בפרק הקודם הובאו ראיות ברורות לכך שמרת דבורה בת הבאר מים חיים היתה נשואה לרבי משה לייב מויז'ניצא, ולהם נולדו בן ובת, ר' יצחק אייזיק ועטיל אסתר. לר' יצחק אייזיק היו שתי בנות, העניא ביילא שנישאה לר' ישראל דב הלר, וחיה דבורה שנישאה לר' יצחק בלאה. עטיל אסתר נישאה לר' יששכר ממזיבוז', ובנם הוא ר' יוסף חיים אבי משפחת חיימזון, ובת נוספת היתה להם בשם מכליא.
בירור זה נועד בעיקר כדי לדחות מסורת אחרת, לפיה היה ר' יצחק אייזיק עצמו נשוי למרת דבורה. מסקנתי זו התקבלה גם על דעתו של ידידי רנ"א וקשטיין שהביאה כדבר פשוט במאמרו ב"ויתיילדו" ביום ועש"ק האחרון.
באותו פרק לא טיפלתי במסורות אודות ר' דוד יהודה מבובריק אבי משפחת זלץ, שמשפחתו מוסרת שאף הם צאצאי הבאר מים חיים. השארתי על כנה את ההנחה אליה הגיע השופט וינגורד, לפיה היה ר' דוד יהודה בעלה של דבורה, ולשם כך הנחתי שמרת דבורה התגרשה מבעלה ר' משה לייב, ואחר כך נשא ר' משה לייב את אשתו השניה, מכליא, שעל קיומה יש לנו מידע נוסף. העזתי לצדד שמא עטיל, בתו השניה של ר' משה לייב שנישאה לר' יששכר ממזבוז', ולהם בת שנקראה מאחלה, היא בת מהזיווג השני. אלא שהדבר נוגד למסורת משפחת חיימזון, וכלל הוא בידינו שאין מקעקעים מסורת הקרובה בזמן למאורעות בקושיות מעין אלו, ומשפחת חיימזון מתעדת כבר את ייחוסה לבמ"ח משנות התע"ר – כשבעים שנה בלבד אחרי פטירת מרת דבורה.
והנה, ירון פודהוצר הפנה את תשומת לבי למפקדי מונטיפיורי משנת תרט"ו, בהם מופיע אבי משפחת זלץ, ר' דוד יהודה מבוברקא, עם שנים מבניו שעל קיומם ידוע לנו גם ממקורות אחרים – ישראל ומשה. אך למרבה הפליאה, ר' דוד יהודה (בן 44) הגיע לארץ בשנת תר"א, אשתו יוטא בת 43, בנם ישראל בן 7 והבן השני משה בן 4.
כשהמידע הזה לפנינו, החשבונות הבאים פשוטים ולא דורשים ידע מתמטי או כישורים גניאולוגיים יוצאי דופן. תינח אשה בשם יוטא – היא יכולה להיות זיווג שני, ולא בהכרח אם הילדים הרשומים במפקד. אך אם ישראל היה בן 7 בתרט"ו, ומשה בן 4, הרי שישראל נולד בשנת תר"ח ומשה בתרי"א – שניהם אינם ילדי דבורה בת הבאר מים חיים, שנפטרה בתר"א, כמפורש על מצבתה!
המסקנה ברורה בתכלית: אם לקיים את המסורת שבני משפחת זלץ הם נכדי הבמ"ח, הרי שאשת ר' דוד יהודה היא נכדת הבמ"ח, ואינה דבורה בתו של הבמ"ח. סביר שזו נכדה שנישאה לר' דוד יהודה כאן, בארץ ישראל, שהרי הם נולדו לר' דוד יהודה אחרי עלייתו לארץ. שמה של אשת ר' דוד יהודה הוא יוטא על פי המפקד. אם כך – אולי ייטל, בת ר' משה לייב ודבורה, שהיתה נשואה לר' אברהם יששכר ממזיבוז, היתה נשואה לפני כן לר' דוד יהודה? אפשרות סבירה בהחלט. בכך נישאר עם היותם צאצאי דבורה בת הבאר מים חיים, כנתמך מהימצאות השם "חיה דבורה" גם אצלם: חיה דבורה בת ר' יעקב זלץ ב"ר משה הנ"ל, וחיה מרים דבורה אשת ר' צבי יחיאל (ראה בספרו החדש של ר' בנימין, הקהילה האשכנזית בטבריה, ערך 952, ושם תיעוד הנוסח של מצבתה).
