לפנינו מאמר חשוב במיוחד, פרי עטו של הגאון רבי יהודה זייבלד שליט"א.
רבי יהודה זייבלד הינו תלמיד חכם חשוב, העוסק בתחומים רבים, ועטו שופע מאמרים בנושאים שונים. כמו גם שיעורים בעל פה שמסר, וניתן לצפות בהם במקורות מגוונים. בעבר עסק הרב זייבלד גם במחקר גנאלוגי.
בשנים האחרונות, עיקר עיסוקו של הרב זייבלד הוא כתבי יד מהגניזה הקהירית ומתקופה זו, כתבי יד של הרמב"ם ורבינו סעדיה גאון, ואחרים בני תקופה זו, כמובן שתחום זו דורש מומחיות רבה בפענוח כתבי יד, בעברית ובערבית יהודית, ועוד. במסגרת עיסוקו זה, נתקל הרב זייבלד במידע מעניין אשר לא פורסם עד כה אודות משפחת אשתו של הרמב"ם, ומכך נולד מאמרו זה שלפנינו.
יחס משפחת חותנו של הרמב"ם ורבי ישעיה בן מישאל החסיד
מבוא
בשורת
רבותינו הראשונים שדמותם נשתכחה מזיכרון הדורות, מקום מיוחד שמור לרבי ישעיהו הלוי
בן מישאל. דמותו מעניינת במיוחד בשל שני היבטים: היותו גיסו של הרמב"ם,
והיותו ממנהיגי תנועת החסידות במצרים. עד לגילויי הגניזה הקהירית, כמעט שלא נודע
דבר על אישיותו ופועלו. מאמר זה מבקש להאיר את דמותו באמצעות ניתוח מקורות חדשים
מן הגניזה.
ראשית המחקר
נפתלי
הירשפלד היה החוקר הראשון שהפנה את תשומת לב העולם המחקרי לדמותו של רבי ישעיהו.
הוא פרסם קטע מחיבורו בערבית-יהודית על הנפש ("מקאלה פי אלנפס")[1],
וחרף מצבו הפגום של כתב היד, ראה חשיבות בפרסומו בשל היותו עדות ראשונה לקיומו של
מחבר בלתי ידוע בספרות היהודית-ערבית. לאחרונה זוהה חיבור נוסף שלו, על היין,
ועניינו ידון בנפרד.
שמואל
פוזננסקי העמיק בחקר זהותו של רבי ישעיהו והעלה ממצא חשוב: היו למעשה שני אישים
בשם זה במשפחה - האחד גיסו של הרמב"ם והשני סבה של אשתו. פוזננסקי הצביע על
הקושי בייחוס חיבור "מקאלה פי אלנפס" לאחד מהם[2].
כמו כן, הוא גילה כי:
*
משפחת הלוי, אליה השתייך רבי ישעיהו, התייחסה לגאוני ארץ ישראל[3].
*
המשפחה נשאה את התואר המכובד "ראש ישיבת גאון יעקב".
*
אחד מבני המשפחה עמד בראש בית הכנסת העתיק בכפר דמוה שבמצרים[4],
מקום עלייה לרגל ("זיארה") בז' באדר[5].
המקורות
העומדים לרשותנו
מחקר
זה מתבסס על שלוש תעודות מן הגניזה, המכילות רשימות יוחסין משפחתיות. שתיים מהן
כבר נדונו במחקר, והשלישית מתפרסמת כאן לראשונה. התעודות נכתבו ככל הנראה לצורך
הזכרת נשמות, ומופיעות בהן משפחות חשובות נוספות. ענייננו מתמקד במשפחת חותנו של
הרמב"ם, שיש שכינוה "הלוי" בשל היותם לויים, יש שכינוה
"אלת'קה" - כינוי שמקורו בתואר שניתן לחמיו של הרמב"ם:
"אלשיך' אלת'קה" (הזקן הוותיק), אם כי לשני כינויים אלו אין עוגן מספק.
רשימות היחס של משפחה זו מופיעות בשני
קטעי גניזה עם שינויים ביניהם. אחת פוענחה והשניה טרם פוענחה. להלן נחזור לפרסם את
שתיהן, נוסיף תעודה שלישית שטרם פורסמה, ומתוך שלושת התעודות נבנה את אילן היוחסין
של משפחת בית חותנו של הרמב"ם, זקניו וצאצאיו.
