יום שני, 25 באפריל 2011

הקשר המשפחתי שבין הש"ך לפנים מאירות

עוסקים אנו במאמרים הקודמים, בבירור הקשר המשפחתי המדויייק, שבין רבינו הש"ך לבין הפנים מאירות. הבאנו את שתי הגירסאות, את הגירסא המקובלת עד כה, כפי שהובאה בספר דעת קדושים, ואת הגירסא שחשף ווקשטיין, מתוך ספר סיפורי צדיקים החדש, מאת רא"י סויבלמן.

ובכן, ישנן כמה תמיהות בסיפור כפי גירסתו של רא"י סויבלמן.
ראשית, הוא כותב, "ואבי הש"ך ז"ל הגאון הר' מאיר זצ"ל ומשפחת בית אביו היו דרים בארץ פולין". ובהמשך הוא מספר, שכאשר הש"ך שאל את אחותו מאין היא, השיבה לו, "אשר היא מפולין, מלובלין או מאוסטרהא".
הדברים מוזרים, ומוכיחים כי המספר כלל לא היה בקי בתולדות רבי מאיר אביו של הש"ך. והרי אנחנו יודעים, שמוצא בית אביו של רבי מאיר, היה בפפד"מ ולא בארץ פולין. ואם כי, בצעירותו הלך ללמוד בלובלין [וכפי המסורת המספרת שלמד שם בחברותא, עם בעל המגיני שלמה, והיה תלמידו של המהר"ם מלובלין], אבל ודאי אחר כך, עזב את פולין, והלך למדינת רוסיה, שם כיהן ברבנות באמסיטיב שבליטא, ובמאהליב על דנייפער, שברוסיה.
נקןדה נוספת, איני בקי עד כדי כך בארחות חיי היהודים בפולין, שרבים מבין האמידים שבהם, החזיקו משרתות בביתם, אבל נראה לי קצת משונה, שישאירו משרתת נערה בתולה, שתשרת באופן קבוע כל לילה, תלמיד חכם צעיר, שיושב ולומד לבדו. פאסט נישט.
עוד מאריך המספר, כי הש"ך לא גילה לאחותו המשרתת, כי הוא בעצם אחיה. ומדוע? למה לא לחסוך מעט מצערה הגדול של בת ישראל? והלא היא חשבה כי כל משפחת בית אביה נכחדה בפרעות.
ומדוע הש"ך לא סיפר זאת לחותנו? ומדוע לא סיפר זאת בעת הצעת השידוך, רק לאחר מכן?
לי זה נראה, כאילו כל ההוספה הזו, באה לתת נופך דרמטי לסיפור, והיא מערערת בעיני את האמינות של כל גירסא זו.
עוד ענין, המספר מקדים, כי הש"ך ישב אז בבית חמיו בווילנא, ולכן מספר כי נשא אשה רק באותה השנה - שנת ת"ח. ושוב, הדבר נראה מוזר, הלא הש"ך כבר בשנת ת"ו הדפיס [בקראקא] את חיבורו הראשון שפתי כהן על יורה דעה. וכבר אז בהקדמה קורא לו, מהרם איסרלש חו"ז. וגם, המהדורא בתרא, כתב הסכמה על ספרו, וכותב חתן אחי הקצין כהר"ר וואלף. וגם בהקדמת המדפיס ר' מנחם נחום מייזליש, כותב, בדבריו: "ש"ב הראש התורני הנדיב המורסם החכם השלם מוהר"ר שמעון וואלף נר"ו חד מראשי קציני ק"ק ווילנא יצ"ו הגדיל תושיה בתת בתו להמרומם נר ישראל מוה"ר שבתי כץ נר"ו והחזיק ידו בהדפסת ספרו".

הסיפור כפי גירסתו של הרב סויבלמאן, נעתק גם בספר מעשה הגדולים החדש, ורשא תרפה, ועוד הוא מוסיף ומשנה עוד קצת, לדבריו, אבי הש"ך נהרג בפרעות ת"ח. עוד הוא כותב שלחמיו של הש"ך היתה רק בת יחידה.
והנה, בשום מקום בש"ך כשמזכיר לאביו [וכן לא בספרים אחרים שמזכירים אותו], לא כותב עליו הקדוש או הי"ד, רק מזכירו זל או זצל, ופעם אחת, כותב עליו הכ"מ, ביו"ד סי' ב. והנה כאמור, הש"ך הדפיס את ספרו ליו"ד בשנת ת"ו, וההסכמות על ספרו, ניתנו בשנת ת"ה, [וגם בהסכמת המג"ש (שלמד עם ר' מאיר בלובלין) על הש"ך, גם כותב על ר' מאיר ז"ל] הוי אומר, שר' מאיר נפטר עוד לפני שכתב הש"ך את חיבורו, על כל פנים  היה זה עוד זמן רב לפני הפרעות.
ומתי באמת נפטר רבי מאיר, אין ידיעה ברורה, בספר 'גזע תרשישים', ואחרים, כתבו שרבי מאיר היה אב"ד דובנא, ונפטר בה בי"ג כסלו בשנת ת"ג, על פי מצבה שנמצאה שם, אמנם, בספר 'דובנא רבתי' דוחה את ההשערה הזו. ובדבריו של הרב סויבלמן בסיפורי צדיקים, רק כותב על ר' מאיר שכבר נסתלק מעוה"ז בשנת ת"ח. ולא בהכרח שנפטר באותה שנה, ויתכן שנפטר עוד קודם.

אם אכן, רבי וואלף טויבער, חמיו של הש"ך, נשא יותר מאשה אחת, ואולי אף שלש נשים, למה לא נזכר מזה מאומה במגילת ריש, למה מוזכר רק אודות זיווגו האחרון, ר' הירש דלהינר. הרי על הרמ"א כן מפרטים שם במגילה את שני נשותיו. ובפרט, שלדברי רבי שלמה אנגלארד, נכתבה על ידי בני משפחתו הקרובה של ר' וואלף, ואף נקראת מגילת יוחסין של ר' וואלף וילנר.


אם נתעלם לרגע מתיקונו של הרב ווקשטיין, הרי שלגירסתם של סיפורי צדיקים החדש, ומעשה הגדולים החדש, הרי שחותן השך, הוא זה שהוליד את בעל הפנים מאירות, וזה הרי לא הגיוני בעליל. הדבר מראה עד כמה מוסר הסיפור ומספרו לא היה בקיא בתולדות המשפחה, והגיוני שהתבלבל בפרטים.

בקיצור, אין טעם להאמין דווקא לנוסח זה, שנדפס עשר שנים אחרי הנוסח הראשון של הסיפור. כאשר המחבר הראה בכמה נקודות שאינו בקיא בפרטים.

ובפרט, הרי כבר הראינו לעיל, שלפי גירסא זו, הרי שהפנים מאירות עצמו, היה מצאצאי הרמ"א. זה לכשעצמו, גם תמוה. הרמ"א מוזכר מאות פעמים בכתבי הפנים מאירות, ואף פעם לא מזכירו בתואר זקיני, או א"ז, וכדומה. [עברתי על 400 פעמים בהם הוא מוזכר בשות פנים מאירות חלק א], רק מזכירו רמ"א סתם, או מהרמ"א, או הרב רמ"א.

לסיכום, אחרי כל הדברים נראה, שגירסת הסיפור כפי שהובאה בדעת קדושים, ועוד הרבה לפניו, כבר אליקים כרמולי בכתב העת ISARELIT בשנת תרכז, העלה מסורת זו על הכתב. ועוד לפניו, כתב את את זה החכם ציפסער בכתב העת ORIENT לשנת 1847B.L.  381, והנה, החכם ציפסער היה קרוב לדורו של הפנים מאירות, וכתב את דבריו רק מאה שנה לאחר פטירתו, וכנראה שהדברים היו לו ממקור קדום. לכן נראה בעיני, שגירסא זו אמינה יותר מאשר הנוסח המחודש שהופיע בדפוס רק בשנים מאוחרות יותר.


מענין לענין באותו ענין

הזכרנו את דברי ראשוני כותבי תולדותיו של הפנים מאירות, ציפסער וכרמולי, לפיהם, אמו של הפנים מאירות, היתה אחות הש"ך.
אבל דחו החוקרים את דבריהם, על פי דברי ר' יונה נחום אחיו של הש"ך שכתב בהסכמה על הפנים מאירות - 'נכד אחותי', ומזה ידעו כי אביו רבי יצחק היה בן או חתן אחות השך, ובעת שנמצא כי הפמ"א בשות שלו, מזכיר בסימן כא, את רבי מאיר כהן אבי השך, וקורא לו, אבי אמי רבתי, זה רק סיוע לדברים, שהוא אבי זקנתו. גרינוולד חשב שלא הגיוני לאמר שאבי אביו של בעל הפנים מאירות, נשא את אחות הש"ך. כי הוא במקורו היה מפולין, והיא – משפחת השך - היתה בליטא. לכן, העדיף לקרב את הקשר בין המשפחות לתקופה היותר מאוחרת, וקבע שהוא היה חתן אחותו.
גם הגאון ר' נתן גשטטנר, מעיר שהיה נכד אחות ולא בן אחות, וכתב כן בשו"ת להורות נתן חלק ה', סימן נה.
ועדיין, כל הנזכרים התעלמו מדבריו של רבי יוסף באראק, הוא היה מנכדיו של רבי משה אחי רבינו בעל הפנים מאירות, ובשנת תקס"ו הו"ל ביאור על שיר השירים, בשם 'פתשגן השיר', ווינא תקס"ו, והוא כותב על עצמו שם: "נין ונכד של הגאון רבי משה שהיה אב"ד בק"ק מיר, אחיו של הגאון המחבר ספר 'פנים מאירות', בני אחות הגאון בעל שפתי כהן".
ולאידך, ראיה לצד השני, שנראה שהש"ך היה קצת רחוק מדורו, כי הפנים מאירות עצמו, בשו"ת שלו חלק ב, סימן קנה, כותב: "ושמעתי מפי דודי שמעשה הי' בימי הגאון מוהר"ר העשיל והגאון הש"ך הפקיד ביד הגאון שלשלת של זהב ונגנב על ידי משרת של הגאון מוהר"ר העשיל, ונסכימו ונתנו את אצבעו בין השרוף של קנה השריפה שקורין בוק"ם ולא הודה הגנב, ואחר שלשה שנים מצאו השלשלת באמתחת הגנב, ומעתה נלך בעקבות אבותינו, באם שהדבר ברור ע"י חקירות אנשים יראי' אלוקים שיש מקום לחשדו, רשאים ליסרו קצת..."



עוד הערה צדדית
במקורות הראשוניים, לא מוזכר כלל מה היה שמה של אחות הש"ך, ובמקורות מאוחרים נזכר שקראו לה אסתר. וכנראה שנתבלבל אצלם עם בת הש"ך. דגם אודות בת הש"ך מרת אסתר ישנה אגדה, שהיא נעלמה ממנו בבורחו מפני הפרעות, וגדלה אצל המלך [אציל?], עם בתו – כמו שתי אחיות, ואחר כך נשבתה על ידי שודדים, עשתה חסד עם אחיה היהודים, וכו', ולכן משם הגיע השם אסתר גם אל אחות השך. לראשונה מוזכר השם אסתר, בספר עיר דובנא ורבניה, בשנת תרס"ב.



לסיום, ברצוני להודות לרב נפתלי אהרן וקשטיין ראש המאגר העולמי לכתבי היוחסין, על עזרתו הרבה והתמידית בנפש חפצה, וכן, אזכיר לטובה את הרב יחיאל גולדהבר, שבידיו נצטבר חומר רב לתולדות בעל הפנים מאירות, וכל רבני העיר אייזנשטאט, ועמהם רבני כל שבע הקהילות. ועתיד הוא בקרוב להוציאם לאור עולם, כהמשך לספרו מנהגי הקהילות, לחקר מנהגיהם היחודיים של יהודי שבע הקהילות.

5 תגובות:

  1. לכאורה, גם מפאת מרחק השנים, מסתבר יותר שהפנ"מ לא היה בן אחות הש"ך.

    השבמחק
  2. האם הסיפור על בת הש"ך האבודה [להמן] אמיתי?
    תודה

    השבמחק
    תשובות
    1. הסיפור של להמן מבוסס על המקורות הקודמים שהובאו כאן, עיין שוב, ותרווה נחת.

      מחק
  3. הרה"צ שלמה אנגלארד זה האדמו"ר מראדזין?

    השבמחק
  4. אכן זה האדמו"ר מראדזין, העניין הוא שתמיד ידעתי עליו כת"ח גדול וכבקי וידען גדול בהרבה תחומים [הכרתי אותו עוד מישיבת פוניבז'] אבל לא שיערתי שגם בתחום היוחסין יש לו יד ורגל [כמעט בכל מאמר או כתבה בענייני יוחסין מוזכר שמו]
    אפשר לומר עליו שהוא אנצלקופדיה מהלך

    השבמחק