(ישנן גם אפשרויות אחרות, כמו ערבוב בין שני ר' דוד יהודה מבובריק שחיו בצפת באותה עת. גם זאת הראה ירון: יש דמות ידועה שנקראה "ישראל נח זלץ". ובמפקדים משנת תרט"ו אנו מוצאים בצפת את את ר' יודיל מבוברקא, אביו של ישראל נח. א"כ יתכן שר' יודל אבי ר' ישראל נח הוא שהיה נשוי לבת או נכדת הבמ"ח, וייחוסו הועתק בטעות לעמיתו, כנראה קרוב משפחתו, שנקרא אף הוא ר' יהודה זלץ ואף הוא הגיע לצפת מבובריק).
מעתה אכן אין צורך להניח שהיו גירושין בין ר' משה לייב לדבורה, ויתכן שמחלה נישאה לר' משה לייב אחרי פטירת דבורה בת הבמ"ח. לפי זה מיושבת היטב מסורת משפחת וינברג שעטיל הסבתא שלהם היא בת דבורה בת הבמ"ח, ותמהתי כיצד יתכן הדבר שהרי עטיל זו נולדה כנראה בערך ב-1835, בשעה שדבורה הייתה אמורה כבר להיות בארץ ישראל אם היא היתה נשואה אז לר' דוד יהודה. אך לפי האמור אין קושיה כלל: ר' משה לייב עלה לארץ ישראל יחד עם אשתו דבורה ובתו עטיל-ייטל ונכדתו העניא; אחרי שנפטרה מרת דבורה ונקברה בטבריה נשא ר' משה לייב אשה נוספת ושמה מכליא; בנם של ר' משה לייב ודבורה, ר' יצחק אייזיק, נשאר בחו"ל ושם נולדה לו בתו השניה חיה דבורה, וכעבור שנים עלו אף הם לארץ חמדת אבות.
***
בשולי הדברים ברצוני להתייחס לאפשרות נוספת ולשלול אותה. מישהו העלה השערה לפיה אשתו של ר' משה לייב מויזניצא מכליא, היתה אשתו היחידה, והיא היתה בתו של הבאר מים חיים.
לפי מה שהתבהר בפרק זה, שר' דוד יהודה אבי משפחת זלץ בכל מקרה לא היה בעלה של דבורה, כיון שילדיו נולדו אחרי פטירתה – אין בהשערה זו כדי "לחסוך" משהו. ה"ריווח" היחיד הוא בכך שלפי זה מתבאר למה ר' ישכר ממזיבוז קרא לבתו בשם מכליא, שעה שאין זה שם חמותו אלא שם חמותו החורגת.
אלא שגם במיעוט היכרותי בתחום הגניאולוגיה כבר נתקלתי בתופעות כאלו. קורה שאנשים קוראים לילדיהם על שם אם חורגת, ואין בכך קושיה. ארמוז רק בקצרה, אולי ארחיב בפעם אחרת: רגליים לדבר שר' נפתלי צבי פרוש, עליו כתב בהרחבה ר' בנימין בסמוך שני פרקים, נולד לאשה ראשונה של ר' שלמה זלמן פרוש, ושמה רחל, ולא ל"באבע" המפורסמת מ' מלכה ינטא בת ר' ליבר מרדכי ליפקין. ועם זאת קרא ר' נפתלי צבי לבנו "ליבר מרדכי", בשם זקנו-חורגו! אף אתה על תתמה על ר' יששכר מזיבוזר שקרא לבתו בשמה של חותנתו-החורגת.
