יום שני, 18 באפריל 2011

אחותו של הש"ך - שתי גירסאות לספור

כאמור, אנו עוסקים בבירור יחוס של הגאון רבי מאיר אייזנשטאט בעל הפנים מאירות, האם אמו היתה אחות הש"ך או אחות אשת הש"ך, הבאנו בתחילתו של המאמר את דבריו של הרב ווקשטיין, שגילה את הגירסא הנמצאת בספר סיפורי צדיקים החדש, (סיפור פז) מאת רבי אברהם יצחק סויבלמאן אב"ד זינקוביץ, שהיה תלמיד חכם גדול, ולפני כמה שנים נדפס ממנו גם שו"ת מהרא"י, מתוך כתב ידו. עוד אמר לי ווקשטיין, כי נראה שהמחבר מדייק בסיפוריו, ומביא רק את מה ששמע מפי רבותיו או מפי אביו.
על פי המסופר ב'סיפורי צדיקים', אמו של הפנים מאירות, לא היתה אחות הש"ך [או ליתר דיוק, בת אחות הש"ך] כפי שהיה מקובל עד היום, אלא היתה אחות אשת הש"ך, דהיינו, בת רבי שמעון בנימין וואלף טויבער מוילנא, נכדו של הרמ"א, והוא זה שנשא [בזיווגו השני] את אחותו של הש"ך, כך שהש"ך היה גם דודו של בעל הפנים מאירות, וגם אחי זקנתו.
ראשית נביא את הסיפור בגירסתו המפורסמת יותר. הסיפור הידוע, מקורו בספר 'דעת קדושים', נדפס פטרבורג תרנז, ושם כתוב בעמ' 189, אודות אחות השך:

אשת הפרנס מו"ה יצחק. יש סיפור מפי המסורה כי ברחה גם היא במלחמת הריקים בשנת תט"ו ולא נודע אנה היא באה, ויהי היום בנסוע הש"ך על דרכו ויקר מקרהו לעיר ששם התארח בבית הפרנס מו"ה יצחק, וכאשר קדמו עיני הש"ך אשמורות לשקוד על תורתו גם בלכתו בדרך. שמעה הבתולה – אשר היתה משרת את בית הפרנס – את קול לימודו ותשא את קולה ותבך, הש"ך התעורר לקול בכיה. ויקרב אל הנערה וישאל למה תבכי? אף היא השיבה אמריה לו "אח היה לי ושבתי שמו, גם הוא היה שוקד על התורה בלילות בשבתנו יחד בבית אבינו וקולו היה כקול כבוד רבינו, אשר שמעתי הפעם דופק על דלתי תלמודו, ותפעם עלי רוחי בזכרי את אחי. מי יודע אשר קרהו? העודנו חי?!" "מי את בתי? שאלה הש"ך. "בת הרב מאיר הכהן אשכנזי הנני" – וכאשר נוכח לדעת מזה כי אחותו בת אביו היא התודע אליה בדמע גיל ואנחות גם יחד, עד אשר התעוררו בני הבית, ור' יצחק אמר שישמח אלי גיל בראותו עתה כי אנה אלקים לידו לפרנס בת גדולים ואחות אדם גדול כמוהו. ועתה אם יש את נפשכם כאשר אלמן אנכי מאשתי. תנו לי את הנערה הזאת לאשה. וישב נא כבוד גאונו אתנו עד אשר יעברו ימי חג כלולתנו, הש"ך התבונן על המקרה ויאמר: מה' מצעדי גבר כוננו. ומה' אשה לאיש, ממנו היתה זאת. ואנכי אברכם למז"ט גם ברך שיהיו צאצאי מעיכם כאחי האם. וכן נתקימה ברכת כהן בבניהם אשר ילדו להם.

ומשם העתיקו למקורות רבים, ראה בין היתר, שו"ת פנים מאירות, מהדורה הרביעית, ניו יורק תשכב, במבוא.


מעתה נעבור לסיפור כפי שמופיע אצל הרב סויבלמאן, בסיפורי צדיקים החדש:

רבינו הגאון הגדול בעל הש"ך זצוקללה"ה היה בק' ווילנא, שנשא משם אשה בשנת ת"ח לאלף, שהיה אז בזמן ההוא החורבן הגדול הנורא מהרוצח חמי"ל יש"ו, כנודע, ואבי הש"ך ז"ל הגאון הר' מאיר זצ"ל ומשפחת בית אביו היו דרים בארץ פולין בעיירות שהלך הרצחן הנ"ל להרוג כו' ואבי הש"ך ז"ל כבר נסתלק מעוה"ז בשנת ת"ח, והש"ך ז"ל היה בעיר ווילנא בשנת ת"ח.
ואז כל מי שהיה יכול לברוח ברח מחמת הפחד של הרצחנים הנ"ל חמי"ל וסייעתו יש"ו, וגם אחות הש"ך ז"ל ברחה לנפשה ונתחברה לילך עם האביונים שהלכו מעיר לעיר לבקש די פרנסתם, ואירע שבאו סיעת האביונים ובתוכם אחות הש"ך ז"ל אל העיר ווילנא ואכסניא שלהם היה בבית הקדש ... ... אשת הממונה על ההקדש .. הוטבה בעיניה הבתולה הזאת היא אחות הש"ך ז"ל ... ... והכרת פניה העיד עליה שהיא ממשפחת היחוס והמעלה ... והתחילה להציע לפניה לומר למה לך לכתת רגלך לילך עם האביונים מכאן והלאה, הלא עצתי טוב שתשאר פה בעיר הלזו ובודאי אראה לבקש לך מרגוע לנפשך מעמד פרנסה בעיר ...
השי"ת המסבב כל הסיבות ית"ש נתן בלבה לילך אל הגבירה חמות הש"ך ז"ל ולספר לה איך שיש עתה בהקדש בתולה אחת צנועה וחכמה ומושלמת בכל המעלות וניכר בה שהיא מן גדולי היחוס והמעלה שבעיירות פולין לא כשאר הקבצנים, לכן עתה טוב לפני הגבירה לאספה אל ביתה על איזה שירות ובודאי תקבל ממנה עונג ונחת ... כן עשתה, הביאה הבתולה לבית הגבירה ודיברה עמה והוטבה בעינה מאוד ואמרה לה הגבירה ... שימוש קל אני אתן לך, והוא חתני הגאון הש"ך לומד בחדרו בכל לילה ולילה כמה שעות עד קרוב לחצי הלילה, ובעת שגומר לימודו וכל בני ביתי ישנים ולזה צריך אני מי שיושיט לו לחדרו סעודתו סעודת הערב ולהציע מיטתו ולהכין לו מים וכו', צריך לזה איש מיוחד שיהיה ישן ביום כמה שעות בכדי שיוכל להיות ער ולישב אחורי דלת חדרו של חתני הגאון שיחיה אשר בעת שיגמור לימודו יביא לו האיש הזה את סעודתו ושאר דברים.
כן הוה, הבתולה זו נשארה בבית הגבירה והיתה ישנה ביום בכדי שתוכל להיות ערה ולישב אחורי דלת חדר הש"ך עד שיגמור כל הלימוד שלו כנז"ל. הוא הש"ך ז"ל שלמד יחידי בחדרו ולמד בקול רם בינו לבין עצמו והבתולה ישבה אחורי חדרו, נדמה לו שכן היה ממש קול אביה ז"ל שזה כמה שנים שנעדר. וקולו של הש"ך נדמה לה בשיווי ממש כקול אביה הרב המנוח ועי"ז נתעורר לה דאגה ותוגה, כי הזכירה את עצמה איך שהיא עתה בשפל המעש גול וסורה, ואיך נהפך עליה הגלגל החוזר, שהיתה בת גדולים וטובים וגאוני ארץ, ועתה היא יתומה עניה גלמודה וכו', והתחילה לבכות בחשאי שלא לבלבל את הגאון הזה הלומד בחדרו אך לא יכלה להתאפק ובכתה בקול רם במר לב, הוא הגאון הש"ך ז"ל שמע בחדרו אשר המשרתת היושבת בחדר החיצון אחורי דלת חדרו היא בוכה, חרה לו היטב על דבר זה לבלבל אותו, הלך אל הפתח ופתח ויקצוף עליה על זה שמבלבלה אותו. מובן שפסקה מלבכות והתאפקה בכל כחה והמתינה עד שגמר כל לימודו וכשגמר ויצא מחדרו תיכף הכניסה לו כל הצורך מאכל ומשתה וכו'.
כן בלילה השניה היה כן, שכשהתחיל הש"ך ז"ל ללמוד לימוד בעמקות גדול ובקול רם, נדמה לה שקולו הוא שוה ממש כקול של אביה המנוח הרב ז"ל והתחילה לבכות מאד באנחה מתוך הלב שלא יכלה להתאפק. הוא הש"ך ז"ל שמע בכייתה ואנחתה זה פעם שני הבין שלא לחינם הוא הלא דבר הוא, לכן פסק מלימודו ופתח פתח חדרו, היא הבתולה שראתה אותו יוצא מחדרו נתבהלה קצת, הש"ך ז"ל התחיל לשאול אותה מאין היא ומי היה אביה השיבה לו ולא כיחדה ממנו, אשר היא מפולין מלובלין או מאוסטרהא וע"י האונס הרצחן וכו' ברחה לנפשה למלט נפשה, ואביה היה רב גדול וגאון, שמו היה הר' מאיר. הש"ך ז"ל שאל אותה על שם אמה ועל שם משפחה שלה לאביה ולאמה, הכל השיבה לו, אז נודע לו להש"ך ז"ל שהיא אחותו מאב ומאם, עשה את עצמו כמחריש לא גילה לה שום רמז, הש"ך ז"ל חזר אל חדרו ולמד לימודו, וכשגמר לימודו ויצא מחדרו קצת, היא הכניסה לחדרו כל הצורך מאכל ומשתה וכו', כאשר ע"ז יושבת וממתנת.
למחר אמר הש"ך ז"ל לאשתו הרבנית שתאמר לאמה בשמו אשר הבתולה הזאת לא תשב עוד כאן בשביל השימוש הזה, ולהושיב איש אחר על זה השימוש והבתולה הלזו תהיה כאן בביתה בכבוד, מטעם הכמוס עמדו, לזונה ולפרנסה ולהלבישה בכל הצורך בלא מחסור כאחד מבניה, אשת הש"ך ז"ל הגידה ד"ז לאמה בשם בעלה הגאון. הגבירה חמות הש"ך ז"ל שמרה את דברי חתנה הגאון לעשות ככל אזהרתו, כתורת משה ממש.
ובימים מועטים, מתה הגבירה חמותו של הש"ך ז"ל, ותיכף אחר שבעה התחילו השדכנים לבוא אל הגביר חמיו של הש"ך ז"ל להציע לפניו שידוכים הגונים מהם ברוב ממון ומהם מגדולי יחוס, הגביר נכנס לחתנו הש"ך ז"ל וסיפר לחתנו מהשידוכים שדיברו לו איזה מהם שיסכים חתנו הגאון .... אמר לו חתנו אם כבודו ישמע אלי אל תפנו אל ממון או אל יחוס, אני אציע לפניכם שידוך הגון וטוב יותר מכולם, והוא, לישא את הבתולה הזו שהיא בביתכם זה איזו חדשים, צנועה וחכמה ויפ"ת, ולהגביל זמן החתונה על ימים אחדים, ואני אהיה השושבין שלכם, ובשעת החתונה אגלה לכם למי הבתולה הזו וכו'. כן הוה, הגביר נתרצה לשמוע דברי חתנו נ"י ונשאה לאשה כדת משה וישראל והש"ך ז"ל היה השושבין, ואחר החופה גילה הש"ך ז"ל שהכל היא אחותו, ודרשה גישאנק נותן לו, היינו שהבטיח לו שיוליד בן זכר גאון וחריף כמוהו הוא היה שו"ת פנים מאירות, והש"ך ז"ל היה דודו אחי אמו, בקראו שמו ר' מאיר אחר א"ז ר' מאיר אבי הש"ך ז"ל.


ובכן, יש שני חלקים שמשתנים בגירסא של הרב סויבלמן, האחד, שאחות השך היתה נשואה לא לר' יצחק אבי הפנים מאירות, אלא לר' שמעון בנימין וואלף טויבער חותנו של הש"ך, בזיווגו השני.
אומנם השינוי השני, והוא היותר משמעותי לענייננו, נמצא בסוף הסיפור: "ודרשה גישאנק נותן לו, היינו שהבטיח לו שיוליד בן זכר גאון וחריף כמוהו הוא היה שו"ת פנים מאירות, והש"ך ז"ל היה דודו אחי אמו, בקראו שמו ר' מאיר אחר א"ז ר' מאיר אבי הש"ך ז"ל". זה הרי ודאי לא יתכן, כי אביו של הפנים מאירות, נודע לנו זה מכבר ששמו היה ר' יצחק אשכנזי, וודאי שלא הוא זה שהיה חותנו של הש"ך, על כן, מציע הרב ווקשטיין תיקון קל בנוסח הסיפור, ולדבריו, לחותן הש"ך ולאשתו השניה – אסתר, אחותו של הש"ך, נולדה בת, והיא היתה אמו של הגאון הגדול בעל הפנים מאירות. דהיינו, שר' יצחק אבי ה"פנים מאירות", נשא את אחות אשתו של השך.
ובכך עולה, שבעל הפנים מאירות, וכל צאצאיו אחריו, נמנים בין צאצאי הרמ"א.
במאמר הבא, נדון בדברים מכל ההיבטים. בנתיים נאחל פסח כשר ושמח לכל בית ישראל. ונזכה במהרה לאכול מן הפסחים ומן הזבחים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה