יהודה זייבלד
משפחות רבות בארץ ישראל ובגולה, ששרשיהן במשפחות האשכנזיות שהתגוררו בצפת ובטבריה בין השנים ת"ר-ת"ש, מתייחסות לרבי חיים מטשערנוביץ בעל "באר מים חיים" דרך בתו דבורה. כתבי הייחוס שבידי המשפחות מוסרים חלקי מידע שחלקם סותרים וחלקם משלימים. המאמר הבא יפרוס את העדויות השונות שהגיעו לידי ואת בירורן. בשלב זה נראה שהבירור מניח את הדעת ומיישב את המסורות השונות, ועם זאת נשמח לקבל השלמות, עדויות, בירורים נוספים ודעות חולקות, לאימייל yehuda10 שטרודל enativ.com.
על רבי חיים מטשערנוביץ, בעל "באר מים חיים", "סידורו של שבת", "שער התפילה" ועוד – אין צורך להרחיב את הדיבור. תולדותיו נידונו בהרחבה רבה במקומות רבים. מהם ייעודיים, כ"תו חיים" הנדפס בסוף המהדורה הנדירה כיום של "שער התפילה" משנת תשט"ו; "אור הגליל" של ר' יעקב שלום גפנר; ו"ארץ ישראל של מעלה" של ר' יחיאל גרשטיין. בנוסף, רשומים פרקי חייו באנציקלופדיות לחסידות (של ר' יצחק אלפסי) ולתולדות גליציה (של ר' מאיר וונדר), ובמאמרים שונים.
הפרטים הביוגרפיים החשובים להמשך הם אלו: רבי חיים נולד בערך בשנת תקכ"ה (1765) בכפר הסמוך לבוטשאטש. בסוף שנת תקע"ג או ראשית תקע"ד (1813) עלה לארץ ישראל. לא ארוכים היו חייו בארץ ישראל, אך גדושי מעש. כאן הוסיף מאמרים ל"באר מים חיים" והשלימו, וכתב את כל החיבור "שער התפילה", כשהוא שרוי בעת הכתיבה בהתרגשות והתלהבות מקדושת הארץ. את מקום תפילתו קבע בבית הכנסת האר"י האשכנזי, שהיה בית הכנסת החסידי הראשון בארץ, מימין העמוד הסמוך לבימה. בכ"ו בטבת תקע"ד נמכר לו בית בצפת, כפי שנרשם בפנקס בית דינה של העיר, ובכ"ז בכסליו שנת תקע"ו או תקע"ז הסתלק לבית עולמו, ונטמן במערה שנקראה לימים על שמו, בבית העלמין העתיק בצפת.
מניין צאצאיו של רבי חיים אינו ידוע בדיוק. בנים היו לו שניים: רבי יעקב יוסף, שהיה אב"ד מאהליב, אחת מערי רבנותו של רבי חיים, והיה חתנו של רבי יצחק מקליס בנו של ה"דגל מחנה אפרים", נכדו של ה"בעל שם טוב". בנו, רבי יחיאל מיכל, היה רב בדורהוי וחותנו של רבי מאיר רוזנבוים אבי שושלת קרעטשניף. הבן השני היה קלמן-קלונימוס, שעשה חיל במסחר היין בקשינוב או קומרנא, אך קריאתו ב"ספרים החיצונים" הביאה אותו להתרועעות עם פורקי עול ולפריקת עול בעצמו. מספרים שאביו לא הפסיק לחבבו ולקרבו, ביקרו פעם וניגב את הזיעה שניגרה על מצחו בעת משחק עם רעיו, ולבסוף הביא לחזרתו בתשובה ולעלייתו לארץ ישראל, שם נפטר כבעל תשובה.
אך מה בדבר בנותיו? מדי פעם מתגלה חתן נוסף שלו, אלא שאין ברור אם כל חתן היה נשוי לבת אחרת. מכל מקום, בנוגע לבתו דבורה, סבתנו, ניתן לשער באופן קרוב לודאי שהיא האחראית לשניים מן החתנים. אך בל נקדים את המאוחר.
החתנים הידועים הם:
א. רבי יצחק אייזיק, אב"ד בוטשאן. אפשר שהוא רבי חיים יצחק אייזיק היילפרין אב"ד בוטושאן, נכד מצד אביו לרבי חיים צאנזיר מחכמי קלויז בראד, שעלה אף הוא לימים בשנת תרי"ח לצפת, ונקבר במערת ה"באר מים חיים". לולא היה בן משפחתו לא היה נקבר שם, מן הסתם. באנציקלופדיה ליהדות רומניה (ח"א עמ' 440), שמהימנותה אינה רבה בדרך כלל, מסופר שהקהילה בבוקרשט גירשה אותו ואת משפחתו שעה שביקש להתקבל כרב במקומו של ר' דוד הלפרין, ו"אפשר שהסיבה לגירושו נעוצה בהרצאותיו, שהיו מודרניות ולא דתיות". האמנם?
ב. ר' שמואל שמעלקא הורביץ, בנו של רבי מענדל מלינסק.
ג. ר' אהרן אב"ד בוטושאן (יש לשים לב לריבוי "אב"ד"יה של בוטושאן, ולכך נוספת גם עובדה שראיתיה במקום כלשהו, שמשך עשרות שנים אחרי עלייתו לארץ של ר' חיים לא היה אב"ד בבוטושאן), שכתב הסכמה על "יסוד האמונה ועמוד העבודה".
ד. ר' פייבוש אייזנברג מאוזיראן (נזכר אצל ר"מ וונדר בנספח).
לסיפורם של שני חתנים נוספים, בעליהן של דבורה, יוקדשו הדברים הבאים.
***
באחד ממאמרי "ויתילדו" המתפרסמים תמידים כסדרם ב"המודיע" על ידי ידידי ברוך הכשרון ר' נפתלי אהרון וקשטיין, נכתב, במענה ל"ויתיילדו" 72, כדברים האלו:
ב"ויתילדו" מספר 72, בפרק חמישי, ביקשנו את עזרת הציבור לאתר את שלשלת יחוס משפחת הרה"צ רבי משה לייב הלר מטבריה, [אחיו הצעיר של הגאון המפורסם רבי שמואל הלר - רבה של צפת, ואביו של הרה"צ רבי ישראל דב הלוי הלר], עד הרה"ק רבי חיים מטשערנוביץ - בעל ה"באר מים חיים" זי"ע.
מסורת ביד צאצאי החסיד המפורסם הרה"צ רבי משה אהרן הלוי סגל זצ"ל מירושלים, שהם מתייחסים עד הרה"ק רבי חיים מטשערנאוויץ - בעל ה"באר מים חיים" זי"ע, אלא שעד עתה לא היה ידוע סדר היוחסין למעלה בקודש - כיצד.
אחד מחשובי צאצאיו של רבי משה אהרן, העתיק עבורנו מגילת יוחסין שנכתב על ידו באחד מכרכי הש"ס שהיו ברשותו. לאחר פיענוח המגילה, ובצירוף מחקר מקיף ממקורות נוספים, עלה בידינו פתרון יחוס שתי המשפחות המיוחסות הנ"ל עד לבעל ה"באר מים חיים" מטשערנוביץ זי"ע.
