‏הצגת רשומות עם תוויות פלצ'ינסקי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פלצ'ינסקי. הצג את כל הרשומות

יום שני, 4 באוגוסט 2014

הגאון הצדיק רבי יצחק זילבר זצ"ל

היום בערב תשעה באב, מלאו עשר שנים מיום פטירתו של הגאון הצדיק רבי יצחק זילבר, ששמר על יהדותו בשנים הקשות ברוסיה, ובשנותיו האחרונות, נחשב לסמכות הרוחנית של יוצאי ברית המועצות, אין לי היכולת ואין לי גם הצורך, להכביר מילים על אישיותו המיוחדת, ועל פועלו הרב, שכן עוסקים בכך תלמידיו הרבים, שממשיכים את דרכו, וגם כתבו את תולדותיו בספרים שנדפסו בשנים האחרונות. ספרו הביוגרפי של ר' יצחק, נדפס עוד בחייו, והביאו לדפוס על פי דברי הגאון רבי יצחק הוטנר שאמר לו כי מצוה עליו לספר את קורותיו ברוסיה, ושם הספר בגירסתו העברית, הוא "להשאר יהודי". מזכרונות תלמידיו נדפס ספר נוסף בשם "אחד מל"ו".
רבי יצחק זילבר, ויקימדיה

בלווייתו, שהתקיימה בליל תשעה באב, הזכירו כמעט כל המספידים את המימרא הידועה, "קשה סילוקן של צדיקים יותר משריפת בית המקדש".
אנו עוסקים ביחוסם של צדיקים, ובכך נכתוב כאן, את יחוס משפחתו של הצדיק רבי יצחק זילבר זצ"ל.
  • אביו, הגאון רבי בן ציון חיים זילבר אב"ד קאזאן, בצעירותו למד בישיבת סלבודקה, ולאחר נישואיו בב' תמוז תרע"ד, לימד בסניף הרזיצאי של הישיבה, במלחמת העולם הראשונה גורשה משפחתו מאיזורי הספר אל תוככי רוסיה, וכך מצאו את מושבם בעיר קאזאן בלי יכולת לשוב לביתם. כאן נתגלה רבי בן ציון במיטב כוחותיו, כאשר בימים הקשים ההם תחת אימת הקומוניסטים, במסירות נפש מופלאה מילא את התפקידים של הרב, ודאג לכל ענין שבקדושה. בספר אודות רבי אליעזר דון יחיא שנדפס בירושלים מוכתר רבי בן ציון בתארים: "למדן חשוב, צנוע וטהור הנפש". זוגתו מרת לאה גיטל לבית משפחת שפירא.
  • אביו, רבי יצחק ציוני בעהמ"ח עולת יצחק, נודע בסביבתו לגאון צדיק וקדוש עליו, וסיפורי נסים סופרו עליו, נודע בכינויו ר' יצל'ה רזיצר, על שם עיר מושבו רזיצה. נולד בשנת תקפ"ה לערך. בצעירותו, בהיותו פחות מבן שלושים שנה, נתמנה לכהן כרב בקריסלאווע - קרסלבה, ואחרי כן נקרא לרזיצה, בה כיהן עד לפטירתו בשנת תר"ס. זוגתו השניה מרת חוה היא אמו של רבי בן ציון הנ"ל, היתה ממשפחת ראווינסון, והיא ממשפחת בעל הבאר הגולה, בקרבת משפחה אל משפחת ריבלין ומשפחת הגאון מוילנא. צאצאיו מזיווג ראשון: א. רבי דוד [צבי] ציוני רב בלוגא, ואחר כך על מקום אביו ברזיצא, חתן רבי משה פלאצ'ינסקי, נפטר בשנת תרס"ד. ומזיווג שני: ב. רבי בן ציון ציוני דלעיל. ג. אשת ש"ב רבי בן ציון דון יחיא אב"ד לוצין וקודם לכן רב בעיר מארינהויז. ד. מרת מרים אשת דודה – אחי אמה, רבי גרשון רבינסון רב בקרסלבה, ובעוד ערים בפולין, ומשם לרב הכולל בליברפול שבאנגליה, ולבסוף בקליבלנד אשר באמריקה שם נפטר בשנת תרס"ח. ה. אשת רבי יהושע ראובן ברוידא אב"ד שעביז, גיסו של הגאון רבי זליג ראובן בנגיס.

