רבי אברהם יעקב זלזניק זצ"ל

מירושלים מגיעה הבשורה המרה על הסתלקותו לשמי מרומים, של הגאון רבי אברהם יעקב זלזניק זצ"ל, ראש ישיבת עץ חיים שנים רבות, וחבר מועצת גדולי התורה. גדלותו בתורה ניכרת גם מתוך ספריו, 'אור יעקב', על מסכתות הש"ס.

רבי אברהם יעקב זלזניק נולד בירושלים, בשנת תרע"ב, לאביו הגאון רבי שלמה זלמן זלזניק ראש ישיבת עץ חיים, ומחבר כמה ספרים, ולאמו מרת שרה למשפחת חגיז. על פי המסופר, אביו ר' שלמה זלמן, שנתייתם בילדותו מאביו וגדל אצל אבי אמו, ר' אברהם מבריסק, רצה לקרוא לבנו על שם אביו שנפטר צעיר, ואולם נגלה אליו בחלום סביו רבי חיים אברהם מבריסק, ותבע ממנו, שיקרא את התינוק על שמו, וכפשרה, קרא ר' שלמה זלמן לילד, אברהם יעקב, על שם אביו ועל שם זקנו, כשאת שם זקנו שגידלו בפועל הקדים לשם אביו.

משפחת אביו

אביו רבי שלמה זלמן, היה בנו של רבי מנחם יעקב זלזניק בן הגאון רבי אהרן דב זלזניק, מזיטומיר, ברדיטשוב, ובסוף ימיו בירושלים. בן רבי אריה לייב.

רבי שלמה זלמן זלזניק, כיהן שנים רבות בישיבת עץ חיים, וחיבר כמה ספרים. בשמות ספריו, הנציח את אבותיו, את ספרו הראשון קרא, 'זרע יעקב', "על שם אאמו"ר או"ק מקודש בתורה וביראה ובחכמה ובמדות נשגבות מאד, ובמידת ענוה הגדולה מכולם, ה"ה הגאון הצדיק הנשגב ר' מנחם יעקב זללה"ה בהגה"צ ר' דובער זללה"ה". את ספרו השני קרא 'זרעה של רחל', "על שם אמי מורתי האשה הגדולה החכמה והצדקת מרת אלטה חי' רחל זללה"ה, אשר ישבה על כבוד בעלה איש החמודות אוצר כל כלי חמדה, תורה ויראה, חכמה מוסר ומדות, חו"ק הגאון הצדיק טוב לשמים ולבריות, רבי מנחם יעקב זללה"ה בהגה"צ ר' דובער זללה"ה נ"ו שנה, ומסרה נפשה על גידול וחינוך יתומיו".

רבי שלמה זלמן בזיווגו הראשון נשא לאשה, את מרת שרה (ילדה לו בן ובת, ונפטרה ז' שבט תרע"ה) בת רבי יצחק חאגיז מחסידי חבד שבירושלים, בעל חנות המסחר לצרכי כתיבה ודפוס, שהיתה בשער יפו. הוא עלה לירושלים מויטבסק, הספדו המיוחד של חתנו רבי שלמה זלמן נדפס בספרו 'בית מועד'. זוגתו מרת רבקה הענדל (נולדה בפלוצק שבפולין בשנת תרכ"ו, נפטרה בירושלים כ"ח כסלו תרע"ח) היתה בתו של רבי צבי אריה [הירש לייב] לדרברג שהיה מחסידי אלכסנדר בפלוצק, הוא נולד בפלוצק בשנת תקפ"ד, ועלה לארץ ישראל בשנת תרל"ח, וקבע משכנו בירושלים עד לפטירתו ד' תשרי תרס"ז, בן ר' אלימלך לדרברג שנפטר בפלוצק בשנת תרל"ד.
רבי הירש לייב נשא לאשה בשנת תר"ג את מרת דבורה הינדא (נפטרה כא טבת תרס"ד) בת ר' יוסף צבי שפירא [העירו בתגובה שיתכן שזו משפחת כהנא שפירא].

[בנו של רבי הירש לייב הנ"ל הוא רבי יצחק לדרברג, ממיסדי פתח תקוה, הוא נפטר בצעירותו י"ב אב תרנ"ד, אבל העמיד צאצאים רבים בירושלים, על חתניו נמנים, רבי שלמה יצחק טורנהיים בן האדמור מוולברוז' ואבי משפחת טורנהיים בארץ הקודש, ור' רפאל לוי רבינוביץ בנו של הגאון בעל האדרת]

בזיווגו השני, נשא רבי שלמה זלמן את מרת לאה למשפחת בארג, וממנה נולדו לו שאר ילדיו. ביניהם, הגאון רבי זרח אפרים זלזניק ראש ישיבת ארץ צבי בירושלים, רבי יצחק ראובן זלזניק מישיבת עץ חיים (חתן הגאון רבי יעקב משה קורלנדסקי רו"מ תו"ת יבנה), ואשת הגאון רבי שמואל קיבלביץ מראשי ישיבת עץ חיים.

