יום שלישי, 17 בנובמבר 2015

בירורים חדשים על מרת דבורה בת ה"באר מים חיים" וצאצאיה

יהודה זייבלד
משפחות רבות בארץ ישראל ובגולה, ששרשיהן במשפחות האשכנזיות שהתגוררו בצפת ובטבריה בין השנים ת"ר-ת"ש, מתייחסות לרבי חיים מטשערנוביץ בעל "באר מים חיים" דרך בתו דבורה. כתבי הייחוס שבידי המשפחות מוסרים חלקי מידע שחלקם סותרים וחלקם משלימים. המאמר הבא יפרוס את העדויות השונות שהגיעו לידי ואת בירורן. בשלב זה נראה שהבירור מניח את הדעת ומיישב את המסורות השונות, ועם זאת נשמח לקבל השלמות, עדויות, בירורים נוספים ודעות חולקות, לאימייל yehuda10 שטרודל enativ.com.
על רבי חיים מטשערנוביץ, בעל "באר מים חיים", "סידורו של שבת", "שער התפילה" ועוד – אין צורך להרחיב את הדיבור. תולדותיו נידונו בהרחבה רבה במקומות רבים. מהם ייעודיים, כ"תו חיים" הנדפס בסוף המהדורה הנדירה כיום של "שער התפילה" משנת תשט"ו; "אור הגליל" של ר' יעקב שלום גפנר; ו"ארץ ישראל של מעלה" של ר' יחיאל גרשטיין. בנוסף, רשומים פרקי חייו באנציקלופדיות לחסידות (של ר' יצחק אלפסי) ולתולדות גליציה (של ר' מאיר וונדר), ובמאמרים שונים.
הפרטים הביוגרפיים החשובים להמשך הם אלו: רבי חיים נולד בערך בשנת תקכ"ה (1765) בכפר הסמוך לבוטשאטש. בסוף שנת תקע"ג או ראשית תקע"ד (1813) עלה לארץ ישראל. לא ארוכים היו חייו בארץ ישראל, אך גדושי מעש. כאן הוסיף מאמרים ל"באר מים חיים" והשלימו, וכתב את כל החיבור "שער התפילה", כשהוא שרוי בעת הכתיבה בהתרגשות והתלהבות מקדושת הארץ. את מקום תפילתו קבע בבית הכנסת האר"י האשכנזי, שהיה בית הכנסת החסידי הראשון בארץ, מימין העמוד הסמוך לבימה. בכ"ו בטבת תקע"ד נמכר לו בית בצפת, כפי שנרשם בפנקס בית דינה של העיר, ובכ"ז בכסליו שנת תקע"ו או תקע"ז הסתלק לבית עולמו, ונטמן במערה שנקראה לימים על שמו, בבית העלמין העתיק בצפת.
מניין צאצאיו של רבי חיים אינו ידוע בדיוק. בנים היו לו שניים: רבי יעקב יוסף, שהיה אב"ד מאהליב, אחת מערי רבנותו של רבי חיים, והיה חתנו של רבי יצחק מקליס בנו של ה"דגל מחנה אפרים", נכדו של ה"בעל שם טוב". בנו, רבי יחיאל מיכל, היה רב בדורהוי וחותנו של רבי מאיר רוזנבוים אבי שושלת קרעטשניף. הבן השני היה קלמן-קלונימוס, שעשה חיל במסחר היין בקשינוב או קומרנא, אך קריאתו ב"ספרים החיצונים" הביאה אותו להתרועעות עם פורקי עול ולפריקת עול בעצמו. מספרים שאביו לא הפסיק לחבבו ולקרבו, ביקרו פעם וניגב את הזיעה שניגרה על מצחו בעת משחק עם רעיו, ולבסוף הביא לחזרתו בתשובה ולעלייתו לארץ ישראל, שם נפטר כבעל תשובה.
אך מה בדבר בנותיו? מדי פעם מתגלה חתן נוסף שלו, אלא שאין ברור אם כל חתן היה נשוי לבת אחרת. מכל מקום, בנוגע לבתו דבורה, סבתנו, ניתן לשער באופן קרוב לודאי שהיא האחראית לשניים מן החתנים. אך בל נקדים את המאוחר.
החתנים הידועים הם:
א. רבי יצחק אייזיק, אב"ד בוטשאן. אפשר שהוא רבי חיים יצחק אייזיק היילפרין אב"ד בוטושאן, נכד מצד אביו לרבי חיים צאנזיר מחכמי קלויז בראד, שעלה אף הוא לימים בשנת תרי"ח לצפת, ונקבר במערת ה"באר מים חיים". לולא היה בן משפחתו לא היה נקבר שם, מן הסתם. באנציקלופדיה ליהדות רומניה (ח"א עמ' 440), שמהימנותה אינה רבה בדרך כלל, מסופר שהקהילה בבוקרשט גירשה אותו ואת משפחתו שעה שביקש להתקבל כרב במקומו של ר' דוד הלפרין, ו"אפשר שהסיבה לגירושו נעוצה בהרצאותיו, שהיו מודרניות ולא דתיות". האמנם?