יום רביעי, 15 באוגוסט 2012

הרב הנזיר רבי דוד כהן


מחר ימלאו ארבעים שנה לפטירתו של הרב דוד כהן, המכונה, הרב הנזיר. רבי דוד יהודה אריה לייב הכהן, היה מתלמידיו הבולטים של רבי אברהם יצחק הכהן קוק, ומחשובי עורכי כתביו.
רבי דוד כהן הרב הנזיר, ויקישיבה
רבי דוד כהן, נולד בעיירה מיישיגולה הסמוכה לוילנא, באלול תרמ"ז, מילדותו נחשב לחכם מכפי גילו ולמד עם מבוגרים ממנו, את תורת קנה מפי אביו, סבו, דודיו, ובחדר של העיירה. בבחרותו למד בישיבות ליטא המפורסמות, ישיבת וולוזין בראשותו של רבי רפאל שפירא, הישיבה הגדולה בראדין תחת הנהגתו של החפץ חיים, וישיבת כנסת ישראל בסלבודקא, בראשות הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין והמנהל הרוחני הסבא מסלבודקה רבי נתן צבי פינקל.
כבר בבחרותו התגלגלו לידיו ספרים רבים מסופרי ההשכלה, ואף שימש כמורה בבית ספר "מתוקן". לאחר מכן, למד באקדמיה, בתחילה באקדמיה היהודית בפטרבורג מיסודו של הברון גינצבורג, אחר כך באוניברסיטת פרייבורג שבגרמניה ובסוף למד פילוסופיה באוניברסיטת באזל שבשווייץ. שם 'גילה' את הרב קוק, ומני אז דבק בו, בכל אורחות חייו, עלה בעקבותיו לארץ ישראל, וכאמור, ערך את כתביו לדפוס, והרביץ תורה בישיבת מרכז הרב.
בארץ ישראל נשא הרב הנזיר לאשה את בת דודו [שהתארס עמה שתים עשרה שנה קודם לכן עוד ברוסיה], מרת שרה לבית אטקין, והרב קוק היה השושבין בחתונתו.
בתו של הרב הנזיר היתה מרת צפיה אשתו של הרב הראשי לישראל שלמה גורן.
הרב הנזיר, נהג במנהגי נזירות, לא שתה יין, וגידל את שערותיו, והרבה בתעניות דיבור, ולא נזון ממאכלי בשר.
כאמור, נפטר הרב הנזיר ביום כ"ח אב תשל"ב, והובא למנוחות על הר הזיתים בירושלים. אשתו מרת שרה,  נפטרה בליל הושענא רבא תשמ"ו.
רבים מכתביו הובאו לדפוס, ואלו הבולטים שבהם, קול הנבואה - ההיגיון העברי השמעי - ספרו ההגותי-קבלי, המהווה את יסוד משנתו. קול ואור - ספר על הימים הנוראים ומכיל כוונות על התקיעות. זכו - שכינה ביניהם, תשס"ו, על קדושת הנישואין והבית היהודי, מתוך רשימות שרשם לעצמו בבחרותו. אורות הקודש, מכתבי הרב קוק, ארבעה כרכים. חזון הצמחונות והשלום, פרקי צמחונות משיחיים בהגותו של הרב קוק. ועוד רבים מכתביו שעדיין לא פורסמו.

יחוס אבותיו,
הרב הנזיר היה דור חמשה עשר לרבנים בן אחר בן. [ונכדו היה הדור השבעה עשר ברבנים, כך העידו כמה מזקני הרבנים יוצאי רוסיה בבר המצווה של נכדו. אומנם בהקדמות לכמה ספריו, נכתב כי הרב הנזיר היה דור שבעה עשר בן אחר בן, עד רבי רפאל הכהן מהמבורג, אך נראה תמוה שהיו כל כך הרבה דורות בין שני האישים],
עוד, על פי דבריו של רבי משה מאיר ישר, בספר הזכרון לרב הנזיר, היה רבי דוד כהן מצאצאי הגבירה המפורסמת מרת בלומקה ממינסק, מיסדת הקלויז המפורסם שבו שכנה ישיבה גדולה לבחורים, שעלתה בערוב ימיה לארץ ישראל.
אך אנו נפרט רק את הידוע לנו מיחוסו,

יום שני, 19 בדצמבר 2011

המגיד הירושלמי רבי שבתי יודלביץ


חמש עשרה שנה מלאו היום [שני] לפטירתו של המגיד הירושלמי הנודע, רבי שבתאי בנימין יודלביץ. לא כאן המקום להרחיב בתולדותיו, ובשבחיו. לכן נזכיר רק פרטים קצרים. ר' שבתי נולד בירושלים בשנת תרפ"ה. בהיותו כבן עשרים, נשא לאשה, את מרת נחמה [בת הר"ר אברהם יונגרייז מבתי אונגרין, אחיו של הגאון רבי דוד יונגרייז], מאשתו זו לא זכה ר' שבתי להבנות, והיא נפטרה ערירית בלא ילדים, בשנת תשל"ה לערך. לאחר פטירתה נישא ר' שבתי בשנית וזכה לפרי בטן. לאחר פטירת אביו, הביא לאור עולם את ספרו 'מעיל שמואל'. נודע ברבים כדרשן מופלא, ורבים התענגו מדרשותיו המעוררות. ר' שבתי נפטר בירושלים ביום כ"ג כסלו תשנ"ז, והובא למנוחת עולמים בהר המנוחות שבירושלים. שנה אחת לאחר מכן, באותו יום בדיוק, נפטר רעו הישיש ממנו, המגיד רבי שלום שבדרון זצ"ל. מעט מדברי תורתו ודרשותיו של ר' שבתי, כונסו בספרים, 'להגיד', 'דרשות המגיד', ועוד.