א.
תעודה ראשונה – יחס חותנו של הרמב"ם
התעודה הראשונה, שנידונה רבות[6], היא זו שבראשה יחס משפחת הרמב"ם, ובתחתיתה יחס משפחת חותנו.
 |
| איור א: קטע הגניזה קיימברידג' T-S 8 K 22.6 |
וכך
נאמר בה:
עתרת אלשיך' אלת'קה ז"ל לויים
ישעיהו ראש הסדר ז"ל, וחמודו דניאל
וחמודו ישעיהו וחמודו דניאל וחמודו מישאל הרופה וחמודו ישעיהו החסיד בעודו ושני
חמודיו דניאל החסיד וחמודו חננאל ואלשיך אלת'קה מישאל וחמשת חמודיו אלשיך' [א]בו
נצר ישעיהו אבו אלמעאלי עוזיאל אבו מ[נ]צור דוסא אבו אלטאהר אליהו מכארם יקותיאל
כדי
להתמצא בקלות בפענוח התעודה, עלינו לדעת שפירוש המילה "וחמודו" הוא:
ובנו. רשימות אלו פותחות בראש המשפחה, ומפרטות ויורדות את בניו. כאשר מסתיים פירוט
בני בניו של הבן הראשון תעבור הרשימה לתאר את הבן השני. כדי לדעת אל מי עתידה
הרשימה לחזור, נאמר בתחילה "ושני חמודיו" או "וחמשת חמודיו"
וכדומה, ולכן, כשהרשימה חוזרת להזכיר שם בלי להקדים לו "וחמודו", נדע
שהוא הבן השני. כך לדוגמה ברשימה שלפנינו, ל"ישעיהו החסיד בעודו"
מוזכרים שני בנים, דניאל החסיד ובנו חננאל, והבן השני של ישעיהו החסיד הוא
"אלשיך אלת'קה מישאל".
פרט נוסף הנוגע לחמשת בניו של אלשיך אלת'קה מישאל, הוא הזכרתם של חלק מהבנים בשמותיהם שבלשון הקודש וגם בשמות הלעז שלהם, והשם שבלשון הקודש מופיע מתחת שם הלעז ולא בהמשכו.
מרשימה
זו בנה א"ח פריימן את השלד של משפחת חותנו של הרמב"ם ופרסם תרשים גרפי
שלה בשנת תרצ"ו, בספר "אלומה", כשהוא משלים בה פרטים נוספים במשפחת
הרמב"ם עצמו על פי רשימות אחרות. את הרשימה לא פתח ברבי ישעיה הראשון, ראש
הסדר וראש המשפחה, אלא ברבי ישעיה השלישי.
 |
| איור ב: אילן היחס למשפחת הרמב"ם כפי שהציג א"ח פריימן |
א.
תעודה שניה – יחס גיסו של הרמב"ם, רבי
ישעיה
כמעט
שלושים שנה אחר כך, פרסם חוקר הגניזה הגדול, שלמה דב גויטיין, תעודה נוספת הדומה
בסגנונה וביעודה לתעודה הקודמת, אך יש בה שינויים. הוא העתיק אותה, העיר על קיומן
של סתירות בין שתי התעודות (כפי שיפורט להלן), אך לא טרח ביישוב הסתירות.
זו
התעודה השניה:
 |
| איור ג: קטע הגניזה קיימברידג' T-S K 15.68 |
הרשימה
קרועה בפינה הימנית העליונה, וכך נאמר בה:
[עתרת] אלשיך [ישעיהו] בו נצר [בן אלשיך]
אלת'קה: מרינו ורבינו ישעיהו ... פאר החסידים ראש הסדר ואנשי המעשה, וחמודו דניאל
פאר החסידים וחמודו ישעיהו סגולת החסידים וא' דניאל החסיד וחמודו ישעיהו החסיד
נאמן המלכות וחמודו מישאל ושני חמודיו בראשם סרור השר הנכבד פאר החסידים ואחיו
יקותיאל הסופר המהיר וחמודו יעקב הבחור היקר הנחטף בקצרות שנים וכבוד מרינו ורבינו
אלעזר הסופר המהיר ואחיו עוזיאל הלוי השר הנכבד הרופא וחמודו מישאל הלוי השר הנכבד
החסיד בעודו הרופא רוח ייי תניחנו וכבוד גדולת קדושת מרינו ורבינו ישעיהו השר היקר
החסיד בעודו העושה [כמה חסדים וכמה טובות עם העניים ועם תלמידי חכמים ועם בתי
כנסיות ובתי מדרשות] וחמודו יוסף השר היקר החסיד בעודו רוח ייי תניחנו ואחיו מרינו
ורבינו שלמה השר הנכבד החסיד בעודו העושה כמה חסדים [וכמה טובות עם העניים ועם
תלמידי חכמים ועם בתי כנסיות ובתי מדרשות].
ברשימה זו אנו רואים שימוש בסימון נוסף,
מלבד "חמודו", והוא: ואחיו. כאשר נזכר בן ולא נזכרו לו בנים, אין צורך
לפרט מראש "ושני חמודיו" ולחזור אל הבן השני, אלא ניתן לפרט את הבן
הראשון, ואחריו לכתוב "ואחיו". אלא שכפי שעמד גויטיין, נראה שלפעמים
כותבי הרשימות התבלבלו בין הקיצור "וא'" המורה על "ואחיו"
לבין הקיצור "וח'" המורה על "וחמודו", וכך יש בידינו סתירה
אחת בין התעודה הזו לתעודה שלפניה.
הסתירה הראשונה היא בנוגע לדניאל השני.
ברשימה הראשונה הוא בנו של רבי ישעיהו השני, שכן אחריו נאמר "וח'
דניאל", וברשימה השניה הוא אחיו, שכך נאמר בה: "וא' דניאל". כמי
נכריע? סביר יותר להכריע כרשימה הראשונה, שהרי אם הרשימה השניה צודקת, ודניאל השני
היה אחיו של ישעיהו השני שהיה בנו של דניאל הראשון, נמצא שדניאל היה בנו של דניאל –
ולא מצוי שהבן ייקרא בשמו של אביו.
הסתירה השניה היא בנוגע לישעיהו השלישי.
ברשימה הראשונה הוא בנו של רבי מישאל הרופה בנו של רבי דניאל השני, וברשימה השניה
הוא בנו הישיר של רבי דניאל השני, ורבי מישאל הרופה (הראשון) אינו נזכר בה. כאן
קשה יותר להכריע בין הרשימות, וההכרעה תמתין לתעודה השלישית.
שלושה פרטים נוספים ראויים לתשומת לב
ברשימה הזו, כולם בנוגע לגיסיו של הרמב"ם:
א. העובדה שלר' מישאל השני נזכרים
"שני חמודיו", בעוד שבהמשך מפורטים עוד בנים. יתכן שבשלב ראשון נכתבו רק
שני הבנים שהקדימו להיפטר ואחר כך הוסיפו לרשימה את האחים האחרים.
ב. כותרת הרשימה היא משפחתו של "בו
נצר", שכפי שאנחנו יודעים מהרשימה הראשונה הוא רבי ישעיה ב"ר מישאל,
גיסו של הרמב"ם. הוא אכן היה בעל מעמד נכבד בקהילת החסידים במצרים וראוי
לרשימה לכבודו. אלא שברשימה עצמה נראה לכאורה שהוא לא נזכר, שהרי רבי ישעיה הנזכר
בה בהמשך מופיע אחרי מישאל השלישי בנו של עוזיאל ונראה לכאורה שהוא בן נוסף של
עוזיאל. אך כיון שלא נאמר בתחילה, אחרי הזכרת עוזיאל, "ושני חמודיו",
ניתן להניח שאכן רבי ישעיה הוא בן נוסף של רבי מישאל והוא רבי ישעיה המפורסם.
ג. צריך בירור עניינו של
"סרור", הראשון משני הבנים האלו של ר' מישאל. גויטיין קרא "סרור", ובקטע נראה: טהור.
אם הקריאה היא טהור, הרי שמדובר ב"אבו אלטאהר"
שברשימה הראשונה, שכן טהור בעברית זהה לטאהר בערבית, והוא אליהו/אליעזר. אם כן
אלעזר נוסף על האחים וישעיהו חסר, אלא שהמילה "אלעזר" נכתבה על המחק,
ואולי גם בכתיבת סופר אחר (האות ר' בידו כתובה כאות ד' של סופר כל הקטע), ואולי שם
נכתב תחילה "ישעיה", והי' נמחקה, הש' הפכה לליגטורת אל, היוד התארכה לז'
ורגל הה' נפלה.
א.
תעודה שלישית –
יחס סב אשתו של הרמב"ם
נעבור
לתעודה השלישית שככל הידוע לי טרם פורסמה. ניתן לשער את תאריך כתיבתה, כיון שהיא נכתבה
סמוך לאחרי פטירת עוזיה/עוזיאל בנו של חמיו של הרמב"ם, ולכן רק הוא ובן נוסף
נזכרים בה. לפי הכותרת שלה היא עוסקת ביחסו של מישאל החסיד הראשון, סב חותנו של
הרמב"ם, והיא כנראה הקדומה מבין שלושת התעודות.
 |
| איור ד: קטע הגניזה קיימברידג' T-S 12.343 |
כך
נאמר בה:
עתרה אלחסיד מישאל החסיד וחמודו ישעיהו החסיד
ושני חמודיו: [1.] מישאל החסיד בעודו הסופר המהיר נאמן המלוכה החסיד בעודו וחמודו
עוזיאל הנפטר בקצרות שנים [2.] וכבוד גדולת קדושת דניאל השר הנכבד החכם וכבוד
גדולת החסיד בעודו וחמודו חנניה התלמיד החסיד בעודו.
הרשימה
הזו פותחת ברבי מישאל הראשון ולא כרשימות הקודמות הפותחות בשלבים מוקדמים יותר.
נאמר בה שרבי ישעיהו החסיד היה בנו, כפי שנאמר גם בתעודה הראשונה, ולא כפי שנאמר
בתעודה השניה שהוא היה בנו של רבי דניאל, ואם כן על פי שנים עדים יקום דבר, וכנראה
סופר התעודה השניה דילג בטעות על רבי מישאל הראשון.
עניין
נוסף הטעון בירור בתעודה זו הוא עניינו של רבי עוזיאל. סוגיית זיהויו של עוזיאל
ומועד פטירתו מעלה קשיים משמעותיים בתיאור המשפחה. נבחן את העדויות השונות:
מהתעודה
השלישית עולה לכאורה שעוזיאל נפטר בקיצור ימים, שכן נכתב עליו: "עוזיאל הנפטר
בקצרות שנים".
אולם
מקורות אחרים מעידים אחרת:
* בספרו של אלקופטי "תאריך
אלחואמה", עוזיאל מתואר כ"כאתיב" (מזכיר) של אם השליט אלאפצ'ל (מהדורת ליפרט, לייפציג תרס"ג, עמ' 318; הועתק על ידי מונק, Notice sur Joseph b. Jehouda, 33).
* בקטע גניזה מהספרייה הבריטית (OR 5549.3) מתועדת פטירתו בשנת 1222, כ-18 שנה אחרי גיסו הרמב"ם. בתעודה נאמר ש"אבו אלמעאלי ולד אלשיך אלת'קה אבו אלמחאסן אללוי
ז"ל" נפטר ב"יום אלאתנין מסתהאל גמאדי אלאול סנה תסעה עשר וסת מאיה
והו תאני תמוז אתקל"ג", היא שנת תתקפ"ב - 1222.
* באיגרת הרמב"ם לר' יוסף אבן עקנין משנת
1192, עוזיאל נזכר בתואר "הזקן" (אלשיך'). כך נאמר בה: "כל אוהבינו שואלים בשלומך ובשלום כולכם והזקן אבו אלעמאלי ואחיו
ובנינו אבו אלרצ֗א וכל בני ביתי" (איגרות הרמב"ם, שילת, עמ' שיד).
