רבי יהודה לייב מרגליות בעל הפרי תבואה

לפני מאתיים שנה, בכ"ב בסיוון תקע"א, נפטר בעיר פרנקפורט דאודר (פפד"א - פרנקפורט שעל נהר אודר, להבדיל מפפד"מ – פרנקפורט דמיין, פרנקפורט שעל נהר מיין), רבה של העיר הגאון רבי יהודה לייב מרגליות. במאמרנו זה, נספר מעט על קורות חייו, מעט על יחוסו, ומעט על צאצאיו.
 

רבי יהודה לייב נולד בשנת תק"ז, כפי הנראה בעיר זבראז' מקום מגורי אביו רבי אשר זליג מרגליות. כבר בצעירותו התפרסם כעילוי גדול בתורה. בהיותו בן שמונה עשרה שנים, נסמך להוראה מהגאון רבי יחזקאל לנדא בעל הנודע ביהודה, שכותב שדרש בעירו בכמה בתי כנסת, וראה שהוא בעל סברא ישרה ושכל צח. בהגיעו לפרקו, נשא אשה, בת ר' מאיר מטרניגרד, ועבר לגור בזאמושטש.

בצעירותו, כבר בהיותו כבן עשרים שנה, נתמנה לכהן ברבנות, ובראשונה, שימש כרב העיר סוכוסטוב, ולאחריה בעיר קופיטשניץ. בשנות התק"ל, כבר שימש כרב בבזאנוב, אחר כך היה רב בחאטין, שעברשין, לעסלא, פלאצק, ולבסוף בשנת תקס"ד נתקבל כרב בעיר פרנקפורט דאודר, בה כיהן עד לסוף ימיו, בה נפטר ונקבר, ביום כ"א סיוון תקע"א.

רבי יהודה לייב העמיד תלמידים רבים, מורי הוראות בישראל, אחד מתלמידיו הוא רבי ישראל ליקאווער, אביו של הרב הקדוש רבי שמעון מיערוסלב.

רבי יהודה לייב היה מחבר פורה, וכבר בהיותו בן ט"ו חיבר ספר 'טוב ויפה', אחר כך חיבר ספרים רבים בכל מקצועות התורה, ובהם 'קרבן ראשית' חידושים ושו"ת, 'אור עולם' על חכמת הטבע, 'בית מידושת' דרושים ומוסר, 'פרי תבואה' שו"ת הלכתי, 'עצי עדן' דרושים, ועוד. בספריו, מתבטאת השקפתו, כנגד דעותיהם של המשכילים שהחלו להרים ראש בזמנו ובמקומו. אך הוא קרא לשמור על ארחות המסורת, ולא לשנות את הלבוש והלשון וצורת הזקן והפיאות. בסוף ספרו טל אורות, מבטא ר' יהודה לייב את תקוותו האיתנה לזכות ולעלות לארץ ישראל. [מעניין לשים לב, כי היה זה זמן קצר לאחר ראשית עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל].

ספר נוסף מעניין, הוא ספר מסורות חדשות, לבעל הלבוש, אשר נדפס עם מראה מקומות, מאת נכדו ר' יהודה לייב מרגליות, בנאווידוואהר תקמב. על שער ספרו 'קרבן ראשית', נכתב: "שאלות ותשובות וחדשוי הלכות, חיבור יקר מאד, על מסכת ראש השנה, בחריפות ובקיאות שחיבר כבוד הרב הגאון הגדול המובהק ... ... שישולתא דיחוסא המפורסם מרנא ורבנא כש"ת מו"ה יהודה ליב מרגליות ...". בהקדמתו לספר, כתב כי קרא את שמו קרבן ראשית, כי זה אותיות תקון רבי אשר. ובסוף ההקדמה חותם כך, "ראשון לציון נראה עין בעין, שמי ושם אבותי ומשפחתי מפורש, שנית כי בסיום תורה נוהגין כשורה להתחיל מבראשית, ראיה שעוד ידם נטויה ... אף אני ארמוז ... ראש לכל הטעמים כי אבי מת בחצי הימים וכדי לפרש שמו ותקונו בכבוד מנוחתו ומעונו קראתי קרבן ראשית". בהקדמתו לספר 'פרי תבואה', כותב שנקרא בלשונם [בלשון המדינה] יודא פעריל. (פערל בגרמנית זה מרגלית).

בשורות הבאות נרחיב מעט על יחוסו ועל צאצאיו

  יחוסו

על שער ספריו, כתב רבי יהודה לייב מרגליות, כי הוא מצאצאי הגאון מהר"ם יפה בעל הלבושים, ומצאצאי המטה משה.

