רבי מיכל דיין

היום מלאו שבעים וחמש שנים, לפטירתו של הרה"ג רבי יחיאל מיכל זאב הורוויץ, המכונה ר' מיכל דיין.

ר' מיכל נולד בשוועקשנא שבליטא בשנת תרכ"ב. בשנת תרל"ב, בהיותו כבן עשר שנים, עלה לארץ ישראל עם משפחתו, למד בעץ חיים, ובשנת תרל"ט נשא לאשה את מרת חנה רבקה לבית הורוביץ.

רבי מיכל דיין

ר' מיכל היה הראשון שנסמך להוראה על ידי רבי שמואל סלנט. בשנת תרנ"ב נקרא לכהן כדיין וכמו"צ ביפו תחת הגאון רבי נפתלי הירץ רבה של יפו והמושבות. בחורף תרס"ג הוזמן לכהן כרב ומורה הוראה בלונדון, ואף נסע לשם לצורך זה, בדרכו התעכב ברומא כחצי שנה, אך לאחר זמן קצר חזר אל ארצו ומקומו, וקבע מושבו בירושלים, ואף כי לא שימש כדיין קבוע, שימש כפוסק הלכה לרבים, ולעיתים רבות נצטרף אל דייני העיר בעניינים שונים.

אשת ר' מיכל הראשונה, חנה רבקה נפטרה בגלות מצרים בסוף מלחמת העולם הראשונה, ט' טבת תרע"ט, ומנוחתה באלכסנדריה. בזיווג שני, נשא לאשה ר' מיכל אשה בשם גיטל בת ר' משה ומלכה.

רבי מיכל נפטר ביום שבת קודש כ"ח כסלו תש"א. ואף כי בספר באר יוסף, בהספדו של ר' מיכל כותב שנפטר בשבת כח טבת תשא, ויתכן שלקח את הטעות משער ספרו גדולי ציון חלק י כתוב בטעות שנפטר כח טבת תשא, [ויעויין בעותק באוצר החכמה, שמחקו וכתבו כסלו] אך למעשה כח טבת לא היה בשבת רק כח כסלו, וכן הוא על מצבתו של ר' מיכל.

ואלו הם צאצאי ר' מיכל:

ר' חיים יעקב הורוביץ, נפטר בטבת תרס"ח בוינה בן כ"ג שנים, מעט מחידושיו נדפסו בגידולי ציון חלק ז' תחת השם ביכורי יעקב.

ר' שמחה משה הורוביץ נפטר אף הוא על פני אביו, ג' כסלו תרצ"ז, ומנוחתו בהר הזיתים..

ר' ישעיה הורוביץ, גר בגדרה ועסק במסחר, נפטר שם אף הוא בחיי אביו כ"ו תמוז תרצ"ז והניח אחריו בנות.

ר' ברוך צבי הורביץ רב בניו יורק. היה נשוי לליבע אהובה בת ר' יהושע שטרן, חתנו של הרה"צ רבי שמואל מיכל הומינר. נפטר ביום י"ט אדר ב' תשי"א במיאמי פלורידה. רעייתו האריכה ימים אחריו, ונפטרה ביום ט' טבת תשמ"ט בברוקלין, נ"י. [קהילת צאצאי הרב שמואל הומינר].

אחד מבניו הראשונים הנ"ל היה חתנו של ר' אליהו שלמה זלמן למפרט מתל אביב.

יחוסו של ר' מיכל

אף כי רבי מיכל נשא את שם המשפחה הורוביץ, הרי שלא היה לוי כמו הגזע המקורי של בני משפחת הורוביץ, כותבי תולדותיו של ר' מיכל בראש ספרו שיצא מחדש בהוצאת מכון ירושלים, כתבו כי כדי שיוכל לעלות לארץ ישראל, היה צריך ר' מיכל להשתמש בשם המשפחה של אמו. אומנם, כפי

רבי מאיר ראגולר מחבר דרך אבות

רבי מאיר רגולר, נפטר בירושלים היום לפני מאה ושבעים שנה, ביום כ"ח ניסן תר"ב. אחרי חמש שנים מעת עלותו לארץ ישראל. וזה מה שנכתב עליו בספר תולדות חכמי ירושלים:

הרב הגדול ר' מאיר בהגאון ר' אליהו ראגאלער האבד"ק עיר סוגינד, בנו של הגאון החסיד קדוש ישראל ר' אברהם אחי מרן הגר"א ז"ל. חבר ספר דרך אבות על פרקי אבות והדפיסו בעיר ווילנא טרם נסעו לעיה"ק בש' התקצ"ו ליצירה, ושם כמה מאמרים נעימים וחדושים רבים מופלאים בדרך המוסר והדרוש וצרפם להגהות דודו הגאון ז"ל, ובסוף הספר הרבה לקוטי תורה על הפרשיות. וחבר גם כן ספר נחלת אבות והוא צואה קדושה ונעימה לבניו וחתניו ושם מובאות הנהגות קדושות ויקרות, וכותב עליהם בדף טו שם, אודה לה' חסדו, אשר נתן בלבי מעודי זה הסדר וההנהגה שנהגתי בעצמי בזה האופן. ובפנקס הישן של החברא קדישא של האשכנזים בא זכרו, "הרב המובהק הצדיק מהפורסם מו"ה מאיר בהגאון אליהו בהגאון החסיד ר' אברהם זצללה"ה ממשפחת רבן של כבנה"ג הגאון החסיד מווילנא זללה"ה, נלב"ע יום ו' כ"ח ניסן התר"ב ליצירה".

כאמור, הספר נחלת אבות, הוא צוואה שכתב ר' מאיר לצאצאיו לפני עלותו לארץ ישראל, [כפי שנהג דודו זקינו הגאון מוילנא], והוא מזכיר בו כמה פעמים את בניו וחתניו, אך אינו מזכיר את שמותיהם כלל, ואין לי שום מידע על צאצאיו של רבי מאיר.

בכתביו מתפלמס רבי מאיר עם ההנהגות החסידיות שפשטו בתקופתו.

כאמור, אביו היה רבי אליהו רגולר אב"ד סוגינד, [להבדיל מרבי אליהו ראגאלער אב"ד קאליש, תלמידו של בעל מעלות התורה], בנו של רבי אברהם ראגולער בעהמ"ח מעלות התורה אחיו של הגאון מוילנא, ומעלה בקודש, כפי שכבר פירטנו בהרחבה בכמה מאמרים על יחוסו של הגאון מוילנא.

אשתו הראשונה של רבי אליהו, היתה מרת ראשעל בת ר' נחום. לאחר פטירתה בדמי ימיה נשא בשנית את מרת מרים גיטה בת ר' מיכל פעשעס, אלמנתו של הגאון רבי זלמן מוולוזין.

בחוגי המשפחה מספרים, כי כאשר נתחתן הגאון ר' אליהו עם מחותנו אשר היה מנכבדי העיר, נתן לו מחותנו מתנות רבות ותכשיטים של כסף וזהב מהודרים מאד. ובתוך שבעת ימי המשתה, נגנבו כל המתנות והתכשיטים שנתנו לו והצטער על זה מאד, אך לא עשה כלום כדי שלא להשבית שמחת החג שלו. תיכף לאחר מלאות ימי השמחה כשהתחיל לחפש את אבידתו הובילה הדרך לווילנא והיו לו הרבה אותות ששמה נמצאה, ומבלי לאחר את השעה הלך תיכף ומיד לשם לבקש את הגניבה, בהיותו בווילנא נכנס אל דודו הגר"א ז"ל וסיפר לו את תכלית בואו מיד השיב הגאון ואמר: חבל, חבל, באמת לא האמנתי שימצא במשפחתינו אחד שיאבד ויבטל את זמנו מלימוד התורה בשביל בקשת אבידת ממון..