רבי שלמה זלמן מירקש אב"ד מיר בעל שלחן שלמה

עץ המשפחה של הגאון ר' שלמה זלמן מירקש, ידוע מכמה כיוונים, והתיחסותו מעלה בקודש, אל מצוקי ארץ, נתפרסמה בכמה מקומות, ואף כאן הזכרנוהו בקצרה בעבר. במאמרים הבאים נעסוק בפירוט רב בשושלת יחוסו.

ר' שלמה זלמן מירקש, היה בנו של ר' יהודה לייב מירקש ממיר. בשנת תק"ח, כבר השתתף בוועד רבני ופרנסי ליטא בזעלווא, והסכים משם עם כלל הרבנים על הדפסת הסידור עם כוונת האר"י לר' אריה לייב עפשטיין בעל הפרדס, אב"ד קניגסברג. בשנת תקכ"א, בי"ג לחודש שבט, הסכים, כאב"ד מיר, על הדפסת הספר צמח מנחם.

בשנים הבאות, עזב ר' שלמה זלמן את מיר עירו, וליטא מכורתו, עקב מצוקות הזמן וטרדות הקיום, כפי שמזכיר בהקדמתו לספרו שלחן שלמה, "אך בדורנו בעוה"ר שרבו הצרות וצרה אל צרה נגשת בדאגת הפרנסה הכבידה מאד, ממש בנפשנו נביא לחמנו". את מקומו קבע בקניגסברג, שם נתקבל למגיד ודרשן בבית הכנסת. כעבור שנה, נסע לפרנקפורט דאדר, להדפיס את ספרו הגדול 'שלחן שלמה', קיצור לשו"ע, עם הגהות הרמ"א והוספות האחרונים. כפי שכתב בהסכמתו על הספר 'ליקוטי מן' (פפד"א תק"ל) "שלמה זלמן בהחסיד מו' ליב, ולפנים הייתי חונה ומרביץ ורה בק"ק מיר דליטא, וכעת מתגורר פה"ק פפד"א, ביום ד' טוב מנחם תק"ל".

עיקר פרסומו הוא, על שם ספרו 'שלחן שלמה', אך נדפסו ממנו עוד כמה ספרים.

בקניגסברג בשנת תקכ"ט, נדפס עם הסכמתו של האב"ד דשם, הגאון ר' אריה לייב עפשטיין בעל הפרדס, 'דרוש ההספד', שדרשתי אני ... שלמה זלמן בא"א מ"ו הרב ... יהודא ליב זצ"ל ... הנקרא בפי כל ר' לייב מירקש מק"ק מיר. בבהכ"נ הגדולה דפה ... קיניגשבערג ... הספדתי את הרב ... אברהם ... אב"ד ור"מ דק"ק פ"פ דמיין, וה"ה הרב ... מרדכי אב"ד ור"מ דק"ק דיסל דארף ... וה"ה הרב ... נתנאל ווייל אשכנזי אב"ד ור"מ דק"ק קארלסרוא ... בעל המחבר קרבן נתנאל, וה"ה גיסי הרב ... דוד בן חותני הרב ... חיים הכהן שהיה אב"ד דגליל סמרגאן ... ביום א' ח"י תמוז ... תקכ"ט ... [גם על ההרג רב אשר נעשה בזו השנה שנשחטו כמה אלפים יונקי שדים וגמולי מחלב ותינוקות של ב"ר ומי יוכל לשער כמה אלפים איש ואשה זקן וזקנה בחור ובתולה אשר נמסרו כצאן לטבח ונשפך דמם כמים ... וגם עתה בעו"ה נתהווה גודל השערורי' ואחינו ב"י נסקלין ונתלין ומי יודע מתי יהיה חמת המלך מלכו של עולם שככה]. ... ומצורף אליו בסופו: דרוש התוכחה אשר דרשתי בק"ק קיניגסבערג ... בשבת פ' כי תצא. (תיאור הספר מתוך 'קהלת משה' לר' שמואל וינר, מ' 2546. על הגזירות שהיו בשנת תקכ"ח, יעויין שם אצל וינר, שמפנה למס' מראי מקומות).

