אמו של הגאון רבי משה רבקש - הבאר הגולה

לפנינו מאמר נוסף פרי עטו של ידיד מר חיים פרידמן, החוקר את משפחתו של הגאון מוילנא שנים רבות. מאמר זה, המהווה למעשה המשך למאמר הקודם על אילן יוחסין של הגר"א, הוא חוקר מי בדיוק היתה אמו של רבי משה רבקש, מאיזו משפחה היא מגיעה, ומי הם אבותיה.


מחקר נוסף מספק הסבר אפשרי, לבלבול אודות זהות אביו של משה רבק'ש, האם הוא נפתלי צבי הירש סופר מפראג או הירש פאס מקראקא. מצינו מקורות שמבלבלים ביניהם.

במאמר קודם שלי, דנתי בזהות של אמו של רבי משה רבקש, ונעלה שוב בקצרה את הנקודות העיקריות:

"קיימות שתי גירסאות לגבי זהותה של אשתו נפתלי צבי הרש סופר. שפירא (בספרו, 'משפחות עתיקות בישראל') מתייחס אל נפתלי כמו צבי הרש פאס, ורושם את שם אשתו - רבקה, בתו של נתן מנדל, בנו של מאיר מקראקא.

אבל זה לא יתכן, כי ישנן כמה בעיות, הירש פאס חי בקראקא, והיה שם פרנס ומנהיג, ואילו אביו של משה רבק'ש, נפתלי צבי הרש התגורר בפראג, שם החזיק בתפקיד סופר הקהילה. כהנא (בספרו, 'ענף עץ אבות'), מפרט את הצאצאים של הירש פאס, אבל שמו של משה רבק'ש אינו כלול ביניהם. נפתלי צבי הירש סופר נפטר בפראג בשנת שס"א, ואילו הירש פאס מתועד בפנקס הקהל בשנת שצ"ב. לכן די ברור כי שפירא בלבל בין שני אנשים. יתכן להסביר כי הבלבול נובע מהעובדה כי לייב בנו של הירש פאס היה חותן (בנישואיו הראשונים) של הרב גרשון אשכנזי מניקלשבורג ומוינה (1615-1693, מחבר עבודת הגרשוני) אשר ר' משה רבקש קורא לו - לר' גרשון "מחותני", בכותרת הסכמתו לבאר הגולה.

בנימין ריבלין מזהה את אמו של ר' משה רבק'ש:

על ר' נפתלי הירש סופר דק"ק פראג, בנו של ר' פתחיה, סיפר בנו ר' משה רבקש, בהקדמתו הנ"ל, כי "יצק מים ושימש לפני הרב הגאון מוהר"ר פלק כץ ז"ל בק"ק לבוב, אחרי חתונתו בשנת שנ"ו ושנ"ז לפ"ק, ושם הגיה השו"ע וכתב בצידו כמה ענינים מש"ע של הרב הגאון הנ"ל ז"ל".
אשתו היתה מרת טעלצא – מגזע הגאון ר' שאול וואהל, וכנראה הוא הוא "כ"ה הירש בן האל' כ"ה פתחיה סופר, רך בשנים, ספרא בן ספרא", שנפטר באלול שס"א בפראג.

אילן יוחסין של הגר"א

ביקשו ממני כמה מהקוראים, להביא שוב את כל המאמר מאת חיים פרידמן בצורה מרוכזת. כדי שיהיה אפשר לעקוב אחרי השתלשלות המחקר לשלביו. נעניתי לבקשתם, ובזאת מובאים כל ארבעת חלקי המאמר ברצף אחד, להקל על הקריאה. אם ירצה ה', אחרי שבת, אוסיף כאן מאמר נוסף, המיישב את הסתירות לגבי אבותיו של רבי משה רבקש – באר הגולה, ומעלה השערה חדשה ומעניינת, שתסביר את כל הפרטים הידועים בצורה מסודרת.

לפנינו מאמר מרתק במיוחד, הסוקר את אילן היוחסין של הגאון מוילנא. פרי עטו של ידידי הנכבד, החוקר את משפחת הגאון מוילנא כבר שנים רבות, מר חיים פרידמן מפתח תקווה.

המאמר פורסם במקור בשפה האנגלית, כאן הוא מובא בתרגום לא מקצועי.
פרידמן חיים, פתח תקוה, ישראל, ספטמבר 2005
פורסם לראשונה בכתב העת "אבותינו", סתיו 2005, תחת הכותרת "שושלת הגר"א - נצר לדוד המלך".

