רבי מיכל דיין

היום מלאו שבעים וחמש שנים, לפטירתו של הרה"ג רבי יחיאל מיכל זאב הורוויץ, המכונה ר' מיכל דיין.

ר' מיכל נולד בשוועקשנא שבליטא בשנת תרכ"ב. בשנת תרל"ב, בהיותו כבן עשר שנים, עלה לארץ ישראל עם משפחתו, למד בעץ חיים, ובשנת תרל"ט נשא לאשה את מרת חנה רבקה לבית הורוביץ.

רבי מיכל דיין

ר' מיכל היה הראשון שנסמך להוראה על ידי רבי שמואל סלנט. בשנת תרנ"ב נקרא לכהן כדיין וכמו"צ ביפו תחת הגאון רבי נפתלי הירץ רבה של יפו והמושבות. בחורף תרס"ג הוזמן לכהן כרב ומורה הוראה בלונדון, ואף נסע לשם לצורך זה, בדרכו התעכב ברומא כחצי שנה, אך לאחר זמן קצר חזר אל ארצו ומקומו, וקבע מושבו בירושלים, ואף כי לא שימש כדיין קבוע, שימש כפוסק הלכה לרבים, ולעיתים רבות נצטרף אל דייני העיר בעניינים שונים.

אשת ר' מיכל הראשונה, חנה רבקה נפטרה בגלות מצרים בסוף מלחמת העולם הראשונה, ט' טבת תרע"ט, ומנוחתה באלכסנדריה. בזיווג שני, נשא לאשה ר' מיכל אשה בשם גיטל בת ר' משה ומלכה.

רבי מיכל נפטר ביום שבת קודש כ"ח כסלו תש"א. ואף כי בספר באר יוסף, בהספדו של ר' מיכל כותב שנפטר בשבת כח טבת תשא, ויתכן שלקח את הטעות משער ספרו גדולי ציון חלק י כתוב בטעות שנפטר כח טבת תשא, [ויעויין בעותק באוצר החכמה, שמחקו וכתבו כסלו] אך למעשה כח טבת לא היה בשבת רק כח כסלו, וכן הוא על מצבתו של ר' מיכל.

ואלו הם צאצאי ר' מיכל:

ר' חיים יעקב הורוביץ, נפטר בטבת תרס"ח בוינה בן כ"ג שנים, מעט מחידושיו נדפסו בגידולי ציון חלק ז' תחת השם ביכורי יעקב.

ר' שמחה משה הורוביץ נפטר אף הוא על פני אביו, ג' כסלו תרצ"ז, ומנוחתו בהר הזיתים..

ר' ישעיה הורוביץ, גר בגדרה ועסק במסחר, נפטר שם אף הוא בחיי אביו כ"ו תמוז תרצ"ז והניח אחריו בנות.

ר' ברוך צבי הורביץ רב בניו יורק. היה נשוי לליבע אהובה בת ר' יהושע שטרן, חתנו של הרה"צ רבי שמואל מיכל הומינר. נפטר ביום י"ט אדר ב' תשי"א במיאמי פלורידה. רעייתו האריכה ימים אחריו, ונפטרה ביום ט' טבת תשמ"ט בברוקלין, נ"י. [קהילת צאצאי הרב שמואל הומינר].

אחד מבניו הראשונים הנ"ל היה חתנו של ר' אליהו שלמה זלמן למפרט מתל אביב.

יחוסו של ר' מיכל

אף כי רבי מיכל נשא את שם המשפחה הורוביץ, הרי שלא היה לוי כמו הגזע המקורי של בני משפחת הורוביץ, כותבי תולדותיו של ר' מיכל בראש ספרו שיצא מחדש בהוצאת מכון ירושלים, כתבו כי כדי שיוכל לעלות לארץ ישראל, היה צריך ר' מיכל להשתמש בשם המשפחה של אמו. אומנם, כפי

משפחת כלי הקודש מתל אביב - מאמר ראשון

הזכרנו בעבר בבלוג, את ר' יעקב שלמה לוי ומפעלו המבורך, 'תל אביב של מעלה', לתיעוד פועלם וחייהם של הדמויות היהודיות שמילאו את תל אביב בימי היסוד שלה, ובעשרות השנים הראשונות של העיר.

הפעם, שלח לי ר' יעקב שלמה מאמר מרתק אודות משפחת וינשטיין, משפחת כלי הקודש של תל אביב ויפו.

דער תל אביב'ער שוחט

ר' אליהו וינשטיין, שוחט דמתא יפו תל אביב. האיש שחווה יותר מכל אחד אחר תקופות ותמורות ביפו תל אביב. אביהם של ר' נחום המוהל המיתולוגי ושל ר' ישראל, המחנך המחונן.

עוד ישנם אנשים הזוכרים קמעא את דמותו ההדורה. דמות ירושלמית טיפוסית עם כל הרמ"ח והשס"ה שלא חסר בה דבר. הוא עם הכובע הרחב בחול והשטריימל בשבת, וזוגתו הסבתא יונה טויבא עם השביס הירושלמי. כמין טריטוריה מאה שערים'ית בתוככי תל אביב העתיקה והותיקה. "לראות את הסבא ר' אל'ה ואת הסבתא בהדלקת נרות שבת – מחזה שלא מעלמא הדין..." מתמוגגים הצאצאים בזכרונות.

סיפורה של משפחת ויינשטיין, כמו סיפורן של משפחות רבות ביפו תל אביב דאז, החל בליטא והמשיך בעלייה נלהבת ארצה לירושלים עיר הקודש, ממנה ירדו מאוחר יותר לעיר החוף. אבל סיפור מרתק וייחודי הוא מאין כמוהו  - - -

משפחת "כלי הקודש" – יעקב שלמה לוי

במרכז ר' אליהו שו"ב, מימין בנו ר' ישראל המחנך, ומשמאל בנו ר' נחום המוהל

שתי תקופות בימי הבראשית התל אביביים

התקופה הראשונה בדברי ימי תל אביב, בימים שעוד היתה שכונות שכונות ביפו, היא התקופה שאותה כינינו בחוברת "תל אביב של מעלה" כ"תקופת הבראשית". זמנה של תקופה זו, בין שנות התר"מ המאוחרות, עת פרצו רבי אהרן שלוש, ר' שמעון רוקח ורבי זרח ברנט את הגבולות המצומצמים של היישוב היהודי ביפו, ויצאו למרחב בבניית השכונות החדשות שהיוו את הרקע להקמת תל אביב, ועד שנת תרפ"א, עת היו השכונות החדשות לעיר בפני עצמה וכשגל עלייה ענק שטף את הארץ והפך את העיר החדשה לבעלת רבבות תושבים.

הבדלים עצומים היו בין התקופה הבראשיתית לאלו שאחריה. הבולטת שבהן היא העובדה שבתקופת ראשונים זו היתה הארץ נתונה תחת שלטונו של הממשל הטורקי העייף, המנומנם והעצל, העריץ והמתאכזר של קידם ולא דחף שום יוזמה, ולהיפך. בעוד בתרפ"א כבר שלטו כאן הבריטים שקבלו את המנדט עם סיום מלחמת העולם הראשונה בתרע"ז.

אמנם, מבחינות רבות מאד נחלקת גם תקופת הבראשית לשתי תת-תקופות, הראשונה והשניה. והם מקבילות ומושפעות באופן ישיר מהתקופות המכונות בספרות ההיסטוריה [ובשרירות לב!] בשמות: "העלייה הראשונה" ו"העלייה השניה". בתזמון מפתיע נחלקות תקופות אלו גם מבחינת ההנהגה הרוחנית: בתקופה הראשונה עמד בראש העדה הרב הראשון, הוא הגה"צ רבי נפתלי הירץ הלוי זצ"ל, בעוד בתקופה הבאה מילא את מקומו הרב השני, הוא הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל שעלה הנה מבויסק שבליטא אחרי פטירתו של הרנ"ה.