ספר נוסף לר' שלמה זלמן, 'שרשרות העבותות', נדפס בפפד"א תקל"א [מצויין ב'אוצר הספרים' לבן יעקב, וב'ליקוטי שושנים' לרמ"ש, מס' 5349. לא נמצא בספריות הגדולות], ר' שלמה זלמן בהקדמתו לספר שלחן שלמה, מזכיר עוד ספרים שנשארו בכתובים, 'מנורת שלמה' על התורה על פי פרד"ס, 'כסא שלמה' על נביאים וכתובים על פי פרד"ס, 'מטתו שלשלמה' פשטים ודרשות על התורה וחילוקים. בסוף ספרו שלחן שלמה, נדפס ממנו גם כוונת התקיעות.

אחר היותו כאב"ד במיר, נתקבל למ"מ ומ"ץ ק"ק קעניגסבערג, ושם נפטר ביום ו' עש"ק כ"ח תשרי תקל"ד.

צוואתו נדפסה בספר 'אשר יצווה' - גאוני אשכנז, ירושלים תשס"ד.

אשתו היתה בת הגאון ר' חיים הכהן אב"ד בק"ק סמארגאן והגליל. כך כותב בספר ד"ק עמ' 207, בשם ספר היחס לבני משפחתו. וכן מבואר לעיל, בקונטרס דרוש ההספד לר' שלמה זלמן.

ובכתב היחוס בספר 'חדושי וכללות הרז"ה', [ירושלים תרמ"ה], מבואר, שר' חיים הכהן זה, היה בנו של ר' אריה לייב הכהן ב"ר קלונימוס קלמן הכהן אב"ד נעמירוב. ונשתלשלו ממנו עוד משפחות.

מר' שלמה זלמן מירקש, נסתעפה משפחה גדולה, של רבנים רבים, ודמויות מפורסמות אחרות ביהדות.

מהקדמת ספרו שלחן שלמה [כנראה במהדורה הראשונה], נראה שהיה לו בן ר' צבי שגר בברעסלוי, "הרבני המופלג, רב תנא ופליג, מכה ארי ביום השלג, חכם וסופר הקצין והנגיד המפורסם".

בדעת קדושים, מזכיר את צאצאיו של ר' שלמה זלמן, בנו הוא, הרב הקצין מו"ה צבי הירש במינסק, ובת אחת, מרת שפרינצא אשת ר' בנימין וואלף גינצבורג. בדור הבא ממשיך בעל דעת קדושים, לר' צבי הירש הוא מזכיר בן אחד הקצין המופלג ומפורסם מו"ה שלמה זלמן נקרא בשם ר' זלמן טויבאס בסלוצק. לר' בנימין וואלף גינצבורג, מזכיר בן ובת, הבן הלא הוא, הנגיד המופלג מו"ה שלמה זלמן גינצבורג, אשר אשתו מ' ליבא גיטל היתה בת הרה"ג מו"ה אברהם ר' בערוש'ס מבראד. והבת היא מרת מירקא אשת הגביר המופלג ר' שאול לעווין, חותנו של הגאון ר' יעקב מאיר פאדווא, עליו כתבנו כאן בעבר.

מעבר לנזכר בספר דעת קדושים, בת נוספת נודעה לנו לר' שלמה זלמן, והיא אשת ר' יעקב הוטנר, אבי ר' חיים הוטנר, אביו של ר' מרדכי הוטנר, מ"מ דק"ק קאוונא, בעהמ"ח 'מאמר מרדכי', ורשא תרס"ב.

בת נוספת, מרת ריינא, אשת ר' משה'לה ריינעס, [חתום על קול קורא לטובת הישיבה דוולוזין, עוד לפני הגר"ח], אבי זקינו של הגאון ר' יצחק יעקב ריינס.

שלשלת היוחסין

בסוף הקדמתו לספר שלחן שלמה, הזכיר ר' שלמה זלמן את פירוט יחוסו, וכך הוא כותב. "כ"ד הצעיר באלפי יהודה, אסקופה הנדרסת ומתאבק בעפר רגלי ת"ח, נאם שלמה זלמן באאמ"ו הרב ה"ה החסיד המפורסם מוהר"י ליב זלה"ה הנקרא בפי כל ר' ליב מירקס מק"ק מיר ממשפחת מייזיל ונין ונכד להגאון רבן של כל בני הגולה רמ"א ז"ל, ונין ונכד להני תרי צנתרי דדהבא הגאון מ' הערץ גינצבורג ז"ל אב"ד דק"ק פינסק וסלוצק דליטא. וה"ה המפורסם ר' הירש פראגר ז"ל ונין ונכד להתייר הגדול שאול וואלש ז"ל. ולפנים חונה ומרביץ תורה בק"ק הנ"ל".