אביו רבי מנחם יעקב זלזניק, בנו רבי שלמה זלמן האריך בשבחיו בהקדמות לספריו. הוא נפטר צעיר לימים, והשאיר את אשתו אלמנה ואת בניו יתומים. הם נתגדלו על ברכי חותנו רבי חיים אברהם רובינזון [ב"ר ראובן] וחותנתו מרת איטא לאה [בת ר' מרדכי] מבריסק.
צאצאיו של רבי מנחם יעקב זלזניק, נתפזרו בין ירושלים לניו זלנד. בניו רבי שמואל נתן ורבי מרדכי, שימשו ברבנות במדינת ניו זילנד. שני בנים אחרים היו בירושלים, המה ר' שלמה זלמן הנ"ל, ור' מנחם יעקב זלזניק, שנולד אחר פטירת אביו, והיה חתנו של רבי זרח אפרים אפשטיין, אחיו של הגאב"ד רבי פנחס עפשטיין, וחתן רבי אברהם חיים וינוגרד. מלבד בניו הנזכרים עד כה, גם שתי בנות היו לו לרבי מנחם יעקב, מרת חנה שרה פראדל אשת רבי יצחק פרנקנטל, ומרת פייגה נחמה אשת רבי עמנואל שולביץ בנו של הגאון רבי אליעזר שולביץ ראש ומייסד ישיבת לומזה, בפולין ובפתח תקוה, הם נפטרו ללא צאצאים.

אבי, רבי אהרן דב זלזניק, אשתו היתה מרת מרים בתיה, ומלבד בנם ר' מנחם יעקב, היתה להם גם בת אחת מרת חיה אשת ר' מנדל חייקין.

משפחת חותנו

רבי אברהם יעקב זלזניק, נשא לאשה את מרת איטה בת רבי ישראל שלום לוריא מירושלים. בן למשפחת רוטמן הכבודה, אשר ממנה נסתעפו משפחות רבות בלומזא ובירושלים, בתוך עץ משפחה של משפחת רוטמן, נמצא גם הגאון רבי אליהו לופיאן, שזה עתה מלאו ארבעים שנה לפטירתו, ואף הוא היה חתן אצל משפחת רוטמן. את משפחת רוטמן כבר הזכרנו פעם אחת בעבר, ובבוא העת נכתוב עליה כאן בהרחבה.

רבי לייב שרה'ס והסבא משפולי

בראשית תולדות החסידות, בין תלמידי הבעל שם טוב הקדוש, מפורסמים שני צדיקים, שהרבה מן המשותף ביניהם. האחד הוא הרה"ק רבי לייב שרה'ס, והשני הוא איש הפלא, הסבא משפאלי, דער שפאלע'ר זיידע.

על הרה"ק רבי לייב שרה'ס מסופר, כי נולד בי"ז בתמוז בשנת ת"ץ לאביו יוסף, ולאמו מרת שרה. עיר הולדתו רובנה, היתה גם מקום מושבו של המגיד הגדול שלימים קבע מושבו במעזריטש, הוא שקרבו לרבי לייב אל רבו הבעל שם טוב. מסופר אודותיו כי היה נודד בין הכפרים והעיירות, בחברת מקבצי נדבות נודדים, חיזק את היהודים בכל מקומות מושבותיהם, ואסף כספים לפדיון שבויים. סיפורים רבים עליו נדפסו בספר 'גבורת ארי', לבוב תרץ, על ידי רבי ראובן מרגליות. רבי לייב שרה'ס, נפטר ביום ד' אדר ב' תקנ"א. מצאצאיו נודעים בימינו בני משפחת קרישבסקי, והגאון רבי זלמן סורוצקין.

על הסבא משפאלי מסופר, כי נולד בעיירה סמוכה לאומן, בשנת תפ"ה בחנוכה, שם אביו ברוך. היה תלמידו של הרה"ק רבי פנחס שפירא מקוריץ, שהביאו לפני הבעש"ט. מספרים אודותיו כי הצטיין באהבת ישראל, ובמופתים, אך במיוחד נודע במסירות נפשו על מצוות פדיון שבויים, ונתפרסם אודותיו הסיפור 'הדב המרקד'. נפטר ו' תשרי תקע"ב. תולדותיו נדפסו לאחרונה בספר 'איש הפלא', בני ברק, תשסה, ושם גם מפורטת רשימה ארוכה של צאצאיו, עד ימינו אנו. ביניהם משפחת זיידע המפורסמת.