*  *  *

אחת מהתמונות המיוחסות לגאון מוילנא

רבי אליהו בן שלמה זלמן, הגאון מווילנה (1720-1797) [1] הוא צאצא של כמה חכמים בולטים בעיר וילנה: הרב משה רבקה'ש (1596-1671) והרב משה קרמר (נפטר 1688). שושלת של רבנים אלה היה ידוע על ידי הביוגרפים של הגאון רק כמה דורות, לא לפני אמצע המאה השש עשרה. עד היום לא היה ידוע על קשרים של משפחת הגאון מוילנא, עם משפחות רבניות בולטות אחרות. זה היה מצב נדיר בהתחשב בכך שרוב המשפחות הרבניות היו קשורים זה בזה, ואפשר לעקוב אחר שושלת שלהם במשך מאות שנים.

פרטים של משפחות אלה ניתן ללמוד באתר שושלת בית דוד.

מחקר חדש של שושלת הגר"א, כפי שנערך על ידי המחבר, ממקורות שלא היו ידועים קודם לכן, אשר מראים אפשרות, כי הגר"א הוא למעשה צאצאי רבות של משפחות רבניות ותיקות, וממילא הוא גם צאצא של דוד המלך.

מחקר מקיף של שושלת של הגאון מוילנה נכתבה על ידי המנוח בנימין ריבלין, וראה אור בספר הגר"א [בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשי"ד].

הוריו של הגאון היו הרב שלמה זלמן- (נפטר 1758) וטריינה. אמו באה מהעיר סעלץ (היום, Selets) שליד גרודנה. אביו בא ממשפחה מכובדת בוילנה. השושלת שלו מתחילה בגאון הרב דוד אשכנזי (נפטר 1645), שהיה ראש ישיבה בלמברג, פולין. לדברי פרופ' לואיס גינזברג [4], דוד אשכנזי יכול להיות זהה עם הרב דוד, בנו של מרדכי אשכנזי, המוזכר בספר כלילת יופי [5]. בנו של דוד, הרב משה קרמר (נפטר 1688), החזיק בתפקיד אב בית דין (הרב הראשי) של וילנה. בנו של משה קרמר, הרב אליהו (נפטר 1710), היה ידוע בתור "החסיד" בשל האדיקות שלו.

לרבי אליהו חסיד היו שלושה בנים: הרב יששכר בער (או יששכר דב), הרב צבי הירש (נפטר 1765) והרב משה (נפטר 1765). צבי הרש היה האב הקדמון של משפחות בולטות ריבלין עליאש, שהחזיקו עמדות המשפיעות בקהילת וילנה [6]. יששכר בער היה אביו של הרב שלמה זלמן, שהיה אביהם של חמישה בנים ובת. הבן הבכור היה הרב אליהו, הגאון מווילנה (1720-1797).

כתב יחוס מסוף תקופת הראשונים

נדיר למצוא מגילת יוחסין ישנה, מתקופה שלפני למעלה מחמש מאות שנים, אך פה ושם אפשר למצוא מציאות כאלו, בדרך כלל הם מקוטעות ולא שלמות, ואי אפשר לבנות מהם עץ משפחה מסודר, אבל לפעמים יש בהם פרטים רבים.

חברת "דובב שפתי ישנים" הדפיסה בהוסיאטין תרסב, 'קובץ דברים נחמדים', ובהם מעשה נורא נעתק ממהרי"ל כתב יד על קלף, מעשה נורא שקרה בימי מהרי"ל, אשר העתיק ר"ש שענבלום מלבוב ממהרי"ל כת"י על קלף שהיה לו, ואחר זה המעשה נמצא מכתבים וסליחות כתב המהרי"ל ז"ל. וכותרת כל החלק הזה של הספר, "ליקוטי מהרי"ל".

אחרי המעשה הנ"ל, הסליחות והמכתבים, באה בכתב היד [ומשם אל הדפוס] 'צוואת זקני (כנראה של המעתיק) הר' אלעזר בן הח"ר שמואל המכונה בונפט הלוי, אשר ציוה לבניו, ומפני שהנהגה טובה היא, אכתבנה בכאן כדי לנהוג כל אדם אחריה. ובסופה כותב המעתיק כך, "עד כאן צוואות זקני הח"ר אלעזר הלוי אשר היה מכונה דער גיט' ר' זלמן. וקבלה בידי שכל אשר שמם אלעזר וכינויים זלמן הם בני משפחתינו. והוא הלך לעולמו בראש השנה ביום ראשון ונקבר בשני בק"ק מגנצא. וזה הלשון ראיתי כתוב שם על מצבתו, פה טמון וספון אדם חסיד והגון, ומעשיו נאים ונעימים והגונים בדרכי חסידים וענוים, המקובלים בעיני השם .. הח"ר אלעזר בן החבר ר' שמואל הלוי".

"וזה התילדות משפחתו אשר העתקתי מכתיבת ידו: אלעזר בן הח"ר שמואל מכונה בופנט חזן ממגנצא, בן הר״ר יקר הזקן, בר שמואל ומאור עינים  [סגי נהור] היה, בר יצחק, בר אשר מקובלני אשר יסד אשר הניא שאומרים בליל פורים. ור׳ שמואל הנ"ל שהיה מאור עינים היה בן בתו של הרב ר' שמואל שיסד אלהיכם שכנו, בן רבינו יצחק סגן לויה זצ״ל:

העתקתי מכחב יד זקיני הרב רבי יקר שייחס עצמו ממנו עם הגדולים ההם זכותן וצדקתם יעמוד לנו לאחוז מעשיהם וצדקיהם בידינו ומהם לא נסור אא"ס [אמן אמן סלה].

ואני הכותב ספר זה אלעזר בר' יעקב זללה״ה המכונה זלמן משוטיגווערא בעבור שאני [נקרא] בהתיילדות שמו של שר הצוואה הכתוב לעיל. אוסיף עוד יחוסו כאשר העתקתי מכתב יד של מה״ר מנחם ציון אשר יחס את עצמו באותה המשפחה וז״ל, זקנתי אם אבא אדו' מרת ינטא בתו של מור' הר״ר יקר בר שמואל הלוי מקלונייא והיו לו ג' בנות ובן אחד האחת זקנתי הנ״ל ,והשניה הרבנית מרת פורא אשת הר״ר יצחק מדורא אשר יסד השערים מדורא. והשלישית מ' ורומוש אשת מו״ה ישעיה מווילא בנו של ר' משה הדרשן בן רבינו אלעזר הדרשן בן רבינו משה הדרשן שיסד "אקרא מודע לבינות שחוטות יפות" רבו של רש״י נר ישראל. והר' ישעיה הנ״ל היו לו ב' בנים הר' אלעזר מוורדא והשני הנ״ר ורי״דיל מגרמייזא ובת אחת שהיתה נשואה לרבי משה דרשן שתפס ישיבה בווירצבורק. ושם קדש הש"י שנת קט״ל  [נהרג על קידוש ה' בשנת ה' אלפים קלט, 1379], ובנו של זקיני הר' יקר הלוי הנזכר היה שמו בופנט חזן ממגנצא אביהם של הח״ר משה בער חזן משפ״ירא. והח״ר זלמן חזן ממגנצא איש חסיד עכ״ל.  נמצא שהוא אותו אלעזר בן הח״ר שמואל המכונה ביפנט הלוי בעל הצואה דלעיל".

לעת עתה לא חקרתי די אודות האישים הנזכרים, אך אני מאמין שאפשר לחקור ולברר יותר על הדמויות המופיעות במגילת יוחסין זו, ולהוסיף פרטים לעץ משפחה מסודר.

עץ משפחה מתועד עד גירוש ספרד - משפחת אבן דנאן

בשבת, חל יום ההילולא, של רבי יצחק אבן דנאן, בעהמ"ח ליצחק ריח. 111 שנים מלאו להסתלקותו.

רבי יצחק אבן דנאן, מרבני העיר פאס, נולד טו באב תקצ"ד, שימש כמורה צדק בעיר פאס החל משנת תרל"ט, נתפרסם כפוסק בעל שיעור קומה, וסברא ישרה. רבי יוסף בן נאים בספרו מלכי רבנן, כותב עליו, "היה משים לילות כימים בלימודו, כל ימיו לא מש מתוך האהל והיה קנאי לבלי חת משום אדם, ואני הכותב למדתי אצלו באיזה ימים ולילות אחדים, לא ישוער ולא יספר יראתו הטהורה זיע"א". רבי יצחק ביקר פעם אחת בארץ ישראל, בשנת תרל"ה, יחד עם בן אחיו רבי שלמה אבן דנאן שלימים שימש כרב הראשי בפאס ורבה הכולל של יהדות מרוקו. יחד עשו בארץ ישראל שלושים ושלשה ימים, ביקרו בעריה, ופגשו את גדוליה, וחזרו למרוקו. רבי יצחק אבן דנאן נפטר בפאס, ביום כ"ד אייר תר"ס. בנו כותב עליו, "אמנם בעוה"ר לא ארכו לי הימים עם עט"ר מו"ר א"א זל"ה, אבל יראת ה' הטהורה שתל בי ומדותיו הטהורות נצטיירו בי, כי היה בורח מן המעלות וגדולות כבורח מן האש, רק הכל עשה לשם שמים, שייף עייל שייף נפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה".

רבי יצחק השאיר אחריו כתבים רבים בהלכה ובדרוש, ובפיוט. ספרו בהלכה נדפס על ידי בניו, שנתיים לאחר פטירתו, בליוורנו תרסב, ויקרא שמו 'ליצחק ריח'. בשער הספר תיארוהו בניו: א"א מו"ר עטרת ראשנו ותפארתנו, דיין אמת שופט בצדק, מעלת הרב המופלא ... כמוהר"ר יצחק אבן דנאן זצללה"ה בכמוהר"ר שמואל זלה"ה חוטר מגזע הנשר הגדול הגאון המפורסם מרנא ורבנא הרמבם זיע"א, ומסטרא דנוקבא נצר משורש נין ונכד דור חמישי לאותו צדיק .... המקובל האלוקי .... כמוהר"ר אליהו הצרפתי זיע"א, שהוא דור ט"ו לרבינו תם בן בתו של רש"י זלה"ה.

ואומנם, כתב כבר החכם מאיר בניהו בספרו 'דברי הימים של פאס', "אין קשה בחקר שושלות הרבנים, כשושלת ן' דנאן שהשתוות השמות אצלם היא במידה גדושה. כל דור חוזרים השמות, ואף אם תדע את הזמנים, לא יעלה בידיך לברר במי המדובר, שהרי שמות האבות זהים ואף היו בזמן אחד". אך בכל אופן, כבר עמלו העומלים, ונתפרסם כבר אילן היחס העיקרי של משפחת אבן דנאן, ואף אם נשארו פה ושם אי אלו עלים שעדיין לא נודע מקום חיבורם, אל אילן המשפחה, הרי שעיקר יחוס המשפחה ידוע.

יחוס המשפחה נשתמר הודות למסורת של בני המשפחה, החל מימי גירוש ספרד, לכתוב בכתובה את כל שלשלת יחוסם עד לימות הגירוש. מנהג זה נתקבל בקרב המשפחות המיוחסות מקרב המגורשים, ולכן זכינו לדעת על שלשלות יחוסין של כמה משפחות ובראשן משפחת אבן דנאן. [היו עוד משפחות ממרוקו ששמרו על יחוסם ותיעדוהו, אך הנוהג להכניס בכתובה את כל היחוס, היה יחודי לצאצאי המגורשים].

ר' אבנר הצרפתי, מביא בספר "יחש פאס" [נדפס לאחרונה בתוך ספרו של דוד עובדיה פאס וחכמיה], כי ברצותו להכניס בחיבורו את מגילות היחוסין החשובות ביותר, שלח סופר מיוחד להעתיק מספר "זכירה" מיוחד (שהיה מונח בבית הדין), את יחס המשפחות הללו, ועל יסוד זה הוא מונה תשע בתי אב ראשיים, ואלו הן: א. משפחת אבן צור. ב. משפחת אבן דנאן. ג. משפחת סירירו ד. משפחת הצרפתי. ה. משפחת כהן אל כלאץ. ו. משפחת אבן מרא. ז. משפחת אבן עט. ח. משפחת אלבאז. ט. משפחת אלמושנינו. משפחות אלו, הרבו להתחתן ביניהן, משום שיוצאי ספרד הקפידו על טהרת יחוס משפחתם, לפחות בדורות הראשונים.

וזה סדרו של עץ המשפחה, כפי שעולה מרשימות היחוס.