וזהו אילן יוחסין של ר' שבתי, כפי שהצלחתי למצוא עד כה. אביו היה הגאון הצדיק רבי שמואל אהרן יודלביץ, נולד בירושלים תרס"ז, גדל בביתו של הגאון הצדיק רבי אריה לוין ולימים נשא את ביתו לאשה. מסופר כי כאשר הציע לו רבי אריה את ההצעה לשאת את ביתו רשא לאשה, לאחר ארבע שנים שדר בביתו, ענה ר' שמואל, כי דעתו נוטה להסכים, אך צריך הוא לראות את האשה לפני שיענה תשובתו, כפי שנפסק שאסור לו לאדם לקדש את האשה קודם שיראנה. המעשה הוא מפעים, ארבע שנים גר ר' שמואל בביתו של ר' אריה לוין, ולא הסתכל לעבר בנות הבית, עד כדי שלפני הסכמתו להצעת השידוך, היה צריך לבקש לראותה. מרביץ תורה בישיבות ירושלים – ישיבת עץ חיים המפורסמת, וישיבת בית יוסף נובהרדוק. מחבר ספר 'החשמל לאור ההלכה' ירושלים תשיד, וספר 'מעיל שמואל' כנ"ל. נפטר י"ד טבת תשל"ט ומנוחתו כבוד על הר הזיתים סמוך לקבר רבו הגאון מטאווריג. תולדותיו ותולדות המשפחה, נכתבו בספר 'מעילו של שמואל'. זוגתו מרת רשא נפטרה בשבת הגדול י' ניסן תשנ"ו.
מצאצאיו, א. ר' שבתי יודלביץ דידן. ב. ר' אברהם יצחק יודלביץ, נפטר תשנ"ב. ג. אשת הגאון ר' יצחק שרגא פייבל וורהפטיג, הוא נולד בירושלים תרצ"ה למד בישיבת חברון, היה ר"מ בישיבת בית התלמוד ולאחר מכן בשנת תשל"ז, נתמנה לכהן כר"מ בישיבת בעלז בירושלים, ונחשב שם לראש הרמי"ם עד לפטירתו ביום כ"ט סיון תשס"א. היה גם שותף בעריכת האנציקלופדיה התלמודית. ד. ר' מרדכי דב יודלביץ חתן ר' צבי הירש הכהן קופשיץ נפטר תשמ"ג. ה. הרבנית אסתר גיטל פינקל.

אביו, ר' שבתי יודלביץ, צדיק יקר וירא שמים שנתייסר רבות ביסורי גוף ונפש, היה בעל קורא בבית הכנסת שונה הלכות שבעיר העתיקה, ונחשב לאחד ויחיד בתחום זה בירושלים. בצעירותו נשא אשה [יתומה שגדלה בבית הוריו], ועד הגיעו לגיל עשרים, נתאלמן ממנה, ושכל את שני בניו שנולדו ממנה. בשנית נשא את מרת שיינא מרים לבית קש, ורבי שמואל סלנט היה המסדר קידושין בנישואיהם. שני בנים שילדה לו, נפטרו אף הם בינקותם, משחשבו להתגרש, נתברכו מפי צדיק פלאי שיוולד להם בן צדיק שיאיר את העולם, ואף רבי שמואל סלנט הסכים לברכה זו. בנם יחידם הוא ר' שמואל אהרן יודלביץ הנ"ל. ועוד בת אחת היתה להם, ושמה בתיה אשת יצחק קראוז ממיסדי מכרות המלח בעתלית, שנפטר צעיר, ובשנית נישאה ליוסף שרוני. ר' שבתי נפטר ו' טבת תרעח, בדמשק, כאשר הגלוהו הטורקים לשם בימי המלחמה. ומרת שיינא מרים נישאה בשנית לר' יוסף בוכבינדר, יליד צפת שגר בכפר תבור.

אביו, ר' יעקב יצחק יודלביץ, נולד בפוניבז', נתייתם בהיותו בן חמש שנים. וכשאמו נישאה לאיש אחר, ועלתה עמו לירושלים, גדל אצל דודיו. בהיותו בן עשר, יצא עם שני אחיו הקטנים למסע רגלי בדרכם לארץ ישראל, כמעט שלש שנים לקחה להם הדרך, ובנסי נסים הגיעו בסופו לירושלים עיה"ק. בירושלים נשא לאשה את מרת גליקא שהיתה בתו של אביו החורג דלהלן. עשרה ילדים קברו שבתי וגליקא, ורק בנם האחרון שבתי גדל והיה לאיש.