ליישוב
הסתירה מוצעות שתי אפשרויות:
* תואר "שיך'" אינו מעיד בהכרח על
זקנה אלא משמש כתואר כבוד, ועדיין ייתכן שעוזיאל נפטר צעיר יחסית לאחיו.
* יש להבחין בין שני אנשים: עוזיאל המוכר, גיס
הרמב"ם, ובן נוסף בשם "עזיה" שנפטר בגיל צעיר ואינו מוזכר בשאר
הרשימות.
נראה
שהאפשרות השנייה מתיישבת טוב יותר עם המקורות, שכן היא מסבירה מדוע דווקא בתעודה
השלישית, שנכתבה כנראה סמוך לפטירת אותו עזיה, הוא נזכר בה. כמו כן, היא מיישבת את
הסתירה בין התיאור "נפטר בקצרות שנים" לבין העדויות על פעילותו הציבורית
של עוזיאל לאורך שנים רבות.
א.
סיכום
מסידור המידע שבשלושת הרשימות ועשרים
האנשים המוזכרים בהן, עולה שיש לנו מידע על ארבעה אנשים בשם ישעיהו מבני המשפחה,
אך רק שנים מהם הם בני מישאל, גיסו של הרמב"ם וסב אשתו. התארים על סבו של
הרמב"ם דלים יותר: הוא מתואר במקור א כ"החסיד בעודו" ובמקור ג
כ"החסיד". גיסו של הרמב"ם, לעומת זאת, מתואר במקור א כ"אלשיך"
- הזקן, המורה; ובמקור ב הוא מתואר "כבוד גדולת קדושת מרינו ורבינו ישעיהו השר היקר החסיד בעודו העושה [כמה
חסדים וכמה טובות עם העניים ועם תלמידי חכמים ועם בתי כנסיות ובתי מדרשות]". נראה אם כן לייחס אליו את שני החיבורים ואת העמידה בראש בית הכנסת.
וזהו תרשים המשפחה העולה מתוך שלושת התעודות, עם התארים המופיעים בשלשתם:
איור ה: תרשים מסכם למשפחת חותנו של הרמב"ם
[1] מתוך כתב יד קיימברידג' T-S 10Ka4.4.Hirschfeld,
H., "The Arabic Portion of the Cairo Genizah at Cambridge", Jewish
Quarterly Review, Vol. 17 (1904), pp. 65-68.
[2] Poznanski, S.,
"Deux listes commémoratives de la Gueniza", Revue des Études Juives,
tome 66 (1913), pp. 60-74. ש' אסף, בספרו מקורות ומחקרים בתולדות ישראל, עמ'
157, סבור שסב-אשתו של הרמב"ם הוא מחברו של הספר על הנפש, כשהוא מסתמך על
פריימן המסתמך על פוזננסקי שבעצמו מסופק בדבר.
[3] פוזננסקי שם, עמ' 71-72.
[4] בעניין זה הרחבתי
"במאמרי בית הכנסת
העתיק בדמוה כמקום "ההתבודדות השלמה" של חסידי מצרים" (בדפוס).
[5] דברי יוסף, לרבי יוסף סמברי,
מהדורת שטובר, יד בן צבי, ירושלים תשנ"ד, עמ' 158-160. על בית כנסת זה ראו
בהרחבה בדברי אסף, הנ"ל הערה 2, עמ' 18-25.
[6] כ"י קיימברידג' T-S 8 K 22.6.
פורסמה ע"י י' מאן, היהודים במצרים, ב, עמ' 319, ושוב ע"י א"ח
פריימן, 'שלשלת היחס של
משפחת הרמב"ם', אלומה א (תרצו), עמ' 11. תיקונים לרשימה
זו, פורסמו ע"י ש"ד גויטיין, 'רבנו אברהם בן הרמב"ם וחוגו החסידי',
תרביץ לג (תשכ"ד), עמ' 181. אילן יוחסין (ללא התיקונים של גויטיין) מופיע
בראש מאמרו של פריימן שם ומוצג להלן. תרגום מלא ומוער של החלקים הקשורים למשפחת
הרמב"ם וחותנו פורסמו על ידי הרב יצחק שילת, אגרות הרמב"ם, עמ' קסט-קע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה