יהודה ברייער מפודקאסט עתיקות מארח את בנימין פנטליאט

  המגיש יהודה ברייער מארח את הרב בנימין פנטליאט, חוקר יוחסין ובעיקר משפחות אשכנז יוצאי טבריה וצפת העתיקות ומחבר ספר בתחום. הרב פנטליאט יחשוף איך עובד תחום חקר היוחסין כיצד מגלים מוצא של משפחות, איזה רשימות מסייעות למצוא ייחוס משפחה, וכיצד כיום מגלים משפחות של לפני מאות שנים בזמן שלא היה רישומים מסודרים של משרד הפנים?

הרב פנטליאט מסביר איך ייתכן שכמעט כל יהודי אשכנזי "צאצא של רש"י" או של הרמ״א, הב"ח והט"ז, ומה עומד מאחורי הסטטיסטיקה הזו. משם הוא פותח חלון לעולם המקורות: רישומי לידות ונישואין ישנים, פנקסי חברא קדישא, פנקסי מוהלים, כיתובי מצבות שנשמרו בקושי, ורישומים פרטיים על כריכות של סידור ותהילים – כל הפיסות הקטנות שמרכיבות סיפור של משפחה. בהמשך השיחה הם עוברים לבית העלמין האשכנזי בטבריה, אל למעלה מ־3,000 נפטרים, מצבות שנעלמו באדמה, פנקסים שנשמרו אצל חוקרים פרטיים, והספר המקיף שחיבר הרב פנטליאט על הקהילה האשכנזית בעיר. משם הם קופצים גם לצפת – לבית עלמין מסובך ומפורק עוד יותר, לרעידות אדמה, לבורות קבורה חצובים בסלע ולחיפושים אחרי קברים של צדיקים ואנשי שם שנעלמו. הנושאים המרתקים בפרק: למה יוחסין חשוב לעם ישראל, וכיצד כולם "נכדים של רש"י". איך חוקרים את שורשי המשפחה – מסמכים רשמיים, פנקסי חברא קדישא, מצבות ורישומים בספרי קודש. ההבדל בין רישומי אוכלוסין במערב אירופה לבין פולין, אוקראינה ורומניה, ומתי בכלל התחילו לרשום לידות ופטירות. סיפורים על מצבות שנעלמו, קברים בלי שמות, ואנשים שנקברו בלי מצבה בגלל עוני, גלויות ומלחמות. בית העלמין האשכנזי בטבריה – פנקס החברא קדישא, אלפי שמות, מצבות שקועות באדמה, והמחקר שהפך לספר. בית העלמין בצפת – מדרונות, רעידות אדמה, קברים בלי סדר, חיפושים אחרי קברי צדיקים ואנשים מפורסמים. הפתעות במחקר יוחסין – משפחות שמגלות פתאום קשר לצדיקים, וגם סיפורים שלא נעים לגלות על העבר. איך הרב פנטליאט בעצמו הגיע לתחום, המשפחה שלו מטבריה וצפת, והתחושה של שליחות בשימור הזיכרון של הדורות.

לאתר https://did.li/dV7TY

הגאון רבי אברהם בנדיקט זצ"ל

הגאון רבי אברהם בנדיקט, נפטר הערב בבני ברק, לאחר שנים רבות של הרבצת תורה.

במאמרנו זה, נסקור את שושלת היוחסין שלו, כפי שכתב הוא עצמו. אך תחילה קורות חייו בקצרה.

רבי אברהם נולד בפרעשבורג המעטירה,עירו של מרן החתם סופר, בשנת תרצ"ו לערך, ובילדותו עלתה משפחתו לארץ ישראל. וגדל בתל אביב, בחרותו נסע ללמוד בישיבת פוניבז' בבני ברק, והיה חביב על ראשי הישיבה. נשא לאשה את בתו של רבי משה בנימין שוייצר, [מעט מדברי תורתו ולזכרו, נדפסו בקובץ זכרון עטרת משה, בני ברק תשנט].

זמן קצר לאחר נישואיו נתמנה לכהן כר"מ בישיבת חוג חתם סופר בבני ברק, שיסד הגאון רבי יצחק שלמה אונגר. ובמשך שישים שנה כיהן כר"מ בישיבה, ואף שימש כבעל תפילה בתפילת שחרית בימים נוראים בישיבה. 

לפני מספר שנים, הביא לדפוס את חידושי תורתו על סדר המסכתות בספרי באר אברהם, ואת חידושיו באגדה בספר באר המועדים, ובסופו הדפיס גם מגילת יוחסין לתולדות משפחתו, עם בירורים מעמיקים על מקור משפחת בנדיקט/בנעט, משם נלקחו עיקרי הדברים דלהלן.

וזה סדר יחוסו:

• אביו רבי אליהו בנדיקט, נולד בשנת תרס"ט בפרשבורג, בשנת תרצ"ה נשא לאשה את מרת רות לבית סטפנסקי. לאחר נישואיהם עלו לארץ ישראל, אך לאחר זמן קצר חזרו לפרעשבורג, ואחר פטירתו של אביו, שוב עלו לארץ בשנת ת"ש, היה ממיסדי חוג חתם סופר בתל אביב נפטר י"ח אייר תשכ"ה, והובא למנוחות בבית החיים זכרון מאיר בבני ברק, מרת רות האריכה ימים אחריו, ונפטרה בראשית שנת תשמ"ג.

תעודה היסטורית על משפחת לוריא מצפת

אומנם כבר פרסמתי בבלוג מספר מאמרים לתולדות משפחת לוריא זו, אך כיוון שעסקנו שוב בקורות המשפחה, עקב פטירתו של הדיין דויזניץ, ולקראת הוצאה לאור של ספר חדש מתורתו של אבי המשפחה רבי אהרן יוסף לוריא, עם תולדות המשפחה, מצאתי לנכון לפרסם כאן תעודה היסטורית שנתגלתה לא מזמן, וממנה נתגלו פרטים חדשים על המשפחה, ונתאמתו סיפורים רבים שעברו במסורת הדורות.

הנה קישורים למאמרים שפרסמתי בעבר,
משפחת לוריא מצפת וטבריה
השורשים של משפחת לוריא הצפתית
רבי משולם זושא לוריא דיין דחסידי ויזניץ

וכעת אבוא אל פרטי התעודה,
בני משפחת לוריא, כמו רבים אחרים מבני הקהילה בצפת בשנים הללו, נמנו על חסידיו של הרה"ק רבי אהרן מטשערנוביל. אומנם, נסיעה מצפת אל האדמו"ר, היתה כמעט בלתי אפשרית בימים ההם. לכן, הקשרים התנהלו בעיקר באמצעות מכתבים, וכאשר נסע אי מי מבני החבורה, נתנו בני הקהילה בידו קוויטלאך אל האדמו"ר.
בשנת תרכ"ח נסע רבי אברהם חרש"פ [חתן רבי שמשון פלפל] מצפת אל הרבי מטשערנוביל, בשבוע של פרשת יתרו, כבר שלח משם מכתב ראשון לצפת. אחר כמה חודשים לשהותו שם, בי' אייר [כ"ה למב"י], שלח אליו גיסו, רבי חיים יצחק לאבין מצפת. במכתב הוא מדווח לו על הקורה בצפת, ובפרט בקלויז של חסידי טשערנוביל, ודן על הראויים לקבל חלוקה מטשערנוביל, ואלו שלא זכאים להיכלל ברשימה.
כיוון שכבר נשלח מכתב מצפת לטשערנוביל, באו גם אחרים להוסיף שורותיהם בשולי המכתב, כל אחד ובקשותיו, כל אחד וענייניו לבקש מרבי אברהם שיבקש עבורם אצל הרבי, ובעניני החלוקה. הכל על מנת לחסוך בדמי המשלוח.
המכתב נשלח כאמור אל טשערנוביל, אך לא ידוע אם הגיע למענו או לא.

הכתובת המופיעה על המכתב מבחוץ היא:

מעי"ק צפת. ליד גיסי המופל' בתו"י א"ח מו"ה אברהם חרש"פ נכד הרב מלאבין.

מצוה להגיע לידו בכל מקום שהוא, כי נחוץ הוא מאוד, ולא ידע מקומו אי' איפו...

על כל פנים, עברו להם שלש שנים, והתגלגל המכתב לידיו של משכיל אחד, משונאי החסידים, והלה מצא ענין בפרסום המכתב כפי שהוא, במטרה להדגים ממנו את קשריו הכספיים של הרבי עם תושבי ארץ ישראל, ועניינים נוספים.

רבי משולם זושא לוריא דיין דחסידי ויזניץ

ברוך דיין האמת

בבני ברק נפטר אתמול, יום ראשון, ט' שבט תשע"ז, הגאון החסיד רבי משולם זושא לוריא, דיין דחסידי ויזניץ.

רמ"ז נולד ברומניה, עת גרה שם משפחת בית אביו, בשנת תרפ"ט. אביו כיהן כרב בעיירה קטנה בשם אדמוש. בבחרותו, לאחר מאורעות השואה אז נהרג אחיו שלמה הי"ד, חזרה משפחתו לארץ ישראל, אל עיר הקודש טבריה.

כאן, בארץ ישראל, נסע ללמוד בישיבת ויז'ניץ, בצל קדשו של בעל האמרי חיים, ומני אז, דבק בחצר הקודש ויז'ניץ. והיה האמרי חיים מתבטא בפני אביו, עליו ועל אחיו, חמשה חומשי תורה שיש לך - שוים יותר ממליונים.

רבי משולם זושא לוריא לצידו של האדמור מויז'ניץ

אחר שנסמך להוראה על ידי הגר"ש וואזנר, נתמנה על ידי האמרי חיים לכהן כאב"ד של חסידי ויז'ניץ בבני ברק,] תפקיד אותו נסע למעלה מיובל שנים. ומני אז, היו מתיעצים איתו החסידים, והאדמורים לדורותיהם בכל ענין של הלכה. גם תלמידי הישיבות ואברכי הכוללים של ויז'ניץ היו באים להיבחן אצלו בהלכה.

בתקופה האחרונה חלה, ואתמול כאמור נפטר. ללווייתו שהתקיימה אמש, קרא האדמו"ר מויז'ניץ לכלל חסידי ויז'ניץ ובחורי הישיבות שלה, להשתתף בלוויה.

על משפחת לוריא מצפת, כבר כתבנו בעבר, וכעת נתמקד ביחוס אבותיו של רמ"ז.

• אביו, רבי אהרן יוסף לוריא, נולד בצפת בשנת תרנ"ד, ולמד בישיבותיה, בבחרותו כאשר נסע אביו לרומניה, נצטרף אליו, ואף שם למד בישיבה,
  

הגאון רבי משה פיינשטיין בעל האגרות משה

היום תענית אסתר, מלאו שלושים שנה לפטירתו של הגאון הגדול רבי משה פיינשטיין, בעל האגרות משה.

רבי משה נולד ביום ז' אדר תרנ"ה באוזדא שבבלרוס, שם כיהן אביו כרב, ומכיוון שנולד ביום פטירתו של משה רבינו, נקרא על שמו. למד בישיבה בסלוצק בראשותו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר, ובשקלוב אצל רבי פסח פרוסקין, ממנו גם קיבל סמיכה להוראה. בשנת תרפ"ב נשא לאשה את מרת סימה בת ר' יעקב משה קסטנוביץ. לאחר שנפטר אביו, כיהן כרב על מקומו באוזדא, ובליובאן, בשנת תרצ"ז נסע לארצות הברית, ונתמנה לכהן כראש ישיבת תפארת ירושלים בניו יורק. נחשב לאחד מגדולי הרבנים באמריקה, ועמד בנשיאות אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה, וארגון עזרת תורה. היה אחד מגדולי פוסקי הדור, וספרו אגרות משה, בו כונסו תשובותיו בהלכה, נחשב לאחד מן הספרים היסודיים בספרות השו"ת בת זמננו.

רבי משה האריך ימים, ואף נכנס לשנתו התשעים, וימים ספורים אחר כך נפטר, ביום תענית אסתר תשמ"ו. ארונו הובא לקבורה בארץ ישראל, ונקבר בחלקת הרבנים שבהר המנוחות ביום הפורים ט"ו אדר תשמ"ו. על מצבתו נחקק שהיה ממשפחת הגר"א, רבי יחיאל הלפרין אב"ד מינסק בעל סדר הדורות, רבי יום טוב הלר בעל תוספות יום טוב, רבי ישעיהו הורוביץ בעל השל"ה, ומעלה בקודש. עיקר היחוס הוא מצד אמו כדלהלן.

וזה סדר יחוסו:

אביו הגאון רבי דוד פיינשטיין, נולד בשנת תרט"ז, בהיותו כבן שלש עשרה נבחר לחתנו של רבי יצחק יחיאל דוידוביץ אב"ד קרליץ, ואז נסע ללמוד בישיבת וולוזין, לאחר ארבע שנים שלמד בישיבה נשא לאשה את הרבנית פייא גיטל בשנת תרל"ג. זמן קצר לאחר נישואיו נפטר חמיו, ובני העיר ביקשוהו למלא את מקומו כאב"ד קרליץ, בשנת תר"מ נתמנה לכהן בעיר אוזדא, בה כיהן כעשרים וחמש שנה, ולאחר מכן, עשרים ושתים שנה נוספות בעיר סטארובין, עד לפטירתו ביום כ"ז תשרי תרפ"ה. זוגתו הרבנית מרת פייגא גיטל לבית דוידוביץ. צאצאיהם: שנים עשר ילדים נולדו לו, וחלקם לא האריכו ימים, ואלו שמות ילדיהם: א. הרבנית שיינדיל הי"ד אשת רבי שאול יאפין הי"ד. ב. רבי אברהם יצחק פיינשטיין זוגתו מרת אסתר בת ר' יוסף אהרונסון מסלוצק, נכדו של רבי מנחם מנדל אפשטיין אב"ד הלוסק שנודע כר' מנדלי סלוצקר, ר' אברהם יצחק נפטר בשנת תרע"ה, בנו הוא הגאון רבי יחיאל מיכל פיינשטיין אשר היה חתנו של הגרי"ז מבריסק. ג. רבי יעקב פיינשטיין הי"ד. ד. רבי יששכר בער פיינשטיין הי"ד. ה. רבי משה פיינשטיין דידן.

בירורים חדשים על מרת דבורה בת ה"באר מים חיים" וצאצאיה

יהודה זייבלד

משפחות רבות בארץ ישראל ובגולה, ששרשיהן במשפחות האשכנזיות שהתגוררו בצפת ובטבריה בין השנים ת"ר-ת"ש, מתייחסות לרבי חיים מטשערנוביץ בעל "באר מים חיים" דרך בתו דבורה. כתבי הייחוס שבידי המשפחות מוסרים חלקי מידע שחלקם סותרים וחלקם משלימים. המאמר הבא יפרוס את העדויות השונות שהגיעו לידי ואת בירורן. בשלב זה נראה שהבירור מניח את הדעת ומיישב את המסורות השונות, ועם זאת נשמח לקבל השלמות, עדויות, בירורים נוספים ודעות חולקות, לאימייל yehuda10 שטרודל enativ.com.

על רבי חיים מטשערנוביץ, בעל "באר מים חיים", "סידורו של שבת", "שער התפילה" ועוד – אין צורך להרחיב את הדיבור. תולדותיו נידונו בהרחבה רבה במקומות רבים. מהם ייעודיים, כ"תו חיים" הנדפס בסוף המהדורה הנדירה כיום של "שער התפילה" משנת תשט"ו; "אור הגליל" של ר' יעקב שלום גפנר; ו"ארץ ישראל של מעלה" של ר' יחיאל גרשטיין. בנוסף, רשומים פרקי חייו באנציקלופדיות לחסידות (של ר' יצחק אלפסי) ולתולדות גליציה (של ר' מאיר וונדר), ובמאמרים שונים.

הפרטים הביוגרפיים החשובים להמשך הם אלו: רבי חיים נולד בערך בשנת תקכ"ה (1765) בכפר הסמוך לבוטשאטש. בסוף שנת תקע"ג או ראשית תקע"ד (1813) עלה לארץ ישראל. לא ארוכים היו חייו בארץ ישראל, אך גדושי מעש. כאן הוסיף מאמרים ל"באר מים חיים" והשלימו, וכתב את כל החיבור "שער התפילה", כשהוא שרוי בעת הכתיבה בהתרגשות והתלהבות מקדושת הארץ. את מקום תפילתו קבע בבית הכנסת האר"י האשכנזי, שהיה בית הכנסת החסידי הראשון בארץ, מימין העמוד הסמוך לבימה. בכ"ו בטבת תקע"ד נמכר לו בית בצפת, כפי שנרשם בפנקס בית דינה של העיר, ובכ"ז בכסליו שנת תקע"ו או תקע"ז הסתלק לבית עולמו, ונטמן במערה שנקראה לימים על שמו, בבית העלמין העתיק בצפת.

מניין צאצאיו של רבי חיים אינו ידוע בדיוק. בנים היו לו שניים: רבי יעקב יוסף, שהיה אב"ד מאהליב, אחת מערי רבנותו של רבי חיים, והיה חתנו של רבי יצחק מקליס בנו של ה"דגל מחנה אפרים", נכדו של ה"בעל שם טוב". בנו, רבי יחיאל מיכל, היה רב בדורהוי וחותנו של רבי מאיר רוזנבוים אבי שושלת קרעטשניף. הבן השני היה קלמן-קלונימוס, שעשה חיל במסחר היין בקשינוב או קומרנא, אך קריאתו ב"ספרים החיצונים" הביאה אותו להתרועעות עם פורקי עול ולפריקת עול בעצמו. מספרים שאביו לא הפסיק לחבבו ולקרבו, ביקרו פעם וניגב את הזיעה שניגרה על מצחו בעת משחק עם רעיו, ולבסוף הביא לחזרתו בתשובה ולעלייתו לארץ ישראל, שם נפטר כבעל תשובה.

אך מה בדבר בנותיו? מדי פעם מתגלה חתן נוסף שלו, אלא שאין ברור אם כל חתן היה נשוי לבת אחרת. מכל מקום, בנוגע לבתו דבורה, סבתנו, ניתן לשער באופן קרוב לודאי שהיא האחראית לשניים מן החתנים. אך בל נקדים את המאוחר.

החתנים הידועים הם:

א. רבי יצחק אייזיק, אב"ד בוטשאן. אפשר שהוא רבי חיים יצחק אייזיק היילפרין אב"ד בוטושאן, נכד מצד אביו לרבי חיים צאנזיר מחכמי קלויז בראד, שעלה אף הוא לימים בשנת תרי"ח לצפת, ונקבר במערת ה"באר מים חיים". לולא היה בן משפחתו לא היה נקבר שם, מן הסתם. באנציקלופדיה ליהדות רומניה (ח"א עמ' 440), שמהימנותה אינה רבה בדרך כלל, מסופר שהקהילה בבוקרשט גירשה אותו ואת משפחתו שעה שביקש להתקבל כרב במקומו של ר' דוד הלפרין, ו"אפשר שהסיבה לגירושו נעוצה בהרצאותיו, שהיו מודרניות ולא דתיות". האמנם?

ב. ר' שמואל שמעלקא הורביץ, בנו של רבי מענדל מלינסק.

ג. ר' אהרן אב"ד בוטושאן (יש לשים לב לריבוי "אב"ד"יה של בוטושאן, ולכך נוספת גם עובדה שראיתיה במקום כלשהו, שמשך עשרות שנים אחרי עלייתו לארץ של ר' חיים לא היה אב"ד בבוטושאן), שכתב הסכמה על "יסוד האמונה ועמוד העבודה".

ד. ר' פייבוש אייזנברג מאוזיראן (נזכר אצל ר"מ וונדר בנספח).

לסיפורם של שני חתנים נוספים, בעליהן של דבורה, יוקדשו הדברים הבאים.

***

באחד ממאמרי "ויתילדו" המתפרסמים תמידים כסדרם ב"המודיע" על ידי ידידי ברוך הכשרון ר' נפתלי אהרון וקשטיין, נכתב, במענה ל"ויתיילדו" 72, כדברים האלו:

ב"ויתילדו" מספר 72, בפרק חמישי,  ביקשנו את עזרת הציבור לאתר את שלשלת יחוס משפחת הרה"צ רבי משה לייב הלר מטבריה, [אחיו הצעיר של הגאון המפורסם רבי שמואל הלר - רבה של צפת, ואביו של הרה"צ רבי ישראל דב הלוי הלר], עד הרה"ק רבי חיים מטשערנוביץ - בעל ה"באר מים חיים" זי"ע.

מסורת ביד צאצאי החסיד המפורסם הרה"צ רבי משה אהרן הלוי סגל זצ"ל מירושלים, שהם מתייחסים עד הרה"ק רבי חיים מטשערנאוויץ - בעל ה"באר מים חיים" זי"ע, אלא שעד עתה לא היה ידוע סדר היוחסין למעלה בקודש - כיצד.

אחד מחשובי צאצאיו של רבי משה אהרן, העתיק עבורנו מגילת יוחסין שנכתב על ידו באחד מכרכי הש"ס שהיו ברשותו. לאחר פיענוח המגילה, ובצירוף מחקר מקיף ממקורות נוספים, עלה בידינו פתרון יחוס שתי המשפחות המיוחסות הנ"ל עד לבעל ה"באר מים חיים" מטשערנוביץ זי"ע.

הגאון רבי חיים גריינמן זצ"ל

במהלך חג שביעי של פסח נפטר בבני ברק הגאון הגדול רבי חיים שאול גריינימן זצ"ל.
רבי חיים גריינמן נולד בעיר וילנא בשנת תרפ"ו, לאביו הגאון הגדול רבי שמואל גריינימן, ולאמו מרת צביה אחות החזון איש. 
כל חייו היו בצל דודו הגדול בעל החזון איש. 
בשנת תרצ"ה עלה עם משפחתו לארץ ישראל, וגם כאן קבעו מושבם בבני ברק, מקום מושבו של הדוד הגדול.
בבחרותו למד על פי הכוונת החזון איש בישיבת לומזא בפתח תקווה, ולאחר מכן בישיבת חברון.
משם, לקחו לחתן הגאון רבי ישראל שלום לוריא.
שנים רבות הנהיג את עדתו בבני ברק, ורבים מבין תלמידי החזון איש, ראו בו את הנאמן ביותר לדרכו ולהוראותיו של החזון איש זצ"ל.

רבים היו באים להתייעץ עמו, בכל ענין, ובפרט בענייני רפואה.
סדרת ספריו חידושים וביאורים, מקיפה את כל הש"ס מתחילה ועד סוף, דבר שלא מצוי בימינו.
בשנים האחרונות נחלש, וכעת, כאמור, ביום שביעי של פסח, נפטר באופן פתאומי.
לווייתו צפויה לצאת מחר מבית מדרשו בבני ברק לבית החיים הסמוך.

וזה סדר יחוסו:

• אביו הגאון רבי שמואל גריינימן, או בשמו המלא שמואל גרונם גריינמן, נולד בעיר דיסנה שבבלרוס, נתייתם מאביו בגיל צעיר, למד בוילנה בישיבת הגאון רבי מאיר קרליץ שלקחו לחתן לאחותו צביה.

הגאון רבי משה מישל שמואל שפירא אב"ד ראגאווא

אחרי אשר הזכרנו את יחוסו של רבי יצחק זילבר מכמה צדדים. נשאר לנו רק להזכיר את יחוסו מצד אמו, עץ משפחה מצד האם, עולה אל משפחות נכבדות בישראל, כמשפחות שפירא ולוריא, אך בתוכם משתלבים עוד פרטים על רבנים נוספים ידועים יותר וידועים פחות, והיחוס ממשיך ומסתעף מעלה בקודש כמה וכמה דורות.

כאמור במאמר הראשון, אמו של רבי יצחק, היתה מרת לאה גיטל לבית שפירא.

אביה היה הגאון רבי משה מישל שמואל שפירא אב"ד ראגאווא.

רבי משה מישל שמואל, נולד בשנת תרט"ו, נקרא על שם דודו זקינו הגאון הצדיק רבי משה מישל שמואל לוריא אב"ד קראקינאווא.

נשא לאשה את בתו של הגאון רבי מרדכי אב"ד ראגאווא ופאסוואל, אשר גם על יחוסו ועל יחוס אשתו יש להאריך ולכתוב, ואי"ה עוד נעשה זאת. כבר בצעירותו נתמנה ר' משה מישל לכהן בפוניבז' על מקום זקינו והוא בן עשרים וארבע שנים בלבד, אחר כשלש שנים עבר לכהן כאב"ד בזופראן, ומשם נתמנה בשנת תרמ"ה לכהן בראגאווא על מקום חותנו, ועל שמה נתפרסם.

הגאון רבי משה מישל שמואל שפירא

רבי משה מישל היה מזקני וחשובי הרבנים בליטא, ובאספות הרבנים שנערכו אחרי המלחמה העולמית, היה רבי משה מישל מן היושבים בראש. נפטר בשנת תרצ"ג.

חיבר ספרים רבים במקצועות התורה, הארות השמש אודסה תרמ"ט, שכיות החמדה, תבואות שמש קיידאן תרפ"ט, מזרח שמש, עין השמש על ספר מהרי"ל קיידאן תרצ"ב. כמו כן הביא לדפוס את ספר חמדת שאול שחיבר זקינו הנ"ל. ועוד ספרים רבים והערות והארות רבות הנלוות לספרים אחרים שנדפסו בהשתדלותו ובהתערבותו.

צאצאיו:

א.      מרת לאה גיטל אשת רבי בן ציון זילבר רבה של קיידאן כאמור לעיל.