גם הגאון ר' שאול אב"ד פרנקפורט דאודר, בהסכמתו לספר שלחן שלמה כותב: "גברא רבא איקלע לאתרין ... מוכתר בנימוסו ויחוסו מצדי צדדים, דין רפיש מדבית אבי התעודה הגאון רמ"א ז"ל, קא אתי גברא וקאי אעיקרא. וכל משפחת בית אבותיו כולם אנשים דשמא וידועים למקומותם במושבותם, בארע תותבותהון עבדי גברא, הוא ניהוא הרב המאוה"ג המופלג הגאון הישיש כבוד מהור"ר שלמה בהרב ה"ה החסיד מהור"ר יהודא ליב מירק"ש ז"ל וכל ימיו היה יושב בשבת תחכמוני ומקומו מושכר לו עיר ואם בישראל, ק"ק מירא במדינת ליטא".

גם, בספר 'עמוד הימיני', מינסק תקע"א, מופיעה הסכמת אחיו של ר' שלמה זלמן, הוא הגאון ר' ישראל מירקש אב"ד מינסק, וכתוב עליו "הסכמת אדמו"ר הרב הגאון המפורסם הישיש לו עשר ידות בנגלה ונסתר שלשלת היוחסין נ"י ע"ה פ"ה כבוד שמו הגדול מבורך מהו ישראל ה"ה אב"ד פה קהילתנו יצ"ו".

[עוד שם יש הסכמות נוספות, מר' אבלי פאסאוולער, ומר' שאול קצנלבוגן מוילנא, ושניהם כותבים על ר' ישראל שארי].

במאמרים הבאים אי"ה, ננתח בפרוטרוט את שושלת יחוסו של ר' שלמה זלמן מירקס על פי מקורות נוספים.

חותנו של הרב יצחק דוד בידרמן

ר' יצחק דוד בידרמן.

בנו השני של הרבי הקדוש ר' משה מלעלוב, נולד בשנת תקע"ה, נקרא על שמות שתי זקיניו שנפטרו באותה שנה, הרה"ק ר' דוד מלעלוב, והיהודי הקדוש מפשיסחא. בשנת תרי"א עלה לארץ ישראל, וקבע משכנו בירושלים. כל השנים דבק באחיו הרה"ק ר' אלעזר מנחם מנדל מלעלוב. ר' יצחק דוד נפטר בשבת קודש ג' תשרי ה'תרמ"ז, בירושלים, ומנו"כ בהר הזיתים.

אשתו של ר' יצחק דוד, היתה הרבנית פריידא גיטל בת רבי ישעיהו הכהן, היא נפטרה בירושלים, י"ד תמוז תרנ"ז, ומנו"כ על הר הזיתים.

שתי בנות היו לו לר' יצחק דוד:

הבת הראשונה היא, מרת דבורה חנה, אשת ר' אברהם אליעזר מינצברג, עלו לארץ ישראל, לאחר נישואיהם. צאצאיו: הגאון, ר' ירחמיאל ישעיה מינצברג מליקאוו, ר' משה צבי מינצברג, מרת רבקה רחל אשת ר' יהושע אליעזר גוטרמן, ומרת יוכבד איידל אשת ר' עזריאל זעליג לידר.

בתו השניה של ר' יצחק דוד, היא מרת ברכה עלקא, אשת ר' בנימין יהודה לייב ברנשטיין [בזיווגו הראשון], מגאוני וצדיקי ירושלים. בנו של ר' ירוחם פישל ברנשטיין. שני בנים ובת נולדו לו לר' בנימין מזיווגו הראשון, ר' משה ישראל ברנשטיין, ר' בצלאל ישעיה ברנשטיין דומ"צ בירושלים, ומרת רבקה רחל אשת ש"ב ר' אלתר בצלאל נתן נטע בידרמן בנו של הרה"ק ר' אלעזר מנדל מלעלוב.

ומהם נפוצו משפחות רבות בירושלים עיר הקודש בפרט, וארץ הקודש בכלל.

השאלה שנשאלת, היא, מיהו ר' ישעיה הכהן, שזכה להיות חותנו של ר' יצחק דוד, להיות מחותן עם הרה"ק ר' משה מלעלוב?

ר' בצלאל ברנשטיין ז"ל המחבר ספר אילני יחס, מביא מסורת שעברה במשפחה, לפיה, בתו אשת ר' יצחק דוד היתה מצאצאי הרב הקדוש ר' מאיר מרגליות בעל המאיר נתיבים, והגאון ר' נפתלי כץ בעל הסמיכת חכמים.

על פי זה הוא רוצה לשער [אילני יחס, חלק ב', ירושלים תשס"ט, עמ' 61], שר' ישעיהו הכהן זה, היה חתנו של ר' בצלאל מרגליות אב"ד אוסטראה, בנו של בעל המאיר נתיבים, עוד הוא כותב שם, שר' ישעיה היה בנו של ר' שמחה הכהן כץ, חתנו של המאיר נתיבים, ובן ר' נחמן הכהן כץ אב"ד ור"מ בקהילת אוסטראה ב"ר בצלאל כץ אב"ד ור"מ שם, בנו של הסמיכת חכמים.

לא טרחתי לבדוק את כל שלשלת היחוס, לידע אלו חלקים ממנה אמיתיים, ואלו חלקים בנויים על השערותיו של ר' בצלאל.

אמנם לאחרונה, נתגלה על פי תעודות אורגנליות, מהארכיונים בפולין, מי הוא ר' ישעיה הכהן, ואינו כלל הנזכר בהשערתו של ר' בצלאל, אמנם אף הוא לא ממשפחת בוזי, כי אם בר אבהן, ממשפחה מיוחסת, שאף התחתן עם כמה אדמורים מגדולי דורו, בנוסף לר' משה מלעלוב.

על פי מה שנתגלה, חותנו של ר' יצחק דוד בידרמן הוא, 'הרב החסיד המפו' ה"ר ישעי' ז"ל מקינצק' הלא הוא, ר' ישעיה הכהן זינגר מקינצק. בנו של ר' משה הכהן חריף משם.

ר' משה חריף נתפרסם באיגרת הקודש שכתב לאחיו ר' חנוך, ונדפסה כמה פעמים, כמו כן, הביא לדפוס את הספר 'שבט מוסר', בסדילקאב, בשנים תק"ץ – תקצ"ג.

ר' משה חריף היה בנו של ר' טוביה הכהן אב"ד שטעקאטשין, בנו של ר' משה הכהן אב"ד שדה חדש [מגדולי תלמידי רבנו הבעש"ט, ומנו"כ במעזיבוז אצל רבו הק'], ב"ר אברהם צבי הירש אב"ד זאריק [בא חתום בהסכמה על 'מצנפת בד' זאלקווא תקי"ז].

בין צאצאיו האחרים של ר' ישעיה מקינצק בולטים השמות הבאים:

א. ר' שמואל הכהן זינגר דומ"צ בטומאשוב לובלסקי, חתן חתנו של הרב החריף ר' דובעריש מייזליש מראווא, נינו של ר' דוד צבי אויערבאך אב"ד קרעמניץ ומאהלוב, צאצאיו של ר' שמואל, הם, ר' פנחס מנחם הכהן זינגר, אב"ד לענטשין בעהמ"ח מגדים חדשים. ומרת שרה יוטע, אשת ר' יעקב הולנדר דומ"צ בק"ק סאמארין, נכד המגיני שלמה, וזקינו של ר' אברהם יצחק הולנדר בעהמ"ח פני אברהם ופני יצחק, ועוד ספרים.

ב. מרת דבורה, היתה אשתו השניה של הרה"ק ר' ישראל יצחק בארון מראדושיץ, בנו של הסבא קדישא מראדושיץ.

ג. ר' משה הכהן זינגר, חתן ר' יששכר הופשטיין, בנו של ר' משה אליקים בריעה מקוזניץ, בן המגיד מקוזניץ.

וכל זה בא ללמדינו, על החשיבות להיזהר מלקבוע השערות בענייני יוחסין, כדוגמת מה שראינו כאן שאף אנשים הבקיאים ביוחסין, מגיעים לידי טעויות, על ידי שמשערים השערות לא מבוססות, ובונים על זה תילי תילים של יוחסין שאינם נכונים.