והנה, על רבי משה אב"ד אפטא ופרעמישלא בעל המטה משה, לא ידועים לנו הרבה מצאצאיו, לפיכך קשה לנו להשלים את עץ המשפחה. אך לענין הלבוש, אף שלא כל צאצאיו נודעו ותועדו, ויש הרבה המיוחסים ללבוש שאין ידוע מיקומם המדוייק בעץ המשפחה, בכל אופן, באופן יחסי יש מעט יותר מידע על צאצאיו, וננסה לראות היכן משתלב רבי יהודה לייב ברשימת הצאצאים.

אחד מגדולי הרבנים שבין צאצאי הלבוש היה הגאון רבי ישראל דוד מרגליות יפה אב"ד פאזינג. בפנקס חידושי התורה שלו, כתב כך: "אאמו"ר הרבני המופלא מו"ה מרדכי מרגליות יפה, בן מו"ה יוסף יצחק בן מו"ה מרדכי יפה הגדול מוויען מגזע הלבוש, ונקראת משפחתינו מרגליות יפה כדי להכיר מי הוא מנכדי המרגליות טובה שהוא זקני הה"ג מו"ה מרדכי יפה ז"ל בעל הלבושים". נינו, רבי שמואל יפה שלזינגר בספרו מילי דאבות, חקר עוד אודות יחוסו, והוא מעלה פרטים מעניינים על הקשר שבין הלבוש לבין משפחת מרגליות.

ראשית, הוא מצטט את דבריו של ד"ר קויפמאן שכתב, "שבעל הלבושים היה נין נכד להה"ג ר' יעקב מרגליות בעל סידור גיטין וחליצה שנפטר לערך שנת ר"נ", וכותב ר' שמואל, שאף שלא היה ביכולתו לברר, אבל מכמה וכמה טעמים, דעתו מסכמת לזה. הן על פי שמות זהים שחוזרים על עצמם אצל צאצאי ר' יעקב מרגליות ואצל צאצאי הלבוש, והן מטעמים שונים נוספים. ומוסיף ר' שמואל וכותב: "וכפי השערתי גם אבותיו של זקני הלבוש היו הקראים מרגליות, וכן נקראים כמה גדולים לפניו שם יפה, ורק הלבוש ז"ל חתם עצמו תמיד בשם יפה, כמו שמצינו אצל נכדו ר' מרדכי הנרצח בשנת תמ"ג פעם נקרא מרגליות בלבד ופעם בשם יפה בלבד". אומנם, חשוב לציין כי דבריו של ר' שמואל, לא מוסכמים על כל החוקרים, ויש הרבה פקפוקים עליהם, אך בכל אופן יש לנו מקור נוסף המשייך חלק ממשפחת מרגליות כצאצאים של בעל הלבוש. ונציין רק, כי לדבריו גם ר' אשר אנשיל גינז שלעזינגר מאייזנשטאט היה בנו של ר' מרדכי מרגליות הנרצח הנ"ל, [ר' אשר זה היה זקן זקינו של הגאון רבי עקיבא איגר], וממילא יש לנו איזכור נוסף לשם אשר מרגליות בין צאצאי הלבוש.

צאצאיו:

שני בנים ובת אחת ידועים לנו מר' יהודה לייב מרגליות.

בתו היא מרת שרה פייגא אשת רבי נתן כץ בנו של רבי יצחק כץ מפלאצק, הבא למטה אבותיו, במאמר הגדול שכתבנו על רבי דן לנדא מפלוצק, בתם היתה מרת אסתר (נפטרה כב חשון תרמ"א) אשת רבי יעקב קאפיל מלאוויטש, אבי הרבנית מיכלא אשת הגאון רבי מרדכי זאב מרגליות אב"ד קאלביעל, בעהמ"ח קול הרמ"ז, אביו של בעל הקרן אורה.

בן אחד של רבי יהודה לייב היה ר' אפרים מרגליות עליו לא נודעו פרטים.

בנו הגדול של המחבר, היה הגאון רבי אשר זעליג מרגליות, חתן הרבני המופלג הנגיד המפורסם מוה' שלמה שפירא. (כך כתוב בראש הספר 'עצי עדן'). רבי אשר זעליג נתמנה למלא את מקום אביו כרב בעיר שעברשין, כאשר אביו עזב את העיר לטובת פפד"א. ולאחר מכ, נתמנה לכהן כרב בעיר פרוזנא, ליטא. הוא היה אבי (ר' יעקב צבי מרגליות אבי) ר' יהודה לייב שלמה מרגליות אבי ר' יעקב צבי מרגליות, אבי של הגאון החסיד המקובל רבי ישעיה אשר זעליג מרגליות מירושלים, שנפטר בשנת תשכ"ט בהיותו בן שמונים שנה.

רבי ישעיהו אשר זליג מרגליות

יש שכתבו בטעות, כי בת נוספת של רבי יהודה לייב, היתה אשתו של הגאון רבי אלעזר קאליר אב"ד רעכניץ וקעלין. בעהמ"ח 'אור חדש' על פסחים, אלא שהוא למעשה היה חתנו של רבי אריה לייב מרגליות מבריסק.