האדמור האחרון מחבד, אמר כי רבי לייב שרה'ס, והסבא משפאלי, הם אותו אדם, לדבריו, בפשטות מונח בשכל לומר שזהו אותו אחד, כיון שבכלל הן מהסבא משפולי והן מר' ליב שרה'ס יודעים מעט מאוד, וממה שיודעים מהם, כל הענינים התרחשו אצל שניהם. הם היו באותו זמן, שניהם היו תלמידי המגיד, ולשניהם היתה שייכות אל הבעש"ט. שניהם נשאו את אותו שם, אצל שניהם התרחשו מופתים רבים, ושניהם היו "נסתרים". ולכן מונח בשכל לומר שהם אותו אדם.

קבע הרבי ואמר, כי עד אשר לא יימצא איש נאמן שיוכיח בוודאות כי בידו הוכחה מוצקת או עדות מהימנה (כגון, שראה שתי מצבות של שני אישים שונים במקומות שונים וכן 'יארצייטין' שונים שמדובר בשני אישים שונים), אפשר לקבוע שהמדובר באישיות אחת ושלום על ישראל.



לעיל ציטטנו תאריכי יארצייטן שונים לשני הצדיקים, [אברהם כהנא, ב'ספר החסידות' כתב מאמר על ר' לייב שרה'ס, וציטט ממצבתו בכפר יאליטשקוב, את תאריך פטירתו ד' אדר ב' תקנ"א. לגבי הסבא משפאלי, על פי מסורות חבד, הרי שבשנת תק"ע עוד היה אצל בעל התניא]. ולהלן, נביא את עדותו של אחד מצאצאי המשפחה, כפי שסיפר מה שקבל מדורות הקודמים לו, ויתכן שזהו האיש הנאמן אליו כיון האדמור מחבד את דברו. גם העובדא שכפי שהבאנו לעיל, ישנם צאצאים המיחסים עצמם לזה, וצאצאים המיחסים עצמם לשני, ואינם משפחות הקשורות זו בזו, אף היא נותנת את שלה.



בקובץ 'בית אהרן וישראל', קיט, בתוך מכתבו של ר' חיים גולבסקי, הובאו דבריו של הרב הצדיק רבי שאול יששכר ביק אב"ד מעזיבוז' ומאהליב בשם חותנו הרה"ק רבי שלום פרלוב מקוידינוב - בראהין. רבי שלום פרלוב, היה נכדו של הרה"ק רבי שלמה חיים מקוידינוב, בן בתו של הרה"ק רבי אשר מסטולין בן רבי אהרן הגדול מקארלין. אמו של רבי אהרן מקארלין, מרת פערל, היתה אחות החסיד המפורסם רבי מאנעלי [עמנואל או מנחם מן] שנמנה בין תלמידיו הקדושים של המגיד ממעזריטש, המה היו בני ר' פייביש. סיפר רבי שלום פרלוב, כי הרבנית זוגתו של ר' פייביש, היתה אחות אביו של הרה"ק רבי לייב שרה'ס, דהיינו אחות רבי יוסף מרובנה. עוד הוסיף וסיפר כי אח נוסף היה אבי רבי ברוך אביו של הרה"ק רבי לייב המפורסם בשמו הסבא משפאלי. שני אחים ואחות אלו, היו נינים של המהר"ל מפראג, והסבא משפאלי ורבי לייב שרה'ס נולדו שניהם ביומא דהילולא שלו - י"ח אלול, ונקראו על שמו.

אם כן, אומנם לא אנשים זהים, היו שני הצדיקים, אך ממשפחה אחת היו, ומוצא אחד להם, ולא רק זו, אלא אף היו ממשפחתו של בעל התניא, שאף הוא, מסופר אודותיו שהיה מגזע המהר"ל מפראג.

עץ משפחה של יוסף בן מתתיהו

שמירת יחוס הכוהנים, והכרת ערכם, שנבעה בעיקר משמירת יחוסם בטהרה, תופסת מקום נכבד בכתביו של יוסף בן מתתיהו. ופעמים רבות הוא מזכיר את ענין זה מכמה כיוונים, כפי שכבר כתבנו במאמר הקודם. להלן נראה כיצד הוא שמר על יחוסו שלו, והתגאה בו.

יוסף בן מתתיהו, המכונה יוספוס פלביוס, נולד בירושלים, כשלושים שנה לפני החורבן, [שנת 38 לספירת הנוצרים], מצד אביו השתייך למשפחת כוהנים מיוחסת, ממשמרת יהויריב [שבט הכהונה התחלק לעשרים וארבעה בתי אב, שהתחלקו בעבודת המקדש לפי שבועות, ולכן נקראו עשרים וארבעה משמרות], ומצד אמו, השתייך יוסף למשפחת המלוכה, מלכי הכוהנים, הם המלכים מבית החשמונאים.

אביו ואמו, היו בעת המלחמה בירושלים, ונעצרו בידי המורדים.