תודתי נתונה לר' ח.י.ח. מצאצאי משפחת מינצברג, על עזרתו הרבה בהכנת מאמר זה.

רבי שמואל סלנט, מאה שנים לפטירתו

לרגל מלאת מאה שנים לפטירתו של ר' שמואל סלנט, [בשבוע שעבר, כ"ט אב תרס"ט – תשס"ט] והיות ונתקבצו אצלי כמה פרטים חדשים הנוגעים למשפחתו של הרש"ס, ערכתי כאן מאמר עם פרטים מתולדותיו, כמובן בהקשרים הנוגעים לענייננו, חקר היוחסין. עלי לציין, שהביוגרפיה המדוייקת ביותר על הרש"ס, נמצאת בשפה האידיש, בספר שכתב נינו, ר' נתן נטע סלנט, ושמו 'ספר זכרון רבינו שמואל סלנט', ניו יורק תר"ף. ביוגרפיות אחרות ומאוחרות שנכתבו, בדרך כלל, לוקות בחסרים ובשגיאות. אך גם ספרו של ר' נתן נטע, לעתים משמיט אי אלו פרטים. את התולדות שאני כותב להלן, ערכתי על פי השוואת מקורות רבים ושונים על קורותיו של הרש"ס. ואם מאנדהוא סובר כי לא דייקתי בפרטים, אשמח לקבל הערות.

גידולו של רב

הרב שמואל סלנט, נולד בעיר וולקוניק הסמוכה לביאליסטוק, בב' שבט תקע"ו, לאביו ר' צבי שכיהן באותה עת כרב העיר, ולאמו מרת ריסא.

אביו ר' צבי, כיהן גם ברבנות העיר טרוקי פלך וילנא, פיעסק, וערים נוספות. אמו של ר' שמואל, מרת ריסא בת ר' שמעון, עלתה אף היא לירושלים בערוב ימיה, שם נפטרה בה' תשרי תרי"ז, ומנוחתה בחלקת עדת הספרדים.

בילדותו גדל ר' שמואל על ברכי אביו, וממנו למד תורתו. לאחר שנתייתם, שלחוהו קרובי משפחתו, אל העיר קיידאן, ללמוד תורה מפי הגאון ר' צמח שפירא, שהיה אחר כך לאחד המנהיגים הגדולים בעיר ווילנא בתקופתו של ר' אבלי פאסאוולער, וכונה גם ר' צמח דרוביאנער. ביתו של ר' צמח - בית של תורה, היה מקום גידול נאות עבור הנער שמואל.

האיש מקדש

שם בקיידאן, בהיותו בן עשר שנים, נלקח ר' שמואל להיות לחתן, אצל ר' שמעון קאדאנער, ויקבע מועד החתונה, לזמן היכנסו של ר' שמואל לעול תומ"צ. אולם, מי הוא זה ר' שמעון קאדאנער? מקובל בפי העולם לכתוב שחותנו היה הגאון ר' אברהם שמעון טרויב, יליד העיר קיידאן, שלימים היה לאב"ד שם בעיר. מה נעים ומה נחמד, ר' שמואל למד בקיידאן, ורב העיר לקחו להיות לו לחתן. אמנם, באותם הימים הוא עדיין לא היה רב העיר, אבל עדיין יש כאן שידוך יפה ומכובד לר' שמואל.

אך דבר זה אינו הגיוני לחלוטין, שהלא ר' אברהם שמעון נולד רק בשנת תקע"ה [כך כתוב בתולדותיו של הראש"ט שנדפסו בספר דליית הכרם חלק ג', בני ברק תשס"ז], והיה מבוגר ממנו רק בשנה אחת, וכיצד זה שבהיותו בן ארבע עשרה חיתן את בתו עם ר' שמואל.

אמנם, בדיקה נוספת של המקורות הראשונים, מעלה שאכן נפלה כאן טעות, ב'ספר זכרון רבינו שמואל סלנט' - הספר הראשון לתולדותיו של הרש"ס – נכתב, שר' שמעון קאדאנער, היה ראב"ד בירז, ואילו אודות ר' אברהם שמעון טרויב, מעולם לא שמענו שהיה רב בבירז', הוא נולד בקיידאן, כל משפחתו היתה מקיידאן, שימש ברבנות בקיידאן, ושם אף נפטר.

