הגאון רבי יוסף חיים בלוי רבה של אשקלון

ברוך דיין האמת.
לפני שעה קלה נפטר הגאון רבי יוסף חיים בלוי שכיהן כרבה של העיר אשקלון שנים רבות.
רבי יוסף חיים נולד בירושלים בחודש אלול תרצ"ג, ולנד במוסדות התורה שבעיר, בישיבת מיר היה לאחד מתלמידיו המובהקים של רבי חיים שמואלביץ זצ"ל.
נשא לאשה את הרבנית אודל הדסה, בתו של הגאון רבי אליהו חיים רוז'ין. היא נפטרה לפני כחודש.
בשנת תשמ"ב נבחר לכהן כרבה של אשקלון, ונערץ על כל תושביה.
לווייתו, תצא היום ב17:30 באשקלון, ומשם לירושלים דרך שמגר אל הר הזיתים.

וזה סדר יחוסו

• אביו, רבי אברהם ברוך בלויא, וזוגתו מרת טויבא לבית זוננפלד נכדת הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד רבה של ירושלים. היתה אחותה של מרת יהודית אשת רבי חנוך דוב פדווא, אודותיו כתבנו אך לפני מספר שבועות.
• אביו, רבי יצחק שלמה בלויא, נולד בשנת תרי"ז, היה תלמידו של הכתב סופר בפרשבורג. בצעירותו, נשא לאשה את בלימה בת דודו ר' מיכאל הירש וילדה לו שישה ילדים, אך היא והם נפטרו, ונותרה ממנה אך בת אחת. ובזיווג שני נשא לאשה את מרת שיינא אסתר לבית אורנשטיין וממנה נולדו לו שאר בניו. בירושלים הרביץ תורה לצעירים ומבוגרים, ואף עמד בראשות בית היתומים דיסקין. מתורתו נדפס בספר מלא העומר. נפטר ביום טז אדר ב תש"ג., ומנוחתו בחלקת הרבנים שבהר הזיתים. רעייתו שיינא אסתר נפטרה ביום יט תשרי תשי"ח.
• אביו, רבי עמרם בלויא הראשון,  בשנת תרכ"ט עלה לארץ ישראל עם משפחתו, בהיותו כבן ארבעים, ונפטר ביום ח' אדר א' תר"ס. וזוגתו

רבי ישעיהו ראובן אב"ד סיווען

רבי ישעיהו ראובן קלינגער אב"ד סיוען
היום מלאו מאה ושלושים שנה לפטירתו של הגאון רבי ישעיהו ראובן קלינגר אב"ד סיווען, אשר עלה לארץ ישראל, ופעל רבות לטובת הישוב היהודי בארץ, ונפטר ונקבר בטבריה.
כאמור, בצעירותו, היה רבי ישעיהו ראובן רב ברומניה, בעיר סיווען.
אחד מתלמידיו מאותם ימים, הזכירו שנים רבות מאוחר יותר, כרבו המובהק, הוא רבי יואל דוידזון אב"ד הערץ, שבערכו בספר אהלי שם, [מעין אנציקלופדיה לרבנים שפעלו ברחבי העולם בשנת תרעב - 1912, וכידוע, הערכים שבו נכתבו לרוב על פי מכתביהם של הרבנים עצמם], מוזכר רבי ישעיהו ראובן כרבו המובהק.
בשנת תר"ך עולה רבי ישעיה ראובן לארץ ישראל, ונזכר במכתבו של רבי גמליאל שלנק, אל הגאון רבי אליהו גריידיצר, ומכנהו, ידידי הרב מו"ה ישעי' ראובן נ"י בעל תפלה מביהמ"ד של כוללנו. [לוח ירושלים תשו, עמ' רח].
אחר כמה שנים, מצינו את רבי ישעיהו ראובן בצפת, והחזיק שם ישיבה ליוצאי רומניה, והיה נוסע לחוצה לארץ, לאסוף כסף עבור החזקת בני הישיבה.
בשנת תרל"ד הוא כבר בטבריה, וחתם כדיין בבית דינו של הראב"ד רבי אברהם צבי הלוי, על אישור חתימות של ממוני כולל וואהלין נגד הקמת כולל קארלין, [בית אהרן וישראל קלח].
בשנת תרל"ט הביא לדפוס בקניגסברג את ספרו מעשה המנורה, כולו הלל ושבח למשפחת רוטשילד על מפעלותיה לטובת יהודי ירושלים, ומן הספר ניתן ללמוד רבות על יהודי ירושלים ומצבם באותם הימים.
באותה שנה, הדפיס גם את ספרו כליל תפארת משה לכבוד השר משה מוניטפיורי, ובו הוא מתאר בארוכה את מסעו השישי של מונטיפיורי בארץ ישראל. ובסוף הספר חותם גם בשם משפחתו, קלינגר. בראש הספר, יש תיאור מפורט של ביקורו בשנת תרל"ח אצל רבי משה הלוי, שהיה החכם באשי של איסטנבול.