ב.      מרת חנה איטל אשת רבי אליהו סאבעל אב"ד טאוויאן פלך קאוונא, היא נפטרה צעירה. היה להם בן אחד בשם מרדכי פנחס הנזכר בספר 'להישאר יהודי'.

ג.       מרת שינע סירא אשת רבי אברהם בנימין רבינוביץ – טייץ אב"ד שובאט בקורלאנד, ובק"ק ליבענהוף, ובסוף ימיו באמריקה. הוא היה אחיו של רבי אליהו עקיבא רבינוביץ מפולטבה. מצאצאיו משפחה ענפה באמריקה.

ד.      מרת צירל אשת רבי חיים פאדראווסקי מקאברין.

ה.      מרים.

הגאון רבי רפאל יונה טיקוצינסקי

היום מלאו עשרים וחמש שנה לפטירתו של הגאון רבי רפאל יונה טיקוצ'ינסקי ראש ישיבת ירוחם.

ר' רפאל יונה נולד בשנת תרצ"ו, בבחרותו למד בישיבת אור ישראל בפתח תקווה, בראשות שאר בשרו הגאון רבי יעקב ניימן וחתנו רבי יוסף רוזובסקי. ובבחרותו למד בישיבת פוניבז' בבני ברק, ובירושלים אצל דודו רבי ברוך יצחק לוין בישיבת תורת חיים, וזמן קצר בישיבת בריסק.

נישא לבתו של רבי יצחק צבי שוורץ מגבעת שמואל – בני ברק, ומיד עם נישואיו, נקרא לכהן כר"מ בישיבת הנגב בנתיבות, תחת ראשותו של הגאון רבי יששכר מאיר. ואחר כעשרים שנה, הקים ישיבה גדולה בירושלים, שעברה משם לירוחם, ובה כיהן עד לפטירתו מהתקף לב ביום השישי י"ג סיוון תשמ"ט.

רבי רפאל טיקוצינסקי

ועתה אבוא לכתוב את יחוסו של רבי רפאל יונה.

אביו, רבי ישראל מאיר טיקוצ'ינסקי מבני ברק, "נפש נקי וצדיק, החזיק במוסר ובדקדוק הלכה, כיתת עצמו על דברי תורה" נפטר י"ט אדר ב' תשמ"ד, זוגתו מרת חיה גיטל לבית ראם נפטרה כ"ה ניסן תשכ"ו.

אביו, הגאון רבי אברהם יצחק טיקוצינסקי, רב ואב"ד וואסנאס, ואחר כך בפיונטניצה הסמוכה ללאמזה. זוגתו מרת אסתר לבית רובינשטיין נפטרה בשנת תרע"ב, בעת שנסעה לטפל במחלתה באיטליה, ולאחר שנים הועלתה לקבורה בארץ ישראל..

אביו רבי מאיר מסטאוויסק, ומכיוון שהיה גר בטיקוצ'ין היא טיקטין, נקראה המשפחה על שמו טיקוצ'ינסקי. וכפי הנראה אינה קשורה למשפחתו של הגאון. רבי יחיאל מיכל טוקאצ'ינסקי ראש ישיבת עץ חיים. זוגתו מרת מרים לבית תאומים.

מרת חיה גיטל הנ"ל אשת ר' ישראל מאיר טיקוצ'ינסקי, היתה בתו של

הגאון הירושלמי רבי רפאל יונה ראם, מו"ץ דשכונת כרם, נפטר כ"ד אלול תרפ"ב. זוגתו מרת גולדה לבית קרצ'מר.

אביו רבי שלמה ראם - אראן שעלה לירושלים, זוגתו מרת חנה רבקה לבית מגיד.

אביו רבי יונה.

אביו רבי שרגא

אביו רבי פנחס

אביו רבי שלמה הרב דעיר חדש,

ומעלה בקודש נין ונכד למהרש"ל.

ר' שרגא הנ"ל, היה חתנו של

ר' אליהו,

ומעלה בקודש נין ונכד לבעל הכנסת יחזקאל.

מרת אסתר הנ"ל אשת רבי אברהם יצחק טיקוצ'ינסקי היתה בתו של

רבי משה עקיבא רובינשטיין מסטאוויסק, זוגתו מרת רייזל לבית דננברג.

רבי אהרן וולדן - שם הגדולים החדש

הפעם במאמרי, אני מבקש לשים שם ושארית, ליהודי שלא כיהן כרב בישראל, אך העלה שם ושארית להרבה מגדולי ישראל מהדורות הקודמים, בספרו, שם הגדולים החדש ומשכך רואה אני לנכון להביא את זכרו כאן, בין שאר הרבנים, כאשר מלאו היום מאה שנה לפטירתו. כדרכי, אתאר בהמשך את עץ המשפחה שלו, אך תחילה נספר עליו מעט.

רבי אהרן נולד בוורשא, ביום ח' שבט תקצ"ח, לאביו רבי ישעיה נתן וולדן. מגיל צעיר, נמנה על חבורת חסידי רבי מנחם מנדל מקוצק. עסק בלימוד התורה בספרים רבים, והקדיש זמן רב גם לעבודה מחקרית אודות ספרי הקודש ומחבריהם, משכך העמיק גם בביליוגרפיה, ההדיר ספרים רבים והביאם לדפוס. וחיבר גם ספר 'מקדש מעט', ליקוט נרחב על תהילים, [עם 14 הסכמות מגדולי הדור] ועוד ספרים. היה לו גם בית מסחר לספרי ברחוב נאלבקי 32 בוורשא.

ספר שם הגדולים החדש

בשנת תרכ"ה הדפיס את יצירת חייו, הוא ספרו 'שם הגדולים החדש', והוא כעין השלמה לספר שם הגדולים להחיד"א, כאשר מופיעים בו חכמים רבים אשר נפקד מקומם בספרו של החיד"א, והוא מילא אחריו, וכתב את תולדותיהם, אך כמובן שהוסיף גם תולדות של רבנים מתקופת חייו, שחיו אחרי החיד"א, ובפרט גדולי תנועת החסידות בדורותיה הראשונים. ובסך הכל, יש בו ערכים של למעלה מאלף וחמש מאות רבנים, ויש אשר זכרונם נשתמר רק בעקבות הספר. ואצטט את דברי הגאון בעל שואל ומשיב בהסכמתו לספר, "לדעתי זה נקרא חסד של אמת, שעושין עם החיים ועם המתים, כי כמה גדולים אשר לא זכו להפיץ מעיינותם חוצה ולהקים ששם בישראל, וגם אותם אשר שמו אותותם אותות ולפי רוב השנים תמעט ידיעתם שמותם וספרותם... וע"כ האיש אשר מגלה עפר עיניהם ויזכירם בזכרון טוב הוא הוא המחיה אותם מערימת עפרם, ואם לא זכינו לראותם ולהשתעשע אתם דבריהם הם זכרונם שמותם וספרותם."

הספר אזל במהירות, ובשנת תר"ל נדפסה מהדורה שניה, ובשנת תרל"ט מהדורה שלישית, ושוב בשנת תרמ"ב.

שער הספר שם הגדולים החדש מהדורה ראשונה

הערות רבות לספר נדפסו במהלך השנים, ואצטט בקצרה את דבריו של גדול חוקרי היוחסין בדורינו האדמו"ר רבי שלמה אנגלארד מראדזין, "אף כי רוב דבריו נעתקו ממקורות שונים, לא תמיד הקפיד על מקור מוסמך.

רבי יוסף (אריה) לייב מאירוביץ

הגאון רבי משה דוד אסטרייכר אב"ד טשימפא, נולד לאביו רבי יוסף זלמן עסטרייכער בל"ג בעומר בשנת תרמ"ג.

הוא היה מיוחס בן אחר בן, עד לרבי משה אריה אסטרייכר אב"ד קראלי.
וכמו כן, היה גם מצאצאיו של רבי יהונתן בנימין אסטרייכר רבה של טשענגער, בן רבי משה אריה הנ"ל.
[כפי הנראה לא היה בן אחר בן לרבי יהונתן בנימין, והיה נכדו בצורה אחרת, ומלבד זאת היה בן אחר בן לרבי משה אריה מבן אחר].


רבי משה דוד למד בישיבות הונגריה, אצל הגאון רבי יהודה גרינפעלד בסעמיהאלי, ואצל הגאון רבי יהודה גרינוואלד מחבר 'זכרון יהודה' בסאטמר.
בהגיעו לפרקו, בשנת תרס"א, נשא לאשה את מרת אלטה יהודית, בת הרב יוסף לייב מאיעראוויטש (מאירוביץ) ממיידאן.

בימי המלחמה הנוראית, שיכל כמה מילדיו, אך הוא והרבנית, ומספר ילדיהם ניצלו.

פרסומו נקנה לו, בעקבות היתרו המפורסם להעלות את עצמותיו של האדמו"ר בעל ה'אהבת ישראל' מויזניץ, לארץ ישראל, היתר שעליו נסמכו בניו האדמורים.

לאחר המלחמה, קבע את מקום מושבו בויליאמסבורג, עד לפטירתו בערב שבת קודש פרשת אמור, בשנת תשי"ד.
ארונו הובא לקבורה בארץ הקודש, בעיר בני ברק, סמוך ונראה, לאוהל האדמורים לבית ויזניץ, זכות לה זכה, בעקבות היתרו להעלות את ארונו של ה'אהבת ישראל' כדלעיל.

מצאצאיו ידועים לי רק שלשה.
בנו, ר' ישראל אליהו שטיינמץ במונסי שבאמריקה.
בתו האחת, אשת ר' דוד מרדכי לוריא, בנו של הרב שמואל לוריא, רבה של צפת, שנזכר אצלנו במאמר על משפחת לוריא מצפת וטבריה.
ובת נוספת אשת ר' אייזיק שווארץ באמריקה.


כאמור, חותנו של רבי משה דוד אסטרייכר, היה רבי יוסף אריה הלוי מאירוביץ ממיידאן.

ימלבד בתו מרת אלטה יהודית הנ"ל, היו לו שלשה בנים.

האחד, הוא ר' פנחס אליהו מאירוביץ ממיידאן, ושם זוגתו מרים, הורי ר' דוב מאירוביץ מבערגסאז -  אנטוורפן.
השני, הוא ר' יהודה מאירוביץ, מסיגעט.
השלישי הוא ר' מאיר צבי מאירוביץ ממונקאטש.

כל הנזכרים כאן, מצאצאיו של ר' יוסף אריה, נספו בשואה, הי"ד. [להלן דף עד שנמסר על ר' מאיר צבי מאירוביץ על ידי בתו, ונמצא במאגר של יד ושם].

על פי המקובל במשפחה, ר' יוסף אריה היה בן אחר בן (שמונה דורות) עד לרבינו דוד הלוי סג"ל, בעל ה'טורי זהב', - הט"ז.

האם יש מי שיודע לסדר את השתלשלות היחס?

רבי אברהם יעקב זלזניק זצ"ל

מירושלים מגיעה הבשורה המרה על הסתלקותו לשמי מרומים, של הגאון רבי אברהם יעקב זלזניק זצ"ל, ראש ישיבת עץ חיים שנים רבות, וחבר מועצת גדולי התורה. גדלותו בתורה ניכרת גם מתוך ספריו, 'אור יעקב', על מסכתות הש"ס.

רבי אברהם יעקב זלזניק נולד בירושלים, בשנת תרע"ב, לאביו הגאון רבי שלמה זלמן זלזניק ראש ישיבת עץ חיים, ומחבר כמה ספרים, ולאמו מרת שרה למשפחת חגיז. על פי המסופר, אביו ר' שלמה זלמן, שנתייתם בילדותו מאביו וגדל אצל אבי אמו, ר' אברהם מבריסק, רצה לקרוא לבנו על שם אביו שנפטר צעיר, ואולם נגלה אליו בחלום סביו רבי חיים אברהם מבריסק, ותבע ממנו, שיקרא את התינוק על שמו, וכפשרה, קרא ר' שלמה זלמן לילד, אברהם יעקב, על שם אביו ועל שם זקנו, כשאת שם זקנו שגידלו בפועל הקדים לשם אביו.

משפחת אביו

אביו רבי שלמה זלמן, היה בנו של רבי מנחם יעקב זלזניק בן הגאון רבי אהרן דב זלזניק, מזיטומיר, ברדיטשוב, ובסוף ימיו בירושלים. בן רבי אריה לייב.

רבי שלמה זלמן זלזניק, כיהן שנים רבות בישיבת עץ חיים, וחיבר כמה ספרים. בשמות ספריו, הנציח את אבותיו, את ספרו הראשון קרא, 'זרע יעקב', "על שם אאמו"ר או"ק מקודש בתורה וביראה ובחכמה ובמדות נשגבות מאד, ובמידת ענוה הגדולה מכולם, ה"ה הגאון הצדיק הנשגב ר' מנחם יעקב זללה"ה בהגה"צ ר' דובער זללה"ה". את ספרו השני קרא 'זרעה של רחל', "על שם אמי מורתי האשה הגדולה החכמה והצדקת מרת אלטה חי' רחל זללה"ה, אשר ישבה על כבוד בעלה איש החמודות אוצר כל כלי חמדה, תורה ויראה, חכמה מוסר ומדות, חו"ק הגאון הצדיק טוב לשמים ולבריות, רבי מנחם יעקב זללה"ה בהגה"צ ר' דובער זללה"ה נ"ו שנה, ומסרה נפשה על גידול וחינוך יתומיו".

רבי שלמה זלמן בזיווגו הראשון נשא לאשה, את מרת שרה (ילדה לו בן ובת, ונפטרה ז' שבט תרע"ה) בת רבי יצחק חאגיז מחסידי חבד שבירושלים, בעל חנות המסחר לצרכי כתיבה ודפוס, שהיתה בשער יפו. הוא עלה לירושלים מויטבסק, הספדו המיוחד של חתנו רבי שלמה זלמן נדפס בספרו 'בית מועד'. זוגתו מרת רבקה הענדל (נולדה בפלוצק שבפולין בשנת תרכ"ו, נפטרה בירושלים כ"ח כסלו תרע"ח) היתה בתו של רבי צבי אריה [הירש לייב] לדרברג שהיה מחסידי אלכסנדר בפלוצק, הוא נולד בפלוצק בשנת תקפ"ד, ועלה לארץ ישראל בשנת תרל"ח, וקבע משכנו בירושלים עד לפטירתו ד' תשרי תרס"ז, בן ר' אלימלך לדרברג שנפטר בפלוצק בשנת תרל"ד.
רבי הירש לייב נשא לאשה בשנת תר"ג את מרת דבורה הינדא (נפטרה כא טבת תרס"ד) בת ר' יוסף צבי שפירא [העירו בתגובה שיתכן שזו משפחת כהנא שפירא].

[בנו של רבי הירש לייב הנ"ל הוא רבי יצחק לדרברג, ממיסדי פתח תקוה, הוא נפטר בצעירותו י"ב אב תרנ"ד, אבל העמיד צאצאים רבים בירושלים, על חתניו נמנים, רבי שלמה יצחק טורנהיים בן האדמור מוולברוז' ואבי משפחת טורנהיים בארץ הקודש, ור' רפאל לוי רבינוביץ בנו של הגאון בעל האדרת]

בזיווגו השני, נשא רבי שלמה זלמן את מרת לאה למשפחת בארג, וממנה נולדו לו שאר ילדיו. ביניהם, הגאון רבי זרח אפרים זלזניק ראש ישיבת ארץ צבי בירושלים, רבי יצחק ראובן זלזניק מישיבת עץ חיים (חתן הגאון רבי יעקב משה קורלנדסקי רו"מ תו"ת יבנה), ואשת הגאון רבי שמואל קיבלביץ מראשי ישיבת עץ חיים.

אביו רבי מנחם יעקב זלזניק, בנו רבי שלמה זלמן האריך בשבחיו בהקדמות לספריו. הוא נפטר צעיר לימים, והשאיר את אשתו אלמנה ואת בניו יתומים. הם נתגדלו על ברכי חותנו רבי חיים אברהם רובינזון [ב"ר ראובן] וחותנתו מרת איטא לאה [בת ר' מרדכי] מבריסק.
צאצאיו של רבי מנחם יעקב זלזניק, נתפזרו בין ירושלים לניו זלנד. בניו רבי שמואל נתן ורבי מרדכי, שימשו ברבנות במדינת ניו זילנד. שני בנים אחרים היו בירושלים, המה ר' שלמה זלמן הנ"ל, ור' מנחם יעקב זלזניק, שנולד אחר פטירת אביו, והיה חתנו של רבי זרח אפרים אפשטיין, אחיו של הגאב"ד רבי פנחס עפשטיין, וחתן רבי אברהם חיים וינוגרד. מלבד בניו הנזכרים עד כה, גם שתי בנות היו לו לרבי מנחם יעקב, מרת חנה שרה פראדל אשת רבי יצחק פרנקנטל, ומרת פייגה נחמה אשת רבי עמנואל שולביץ בנו של הגאון רבי אליעזר שולביץ ראש ומייסד ישיבת לומזה, בפולין ובפתח תקוה, הם נפטרו ללא צאצאים.

אבי, רבי אהרן דב זלזניק, אשתו היתה מרת מרים בתיה, ומלבד בנם ר' מנחם יעקב, היתה להם גם בת אחת מרת חיה אשת ר' מנדל חייקין.

משפחת חותנו

רבי אברהם יעקב זלזניק, נשא לאשה את מרת איטה בת רבי ישראל שלום לוריא מירושלים. בן למשפחת רוטמן הכבודה, אשר ממנה נסתעפו משפחות רבות בלומזא ובירושלים, בתוך עץ משפחה של משפחת רוטמן, נמצא גם הגאון רבי אליהו לופיאן, שזה עתה מלאו ארבעים שנה לפטירתו, ואף הוא היה חתן אצל משפחת רוטמן. את משפחת רוטמן כבר הזכרנו פעם אחת בעבר, ובבוא העת נכתוב עליה כאן בהרחבה.

הסטייפלער - רבי יעקב ישראל קנייבסקי

בס"ד
בבלוג שעוסק בענייני משפחותיהם של רבנים מגדולי הדורות, מצאתי לנכון לציין מלאות עשרים וחמש לפטירתו של אחד מגדולי הדור שעבר, וממנהיגי היהדות החרדית, הלא הוא, רבי יעקב ישראל קנייבסקי, הסטייפלער.
הסטייפלער, נולד בשנת תרנ"ט בעיירה הורונסטייפל שבאוקראינה לאביו רבי חיים פרץ קנייבסקי, ולאמו ברכה. על יחוס משפחת אביו ואמו, לא נודע מאומה, רק זאת ידוע שאביו היה מחסידי טשרנוביל וקרא את שם בנו של שם האדמור בעיירה, רבי יעקב ישראל מהורונסטייפל. את הוריו הנציח הסטייפלער, בספרו על התורה, שקרא על שמם 'ברכת פרץ'.
בצעירותו למד בישיבת נובהרדוק, בצילו של הסבא מנובהרדוק, במלחמת העולם הראשונה גוייס לצבא הרוסי, ואגדות רבות מסופרות על אותם השנים בהם שירת בצבא הרוסי. כבר בשנת תרפ"ה הוציא את ספרו הראשון בחידושי תורה 'שערי תבונה', ובעקבות כך, נתגלגל הדבר שנשא את אחותו של מרן החזון איש. בשנת תרצ"ד עלה רבינו הסטייפלר לארץ ישראל והתיישב בבני ברק. בארץ ישראל שימש כראש ישיבת בית יוסף נובהרדוק שבבני ברק, ובאותם השנים החל להוציא את סדרת ספריו הנודעת 'קהילות יעקב'.
לאחר פטירת החזון איש בשנת תשי"ד, והרב מבריסק בשנת תשי"ט, הוכר מרן הסטייפלער כאחד ממנהיגי הציבור החרדי בארץ הקודש. נודע כבעל מופת גדול, ורבים באו לבקש ממנו ברכה ותושיה. בליל שבת קודש, כ"ג אב תשמ"ה, נפטר הסטייפלער, ונקבר למחרתו ביום ראשון בבית הקברות בבני ברק.


אנו נתמקד כאן במשפחת חותנו משפחת קרליץ, כאמור, רעייתו של הסטייפלער, היתה מרת פעשא מרים אחותו של רבינו בעל החזון איש. חותנו היה רבי שמריהו יוסף קרליץ אב"ד קוסובה שבליטא. הוא היה בן רבי שמשון, בן רבי שמריהו בן רבי גרשון זעליג, בן רבי שמשון אב"ד סלונים, ולבסוף אב"ד קעניגסבערג, על מקום שאר בשרו בעל הפרדס. כתבו אודות רבי שמשון שהיה גיסו של הרב הקדוש רבי אברהם הכהן מקאליסק, שעלה לארץ יחד עם רבי מנחם מנדל מויטבסק, ולא נודע לי כיצד.
רבי שמריה יוסף אב"ד קוסובה, היה חתנו של רבי שאול הלוי קצנלבוגן אב"ד קוברין. רבי שאול היה ממשפחת אפשטיין, אך את שמו נסב למשפחת קצנלבוגן כפי הנראה, מפני גזירות הצבא. אביו רבי מאי הלוי שניפישקער [כי לאחר נישואיו היה גר סמוך אצל חותנו רבי שמואל בר יצחק משניפישאק], היה מו"צ בק"ק וילנא, בנו של רבי אברהם הלוי אפשטיין, בן רבי יצחק הנקרא רבי איטשעלע גינשפריקער [חתן רבי אהרן מ"ץ בק"ק סלאנים חמישים שנה], בנו של הרה"ק רבי אריה לייב אפשטיין אב"ד קעניגסברג בעל הפרדס ומעלה בקודש.
רבי אריה לייב בעל הפרדס, היה מגדולי רבני ליטא, ונודע כאיש קדוש. ורבים רבים מתיחסים כצאצאיו, ואם נתחיל למנותם לא נגמור בפעם אחת, ואף לא בשני מאמרים. אנו נתמקד כאן, במשפחתו הקרובה של בעל החזון איש.
לרבי מאיר שניפישקער, המו"צ דק"ק וילנא, אביו של רבי שאול אב"ד קוברין היתה בת נוספת מרת חיה אשת רבי חיים שור הוריו של רבי אליהו יעקב דב שור אב"ד זופראן, בעהמ"ח נטיעות חיים, וילנא תרנ"ב, חתנו של רבי נתן נטע לוריא אב"ד קראקינאווי.
רבי שאול קצנלבוגן אב"ד קוברין, בתחילה היה אב"ד קאסאווי היא קוסובה, ומשם נתקבל לקוברין, שמה נפטר ביום הושענא רבה בשנת תרנ"ב בהיותו אך בן שישים שנה.
היו לו לרבי שאול לכל הפחות שלושה בנים, האחד רבי בנימין ישראל איסר קצנלבוגן אב"ד שווערזנא, בעהמ"ח אבן ישפה, וילנא תרס"ח [לאחר פטירתו], ונלוה עליו ספר אמרי יצחק חידושים וביאורים, מאבותיו רבי שאול, ורבי מאיר הלוי שניפישקער, שערך בנו ר' יצחק מאיר הלוי והוסיף עליהם משלו, בנו האחר של רבי בנימין, היה רבי אברהם חיים קצנלבוגן חתנו של הגאון רבי אליהו ברוך קמאיי אב"ד מיר וראש הישיבה שם. בן שני לרבי שאול, הוא רבי אברהם מאיר קצנלבוגן אב"ד סנאוו, מחבר 'אמרי נועם', וילנא תרס"ח [על שער הטופס שבספריית ליובאוויטש, כתוב בכתב יד שנפטר עש"ק ואתחנן עשרה ימים לחודש מנחם אב תרפ"ט], חתנו של הגאון ר' גרשון תנחום מו"צ דק"ק מינסק. והבן השלישי הוא רבי יצחק אליהו קצנלבוגן.
במאמר הבא נרחיב אודות צאצאי הבת, מרת ראשה לאה אשת רבי שמריהו יוסף קרליץ.

מכתב מעניין עם פרטים משפחתיים

נבירה בעיתונים ישנים, תמיד יכולה להעלות אוצרות מעניינים לחובבי הגנאלוגיה.
להלן מכתב שפורסם בעתון 'המגיד', ביום ט"ז שבט תרכ"א, 27 בינואר 1861.
אני מביא כאן את המכתב כלשונו, ללא הסברים ופירושים, במאמר הבא, אנסה להרחיב אודות הדמויות הנזכרות כאן, ולבנות עץ משפחה מסודר.

שאלה

אנחנו החתומים מטה מצאנו נכון להודיע בקהל רב את אשר מצאנו בכתב יד אבינו כמהר"ר שבתי שעפטיל זללה"ה, בדבר ירושתנו אשר נשארה מאבותינו נ"ע, ונשכח זכרה ברבות הימים, והננו מבקשים בזה מכל אשר יודע לו מה אודות הדבר הזה להודיע זאת לנו או אל המ"ל המגיד, ומלבד המצוה להשיב אחוזת אבות לבנים, גם שכרו לא יקופח מאתנו. וכה דברי אבינו המנוח אודות הירושה:

הרב הגאון מוה' יחיאל מיכל אב"ד ור"מ דק"ק ראטטערדאם בהרב הגאון מוה' שמואל בעהמ"ח "מהדורא בתרא" הניח מאשתו הראשונה שני זכרים ושתי נקבות, הזכרים נשארו בראטטערדאם והנקבות באמשטרדם ושמותיהן: שפרה וגוטה, כשמתה להרב מוה' י"מ הנ"ל אשתו הראשונה, לקח לו אשה שניה בשמה טריינה מאשכנז, ותלד לו בן יחיד ושמו ר' יצחק. בסוף ימיו נתקבל לאב"ד בק"ק פרעמסלע ושם נאסף אל עמיו ובנו ר' יצחק הנ"ל נשאר אחריו בן חמש שנים ואביו הרב צוה לפני מותו בל ירד בנו אחרי אמו הרבנית מ' טריינה לאשכנז ארץ מולדתה, כי בפולין וליטא יהיה הנער עד כי יגדל.

אחרי מות הרב הנ"ל נסעה אשתו הנ"ל לארצה ולמולדתה ואת בנה ר' יצחק שלחו להרב הגאון מוה' אבלי אב"ד ור"מ דק"ק זאלקאווא, אחיו של הגאון מ' מיכל הנ"ל. ויהי כי גדל ר' יצחק לקח לו אשה מסמוך לקאלוואריא העיר, כי נתקבל הדבר ע"י סבות שונות אשר לא ידעת עתה שקרן (???) ושם נאסף.

הוא הביא אחריו שני זכרים הלא המה אבי זקני המנוח מ' ברוך מקאוונא ואחיו המנוח מוה אבלי ושלש נקבות ושמותיהן: טריינה טובע ודינה, מא"ז מוה' ברוך הנ"ל נשארו שני זכרים: אדוני אבי המופלג בתורה וביראה מוה' מאיר מק"ק הוראדנא ואחיו הצעיר ממנו הרב החריף מוה' משה נתן הרב דק"ק ראסין ויסע לארץ הקודש עם אשתו ושני בניו ויאסף אל עמיו בצפת, ולמוה' אבלי הנ"ל נשאר בן יחיד מוה' הענדיל מק"ק ראסין.

סבת ירושת המנוח כן היא: הרבנית מרת טריינה בעת שנשאת להרב מוה' מיכל הנ"ל הכניסה לו מכמ"ל ומכצ"ב (מנכסי מילוג ומנכסי צאן ברזל) סך רב והתנו ביניהם קודם הנישואין לא יירשו בניו אשר הי' לו מאשתו הראשונה מכל מה שהכניסה לו, כי אם בניו אשר יולדו לו ממנה, אחר פטירת הרב לקחה כל אשר לה ותשב לארצה אשכנז, ואחר פטירתה גם היא נשארה הירושה לבנה מוה' יצחק הנ"ל הנשאר בפולין. ערך עזבונה הוא שמונים אלפים ר"ט ונשאר בבאנק דשם, כי לא הספיק ר' יצחק לגבות עד שמת. זאת ירושת אמו הרבנית.

מעזבון אביו הרב מוה' מיכל הנ"ל נשאר על חלקו מאה אלף זהובים פוליש והניחו אצל קהל עדת ישורון דק"ק לובלין בתורת הלואה על ארבעה פראצענט ובכל ימי חייו השיג ר' יצחק בכל שנה ושנה את הפראצענט מסך הנ"ל ואחר פטירתו נפסק ונשכח הדבר מכל וכל.

שמעתי מאדוני אבי ז"ל שהיו לו לאבי זקני המנוח מ' יצחק הנ"ל כתב היחס מכמה וכמה גאוני דור אחר דור עד הקדוש מ' יצחק לוריא.

סערהייא [בפאלען] שנת כתר"א (תרכ"א - 1861) לפ"ק.

אהרן במהר"ש הורוויץ. מאיר במהר"ש הורוויץ.

מגילות יוחסין עתיקות בספרות הרבנית

במאתיים השנים האחרונות, רגילים אנו למצוא מגילות יוחסין רבות שנספחות לספרות תורנית. הן כאלו שנכתבו על ידי המחברים עצמם, הן מגילות יוחסין שהגיעו להם בירושה מאבותיהם, ולפעמים גם מגילות יוחסין שנכתבו על ידי חוקרים בהזמנה מיוחדת.

שמירת עץ המשפחה ותיעודו, היו קיימים אצל היהודים לאורך כל הדורות, אך בדרך כלל הם היו כענין בפני עצמו, ומשום כך לא תמיד שרדו. ואין בידינו כמעט מגילות יוחסין מוסמכות מלפני למעלה מכמה מאות שנים, בודאי שלא בפירוט רב. הטקסים ששרדו ביהדות, הם טקסטים תורניים, ומשום כך, מגילות יוחסין ששרדו, הם מגילות יוחסין שהוצמדו לספרים תורניים.

מתי לראשונה מופיע ענין שמירת עץ המשפחה ושושלת היוחסין בספרות הרבנית הנדפסת? רבים רגילים לציין, לדבריו של רבי שבתי שעפטיל הלוי הורוביץ, בנו של השל"ה, בצוואתו שנדפסה בהקדמת "ווי העמודים" אות מ"א, "ובהיות כי ידוע החורבן השלישי שנעשה בימים בשנת ת"ח לאלף הששי שהיה הרג רב בעו"ה, ממש היה דומה לחורבן הראשון והשני, אוי לנו כי חטאנו ... וכן הראוי שכל איש אשר הוא בימים ההם, יעשה סדר יוחסין לזרעו ולזרע זרעו שיהיה לאות ולמשמרת, ובכן להודיע אהו' בני היניק והחכם הר"ר ישעיה סג"ל שאתה בני, ואני בן הגאון הגדול החסיד מוהר"ר ישעיה הנ"ל בעל שני לוחות הברית בן בנו של איש האלקים מהר"ר אברהם ר' שעפטלש בעל עמק הברכה וזקיני היה בן גברא רבא ויקירא, יחיד בדורו, שנכתב ונחתם שמו שבתי בר ישעיה סג"ל, וזה היה חתן נשיא עקיבא מאובין ז"ל וקברו בק"ק פראג סמוך לקבר אמי מורתי החסידה וכתוב על מצבתו שלא הניח מה שלא למד, ממש כל התורה כולה הי' על פיו, ועל אמי מורתי החסידה מרת חיה, בדורם היו אומרים שלא הניחה ממעשה האמהות שרה רבקה רחל ולאה ... והיתה בת תלמיד חכם מופלג פרנס הדור. ומצד אמך היא בת האשל הגדול הרב המופלג מהר"ר משה חריף בן מהר"ר ישראל מלובלין. והם כולם מיחוסי משפחה. ולא כתבתי זה כדי להתגאות וכו', רק מטעם הנ"ל, שתדעו מי אתם ומי אביכם, וכן תצוו אתם לבניכם ובניכם לבניהם עד עולם, כי אין הקב"ה משרה שכינתו אלא ע"י מיוחסים שבישראל". רבי שעפטיל חי בבוהמיה ומורביה, בין השנים ש"נ - ת"כ (1590-1660).

כמאה שנים קודם לכן, חי המהרש"ל, והוא כתב תשובה מיוחדת, בנושא שלשלת הדורות. והיא נדפסה אף בשו"ת שלו, סי' ל"ג, בין שאר פסקיו, בתשובה זו, הוא מזכיר את יחוסם של הרבנים שקדמו לו, והשתלשלות מסורת התורה מרב לתלמיד, ופרטים במשפחות הרבנים. [בשולי העמוד, הוסיפו המדפיסים בתקופה יותר מאוחרת, את יחוסו המשפחתי מעלה בקודש של המהרש"ל עצמו, עץ משפחה של משפחת לוריא, שעולה עד למשפחת רש"י, ומשם עד לר' יוחנן הסנדלר]. המהרש"ל חי בפולין בין השנים רע"א – של"ד (1510-1573).

אלו שני ההזכרות המוקדמות שרגילים לציין.

אומנם, עוד למעלה ממאה שנים קודם לכן, בשו"ת הרשב"ש, לרבינו שלמה דוראן. בנו של הרשב"ץ, רבי שמעון בן צמח דוראן. מצינו שמפרט את יחוסו המשפחתי.

הרשב"ש, נולד בשנת ק"נ לערך, במיורקה שבספרד. עם לידתו, נמלט אביו בפרעות שהיו בשנת קנ"א, וקבע מושבו באלג'יר. שם נתמנה לכהן ברבנות לאחר פטירתו של הריב"ש, עד לפטירתו בשנת ר"ד. אחריו, נתמנה בנו רבי שלמה נשוא מאמרנו, ואחריו, הנכד רבי צמח בן שלמה.

רבי שלמה כיהן ברבנות אלג'יר ביד רמה, והשיב מאות תשובות בהלכה לכל רבני האזור, והעמיד תלמידים רבים. הוא נפטר בשנת רכ"ז (1390-1467 למניינם).

בספרו שו"ת הרשב"ש שנדפס ליוורנו תקב, אחרי שהיה ספון כשלש מאות שנה בכתב יד. מופיעה תשובה אחת, בין מכלול תשובות לרבי יוסף זמרון וכך הוא כותב:

וששאלת, איך הוא זקיני הרמב"ן ז"ל, וגם רבינו יונה בר אברהם ז"ל.

דע, כי רבי אברהם אביו של רבינו יונה ז"ל ואמו של הרמב"ן ז"ל היו אחים, וגם היה להם אח אחר ושמו רבי יוסף וגם בנו היה שמו ה"ר יונה, ובתו של רבינו יונה בר אברהם ז"ל היתה נשואה לשלמה בנו של הרמב"ן ז"ל. וכשנפטר רבינו יונה בטוליטלה היתה בתו מעוברת, וכשילדה ילדה בן זכר, והיה לו לקרותו משה כשם אביו, אמר הרמב"ן ז"ל אע"פ שצריך לקרותו על שמי, אני רוצה שיקרא יונה על שם זקינו אבי אמו משום וזרח השמש ובא השמש עד שלא כבתה שמשו של זה זרחה שמשו של זה, וכן היה דנפק מיניה גברא רבה והיה רב וגדול בישראל, ובנו של זה היה שמו שלמה והיה אביו של אבי אמי ה"ר יונה דיסמאשטרי זצ"ל. זהו שלשלת ייחוסן: יונה בר שלמה בר יונה ב"ר שלמה בן הרמב"ן ז"ל. ולפי זה אני ששי מזרע הרמב"ן ז"ל ורבינו יונה בר אברהם ז"ל מצד הורתם מנוחתם כבוד.

מצאצאיו של הרשב"ש נמנו רבנים רבים שהמשיכו את היחוס המשפחתי לתפארת.

רבי יעקב ששפורטש אב"ד אמסטרדם, שהיה קרוב משפחה למשפחת דוראן, כותב בספרו ציצת נובל צבי, "כי ידעתי כי לא חסרה ארגיל חכמים רבנים ודיינים מובהקים משלשלת הרשב"ץ, תורה מחזרת על אכסניה שלה".

ובספר "מלכי ישורון", [תולדותיהם של חכמי תוניס, אליהו מרציאנו, תש"ס] עמ' 91, כותב: לא היתה משפחה בארץ המערב עם תורה ויחוס כמו דוראן, משפחה שהעמידה מתוכה למעלה מארבע מאות שנה דיינים חכמים וגאונים שכיהנו באלג'יריה בכלל ובאלג'יר בפרט"

ועוד, יש להאריך ביחוס משפחה זו, ותולדות חכמיה, וקשריה עם משפחות רבנים נוספות. ועוד חזון למועד.

משפחת לידר מטבריה

בעוסקנו בפטירתו של הגאון החסיד ר' משה לוריא, ראינו לנכון לכתוב גם על משפחת לידר, שכן השורשים של משפחת לוריא ומשפחת לידר מסתעפים זה בזה. הן רעייתו של ר' משה היתה ממשפחת לידר, והן אם אביו היתה ממשפחת לידר.

חותנו של ר' משה לוריא היה,

א] ר' מרדכי לידר מירושלים, רעייתו מרת שייטיל בת ר' יוסף רוטמן, [ממשפחת רוטמן המפורסמת, מלומזא – ירושלים, אני מתעתד לכתוב עליהם בהמשך, ומי שיש לו פרטים מוזמן לשלוח אלי].

ב] אביו, ר' שלמה זלמן לידר, נולד בסביבות שנת תר"ל בטבריה, למד בישיבת 'תורה אור' שעל ציון רבי מאיר בעל הנס. גיסו האדמו"ר ה"ברכת אברהם" מסלונים אמר עליו, שמצאצאיו אין שום פסול, מפני שהיה ענוותן ושפל ברך אמיתי. דבק באדמור"י סלונים בכל נימי נפשו, וחתום כחבר באגודת "אורח לצדיק" של חסידי ה"דברי שמואל" מסלונים. נפטר י' חשוון תש"ח בטבריה. רעייתו מרת נחמה בת ר' ברוך דוד כהנא מחשובי חסידי צאנז שעלו לצפת. נפטרה צעירה בת חמישים שנה. צאצאיהם: רבי מרדכי לידר הנל. רבי נפתלי לידר מחסידי סלונים בטבריה. רבי לוי יצחק לידר. מרת חנה, אשת רבי משה יהושע ב"ר אפרים פישל זינגר.

ג] אביו, רבי מרדכי לידר מטבריה. נולד כנראה בעיר לידא, בשנת תר"ו, עלה לארץ עם אביו בהיותו ילד קטן, כאן בארץ נתייתם מאביו, וגדל בקרב חסידי סלונים. משגדל נשא את בת אחותו של האדמור בעל יסוד העבודה מסלונים, בהמשך אף נתמנה להיות מנהל וממונה על הכולל של חסידי רייסין בטבריה. בסוף ימיו עבר לגור בצפת בשל מחלת האסטמה בה חלה. שם נפטר י"ג' אב תר"ע. לאחר פטירתו קרא אחריו בעל בית אברהם את הפסוק 'ודובר שלום לכל זרעו'. צאצאיו:

ר' עזריאל זעליג לידר, אשתו יוכבד איידל בת הרה"ח ר' אברמצ'י מינצברג. ר' שלמה זלמן לידר, הנ"ל. הדסה אשת האדמו"ר ר' אברהם וינברג בעל הברכת אברהם מסלונים. מרת חנה רבקה אשת ר' צבי הירש לוריא, זקנו של ר' משה לוריא דנן. מרת נחמה, בזיווג ראשון היתה נשואה לר' שמואל הירש לטרוס\לטרויז, ונפטר צעיר ממחלה. בזיווג שני נשאה לר' יוסף חיים שיינברגר מירושלים (בזיוו"ר הוא היה חתן של ר' ישעיה אורנשטיין). שרה נפטרה בתרע"ז, ומקום קברה צמוד לסבא ר' שלמה זלמן. מרת צפרה אשת ר' חיים יוסף שלמה שניאורזון מחברון. מרת הענא פייגא אשת ר' אליהו יוסף ריבלין מחברון. עוד כתב בספר יסוד המעלה שאחת מבנותיו של ר' מרדכי היתה נשואה לר' אהרן לייב מיסקי נכדו של בעל יסוד העבודה, ונולדו להם שני ילדים ונפטר בגיל צעיר.

ד] אביו, החסיד ר' שלמה זלמן מלידא, נולד בשנת תקמ"ב בוילנא, משנתקרב לחסידות שלא ברצון אביו, עבר לגור בלידא. היה חסידו של ר' מרדכי מלעכאוויטש, ובנו ר' נח, ואחריהם אצל ר' משה מקוברין, ובעל יסוד העבודה מסלונים. בשנת תרי"ב עלה לארה"ק, ונפטר בטבריה י"ז בטבת תרי"ט. רעייתו מרת שרה היתה אחותו של בעל ה'פתחי תשובה', ר' אברהם צבי הירש אייזנשטאט.

ה] אביו, ר' אליהו הינדס, ספרא ודיינא בוילנא, קרוב ליובל שנים, נפטר כ"ד תמוז תקפ"ט. בספר "לקורות בית העלמין הישן בוילנא" מאת ישראל קלויזנר, הועתקה נוסח מצבתו וז"ל: פ"נ אבינו הרבני המאה"ג אלי' בהרבני מה' מרדכי / ספרא ודיינא דפה קהילתנו שנקרא בפי כל ר' אליהו / הינדעת ויצא נשמתו ביום כ"ד תמוז תקפ"ט תנצב"ה / ואליהו עלה בשער השמים

בעוד כחצי שנה, ימלאו מאה שנים לפטירתו של רבי מרדכי לידר מטבריה, צאצאיו מתכוננים לציין אירוע זה בכמה אופנים, החפץ להיות שותף לענין זה, יכול לפנות אליי כאן או במייל (המופיע בפרופיל, למעלה בצד ימין).

השורשים של משפחת לוריא הצפתית

במאמר הקודם, כתבנו בפרטות על תולדות משפחת לוריא בצפת ובטבריה, במאמר זה שלפנינו, נתמקד בשורשי המשפחה.

ידוע ומפורסם בין צאצאי ר' צבי הירש לוריא מטבריה, שהם מצאצאי המהרש"ל דור אחר דור, על מצבתו של ר' הירש'ל נחקק שהוא מגזע המהרש"ל, וכן על מצבות בניו ר' יצחק מתתיהו [בטבריה] ור' שמעיה [בהר המנוחות] נחקק שהם מגזע המהרש"ל. ובידוע שהדברי חיים מצאנז, אמר שהזכרת שמו של המהרש"ל היא סגולה להברחת החיצונים, ולכן ציוה לחקוק על מצבתו הוא, "ממחצבת קודש הגאון מהרש"ל והגאון חכם צבי", ואחריו גם צאצאיו.

יש ענפים במשפחה (צאצאי ר' משה ב"ר אהרן יוסף, וכן צאצאי ר' יחיאל אחיו של ר' אהרן יוסף) שסיפרו שהם ממשפחת האריז"ל, ואף היה ברשותם בצפת חותם השייך לאריז"ל, אך אין הכוונה שהם מצאצאיו, אלא ממשפחתו. שהאר"י היה ממשפחת המהרש"ל.

כפי שכתבנו במאמר הקודם, ראש השושלת שעלה לארץ ישראל בשנת ת"ר לערך, הוא ר' משולם זושא לוריא, שנפטר בער"ח חשוון תר"ך. על מצבתו נחקק שם אביו, ר' יחיאל. בספר זכרון שמואל, כותב שר' יחיאל לוריא היה מהעיירה נארינסק שבאוקראינה, מעבר לזאת אין שום ידע.

בספר זכרון שמואל כתוב בשם מכון יוחסין מברוקלין, שר' יחיאל לוריא, אביו של ר' משולם זושא, היה בנו של ר' יעקב אהרן אחיו של הרד"ל. ואם כן, אז סדר היחס הוא כדלהלן: ר' יעקב אהרן בן ר' יהודה יידל לוריא, בן ר' דוד לוריא, בן ר' משה לוריא, בן ר' אהרן לוריא, בן ר' ברוך בנדיט לוריא, בן ר' זאב וואלף לוריא, בן ר' יחיאל לוריא, בן ר' אברהם לוריא, בן ר' זאב וולף לוריא, בנו של המהרש"ל.

אך סברא זו אינה מתקבלת על הדעת מכמה טעמים, שחלקם כבר נכתבו בזכרון שמואל. א. ר' משולם זושא לוריא נפטר בשנת תר"ך (בנו, ר' אהרן יוסף נפטר בתרמ"ד) ומי שאמור להיות סבו - ר' יעקב אהרן לוריא נפטר בתרכ"ד (ואל תאמר שנפטר ר' יעקב אהרן באריכות ימים מופלגת, שכן, ילדיו האחרים של ר' יעקב אהרן נפטרו אחד בשנת תרל"ג והשני בשנת תרמ"א), כך שזה אינו מסתבר מבחינת השנים. אך זוהי אינה ראיה גמורה כי מקובל שר' משולם זוסיא היה בן נ"ב במותו, ולגבי ר' יעקב אהרן עדיין לא ברור לי אם נפטר בגיל צעיר או מבוגר, כי בספר זכרון שמואל פעם כתוב שלא ידוע שנפטר מבוגר ופעם אחרת כתב שנפטר באריכות ימים. ב. כפי שכבר הזכיר ר' שמואל לוריא בכל המקומות שמוזכרים צאצאי המהרש"ל לא מוזכרים בין יוצאי חלציו של ר' יעקב אהרן יותר משני בנים, הר"ר שמחה לוריא והר"ר דוד לוריא. אך זוהי לא ראיה גמורה. ועתה מצאתי בשלומי אמוני ישראל חוברת שלישית בתרס"א ששם מפרט הרבה יותר על משפחת לוריא ומונה לר' יעקב אהרן ארבעה בנים ושלש בנות ולא נרמז אפילו אודות ר' יחיאל. ג. באיזה מקום ראיתי כתוב שר' יעקב אהרן ואביו ר' יהודה יידל עלו לארץ בין עליית תלמידי הגר"א, וגם בספר זכרון שמואל מוזכר שקבורים בצפת. ומאידך מוזכר בתולדות הרד"ל שהוא נקבר בקברו המוכן לו אצל אביו ואחיו הגדול, ומשמע שזה היה ברייסין, בביחאוו או במוהליב אבל לא בצפת. ועוד מצאתי אודות ר' יעקב אהרן לוריא אחי הרד"ל, כתוב בעיתון המגיד בשנת תרכ"ד, שנפטר במינסק, ומסופר שם רבות על צדקותיו. ברור אם כן, שר' יעקב אהרן לא היה בארץ ישראל.

הוכחה נוספת לחוסר ההיגיון שבדעה זו היא העובדה שמצינו שבעיירה נארינסק היתה משפחת לוריא גדולה, ואם כן, למה להגיד שר' יחיאל היה ממשפחה אחרת. מה המקור לכך שהיה בנארינסק הרבה לוריא'ס? בספר של פנחס גרייבסקי מובא איגרת מירושלים משנות התק"פ ואחד מהחותמים שם בשמו הוא אשר לוריה מנארינסק. עוד מצינו בספר אגרות פקידים ואמרכלים (אמסטרדם) חלק ב' עמוד 84 מכתב לצפת משנת תקפ"ח ומוזכר בתוך המכתב ר' משה לוריא מנארינסק. ועוד כתב אודותיו באחד מהכרכים של 'כרם החסידות', שם כבר מוזכר בשנת תק"פ משה מנארינסק, ומבארים שם בהערות שהכוונה לאותו משה לוריא, ומגדירים אותו שם כאחד מראשי החסידים בעיר צפת. ולא נראה שאותם ר' משה ור' אשר, היו בניו של ר' משולם זושא, שעלו אתו לארץ, כי על פי המקובל רק בשנות ת"ר (ובמפקדי מונטיפיורי בתרי"ג) עלה רמ"ז לארץ, ואלו כבר בשנים קודמות היו בארץ ישראל. ואם תתמה כיצד שמנארינסק (עיירה קטנה באוקראינה) היו בתקופה די מקבילה בארץ ישראל שלשה לוריא'ס שלכאורה אין קשר ביניהם. אתרץ שנארינסק היתה (על פי המסופר בסוף ספר בת עין) תחת מרותו של הרה"ק ר' אברהם דב מאברוטש וידועה חיבתו של אותו צדיק לארץ ישראל, וסביר להניח שהשפיע על רבים מבני קהילתו לעלות לארץ ישראל (וכן במפקדי מונטיפיורי, מופיעים כמה וכמה אחרים מנארינסק). אם כן נותר לנו לברר מה מקור משפחות לוריא בעיר נארינסק, אבל כנראה שר' יחיאל לא היה בנו של ר' יעקב אהרן לוריא ממוהליב.

השאלה, האם אמנם משפחת לוריא דידן, מוצאה בנארינסק או לא.

יתכן שהם כלל לא היו מנארינסק, וטעו רק בגלל ר' משה לוריא מנארינסק, וחשבו שגם הם מנארינסק.

כפי שכתבנו בשבוע שעבר, ר' הירשל לוריא היה ממונה דכולל רומניה בטבריה, והיה לו שייכות לזה, מצד זקינו ר' משולם זושא לוריא. מקור נוסף מספר שר' משולם זושא עלה לארץ מקישינב שברומניה.

במפקדי מונטיפיורי, אודות ר' אהרן יוסף לוריא, במפקד של שנת תרכ"ו, כתוב שנולד בעיר יאסי, שהיא כידוע ברומניה, ובמפקד של שנת תרל"ה, כתוב שנולד בעיר בהאפאלי', שהיא סמוכה לנארינסק.

נסכם את הידוע לנו אודות השורשים של משפחת לוריא, אין לנו מידע כיצד המשפחה מתייחסת למהרש"ל, אף כי ר' זושא ב"ר יחיאל ב"ר משולם זושא, היתה בידו מגילת יוחסין של המשפחה, מ"מ בימי המלחמה העולמית, בשנת תרע"ו, כשברחו לתורכיה, לקח עמו את המגילה, ובבואם, חשש שמא יחשדוהו כמרגל, לכן השליך את המגילה לים.

גם אודות מקום מוצאם של בני המשפחה, אין לנו ידיעה ברורה, ויש גירסאות לכאן ולכאן.

מי שיעשירנו בפרטים נוספים, נודה לו.

משפחת לוריא מצפת וטבריה

במאמרנו זה, נסקור את תולדות משפחת לוריא מצפת, ללא קשר לאר"י הקדוש. [המשפחה עלתה לארץ בשנת ת"ר לערך - 1840 למניינם], בעקבות פטירתו של אחד מבניה, הגאון החסיד רבי משה לוריא זכר צדיק לברכה.

א] ר' רפאל משה לוריא, מראשי ישיבת שער השמים, וישיבת לפלגות ראובן. בעל מחבר ספרים רבים בכל מקצועות התורה.

הארכנו עליו ביריעה הקודמת.

נפטר בכותל המערבי, לפני תפילת הנץ כותיקין, כמנהגו עשרות בשנים. ביום שני כ"ז כסלו תש"ע. רעייתו מרת נחמה לבית לידר, נפטרה לפני פחות משנה, בכ"ט שבט תשס"ט.

ב] אביו, הרה"ח ר' מרדכי יחיאל לוריא, נולד ונפטר בי"א טבת, נולד בשנת תרס"ט, ונפטר בשנת תשנ"א. עסק במלאכה לפרנסתו, וגידל דור ישרים מבורך, של תלמידי חכמים מובהקים, מרביצי תורה, וגדולי יראה וחסידות.

רעייתו מרת שרה שושנה בת ר' חיים לייב פרלמן, נולדה ונפטרה בתאריך י"ט אייר, נפטרה בשנת תשנ"ה.

ג] אביו, הרה"ח ר' צבי הירש לוריא, נולד בצפת בשנת תרל"ה לערך, נתייתם מאביו בצעירותו, ונתגדל ונתחנך אצל אחיו הגדולים עד היותו בן שיבסר שעבר לגור בטבריה, עם נישואיו לבת ר' מרדכי לידר מטבריה, דרכו אף התקשר לחסידות סלונים ולאדמוריה. היה מקושר לאדמו"ר בעל דברי שמואל מסלונים זי"ע, שכתב עליו "נהניתי שהולך ב"ה בדרך הישר ומתקרב לאנשי מעשה יישר חילו לאורייתא". גם עם בנו האדמו"ר בעל בית אברהם היה בהתקשרות חזקה, ומסופר שבעת ביקורו הראשון של הבית אברהם בארץ בשנת תרפ"ט התקשרותו התעצמה, והעיד עליו רבה של טבריה הגר"מ קליערס כהאי לישנא "בתחילה התבוננתי האם נשאר בטבריה רושם הקדושה לאחר שנסע מכאן הרבי חזרה לברנוביץ, אולם כשאני רואה את ר' הערשיל בעש"ק מיט א פלאמנדיקע פנים, בעת אמירת 'הודו', יודע אני כי הרושם אכן לא פג מאתנו".

ר' צבי הירש היה ממונה דכולל רומניה בטבריה, והיה שייך לרומניה מצד זקינו ר' משולם זושא שהגיע מבסרביה.

נפטר י"ג טבת תשי"ב, ונטמן בביה"ח הישן בטבריה, וזה נוסח מצבתו: "פ"נ איש חסיד ועניו, ר' צבי הירש בהרה"ח ר' אהרן יוסף לוריא ז"ל מגזע המהרש"ל, נ' י"ג טבת תשי"ב, ת.נ.צ.ב.ה."

אשתו, חנה רבקה לבית לידר, ילידת טבריה, נפטרה בטבריה בעשרה בטבת תשי"א, ושם נטמנה, וזהו נוסח מצבתה, "פ"נ הא' הצוה"ח – אשת חיל מגזע קדושים מ' חנה רבקה ע"ה בת ר' מרדכי ז"ל, נ' עשרה בטבת תשי"א ת נ צ ב " ה".

צאצאיהם, הם בני משפחת לוריא המורחבת דחסידי סלונים: 1) הרה"צ ר' אהרן יוסף לוריא, בעהמ"ח עבודת פנים. אשתו, חיה יוכבד חוה בת ר' אהרן שטרנגלז, מגזע קדושים וטהורים. ר' וולף קיצעס, והתבואות שור, ועוד. נפטר בליל שבת קודש כ"ז שבט תשכ"ט. 2) הגה"ח ר' יצחק מתתיהו לוריא, בעהמ"ח אבקות רוכלים ושערי לימוד. אשתו אסתר בת דודו ר' משולם זושא לוריא. נפטר אדר"ח תמוז תשל"ו. 3) מרת אסתר אשת בן דודה ר' יצחק דוד לידר. 4) מרת מרים אשת ר' יחזקאל משה שטרנברג. 5) ר' אברהם לוריא, אשתו מרים מגזע הבעש"ט והבאר מים חיים. 6) ר' שמואל שמעיה לוריא מירושלים, בזיווגו הראשון היה חתן ר' שלמה ישראל רמרז, חתנו של ר' אברהם יהושע העשל רובין מיאסלו. ובזיווגו השני, היה ר' שמעיה חתן דודו זקנו ר' יחיאל לוריא הנזכר להלן. 7) ר' מרדכי יחיאל לוריא הנ"ל. 8) עוד בת שנפטרה בקטנותה.

ד] אביו, ר' אהרון יוסף לוריא, נולד בסביבות שנת תק"צ, עלה לארץ עם אביו כשהיה ילד, ומסופר שלפני שעלו לארץ ישראל באו להיפרד מהס"ק מרוז'ין זי"ע, כשבאו להיכל קדשו ונתנו את הקוויטל נענה אז הריזינער ואמר "אהרן יאשע, איז אשיינער נאמען" (אהרן יוסף, זהו שם נאה).

רוב ימיו גר בקרתא קדישתא צפת, והיה מיקירי העיר. היה צדיק מצניע לכת, ומתמיד עצום. היה יכול להשאר ללמוד בביהמ"ד אחר ערבית בעמידה כשרגלו האחת על הספסל, ובבוקר מצאוהו באותו מצב. התפרנס ממקצוע הרוקחות, שהיה הרוקח היחידי בצפת. היה עמיתו ורעו של הרב שמואל העלר רבה של צפת, ר' שמואל היה לו ידיעה בעניני רפואה, ושמש כרופא הרושם תרופות לחולים, ור' אהרן יוסף היה הרוקח שמכין את התרופות על פי הוראות ר' שמואל. מספרים שהיה נוהג להשתטח כל לילה אחר חצות בביהכ"נ הארי בבכיות ותחנונים, וסיפר פעם הגה"צ ר' שמואל הלר זצ"ל רבה של צפת שפעם נזדמן לו להאזין באשמורת הבוקר, כשר' אהרן יוסף שפך שיחו בפינתו בביהכ"נ האריז"ל, וחשב ר' שמואל כי יש לו חולה בתוך ביתו ר"ל, ולשאלתו השיב כי תמצית כל תפילותיו היתה, שיעזרהו השי"ת ויוצאי חלציו כולם ילכו בדרך השם - תפילה שנתקבלה במרומים. נפטר בצפת ביום כ' טבת תרמ"ד, ונטמן בביה"ח בצפת בקרבת מקום להאריז"ל. מסופר שאחרי פטירתו אמר הרה"צ ר' שמואל הלר רבה של צפת "אם ר' אהרן יוסף אינו עוד בעולם הזה גם לי אין מה לעשות כאן" ואכן לאחר יומיים נסתלק אף הוא.

רעייתו מרת חיה נחמה לבית אטיק, נולדה בשנת תר"ב, ונפטרה ל' אדר א' תרע"ו.

ילדיהם: 1) מרת ויטיא רייזל אשת ר' אלעזר משה מרגליות מצפת. 2) ר' משולם זושא לוריא, אשתו שרה רבקה, היה מראשי חברת חסד ואמת בצוותא עם הגה"צ ר' אברהם יצחק הלר בנו של ר' שמואל הלר רב דצפת. ר' משולם זושא, היה חותנם של הגה"ח ר' יצחק מתתיהו לוריא הנ"ל, ושל הגה"ק ר' חנוך חיים הכהן ממונקאטש [בזיווגו השני]. 3) ר' משה לוריא. היה שוחט ורוקח במשמר הירדן. מצאצאיו בני משפחת פרומקין. 4) הרב שמואל לוריא, חתן הרה"צ ר' מענדיל מדעעש, ויצא לחו"ל למלאת מקום חותנו ברבנות באונגרין ולאחר מכן חזר לעיר מולדתו ונתמנה לרבה של צפת. ונכתב אודותיו בהרחבה בספר זכרון שמואל – תולדות מבני עליה דצפת, בני ברק תשנ"א. מצאצאיו נמנו משפחות לוריא מחסידויות ויזניץ ובעלז. 5) ר' צבי הירש לוריא הנ"ל.

ה] אביו, ר' משולם זושא לוריא, נולד בשנת תקס"ח לערך, היה רוקח, ונתפרסם כרופא מומחה, והיה מרפא חולים ללא שום תמורה. אירע פעם באחד מימי שישי לאחר חצות, שקראוהו לרפא גוי אחד, וכיוון שגדר קודש היה לו שלא לעסוק במלאכה בערב שבת אחר חצות, סירב ללכת לבית החולה. מפחד השלטונות נאלץ להמלט על נפשו מיד בצאת השבת, בדרכו נכנס לסבא קדישא מרוז'ין כדלעיל, ואל הרר"מ מפרימישלאן וקיים בהם הרה"צ הנ"ל מצוות לוי' ונסע עמהם ללוותם עד גבול המדינה(!). בניסים הגיע לרומניה עם משפחתו, ובהברחת הגבול בדרך תורכיה איבד בן רח"ל, ומשם עלה לארץ הקודש בסביבות שנת ת"ר, והתיישב בצפת. שם המשיך בצדקותו ובקדושתו, ונמנה בין המקובלים של צפת דאז. וגם כאן לא זנח ידו ממלאכת הרפואה, וכמובא לעיל.

למרות שהיה רופא במקצועו, ואף היה בקי בכתיבת הכתובות בכתב לטיני, שהיו באים אליו אנשי העיר כשרצו לשלוח מכתבים, למרות כן לא לקח מהם תשלום. וכשפעם הציעה לו אשתו שיקח רק כמה פרוטות עבור כל מכתב, שיהיה לה להוצאות שבת, חשב רגע קט וענה לה אני משאירם לבני שיהיה להם זכות אבות. ואכן, כשנפטר לא מצאו אצלו מעות אפילו לצורך תכריכים.

נפטר בצפת בער"ח חשוון תר"ך, ונטמן בביה"ח בצפת בקרבת מקום להרה"ק ר' משה דוד אשכנזי מטולטשווא.

ילדיו: 1) ר' אהרן יוסף לוריא הנ"ל. 2) ר' יחיאל לוריא, היה נשוי בזיווג ראשון, ולא יו לו ילדים שנים רבות. ומסופר שנסע הוא או רעייתו לצדיקי חו"ל, ונתברכו [מהדברי חיים, או מר"א מטשרנוביל] שליחיאל יהיו ילדים. ואכן, היא נפטרה, ונשא ר' יחיאל את אחותו של ר' מנדל וועג, ונולדו לו בן ובת לעת זקנה. הבן ר' זושא, חתן ר' משה בן ציון לוברבוים. והבת מרת מלכה רבקה ע"ה אשת ש"ב ר' שמעיה לוריא הנ"ל. 3) אשת ר' ברוך לייב, ולהם בן ר' משולם זישע ונפטר תשרי תרע"א ונטמן בטבריה.

ו] אביו, ר' יחיאל לוריא, היה חייט בעיירה נארינסק שבאוקראינה, מגזע מהרש"ל.

אודות מוצא המשפחה נרחיב במאמר הבא אי"ה.

הרב משה לוריא, ברוך דיין האמת

בירושלים נפטר הבוקר, הרב משה לוריא, מראשי ישיבת שער השמים, בעל מחבר ספרים רבים, סדרת הספרים אבני שוהם, ואסיפת שיעורים, על מסכתות הש"ס, בתורת הנגלה. וסדרת הספרים, בית גנזי, בתורת הנסתר. ועוד ספרים.
הרב לוריא נולד בטבריה, בשנת תרצ"ו, לאביו הרה"ח ר' מרדכי יחיאל לוריא, ונקרא על שם דודו הגדול ר' משה קליערס אב"ד טבריה, למד בישיבות אור תורה בטבריה, ובית אברהם דחסידי סלונים בירושלים.
משנשא, לבת ש"ב ר' מרדכי לידר, קבע מושבו בירושלים.
היה מלומדי ישיבת המקובלים, שער השמים, שנים רבות. עד שנתמנה לאחד מראשיה.
היה גם ראש ישיבת לפלגות ראובן בירושלים, שנים רבות.
ר' משה היה מקושר לדודו הגה"ח ר' יצחק מתתיהו לוריא, ולאחר פטירתו ערך והוציא לאור את חלק ג' מספרו שערי לימוד.
היה מראשי ופארי עדת חסידי סלונים בירושלים, ומקורב ביותר לכ"ק האדמור מסלונים שליט"א.

הבוקר, נפטר בכותל המערבי, לפני תפילת הנץ כותיקין, כמנהגו עשרות בשנים.

ת.נ.צ.ב.ה.

אך בשבוע שעבר נפטר גיסו ר' יצחק אייזיק לידר, עם רעייתו, ביום אחד.

יחוס משפחת מירקס להרמ"א ולשר שאול וואהל

עוסקים אנו ביחוסו של הגאון ר' שלמה זלמן מירקס – מירקש, במאמר הקודם, ציטטנו ממה שכתבו בני דורו, עליו ועל אחיו ר' ישראל, שהכתירוהו בתואר 'שלשלת היוחסין', וכן ציטטנו מדברי ר' שלמה זלמן עצמו, בהקדמתו לספר שלחן שלמה, שהזכיר שהוא מתייחס אל הרמ"א, ואל שני המאורות הגדולים, ר' נפתלי הירץ גינצבורג אב"ד סלוצק, ור' הירש פרעגער, וכן שהוא נכדו של התייר הגדול שאול וואלש.