ב. ר' שמואל שמעלקא הורביץ, בנו של רבי מענדל מלינסק.
ג. ר' אהרן אב"ד בוטושאן (יש לשים לב לריבוי "אב"ד"יה של בוטושאן, ולכך נוספת גם עובדה שראיתיה במקום כלשהו, שמשך עשרות שנים אחרי עלייתו לארץ של ר' חיים לא היה אב"ד בבוטושאן), שכתב הסכמה על "יסוד האמונה ועמוד העבודה".
ד. ר' פייבוש אייזנברג מאוזיראן (נזכר אצל ר"מ וונדר בנספח).
לסיפורם של שני חתנים נוספים, בעליהן של דבורה, יוקדשו הדברים הבאים.
***
באחד ממאמרי "ויתילדו" המתפרסמים תמידים כסדרם ב"המודיע" על ידי ידידי ברוך הכשרון ר' נפתלי אהרון וקשטיין, נכתב, במענה ל"ויתיילדו" 72, כדברים האלו:
ב"ויתילדו" מספר 72, בפרק חמישי,  ביקשנו את עזרת הציבור לאתר את שלשלת יחוס משפחת הרה"צ רבי משה לייב הלר מטבריה, [אחיו הצעיר של הגאון המפורסם רבי שמואל הלר - רבה של צפת, ואביו של הרה"צ רבי ישראל דב הלוי הלר], עד הרה"ק רבי חיים מטשערנוביץ - בעל ה"באר מים חיים" זי"ע.
מסורת ביד צאצאי החסיד המפורסם הרה"צ רבי משה אהרן הלוי סגל זצ"ל מירושלים, שהם מתייחסים עד הרה"ק רבי חיים מטשערנאוויץ - בעל ה"באר מים חיים" זי"ע, אלא שעד עתה לא היה ידוע סדר היוחסין למעלה בקודש - כיצד.
אחד מחשובי צאצאיו של רבי משה אהרן, העתיק עבורנו מגילת יוחסין שנכתב על ידו באחד מכרכי הש"ס שהיו ברשותו. לאחר פיענוח המגילה, ובצירוף מחקר מקיף ממקורות נוספים, עלה בידינו פתרון יחוס שתי המשפחות המיוחסות הנ"ל עד לבעל ה"באר מים חיים" מטשערנוביץ זי"ע.

שתים מבנותיו של הרה"ק בעל ה"באר מים חיים" זי"ע, עלו לארץ הקודש. [יש אומרים, שה"באר מים חיים" עלה לארץ הקודש עם שתים מנכדותיו. חלוקות הדעות למי מהצאצאים דלהלן – הכוונה].
האחת, אשת הגאון ־ רבי דוד יהודה, המפורסם בכינוי: "רבי דוד לייב", ששימש כ"ראש כולל וואהלין" בטבריה. אחד מילדיהם העניק לעצמו את כינוי שם משפחתו: "זלץ", וממנו מוצא משפחת "זלץ" המיוחסת בטבריה, ומקום מנוחתם בטבריה.
אחת מבנותיו של רבי דוד לייב, הרבנית מרת חיה ע"ה, נישאה לאחד מגדולי החסידים בטבריה, ה"ה הגאון הצדיק ־ רבי צבי מיכל מטבריה, בנו של הגאון ־ רבי ישעיה אב"ד קוידנוב. [ראה אודותיהם בספר "יסוד המעלה" של הרב אהרן סורסקי, וב"הוספות ותיקונים" שבמהדורת תש"ס].
בת נוספת של ה"באר מים חיים", ה"ה הרבנית מרת דבורה ע"ה, היתה אשת הגאון רבי יצחק אייזיק [בן רבי משה לייב] מבוטשאן. [מ' דבורה ע"ה, נפטרה ביום ל"ג בעומר י"ח באייר שנת תר"א, ונטמנה בטבריה].
לרבי יצחק אייזיק ומ' דבורה, נולדו במרוצת השנים שלושה בנות. האם – מרת דבורה ע"ה - נפטרה עם לידת הבת האחרונה, ונטמנה בטבריה.
שלשת הבנות הן:
א] מרת ייטל ע"ה. ושם בעלה: רבי אברהם ישכר. אין לנו מידע אודותיהם.
ב] מרת הניה ביילא ע"ה. ושם בעלה: רבי משה לייב הלר מטבריה - הנ"ל.
ג] מרת חיה דבורה ע"ה. ושם בעלה: רבי יצחק בלוי, שהיה מכונה בשם: ר' יצחק דער אונגערישער.