הגאון החסיד רבי אליעזר ליפמן ליטמנוביץ

היום מלאו מאה ועשרים שנה לפטירתו של הגאון החסיד רבי אליעזר ליפמן ליטמנוביץ. לא אדמו"ר היה, ואף לא כיהן ברבנות, ובכל אופן, ראוי שנקדיש מאמר אחד לכבודו.
רבי אליעזר ליפמן, נולד בשנת תקצ"א בעיר וויערשוב, לאביו רבי ברוך יהודה ליפמן, שנפטר לפני שנת תרט"ו.
בצעירותו למד אצל הגאון מקוטנא רבי משה יהודה לייב זילברברג.

בשנת תר"ט נשא לאשה, את מרת רחל, בתו של האדמו"ר רבי שלמה הכהן רבינוביץ בעל התפארת שלמה מראדומסק. בעבר, כתבנו בבלוג על נינו רבי שלמה חנוך הכהן רבינוביץ מראדומסק.
על אף שחותנו, היה מראשי המתנגדים לדרכה של קוצק, היה רבי ליפמן נוסע אל האדמו"ר רבי מנחם מנדל מקוצק, ולומד מדרכיו.
כאשר גדלה בתו, והגיעה לפרקה, דיברו בעדו שיתקבל לכהן כרב בעיר אלקוש, בה נתפנה אז כיסא הרבנות, וחותנו הקדוש, היה מאד מעוניין שיקבל על עצמו את הרבנות, על מנת שיוכל להביא פרנסה לביתו, אך רבי ליפמן סירב, כי לא רצה ליהנות מן הציבור,. חותנו שלח מכתב אל רבו מקוצק, בבקשה שישכנעו ליקח את עול הרבנות, אך רבו הסכים עמו בסירווב, ואך זאת גזר עליו שיפתח בית מזיגה לצורכי פרנסתו, ואכן, פרנסתו של רבי ליפמן היתה מאותו בית מזיגה אותו ניהלה בפועל אשתו הצדקת. ומסופר כי לצורך פתיחת העסק, הוצרך רבי ליפמן לשנות את שם משפחתו מליפמן לליטמנוביץ, כי לא היה כשר בעיני הרשויות, ששמו ושם משפחתו זהים. אך זה כנראה לא מדוייק כי כבר ברישום הנישואין שלו הוא מופיע בשם ליטמנוביץ.

לאחר פטירת הרה"ק מקוצק, היה רבי לפימן נוסע עם חבורת החסידים אל הרה"ק רבי חנוך מאלכסנדר, ולאחר פטירתו של האחרון, היו מן החסידים שחפצו שבהנהגתו של רבי ליפמן, אך הוא סירב אף לזאת, וקם ונסע אל הרה"ק בעל חידושי הרי"ם מגור, ואף שהה שם בשבת בה נפטר. ולא רק זאת, אלא אף לאחר פטירתו, נסע רבי ליפמן אל נכדו בעל השפת אמת, שהיה צעיר ממנו בשנים רבות, ונחשב לאחד מזקני ומחשובי החסידים באותה העת.

מסופר כי לפני שנפטר בעל חידושי הרי"ם, אמר לאשתו הרבנית, כי נכדם היתום שלמה עדיין לא נשא אשה, וברצונו שתדאג להשיאו לבת תלמיד חכם, שאלתו הרבנית מי נחשב תלמיד חכם, וענה לה: רבי חיים אלעזר וואקס הרב מקאליש, רבי ליפמאן מראדומסק, הוא נשוא מאמרנו, ורבי נח שחור מביאלה. ואכן, לימים נשא רבי שלמה את בתו של רבי ליפמן כדלהלן.

הגאון רבי חנוך העניך דוב פאדווא

בשבוע שעבר מלאו חמש עשרה שנה לפטירתו של הגאון החסיד רבי חנוך דוב פדווא אב"ד דהתאחדות קהילות החסידים בלונדון, בעהמ"ח שו"ת חשב האפוד.

רבי חנוך דוב נולד בעיר בוסק שבגליציה, ביום כ' אב תרס"ח, לאביו ר' אליעזר וואלף למשפחת טויבע, ולאמו מרת טויבא. הוא נקרא על שמו של האדמו"ר רבי חנוך העניך דוב מאלעסק שיומא דהילולא שלו הוא בא' אלול, סמוך למועד הברית שלו.

בימי מלחמת העולם הראשונה, נמלט אביו עם כל משפחתו מגליציה המדממת, וכרבים מן הבורחים קבעו מושבם בוינה, ושם זכה להכיר כמה מצדיקי הדור ההוא, ובהם צדיקי רוזין, ר' נפתלי צבי שמרלר, ור' חיים ירוחם מאלשטאט.

בבחרותו נסע ללמוד בישיבה הרמה במטרסדורף, וזמן מה למד גם בבית המדרש דחסידי בעלזא בקראקא, ובאותם ימים היתה האכסניה שלו, בבית ש"ב ר' שמעון שנירר (אחיה של מרת שרה שנירר המפורסמת שיסדה את בית יעקב), מחסידי בעלזא המפורסמים בקראקא. הוא נסמך להוראה מרבי שמואל פירער אב"ד קראס.

נשא לאשה את מרת חנה גיטל בת רבי נפתלי גוטסמן, היא ילדה לו חמשה ילדים, ונפטרה צעירה לימים ביום ח' טבת תש"ד בירושלים.

עוד לפני המלחמה נתמנה לרב בית המדרש שומרי הדת בוינה, וכשפלשו הגרמנים לאוסטריה, אסרו אותו כאחד הרבנים, במשך שנה שלמה ישב בבית האסורים, ואחרי השתדלות מרובה, שיחררוהו, ובתנאי שיעזוב את המדינה, והיה זה להצלתו, שכך ברגע האחרון ניצל וזכה לעלות לארץ ישראל.

רבי חנוך דוב נתיישב בירושלים, והתקרב אל גדולי הרבנים, כרבי שמשון אהרן פולנסקי מטעפליק, ורבי יוסף צבי דושינסקי הגאב"ד דירושלים.

כאמור, כאן בארץ, נפטרה אשתו הראשונה, ונשא בשנית את מרת יהודית בת רבי אברהם אהרן זוננפלד בנו הבכור של הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד. היא גידלה את ילדיו במסירות, ונפטרה ביום ז' שבט תשנ"ג.

בירושלים, נתמנה לכהן כרב ומו"ץ בעדה החרדית, ושימש כרב בשכונות בתי ראנד, בתי ברוידא, ושכונת כנסת. כאשר יסד הרב מטשעבין את ישיבתו בירושלים, קרא לרבי חנוך דוב לעמוד בראשות הישיבה.

בשנת תשט"ו נתמנה לכהן כרב דהתאחדות קהילות החרדים בלונדון, תפקיד שאיחד תחתיו את כלל הקהילות החרדיות בעיר, ואותו נשא רבי חנוך דוב במסירות עד לפטירתו.