שלושים יום מלאו לפטירתו של הגאון הגדול
רבי דן אונגרישר זצ"ל. כאשר ניסיתי לעשות עבודת מחקר על השורשים של הגאון ר'
דן, כמעט ולא מצאתי מאומה. בראיון שנערך עמו לפני כשנתיים בעיתון המחנה החרדי, סיפר
כי בצעירותו נסע מגליציה אל האדמו"ר רבי אהרן מבעלז, אולם על עיירת הולדתו, ומקום מוצא
משפחתו, מצאתי שתי גרסאות, האחת שנולד בוינה, והשניה שנולד בעיירה ברזשאסטיק
שבגליציה, בשתיהן לא מצאתי במקורות הקיימים שום זכר למשפחתו [גם לא מצאתי עיירה
בשם ברזשאסטיק]. גם לא במקורות גנאלוגיים אחרים.
רק זאת נודע לנו, ששם אביו היה ר'
ירחמיאל אונגרישר, ושם אמו יוכבד. ר' דן היה מתלמידיו המובהקים של הגאון רבי שלמה
היימאן, שכיהן כר"מ בישיבות ליטא, ובסוף ימיו באמריקה. בשנת תשי"ז מונה
לעמוד בראשות ישיבת בית מדרש עליון, על מקום חותנו הגדול, ועד סוף ימיו במשך
חמישים וחמש שנה, הרביץ תורה לאלפים. לפני כחמש עשרה שנים, הקים שלוחה של הישיבה
בבני ברק, והיה מגיע לישיבה מעת לעת. כאמור, בג' חשון תשע"ב הלך לעולמו, ומסע
לווייתו החל בארצות הברית ונסתיים בהר המנוחות בירושלים.
עץ משפחה מצד הוריו אכן לא מצאנו, אך
ננצל הזדמנות זו, לכתוב על משפחת חמיו הגאון הגדול ר' ראובן גרוזובסקי ראש ישיבת בית
מדרש עליון ומתיבתא תורה ודעת, זכר צדיק לברכה.
* * *
ותחילה נזכיר בקצרה את תולדותיו, ר' ראובן נולד בעיר מינסק בי"א
כלסו תרמ"ז, לאביו ר' שמשון גרוזובסקי ולאמו רחל לאה. בצעירותו למד ב'קיבוץ'
של צעירים בבית הכנסת 'זבחי צדק' במינסק. בין הבחורים היו גם ר' אהרן קוטלר ור'
יעקב קמינצקי, לימים חבריו להרבצת התורה בארצות הברית. אחר
מכן, נסע ללמוד תורה בישיבת כנסת ישראל בסלבודקה. שם היה לתלמיד מובהק לראשי
הישיבה, הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין, והסבא – רבי נתן צבי פינקל. זמן קצר למד גם
בישיבה במיר מפי הגאון רבי אליהו ברוך קמאיי. אחר, חזר לסלבודקא שם למד עד פרוץ
מלחמת העולם הראשונה, שאז פוזרה הישיבה ור' ראובן חזר למינסק. אחריו הגיע גם ר'
משה מרדכי אפשטיין, ועמו חלק מן התלמידים וכך קיימו את הישיבה בעיר בשנים הראשונות
של המלחמה.
בשנת תרע"ט נלקח ר' ראובן לחתן
עבור בתו של הגאון הגדול רבי ברוך דוב ליבוביץ ראש ישיבת כנסת בית יצחק בסלבודקה,
ולימים בקמניץ. [מחרתיים ימלאו 72 שנה לפטירתו. אודות משפחתו של הגרב"ד וחותנו הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן
גאב"ד הלוסק נרחיב עוד בעז"ה בהזדמנות אחרת, ונפרסם את אילן היוחסין
המשפחתי]. מיד לאחר נישואיו נתמנה לר"מ בישיבה, והיה נקרא הר"מ השני
אחרי חותנו הגדול. בשנת תרפ"ח ביקר לראשונה באמריקה, כאשר נסע עם חותנו לאסוף
כספים לישיבה, [תיאור מימים אלו, ניתן לקרוא בספר הנפלא 'הכל לאדון הכל', אודות
הצדיק רבי יעקב יוסף הרמן] כאשר נפטר חותנו בראשית שנת ת"ש, נתמנה ר' ראובן
על מקומו לכהן כראש הישיבה דקמניץ, שבאותם ימים היתה בוילנא. עד סוף חורף
תש"א הוסיפה הישיבה עוד להתקיים, או אז פיזרו השלטונות את תלמידי הישיבה לכל
עבר, ור' ראובן נסע דרך יפן לאמריקה. בבואו נתמסר לעבודת ההצלה, להציל את בני
הישיבות שנשארו ברוסיה, ובהם תלמידיו, תלמידי ישיבת קמניץ.
בחורף תש"ה, נתמנה ר' ראובן לשמש
כראש ישיבה במתיבתא 'תורה ודעת', ולמנהיג הכולל 'בית מדרש עליון' שבניו יורק. אחר
כן, נתמנה כחבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל באמריקה, ולימים נתמנה אף כיושב
ראש המועצה. היה בדעתו לעלות לארץ ישראל, ולהחזיר עטרת ישיבת קמניץ ליושנה, גיסיו
הרבנים שהקימו את הישיבה בירושלים, נעזרו בו בגיוס הכספים הדרושים. אולם מסיבות
אחדות, נמנע ממנו להגשים את רצונו, ולעלות בעצמו לירושלים.