בספר 'ליטא' – פנקס בירז' [בעריכתם של שמואל חסידה ומשה צינוביץ, בני ברק תשכ"ה, עמ' 28] חשו בטעות זו. בכתבם את תולדות רבני בירז', כתבו גם על ר' שמעון הזרחי ומנו אותו כאב"ד שם, וכתבו שהוא היה חותנו של ר' שמואל סלנט. לכאורה, יש לנו אישיות המתאימה למה שאנו מחפשים, שמו שמעון, חותנו היה מקיידאן, ולימים היה ראב"ד בירז', זהו אם כן, חותנו של הר"ש סלנט. אך מדוע אף אחד לא כתב את זה עד היום, והלא ר' שמעון הזרחי עלה אף הוא לירושלים, כיצד אף אחד מכותבי העיתים לא הזכיר שר' שמעון הזרחי הוא זה שהיה חותנו של רבה של ירושלים, עד שבאו עורכי הספר 'ליטא' וזיהו אותו?

והאמת, שאומנם חותנו של ר' שמעון הזרחי, אכן היה מן העיר קיידאן, וכנראה שסמך על שולחנו כמה שנים, אז סביר שנקרא בשם ר' שמעון קיידאנער, [אם כי, אני לא נתקלתי בשום מקום שמזכירים שמו כך]. אך בשום מקום לפני הספר 'ליטא', לא מצינו שר' שמעון היה אב"ד בבירז', לא בתולדותיו הנדפסות בספרו 'נחלת שמעון' [וילנא תרנ"ז], ולא בתולדותיו שנדפסו בעיתון 'הכרמל' מיד לאחר פטירתו. כולם הזכירו רק שהיה רב ביאקבשטאט ובטאווריג, ולא בבירז'.

ולמען האמת, טעו שם בספר בערכו בעוד אי אלו טעויות, המקדמות אותנו ומכוונות אותנו אל האמת. כתבו שם על ר' שמעון הזרחי, כביכול היה בנו של ר' אברהם שוועקסנער, ואנו יודעים שאביו של ר' שמעון, שמו היה זרח. אם נחפש ר' שמעון ב"ר אברהם שוועקסנער שהיה אב"ד בבירז', נמצאהו בהקדמה לספר 'זכרון יחזקאל' ורשא תער"ב, המחבר ר' משה אברהם שמואל רבינוביץ אב"ד וידוקלא, מספר על דודו זקינו, ר' שמעון שפירא, המכונה ר' שמעון קיידאנער, והוא היה אב"ד בירזש, ושם אביו אברהם. אם כן, ר' שמעון זה, הוא התואם לכל הפרטים הנזכרים אודות חותנו של הרש"ס, ולא עוד, אלא שאחיו של ר' שמעון זה - זקינו של המחבר 'זכרון יחזקאל' - הוא לא אחר מאשר ר' צמח שפירא קיידאנער רבו של הרש"ס.

וכבר בספר 'לתולדות היהודים בליטא וזאמוט', [קיידאן תרצ"ד, עמ' 78], כתוב אודות ר' שמעון מערקיל שפירא אב"ד בירז', שהוא היה חותנו של ר' שמואל סלנט.

פרטים נוספים אודות משפחת שפירא זו, ניתן למצוא בהקדמה לספר 'זכרון יחזקאל' הנ"ל, ובספר 'לקורות היהודים בקיידאן', אבי האחים, ר' אברהם שוועקסנער, היה אב"ד בעיר טעלז, והוא אחיו של הגאון החסיד האמיתי מו"ה דוד מראסיין שנפטר בשנת תק"ס ח' אייר, בניו של הרב מו"ה אליהו ז"ל, מגזע הגאון בעל 'מגלה עמוקות'. אשתו של ר' אברהם שפירא היתה מצאצאי השל"ה. בניו האחרים של ר' אברהם, הם הגאון ר' משה שפירא מק"ק קראז והגאון המקובל מו"ה שמואל שפירא אבד"ק דרויא ובק"ק פאניוועז ובק"ק טעלז בעהמ"ח מעיל שמואל, שנפטר כ"ו שבט תקצ"ח בן ס"א שנה. ר' דוד מראסיין הנ"ל, הוא זקינו של הגאון ר' אליהו ראגולער מקאליש.

חותנו של ר' שמעון שפירא, היה ר' נתן ב"ר אהרן מקיידאן, וקראו את ר' שמעון 'ר' שמעון קיידאנער', כי לאחר נישואיו סמך על שלחן חותנו בקיידאן. מסופר אודות ר' שמעון, כי היה מבאי ביתו של החסיד ר' שמואל מראסיין, שהיה ש"ב, והיה נחשב לחכם מדיני והיו מזמינים אותו לפשרות ולד"ת חשובים, בשנת תרי"ב שולח במלאכות פלכי רוסיה הלבנה אל ועדת הרבנים הראשונה בפטרבורג.

המחבר 'זכרון שמואל' מספר בהקדמתו, אודות אביו ר' יחזקאל שפירא אב"ד וידוקלא, כי לאחר שנתייתם בילדותו מאביו, ר' צמח קיידאנער, גדל בבית דודו ר' שמעון קאדענער, ולמד בביתו עם כל חתניו הגאונים שהיו אז סמוכים על שולחנו ולומדים בביתו. לאור מה שנתבאר, מובן שאחד מחתניו הגאונים, היה ר' שמואל סלנט.

כאמור, בהיותו בן עשר שנים, חגג ר' שמואל את אירוסיו, בגיל שלש עשרה נישא, ואף נולדה לו בת מזיווג זה [לא ידוע לי מה עלה בגורלה, ואם נישאת וכדו']. לאחר נישואיו, נסע שמואל הצעיר עם חברים, לעיר סלנט, ללמוד תורה מפי הגאון ר' צבי הירש ברוידא, המכונה ר' הירשל סלנטר. לאחר שלש שנים, באו חיי הנישואין אל קיצם, והזוג הצעיר נתגרש.

ר' שמואל חזר לסלנט, ואז עליו ר' יוסף זונדל את עיניו, ולקחו לו לחתן. שלש שנים ישב אצלו עד אשר עלה ר' יוסף זונדל לירושלים בשנת תקצ"ז לערך, ואז נסע ר' שמואל ללמוד בישיבת וולוז'ין. וקרוב לשנת ת"ר עלה ר' שמואל לירושלים.

ישנם גירסאות נוספות, יש אומרים שנסע לוולוזין עוד לפני שנשא את בת הריז"ס.

ברשימה שפירסמנו כאן בעבר, הבאנו את רשימת צאצאיו, של ר' שמואל, מאשתו השניה, מרת טויבה בתו של ר' יוסף זונדל סלנט.

זיווג שלישי

לאחר פטירתה של מרת טויבא, נשא ר' שמואל לאשה, את מרת ראשע אלמנתו של ר' משה לייב שנייטוך. נכדתו, בת בתו, של ר' משה מגיד ריבלין.

מזיווג זה, נולדו לו בן ובת. הבן, ראובן, נפטר צעיר בתור בחור. הבת מרת רבקה [על שם סבתה אם אמה, בתו של ר' משה ריבלין], היתה אשתו השניה של ר' חיים הירשברג, המפורסם בירושלים בתור חיים שו"ב.

ר' חיים הירשברג

ר' חיים היה בנו של ר' אליעזר דוב הרשברג. ר' חיים נולד בשנת תר"ך לערך, שמו המלא היה חיים בן ציון, על שם זקנו ר' בן ציון רמבך שנפטר צעיר.

בזיווגו הראשון נשא מרת חיה דבורה בת ר' צבי גראייבסקי. משתי נשותיו אלו, לא היו לו צאצאים.

בספר 'אוסף תמונות (אלבום) מילידי הארץ', לר' פנחס גראייבסקי, חלק ראשון, בסופו. הובאה תמונתה של מרת רבקה הירשברג, וכתוב עליה שהיתה בת ר' שמואל סלנט. בספר 'שלשה עולמות' [ירושלים תש"ח, חלק ג' עמ' קי"ב], מזכיר את ר' חיים הירשברג, וכותב עליו שהיה חתן הרב סלנט בזיווג שני. ונזכר גם בשו"ת אהל משה של הריל"ד, כתב עליו 'ר' חיים שוחט ובודק, חתן רשס'.

לעת זקנה, נשא ר' חיים אשה שלישית בשם לאה, ממנה נולדו לו בן ובת. ממרת לאה, הובא סיפור על הרש"ס בספר 'שמואל בדורו'.

אשה רביעית

לאחר שנתאלמן ר' שמואל אף מאשתו השלישית מרת ראשע, נשא אשה רביעית לעת זקנותו, היא מחותנתו, אמו של ר' חיים הירשברג, מרת חיה. היא היתה בתו של ר' בן ציון רמבך, ונפטרה יז טבת תרפ"א. עליה, בנות ציון וירושלים, חלק שלישי, עמ' 172-3.

הוספה חדשהעל פי הערתו של ר' שמואל גלינסקי כאן למטה, ועל פי מה ששלח לי בהתכתבות אישית.
אכן, עולה ברור, כי אשתו הראשונה של ר' שמואל סלנט, היתה מרת פרומה, וכאשר נתגרשה ממנו, נישאה להגאון ר' אשר ניסן לוינזון בעהמ"ח גן נעול ועוד, שכיהן כאב"ד בירז אחר חותנו. ואלמנתו, מרת פרומה, עלתה לירושלים לאחר פטירתו, ומנוחתה כבוד על הר הזיתים בחלקת הרבנים.
ר' אשר ניסן בספרו גן נעול, מזכיר את חותנו ר' שמעון ב"ר אברהם.
על מצבתה של פרומה בהר הזיתים כתוב בת הרה"ג ר' שמעון מבירז.
בספר חלקת מחוקק [חלקה ח' שורה י"א סי' י"ב], כתוב שהיא אלמנת ר' אשר ניסן.
בספר זכרון ר' שמואל סלנט הנ"ל, בעמ' 10, מסופר, שכאשר למד ר' שמואל בישיבת וואלאזין, הגיע לאוזניו הידיעה, כי גרושתו נישאה לר' אשר ניסן.

להלן תמונת מצבתה של מרת פרומה, שקבלתי מר' שמואל גלינסקי, ותודתי נתונה לו בזאת.

























עוד הוספות
הבאתי בהרחבה במאמר גילויים חדשים במשפחת רבי שמואל מסלנט.

עץ המשפחה הגדול ביותר לצאצאי הגאון מוילנא ומשפחתו

ידידי, הגנאלוג חיים פרידמן, כתב לפני שנים רבות ספר בשם 'ענפי אליהו', לתולדות צאצאי הגאון מוילנא ואחיו, הספר כולל אתת כל הענפים הידועים מהמשפחות הנ"ל, שהתפשטו על פני ארצות תבל. והוא אחד הספרים המקיפים ביותר שנעשו בגנאלוגיה היהודית.

הספר נדפס באנגלית ושמו המלא הוא:
Eliyahu's branches: the descendants of the Vilna Gaon (of blessed and saintly memory) and his family
הספר נדפס על ידי הוצאת 'אבותינו' בניו ג'רזי, 1997.

בימים אלו, עובד מר חיים פרידמן, על עדכון מאגר הנתונים ועריכתו מחדש. אי לכך, הוא מזמין את כל אלו שהינם מצאצאי הגאון מוילנא ומשפחתו, שאינם מופיעים בספר. או שמופיעים בספר, אך בצורה לא מעודכנת, שחסרים פרטים וכדומה, או כל מי שיודע על אישים מצאצאי הגאון מוילנא, ששושלתם ידועה, ואינם מופיעים בספר, ליצור קשר עם חיים במייל המופיע כאן: chaimjan@zahav.net.il

מצורף כאן קישור לבלוג של חיים פרידמן, בו ניתן לקרוא על מחקריו המעניינים. http://chfreedman.blogspot.com/


וזה נוסח ההודעה המלאה ששלח לי חיים פרידמן:
I am in the process of updating my database of descendants of the Vilna Gaon and his siblings, published in my book "Eliyahu's Branches - the Descendants of the Vilna Gaon and His Family" (Avotaynu 1997).

In the light of material received from many families and with resource to archival records which were not available when my book was published, I have much to re-assess.

I invite those whose families appear in my book to send updates of children born since its publication twelve years ago, and corrections. I would also like to hear from all families who hold a tradition of a relationship with the Gaon.

Please send family trees in a gedcom file if possible.