ראשית, נתמקד ביחוסו מצד אב.

המקור הראשון הידוע לנו בדפוס, המפרט את יחוסו של ר' שלמה זלמן, נמצא במכ"ע 'עלי הדס' אודסה תרכ"ה, (חלק ג', עמ' 88. כתב העת יצא, על ידי החוקר משה אליעזר בילינסון), וחוזר על עצמו ביתר פירוט בהקדמת ספר 'זכרון למשה', אודסה תרל"ג, לר' משה ראסקעס, בהקדמת הספר, נדפסה מגילת יוחסין, מאת מ"א בילינסון הנ"ל, וכך הוא כותב בתוך דבריו:

"השר האדיר בישראל ... יוסף יוזל גינצבורג יצ"ו בעה"מ פאריז, אשתו ... מרת ראסיע תחי' בת הרב ... דוד דינין ז"ל מק' ארשי ... אמה של .. מ' ראסיע .. מרת מאטיל בת הישיש ... מוהר"ר אברהם הארבאוויצער מעה"נ דק' שקלאוו ... אמה של מ' מאטיל .. מרת איטקע בת הרב הג' המפו' מוהר"ר שלמה אייזענשטאדט מק' בריסק, בן הרב הגאון מוהר"ר מיכאל אייזענשטאדט בק' מיר, בן הגאון הדול רשכבה"ג מוהר"ר מאיר זצ"ל בעל המחבר פנים מאירות ... אמו של ר' שלמה אייזענשטאדט הנ"ל, הרבנית מרת לאה [אחות הגאון מו"ה שלמה בעהמ"ח ס' שלחן שלמה, והגאון מו"ה ישראל אב"ד ק' מינסק, והרב החסיד מו"ה יהושע] בת הגאון המפורסם מוהר"ר ליב מירקעס ממשפחת מייזליש, בן הגאון מו"ה שלמה זלמן אב"ד ק' מאהילוב (אוקריינא), בן הגאון מו"ה שמחה בונים אב"ד ק' לבוב, בן הגאון מו"ה ליב אב"ד דמדינת רוסיא, בן הגאון מו"ה שמחה בונים אב"ד ק' קראקא, חתן הגאון רשכבה"ג הרמ"א.

מגילת יוחסין זו, חזרה ונדפסה בשלישית על ידי בילינסון, ב'שלמי אמוני ישראל', (אודיסה תרנ"ח – תרס"ב).

מאז, חזר נוסח זה ונדפס פעמים רבות,

בספר נאד של דמעות [ח"א, וילנא תרנ"א, ובשנית בשנת תרס"ה], להרי"י ריינס, בסופו, מובא כתב יחוס וז"ל: "אחרי שנמשכה מסירת ספרי זה לדפוס עד היום ועש"ק כ"ג תמוז שנת תר"ן. שהוא אצלי יאהרצייט הראשון לפטירת אבי הרב וכו' שלמה נפתלי זצ"ל, אמרתי לעשות לו פה מזכרת עולם וכו'. והנני להציג פה בקצרה סדר היחס שלנו כפי שנמצא אצלי כתוב בקלף מאחד מן נכדי זקני הגאון הגדול מו"ה שלמה זלמן זצ"ל אב"ד דק"ק מיר בעהמ"ח ס' שולחן שלמה [כי הנני ג"כ מנכדי הגאון הנ"ל] וז"ל כתב היחס אות באות: זקני הרב הגדול הגאון המפורסם מו"ה שלמה זלמן זצ"ל אב"ד דק"ק מיר, בהגאון החסיד מו"ה ליב מירקס, בהגאון מוהר"ר שלמה זלמן אב"ד דק"ק מאהליב רוסיא לבן, בהגאון מו"ה שמחה בונים אב"ד דק"ק לעמבערג בהגאון מו"ה ליב אב"ד במדינת רוסיא לבן, בהגאון מו"ה שמחה בונים אב"ד דק"ק קראקע חתן הגאון רמ"א ז"ל ונין ונכד להגאון בעל תרומת הדשן. ולמעלה בקודש דור ודור גאוני חסידי עולם מגזע ריש גלותא בבל..."

בספר 'מאמר מרדכי', ורשא תרס"ב, חזר ונשנה כתב יחס זה: "סדר היחס שלנו כפי שנמצא ת"י של הרב הגאון הצדיק כ"ש מוה' בנימן הוטנער זצ"ל אב"ד דעיר האראדאק סמוך לק"ק מינסק", ובפירוט היחוס בין ר' לייב מירקעס להרמ"א, הוא מלה במלה כדלעיל.

בספר 'חדושי מהר"א", פיוטרקוב תרפ"ה, כותב את יחוסו של ר' שמואל פרידענזון: " ... הג"מ יהודא ליב מירקיס אבד"ק מיר, בהג"מ שלמה זלמן אבד"ק מאהליב, בהג"מ שמחה בונם מייזלש אבד"ק לבוב, (קראקא) בהג"מ יהודא ליב ז"ל מח"ס טעמי המסורה, בהג"מ שמחה בינם מייזלש מקראקא, (חתן רמ"א בעל המפה) בהג"מ אברהם מייזלש.

גם בספר 'משפט ירושת משרה', להגאון ר' יוסף זוסמנוביץ [חתן ר' משה מרדכי אפשטיין מסלבודקה], קובנה תרפ"ח, כותב וז"ל: והנה אבי הרב שליט"א הוא מנכדי הגאון שולחן שלמה, והוא בן הגאון החסיד ר' לייב מירקעש, בהגאון מוהר"ר שלמה זלמן אב"ד דמאליוו, בהגאון ר' שמחה בונים אב"ד דלעמבערג, בהגאון מה"ו לייב אב"ד דרוסיא לבן בהגאון ר' שמחה אב"ד דקראקא חתן הרשכה"ג הרמ"א ונין ונכד לבעל תרומת הדשן ולמעלה בקודש". וכפי הנראה מהמשך המגילה, העתיק מ'מאמר מרדכי'.

בבואנו לדון על שושלת זו, אם נקבל רק את הרשימה השמית דור אחר דור, אזי אפשר לומר שזה מתאים פחות או יותר מבחינת השנים. [ר' שמחה בונים מייזליש חתן הרמ"א, נפטר בשנת שפ"ד, ור' לייב מירקעס, נפטר בשנת תקכ"ג, ביניהם ישנם שלשה דורות, אם נקציב לכל דור מעט יותר משלושים שנה, זה מתאים].

אך בבואנו לבדוק מיהם האישים הללו, מה הם התארים שנכתבו אודותיהם, ומה שנכתב אודות מקומות רבנותם, האם זה תואם לידוע לנו ממקורות אחרים, ניתקל במעט בעיות.

הנה, כבר העירו כמה וכמה אודות סדר יחוס זה, והראשון שבהם, החכם ר' יוסף כץ מלונדון, חוקר היוחסין הנודע, במאמרו 'דברי שלום ואמת' ('הגורן' תרנ"ח עמ' 111-114).

תמצית הערותיו הן: א. ר' שמחה בונים מייזליש חתן הרמ"א לא היה אב"ד קראקא. ב. בנו ר' לייב בעהמ"ח טעמי מסורת לא היה אב"ד דמדינת רוסיא. ג. לא ידוע על אף אב"ד בק' לבוב שהיה שמו שמחה בונים.

ר' שמואל זנוויל כהנא, בספרו 'ענף עץ אבות', קראקא תרס"ג, חלק הענפים סי' ר"ס, קבל את הגירסא הזו כסדרה, ויתרה מזו, אף קבע שר' יהודה לייב ב"ר שמחה בונים מייזליש חתן הרמ"א, הוא זה מחבר 'טעמי מסורת', וממנו לקח כותב כתב היוחסין בחדושי מהר"א.

רי"ט אייזנשטאט, בעל 'דעת קדושים', פטרבורג תרנ"ח, [עמ' 96, 202], קבל אף הוא את כגרסתו של בילינסון, אך ללא התוספת המאוחרת של כהנא, אודות בעהמ"ח טעמי מסורת.

ר' מאיר וונדר, בספרו אלף מרגליות (עמ' 225), כתב כי היה אב"ד בלבוב בשם ר' שמחה בונים מייזליש. אך היה בנו של ר' אברהם מקראקא, ב"ר שמחה בונים מייזליש חתנו של הרמ"א, ולא ב"ר לייב ב"ר שמחה בונים. והוא היה אביו של בעהמ"ח טעמי מסורת.

וכבר דשו בזה רבים, (ראה 'עיר הצדק', 'מענה', 'מפלת עיר הצדק', 'קדמוניות מפנקסאות ישנים', ועוד) ויש שכתבו שבעהמ"ח טעמי מסורת לא היה זה בן בתו של הרמ"א [וממילא לא זקינו של ר' שלמה זלמן מירקש], אלא היה נינו של ר' שמחה בונים מייזליש חתן הרמ"א. הן מפני השנים שאינם תואמות, שר' שמחה בונים מייזליש נפטר בשנת שפ"ד, וטעמי מסורת נדפס בשנת תפ"ח, למעלה ממאה שנה אחר כך, וקשה להניח שבן בנו של ר' שמחה בונים עוד היה חי.

אך, ר' שלמה אנגלארד, במאמרו בישורון יג, 'כתב יחוס עתיק לצאצאי משפחות הרמ"א והש"ך', הערה 60, כבר ענה לרוב הטענות. והכריח שאכן בעהמ"ח טעמי מסורת, היה בן בתו של הרמ"א. והוא זה שעל פי כתבי היחוס היה זקינו של בעל שלחן שלמה.

ואף אם היה אב"ד בלבוב, בשם ר' שמחה בונים מייזליש, נין לרמ"א, הרי שזה אינו בנו של ר' יהודה לייב, אלא של ר' אברהם, אך לא כפי שכתב וונדר שהאב"ד לבוב היה חתן ר' שלמה זלמן קצנלבוגן, כי חתנו של רשזקצנ"ב, היה ממאהליב

כפי הנראה, אכן, ר' שלמה זלמן מירקש היה משושלת של רבנים, אך לא הרבה דורות. ר' שמחה בונים חתן הרמ"א, לא היה אב"ד בקראקא. בנו ר' יהודה לייב בעהמ"ח טעמי מסורת, לא היה אב"ד רוסיא. בנו ר' שמחה בונים לא היה אב"ד בלבוב, כי אם, היה גביר בעירו מאהליב, כפי שנזכר בספר גדולת שאול [לונדון תרי"ד, דף כ"ה ע"א], שם הוא רשום כחתנו של ר' שלמה זלמן קצנלבוגן, נכד השר שאול כדלהלן. אכן, בנו, ר' שלמה זלמן מייזליש כבר היה אב"ד במאהליב, ובנו של ר' שלמה זלמן, ר' יהודה לייב, היה אכן אב"ד בעיר הגדולה מיר.

ר' שמחה בונים מייזליש ממאהליב, היה חתנו של ר' שלמה זלמן קצנלבוגן, אב"ד לוקאב, החל משנת תי"ג, בנו של ר' אברהם אברשקא קצנלבוגן, ראש ישיבה בבריסק בקלויז של אביו השר, ואח"כ היה אב"ד בווראניק, בנו של השר שאול וואהל. ר' שלמה זלמן קצנלבוגן הנ"ל, היה חתן דודו ר' יעקב אב"ד ליקאווע בן השר. [יש שכתבו על ר' יעקב שהיה חתן ר' יחיאל בן המהרש"ל, אבל כל הצאצאים שמפרטים יחוסם, לא מזכירים שמתיחסים למהרש"ל].

ר' שלמה זלמן מייזליש, אב"ד מאהלוב, אבי ר' לייב מירקש, נולד לאחר שנת ת"כ כפי הנראה, שכן, בשנה זו נפטר זקנו שבשמו נקרא. ומה שכתב בדור ודור ודורשיו, שר' שלמה זלמן מייזליש נפטר בשנת ה"א תי"ב, אין צריך ראיה לדחותו.

ומה שבמגילות היוחסין הנ"ל, יחסו את משפחת מייזליש לר' ישראל איסרלין בעל תרומת הדשן, כבר העיר בזה, ר' שלמה אנגלארד, במאמרו הנ"ל בישורון, וקבע על פי כמה מקורות, כי המיוחס לבעל תרומת הדשן, הוא ר' יצחק ר' בונימ'ש, חתנו של ר' שמחה בונים מייזליש, ואבי המהדורא בתרא, אך לא כל משפחת מייזליש מתיחסת לבעל תרוה"ד.

בעזרת ה', במאמרים הבאים, נמשיך לפרט כאן את יחוסו של בעל שלחן שלמה.