אצטט כאן את מגילת היחוס שלו, כפי שהוא עצמו כתב, בראש ספרו 'חיים' - 'חיי יוסף':

"אני לא בן בלי שם הנני, כי אם צאצא למשפחת כהנים עתיקה ... ממשפחה כבודה בכל בית יהודה אנכי, כי ממשפחת אבי הנני חוטר מגזע בני אהרן הכהנים, אשר עוד יתר שאת לה בהיותה גם מראשי שרי קודש אשר לעשרים וארבע משמרות הכהנים בבית ה', וממשפחת אמי הנני נצר גם משרשי מלכים, כי היא היתה ממשפחת החשמונאים אשר ממנה יצאו כוהנים גדולים ומלכים אדירים. ואלה הן פרטי תולדותי כפי אשר מצאתי רשום בכתב אמת בספר יחושי, אבי זקני היה שמעון המכונה פזעללוס [פאסילוס = המגמגם] והוא היה בימי הורקנוס הראשון בן שמעון הכהן הגדול, ושמעון פזעללוס זה הוליד תשעה בנים, ואחד מהם נקרא בשם מתתיהו המכונה אפליאס, והוא לקח לו לאשה את בת יוחנן הכהן הגדול, (יונתן - החשמונאי), ויולד בשנה הראשונה למלך הורקנוס את מתתיהו המכונה קירטוס [=הגיבן], ובשנה התשיעית למלכה אלכסנדריה הוליד את יוסף בנו, ויוסף הוליד את מתתיהו בשנה העשירית למלך ארכילאוס ומתתיהו זה הוליד אותי בשנה הראשונה להקיסר קאיוס קאליגולא".

"הצעתי פה את שלשלת היחס שלי כפי שמצאתי בתעודות רשמיות ודוחה אני בבוז את האנשים אשר יהינו להוציא דבת שווא על מוצאי".

מגילות יוחסין בעם ישראל - עדות קדומה

מגילת יוחסין שואפת לעלות ולחתור כלפי מעלה, כמה שיותר דורות אחורה. תמיד בעם ישראל הקפידו על שמירת היחוס, ובימים הקדומים היו ארכיונים מרכזיים בהם נשמרו פרטי היחוס של כל אחד ואחד. גם בימינו ישנם המדברים על פתיחת ספרי יוחסין כצורך השעה, למעשה ארכיונים כאלו כבר קיימים, באתרי הגנאלוגיה המרכזיים, דוגמת FTGP הותיק מבית ג'ואישגן, מיי הריטג' עם התכונות היחודיות והמוצלחות, ג'ני, ועוד, אם כי, כמובן מטרתם שונה, העיקרון הוא אותו עיקרון.

לפנינו עדותו של יוסף בן מתתיהו על מגילות היחוסין של הכוהנים, שנשמרו בירושלים בימי המקדש:

עוד בראשית ימיהם הפקידו אבותינו על הדבר הזה את הטובים שבהם, שהחרו החזיקו בעבודת האלוקים, ולא זו בלבד, כי שמו את לבם מראש לבל יתערב זרע הכהונה (בזרים), רק ישמר בטהרתו, כי לכל איש המשרת בכהונה מותר לקחת רק אשה מעמיו ולהוליד עמה בנים, ואסור לו לתת עיניו בכסף או במעלות אחרות, רק עליו לבדוק בבית אביה, אם הוא מיחוסי משפחות עתיקות ולהביא עדים רבים לדבר. וככה אנו עושים לא בארץ יהודה בלבד, כי אם בכל מקום אשר נמצאים קהל מבני עמנו, כי גם שם דיני נשואי הכהנים נשמרים בכל חומר. אני מדבר על היהודים אשר במצרים ובבבל וביתר מקומות העולם אשר נפוצו שם כוהני עמנו, כי הם שולחים מכתבים אל ירושלים ומודיעים את שמות, שם הנשואה, ואת שמות הוריה ואבות אבותיה לבית אב, וגם את שמות העדים. ובשעת מלחמה בארץ, כאשר היה מעשה כבר פעמים רבות, לעת שפרץ אנטיוכוס אפיפניס בארץ יהודה, (ואחריו) פומפיוס מגנוס, (ואחריו) קוינטליוס ורוס, ומה גם בעת המלחמה הגדולה אשר היתה בימינו, מחברים הכהנים הנשארים (בחיים) מחדש ספרים מתוך הכתבים הישנים ובודקים את הנשים הנותרות לפליטה, ואת שמות הנשים השבויות במלחמה אינם שמים בספריהם, בחשדם בהן פן נטמאו על ידי נכרים, כדבר אשר יקרה כפעם בפעם.

נגד אפיון, עמוד יג, [בתרגום של ד"ר שמחוני, תל אביב, תרצ"?, הוצאה שנמצאת באתר דעת].