאה: עבור יהודי קטן זה, עמד כבודו בשמש שעתיים?

נענה הגאון: אין הוא יהודי קטן, הוא יהודי גאון וצדיק. כדאי הוא שאעמוד בעבורו, לא רק שעתיים, אלא עשרים וארבע שעות.

ר' מעשיל הרבה בצומות ובסיגופים. הוא ישב בדירתו, ליד החלון, בעיר העתיקה, כשדרך החלון ניתן לראות את הכותל המערבי. כולו היה שרוי בציפיה לגאולה. היתה לו תכנית להציב משמרות להר הבית, כשם שהיה מלפנים כי לדעתו, מצוות שמירת המקדש נוהגת גם בזמן הזה. הוא כתב ספר מיוחד על כך, אבל גדולי ישראל לא קיבלו את דעתו.

ביום כ"ד חשון תרס"ח, השיב ר' מעשיל את נשמתו ליוצרה, בהיותו בעיר חברון, ושם הובא למנוחות.

לפני כשנתיים כשמלאו מאה שנים לפטירתו, התקיימה עליה רבתי לקברו, בהשתתפות רבים מצאצאיו.

בנו יחידו היה ר' מנדל גלבשטיין.

צאצאיו של ר' מנדל:

ר' שמעון צבי גלבשטיין, נולד בשנת תר"ן, נפטר כ"ו אב תשכ"ז. רעייתו הראשונה מרת מנוחה רחל בת ר' נחמן אפשטיין חתן ר' יהודה לייב סלונים מצאצאי בעל התניא. ובזיווג שני נשא את מרת רייזל (אשר בזיווג ראשון היתה נשואה לר' יצחק שלמה ערבליך ונולדה לה בת אחת, מרת שיינדל אשת ר' דוד פרנקל ז"ל) בת ר' שלמה ישראל רמרז בן אחות הרבנית מלכה מבעלז, וחתנו של ר' אברהם יהושע העשל רובין מיאסלו. האריכה ימים ונפטרה כ"ה ניסן תשמט, ומנוחתה בהר הזיתים ליד קבורת אמה ואחותה. לר' שמעון צבי מזיווגו הראשון נולדו בן ובת, הבן הוא ר' אברהם הלל גלבשטיין חתן ש"ב ר' יהודה לייב סלונים. והבת היא מרת אסתר מלכה נחמה אשת ר' אהרן זאב רבינוביץ אף הוא מגזע משפחת בעל התניא.

ר' שלמה גלבשטיין.

ר' [יצחק מאיר] יעקב גלבשטיין, נפטר ה' סיוון תשכ"א. רעייתו מרת פרומה בת ר' אלעזר קליינמן, נפטרה כ"ג טבת תש"כ. מצאצאיהם: ר' משה מנחם מנדל גלבשטיין, שנפטר בשבוע העבר, רעייתו מרת מרים גיננדל לבית זוננפלד נפטרה ח"י שבט תשסד. ר' אליהו דוד גלבשטיין, נפטר ט' כסלו תשס"ה, רעייתו מרת יונה [סמט?] שמסרה כי היא נכדת הר"ר ברוך ממעזיבוז. ר' צבי שוהם – גלבשטיין נפטר י"ד טבת תשס"ד. ר' אברהם שלמה גלבשטיין, נפטר י' כסלו תשנ"ג. מרת ליבא פרוש ע"ה נפטרה צעירה לג בעומר תש"י.

מרת אסתר יהודית אשת ר' יעקב יוסף וינקלר, הבדחן החסידי המפורסם מבתי ראנד, נפטר ט"ז אלול תשכ"ו. בנם ר' הלל משה מנדל וינקלער נפטר י"ט תשרי תשמח.