אחת מבנותיהם של רבי יצחק בלוי ומ' חיה דבורה, היתה הרבנית הצדקנית מרת פעסל יוטא ע"ה, אשת הרה"צ רבי צבי יחיאל מיכל הלוי סג"ל, אביו של החסיד המפורסם הרה"צ רבי משה אהרן הלוי סגל זצ"ל מירושלים.
מסופר, שבתקופת הרעב הגדול בצפת ובטבריה, נספו אשת רבי צבי מיכל וארבעת ילדיהם. הבן רבי משה אהרן שרד לאחר שערק לירושלים. באותה עת שהה האב בניכר, באחד מנסיעותיו התכופות לוינא. בשובו ממסעו נחרד לראות את אשר ארע, וכסבור היה שלא נשאר מכל משפחתו שריד ופליט, וקם ונסע לירושלים. כאשר נכנס לבית הכנסת "ישועות יעקב" במאה שערים, לא ידע את נפשו מרוב שמחה, כאשר גילה שם לפתע את בנו רבי משה אהרן חי וקיים ויושב והוגה בתורה...
דברים אלו, המכילים מספר שיבושים, כפי שהתברר בהמשך, נמסרו לרנ"א וקשטיין על ידי בן דודי היקר והבקי ביחוס המשפחה. את התבשיל רקח משלושה מקורות עיקריים: כתב יד הסבא ר' משה אהרן סג"ל-פרידפרטיג, שבניגוד לאמור לא היה רשום באחד מכרכי הש"ס שברשותו, אלא בפנקס בו העתיק דוקומנטים חשובים באלול תרצ"ג; עדות בעל פה, מפי הרה"ג ר' גדליה טויסיג מבני ברק, ר"מ בישיבת ויז'ניץ, שתחקר לפני מספר עשורים את אחד הצאצאים של ר' יצחק בלאה (כך, ולא בלוי); ולבסוף, תרשים משפחתי אותו רשם לו ר' יוסף חיים לוריא, חסיד סלונים מטבריה, מחותנו של ר' אלתר שיפמן. המקורות סתרו זה את זה, והנוסח האמור הוא שהיה נראה, נכון לאותה שעה, הנכון ביותר.
אולם משך כל השנים הילכו מסורות אחרות. בן דוד אחר, שהדפיס את הספר "מראה משה" מתורתו של ר' משה אהרן סגל, ומאוחר יותר גם חוברת בשם "צור ישראל", נשאר איתן בדעתו לפיה בעלה של דבורה היה ר' משה לייב, ולא בנו ר' יצחק אייזיק. מהצד השני, אחת בשם שרה שטרן, בתם של  צבי (1904-1961) ובת שבע (1903-1992) זלץ, נכדתו של ר' דוד יהודה הנ"ל, עסקה במחקר המשפחה יחד עם השופט אליהו וינוגרד, ויחדיו הגיעו למסקנה ששם אשתו של ר' דוד יהודה היה דבורה, בתו של הבאר מים חיים. כשנפגשתי במהלך שנים אלו עם בן דודי הנזכר, היה חוזר מדי פעם ואומר: צריך לחזור ולברר את הסוגיה הסבוכה הזו. דעתו, כך נראה, לא נחה מהפתרון שהציע בזמנו ושנדפס ב"ויתילדו".
***
בחודש סיון תשע"ה נחתה בתיבת האימייל שלי ההודעה הזו, מאת יהודי בשם רפאל טורם, מברוקלין ניו יורק:
Hello. I am doing genealogy research on the family of Avraham Shimon Blau (d. 1924) of Safed. His father's name was Yitzchak. Avraham had a daughter, Chaya Devora (b. 1887) who married Shimon Etrog (b. 1884). Their descendants have an oral tradition that they are descended from the Beer Mayim Chayim of Chernovitz, who died in Safed in 1817.
According to your tree on Jewish Gen's FTJP, an Avraham Chaim Blau was the son of Yitzchak Blau and Chaya Debora Halperin, who was the daughter of Yitzchak Halperin and Debora Tyrer, the daughter of the Beer Mayim Chayim.
I think this might be the same family. Can you please share with me your source for this information?
Thank you,
Raphael Thurm, Brooklyn NY
רפאל התברר כחוקר חרוץ. הוא מברר את תולדות משפחת חברו, ר' מרדכי רוקח, נינו של ר' אברהם שמעון בלאה, בנו של ר' יצחק בלאה הנזכר. ניסיונו הרב הצית את העיסוק החוזר בסוגיה, וכך התבררו פרטים שונים וחשובים הן במשפחת ר' יצחק בלאה "אונגרישר", והן במשפחת ה"באר מים חיים". המקורות נבדקו שוב, האפשרויות השונות נשקלו, וההכרעה הגיעה.
תחילה, נבדק שוב הרישום בפנקסו של הסבא ר' משה אהרן, שנרשם כאמור בחודש אלול תרצ"ג. הפנקס נמצא ברשותו של ר' משה אהרן בר"י רבינוביץ, שצילם ופענח אותו, וליווה את כל שלבי המחקר בחריצותו ובכושר אבחנתו הבלתי-מתפשר.
ובכן, כך נראה העמוד הרלוונטי בפנקס:
ופענוחו, כפי שמן הסתם ברור לכל:
דבורה בת ההמ"ח הנגיד
יצחק אייזיק בנה עטיל בתה
העני' וחי' דבורה בתם ועטיל
ר' משה ליב אבי ר' יצחק א'
נראה שמדובר בהעתקה מתוך כיתוב על אחד מספריו של ה"באר מים חיים" שהיה בידי בני המשפחה, ואת הכיתוב הזה, יחד עם תעודות אחרות, העתיק הסבא לפנקסו בדייקנות. זהו פשרו של "ההמ"ח" – "הרב המחבר". ובכן, דבורה, בתו של הבאר מים חיים; הנגיד יצחק אייזיק בנה; עטיל בתה; העני' וחי' דבורה בתם (כלומר, של יצחק אייזיק), ר' משה לייב היה אביו של ר' יצחק אייזיק.
מכך נראה שר' יצחק אייזיק הוא בעלה של דבורה, ולהם בן ובת: משה לייב ועטיל. למשה לייב שתי בנות: העניא וחיה דבורה.
מסמך נוסף החשוב מאוד לבירור המשפחה, הועתק אף הוא בפנקס הסבא, והוא "מעשה בית דין" מבית דינה של צפת, בשנת תרי"א:
וזהו הפענוח:
להיות לראי' בידי האשה הצנועה מרת עטיל בת הרב החסיד המנוח משה י' ליב ז"ל מוויזניצא להיות שהרב המנוח הנ"ל הביא אתו עמו האשה הנז' ועוד הביא אתו בת בנו, הילדה העניא שתחי' ואחר פטירתו ופטירת זוגתו הצנועה מ' מחלה נ"ע נשארו הבנות הנ"ל וירשו את אשר נשאר אחריהם וכעת שהגיע זמן נשואי הבת הצנועה מ' עטיל הנז' אני הח"מ בכח המסור בידי מהב"ד צדק שנתמנתי להיות אפוטרופוס על הילדה העניא שתחי' לפקח על עסקי' ולעין בטובתה בכן בררתי חלק יפה להילדה היתומה הנז' מהעזבון הנ"ל ומעתה אין לה להילדה הנ"ל ולב"כ שום טו"מ על האשה עטיל הנז' ולא על ב"כ כי עשיתי חלוקה ביניהם וכל או"א זכה בחלקו.
ועד עתה הי' מתפרנסים ביחד וכוס אחד להם ומכאן ואילך הילדה הנז' תתפרנסו משלה.  ואין להם זע"ז שום טומ"נ בעולם.
כל זה עשיתי וגמרתי בכח המסור בידי מהבד"ץ כנ"ל ולראי' באתי עה"ח היום יום ד' טו"ב אדר ראשון תרי"א לפ"ק פה עיה"ק טבריא תו"ב
נאום הק' דוד ארי' ליב
מכך אנחנו למדים שר' משה יהודה לייב עלה לארץ מויז'ניץ, יחד עם אשה בשם מחלה, בת בשם עטיל ונכדה בשם העניא. הוא נפטר ואחר כך נפטרה גם אשתו, וכל זה עוד לפני שנת תרי"א. בשנת תרי"א התחתנה הבת עטיל, ולפני כן סודרה חלוקת הירושה בינה לבין הנכדה העניא.
מפקד מונטיפיורי משנת תר"ט שופך אור נוסף על התמונה. כרגיל, בסוף המפקד נרשמו האלמנות. ברישומי כולל עסטרייך מצפת כתוב:
והמקטלגים של פרויקט מונטיפיורי יודעים גם לספר, אינני יודע מהיכן, שבתה של מכליא זו שמה עטיל.
הרי שבשנת תר"ט כבר לא היה ר' משה לייב בין החיים; אשתו, מכליא, נפטרה בין תר"ט (בה נערך המפקד שבו עוד היתה בחיים) לתרי"א (בה נכתב מעשה בית הדין, אחרי פטירתה); הנכדה, העני, היתה בת 6 בשנת תר"ט, ומכאן שנולדה בתר"ג, וכיון שמן הסתם לא טלטלו תינוקת בת שנה לארץ עם סבה וסבתה הרי שהעליה לארץ היתה בין תר"ה לתר"ט.
ועדיין התמונה עמומה. מיהי מכליא? היכן בסיפור הזה חיה דבורה? האם יצחק אייזיק ואשתו עלו לארץ, ומתי?
כלל שהעמקתי להרהר בסוגיה, עלו לי שלוש אפשרויות תיאורטיות. הנני לפורסן עם השיקולים בעדן ונגדן:
א. דבורה בת הבאר מים חיים, היתה נשואה ליצחק אייזיק, כפי שסבר בן דודי משך כל השנים הללו. הוריו של יצחק אייזיק הם משה לייב ומכליא. דבורה ויצחק אייזיק עלו לארץ מוקדם, ובשנת תר"ג נולדה להם הבת העני'. בשנת תר"ד נפטרה דבורה (והכיתוב על המצבה הישנה, תר"א, אינו אלא תר"ד), בלידת בתה חיה דבורה, וכנראה גם יצחק אייזיק נפטר בערך אז. משכך, עלו לארץ הורי יצחק אייזיק, משה לייב ומכליא, לגדל את הנכדה העניא. הרי לא יתכן שיצחק אייזיק נשאר בחו"ל (כפי שעשה ר' יצחק אייזיק רבה של בוטשאן, חתנו של הבאר מים חיים), שהרי אם כך לא היתה נולדת בתו חיה דבורה לאשתו דבורה שנפטרה בעת לידתה בשנת תר"א.
‫הקושיות על אפשרות זו: 1. למה אין חיה דבורה נזכרת במפקד תר"ט? 2. במעשה בית הדין של טבריה כתוב שמשה לייב ומכליא הביאו עמם את העני', ומכאן שנולדה בחו"ל, ואביה יצחק אייזיק היה בחו"ל בשנת תר"ג בה נולדה, ואיך יתכן שדבורה אשתו תיפטר בצפת בשנת תר"ד אחרי שתלד לו את הבת דבורה? אלא אם נאמר שבשנת תר"ג עלו כולם לארץ יחד, ולא כמשמעות הפסק מטבריה שהסבא הוא שהביא עמו את נכדתו. ‫3. לשון הפתק של הסבא הוא שיצחק אייזיק בנה של דבורה, לא בעלה. 4. מהכיתוב על המצבה נראה שדבורה בת הבמ"ח נפטרה בשנת תר"א, כלומר לפני שנולדה העניא, בשנת תר"ג.
ב. ‫האפשרות השניה היא שחיה דבורה היא נכדת הבמ"ח ועלתה עמו לארץ, נולדה בשנת תקס"ד בערך ובעלייתה לארץ בשנת תקע"ד היתה כבת 10, ‫ואולי היא שהיתה גרושה בת 45 בשנת תר"ט, כמופיע במפקד מונטיפיורי על אחת כזו, ‫ואינה בת דבורה בת הבמ"ח. ואביה, יצחק אייזיק בנם של משה לייב ומכליא נשאר בחו"ל, ‫ובשנת תר"ג, 39 שנים אחרי שנולדה לו בתו הקודמת, נולדה לו עוד בת ושמה העניא, ‫שעלתה לארץ עם סבא וסבתא שלה, שהיו ישישים בני יותר משבעים.
‫אפשרות זו נסתרת מלשון הפתק של הסבא-רבה, ‫וגם דחוקה בחשבון השנים.
ג. האפשרות השלישית, והסבירה ביותר, היא שדבורה בת הבמ"ח היתה נשואה בתחילה למשה לייב, ממנו נולד יצחק אייזיק. אחר כך התגרשו ודבורה עלתה לארץ (ונישאה עם אבי משפחת זלץ וכדברי השופט וינוגרד), ומשה לייב נשא לאשה שניה את מכליא. אחרי שנת תר"ג (ואחרי פטירתה של דבורה, האשה הראשונה!) עלו לארץ משה לייב ומכליא והעניא. חיה דבורה שנולדה אחר כך, ונקראה על שם סבתה, נשארה עם הוריה בחו"ל עד אחרי שנת תר"ט, ולכן אינה נזכרת במפקד שנה זו. אח"כ עלתה עם הוריה לארץ. אפשר שעלו לארץ רק בשנת תרכ"א, והוא הנזכר במפקד תרכ"ו: ר' אייזיק מוויזניצא, בן 72, ושם אשתו ייטא בת 50, עלו לארץ בשנת תרכ"א. בערך בשנה זו נישאה לסבינו ר' יצחק בלאה שעלה לארץ בשנת תרי"ט, ובתם הבכורה, פעסיל, נולדה בשנת תרכ"ד.
‫לפי זה אתי שפיר לשון הפתק של הסבא עם כל פרטיו וגם לשון מעשה הבי"ד מתיישב כפשוטו וגם מפקדי מונטיפיורי מתיישבים. מה הקושי? שהיו שני יצחק אייזיק, אחד חתן הבאר מים חיים ואחד נכדו. אך כשלוקחים בחשבון את תפוצתו הרבה של השם, אין כל תימה בכך.
אפשרות זו קיבלה אישוש סופי לצד מידע על משפחתה של עטיל, בתו של ר' משה לייב.
וכך השתלשלו האירועים:
ספר "עץ הדעת טוב", מתורתו של רבי חיים ויטאל, נדפס בירושלים בשנת תרס"ו, והוא מכיל אוצר בלום של שמות תושבי ערי הקודש בארץ ישראל בשנים אלו. כמעט כל המי-ומי חתומים שם כנותני מעות קדימה. ביניהם אנו מוצאים אחד בשם "משה ליב בהר' יוסף חיים" מצפת, ועוד אחד בשם "יצחק בהר' יוסף חיים נכד הנשר הגדול ר' חיים מטשערנאוויטץ בעהמ"ס באר מים חיים ושעה"ת וסש"ש זצוקלל"ה". נראה שמדובר בשני אחים, בנים של אותו ר' יוסף חיים. ואכן, על קברו של ר' משה לייב ב"ר יוסף חיים בצפת כתוב שהוא נכד הרה"ק מטשערנוביץ בעל במ"ח.
שיערתי שהשמות "משה לייב" ו"יצחק" יש בהם להוכיח שהיה נכד של ר' יצחק ב"ר משה לייב בעלה של דבורה בת הבמ"ח; שיערתי עוד, שמדובר בר' משה לייב אביהן של מרים ודבורה. מרים נישאה להרה"ח ר' זלמן מנחם זעליג וינברג, בנו בכורו של בעל ה"ברכת אברהם" מסלונים, ודבורה נישאה ליוסף גרוסמן.
מאחר וגיסי הטרי הוא נכדו של ר' זעליג וינברג, ביקשתי ממנו לברר כיצד הם נכדים של ה"באר מים חיים". הוא הפנה אותי לר' משה לייב וינברג, מנהל מוסדות סלאנים, שסיפר שאכן ר' משה לייב סבם הוא בנו של ר' יוסף חיים, אך לא ידע כיצד בדיוק ר' יוסף חיים הוא נכדו של הבאר מים חיים, והפנה אותי לבנו ר' שלמה. ר' שלמה ענה לי טלפונית, כשהוא מקריא מתוך פתק שרשם ר' זעליג וינברג, ואחר כך שלח לי את צילומו של הפתק:
וזהו הפענוח:
הבאר מים חיים זצוקל"ה זי"ע ועכי"א
בתו הרבנית דבורה, בעלה הרב ר' משה לייב זללה"ה
בתם הרבנית עטיל אסתר, בעלה הרב ר' יששכר מזיבוזר
בנם הרב ר' יוסף חיים, זוג' הרבנית מרים זלה"ה
בנם הרה"ח ר' משה לייב, זוג' מרת חוה גיטיל זלה"ה
להבל"ח בתם מרים תחי', בעלה זלמן מנחם זעליג יחי'.

ובכן, הדברים ברורים כעת:
בעלה הראשון של דבורה בת הבמ"ח אכן היה ר' משה לייב, ולא בנו ר' יצחק אייזיק. הטועים החליפוהו בר' יצחק אייזיק מבוטשאן, ולא היא.
הבת עטיל, שנישאה בשנת תרי"א וכאמור, בעלה הוא ר' יששכר ממזיבוז. ממפקדי מונטיפיורי אנו למדים עליו פרטים נוספים: במפקד תר"ט מופיע יששכר שהגיע ממז'בוז' ושם אשתו דוואשי, והוא בן 18 או 20 (הוא מופיע פעמיים), והתגוררו בצפת. כנראה נפטרה דוואשי זו ואז נשא בזיוו"ש את עטיל שנתיים אחר כך. ואכן במפקד תרט"ו מופיע יששכר ממזיבוז, בן 35 (צ"ל כנראה 32), הגיע לארץ בתק"צ, בר אוריין ולומד בקלויז, אשתו עטיל ובנו חיים, והם מתגוררים בטבריה. ובמפקד תרכ"ו הוא בן 38, תלמיד חכם, שם אשתו עטיל, בנם יוסף חיים בן 12, בת נוספת - מאחלה, בת 7, והם עדיין בטבריה, ושנת בואם לארץ - תר"ג.
הצילום ממפקד מונטיפיורי תרכ"ו
אלא שמשהו עדיין מציק לי: אם דבורה עלתה לארץ בשלב מוקדם מספיק כדי להינשא לר' דוד יהודה וללדת לו בן ובת (משה וחיה), כיצד נולדה עטיל שנישאה רק בשנת תרי"א? אפשר כמובן להניח שעטיל היתה מבוגרת מבעלה ר' יששכר שנולד בערך בתקפ"ט, והיא נולדה אולי עוד לפני תקע"ד. ניתן גם להניח שדבורה לא עלתה לארץ עם אביה ה"באר מים חיים", בשנת תקע"ד, אלא מאוחר יותר. אך חוששני שניתן להניח עוד משהו.
יש מקום לחשש, שהעובדה שר' יששכר ואשתו עטיל נתנו לבתם את השם מאחלה, מעידה שאשתו אכן היתה בת של אשתו השניה של משה לייב, מכליא, ולא של דבורה בת הבאר מים חיים. בכך אין צורך לדחוק שדבורה אשתו הראשונה של ר' משה לייב התעכבה בחו"ל זמן רב עד שנולדה עטיל אחרי שנת תק"צ, אלא עלתה עם אביה הבאר מים חיים בתקע"ד. אך קשה לעקור בכך את המסורת שנרשמה כבר על ידי בני יוסף חיים, לפיה הם נכדי הבאר מים חיים.
***
כאן משתלב סיפור שסיפר הסבא ר' משה אהרן, ושלדברי בן הדוד עורך ה"צור ישראל" הופיע בין הכתבים שנמסרו לו לעריכה. להלן הסיפור כפי שמופיע, מן הסתם בעיבוד ספרותי, ב"צור ישראל" (עמ' 165):
גם חתנו, בעלה של בתו הרבנית דבורה ע"ה, (נפטרה לב"ע ביום ל"ג בעומר, ומקום מנוחתה במרומי בית החיים בטבריה) ה"ה זקננו הרה"ק רבי משה לייב זצוק"ל נשתלהב מהתעוררות חמיו הגדול, ויחפוץ גם הוא בהשתוקקות רבה להצטרף אל חותנו בצוותא חדא לנסיעה הנשגבה.
ומה גדלה השתוממותו שכאשר הרצה את משאלתו זו לפני חמיו הקדוש לא אבה לשמוע, ולא הסכים עמו בדבר זה. כאשר הרבה להפציר בו מיום אל יום, נענה לו רבינו: "עודך צעיר לימים, ואם תרצה בדווקא, תוכל לעלות לארץ ישראל בעוד עשרים שנה (או שלושים שנה)". אך על דעתו זו עמד רבינו בתוקף, לבל יצטרף עתה אל הנסיעה המיוחלת. בינתיים נשאר זקננו רבי משה לייב בטשרנוביץ. עברו כמה שנים, ושוב נתלקחה בלבו חמדה גדולה לארץ אבות, וגמר אומר לעלות לארץ הקודש. ולא זכר את דברי חמיו שלא יסע אלא כעבור עשרים שנה.
הוא החל להתכונן לקראת הנסיעה. הוא מכר את מטלטליו, ארז את חפציו ונסע לחוף הים שם שכר מקומות באניה הפליגה לכיוון ארץ ישראל.
האניה הפליגה לדרכה, ובד בבד החלה מסכת תלאותיו המפרכת, הספינה הרעועה נטלטלה במים כקליפת האגוז, כשכל רגע עומדת היא להשבר, והיושבים בה סובלים יסורי גוף ונפש. טלטולי הדרך הקשים החלישו את רבי משה לייב ביותר עד שנפל למשכב, הוא התהפך בחליו ימים רבים ובהגיע הספינה לגבולות הארץ, הכביד עליו חוליו, ולא ארכו מים ורבי משה לייב הסתלק לבית עולמו.
מחמת היותו יהודי נכבד ורום מעלה- ערכו לו תושבי ארץ ישראל לויה גדולה, וטמנו אותו במעלה ביה"ח של עיה"ק צפת סמוך למערה אשר שם ספון חמיו הקדוש בעל באר מים חיים זיע"א.
או אז התחוורה כוונתו הטהורה של רבינו מדוע מנע בעד חתנו מלהפליג עמו לארץ ישראל בצעירותו...
ביד זקנינו הרה"צ רבי משה אהרן סגל זצ"ל היה העתק מצוואתו, ובעת שעסקתי בעריכת כתביו והוצאתם לאור בספר מראה משה, קבלתי את הכת"י הנ"ל בתוך תכריך הכתבים.
את קברו של רבי משה לייב דנן לא איתרתי, וכמו כן יש לתקן את האמור בסיפור שהיה ב"טשערנוביץ", ולמעשה ידוע לנו ממעשה בית הדין של טבריה, שמוויז'ניצא הגיע. יתכן שאשתו השניה, מחלה, היתה בת ויז'ניץ ולכן עבר להתגורר בה אחרי נישואיו השניים. מכל מקום הסיפור נתמך בידוע מהפנקס, על כך שלא האריך ימים לשבת בארץ ישראל. בנוסף, יש לתת את הדעת לכך שבעצם ר' משה לייב לא נשאר חתנו של ה"באר מים חיים". האם דבורה עלתה עם אביה, וכיון שהחתן סורב מלעלות הוא נתן כבר אז את הגט? או שמא הקדים לגרשה עוד קודם לכן (ועטיל, אם כך, היא בודאי בת של האשה השניה), ובכל זאת ביקש לעלות לארץ ישראל עם חותנו-לשעבר? האם הסירוב היה קשור לעלייתה של דבורה לארץ, ולכן עלה לבסוף ר' משה לייב רק זמן מועט אחרי פטירתה? או שמא בשעה שעלה הבאר מים חיים לארץ עוד היו ר' משה לייב ודבורה נשואים, ורק לאחר מכן, כשהתגרשו מסיבה כלשהי, עלתה דבורה בגפה לארץ?
שאלות רבות, שלעת עתה אין להן תשובה ברורה. אך אין הן מעמעמות את הברור לנו כעת: ר' משה לייב הוא שהיה בעלה של דבורה, ולו שני ילדים. יצחק אייזיק, שהיה בבירור בנה, ועטיל-אסתר, שיתכן שאף היא היתה בתה. אחרי שהתגרשו נשא ר' משה לייב לאשה את מחלה, עמה עלה לימים לארץ ישראל; ואילו דבורה עלתה מיד לארץ ישראל, ונישאה ככל הנראה לר' דוד יהודה, אבי משפחת זלץ. לר' יצחק אייזיק (ואשתו ייטא?) היו שתי בנות: העניא, שהקדימה לעלות לארץ ישראל עם סבה ואשתו, וחיה דבורה שעלתה כנראה מאוחר יותר, אולי יחד עם הוריה שעלו לארץ לעת זקנתם בשנת תרכ"א. יתכן שר' יצחק אייזיק האריך ימים, והוא ניהו הזקן שסיפר לר' אלתר שיפמן נינו על הקפוטה של הסבא, ה"באר מים חיים", שנסרכה אחריו כשלבש אותה לצורך ברית מילה בימות החול, וכמסופר במעיין דוד (חנוכה תשס"ג עמ' ה).
***
נותר כעת לברר את העדויות האחרות, שאינן עולות בקנה אחד עם המסקנות האמורות.
ביום ועש"ק ט"ז תמוז תשע"ה ביקרתי את ר' גדליה טויסיג בביתו. הוא העניק לי בטובו את הצילום של הדברים שרשם תוך כדי שיחה עם בן הדוד למשפחת בלאה, וכמו כן הקדיש לי דקות יקרות מזמנו לשם בירור הרקע.
התעניינותו החלה בכך שידע שהם קרובי משפחה של חיה דבורה אשת ר' שמשון אברבוך מטבריה, שהיה להם מלון, והיתה מגיעה אליהם לביקורים. הוא רצה לדעת איך הקשר. אחד מנכדי ר' יעקב שמשון מרגליות מצפת אמר לו, שינצל את העובדה שבבית הדפוס שבשיכון ויז'ניץ אחד העובדים הוא נכד למשפחת בלאה, שאף הם מהמשפחה, והוא ימסור לו את הפרטים. ואכן הלך ונפגש עמו ותוך כדי הפגישה כתב כך פרטים שונים שנמסרו לו.
כשהגיע לחיה דבורה הנזכרת, אשת ר' שמשון אברבוך, נשלמה מטרתו העיקרית. אח"כ, בעקבות זאת, שוחח עם אמו (או גם עם סבתו), והם אכן נזכרו מקירבת המשפחה לבלאה – אמרו לו שאשתו של ר' יצחק בלאה, אבי המשפחה בארץ, היתה אחותה של העניא, סבתא שלהם.
כמו כן אמרו לו שהבאר מים חיים עלה לארץ עם שתי נכדות שלו, והבין מתוך שסיפרו לו את זה, ומתוך שהסיפור עבר במשפחתם, שאחד הנכדות היא העניא סבתו.
כמו כן, אמר שמאחר ולבאר מים חיים היה חתן בשם ר' יצחק אייזיק, שעל פי האמור בספר "על עיר בוטושאן" היה שם רב על מקום חמיו הבאר מים חיים ושם נפטר, הרי ששתי בנותיו, חיה דבורה והעניא עלו לארץ עם סבא שלהן, והוא נפטר שם. שאלתי אותו שהרי חיה דבורה בהכרח קרויה על שם אמה, ואמה הרי נפטרה בארץ, וא"כ בהכרח שעלתה לארץ ולא נשארה בבוטושאן, ולא ידע להשיב.
למעשה, ברישומים הללו כתוב שר' יצחק אייזיק הוא זה שהיה נשוי לדבורה. בנוסף, לפי סיפורו, סבתו העניא עלתה לארץ עם ה"באר מים חיים" ונכדה נוספת. אולם נראה שאין לקבל גירסאות אלו, המאוחרות בזמן, ויש למצוא את הגורם לשיבושים שבהן. את תליית ר' יצחק אייזיק בדבורה, במקום אביו ר' משה לייב, ניתן להסביר על פי הגורם הנזכר, לפיו אכן היה לבאר מים חיים חתן נוסף ושמו ר' יצחק אייזיק. את הסיפור על עליית שתי הנכדות עם הבאר מים חיים ניתן לראות כשני סיפורים שאוחו במהלך ההיסטוריה. סיפרו שהסבא עלה לארץ עם נכדתו ועוד מישהי, והכוונה לסבא ר' משה לייב שעלה לארץ עם נכדתו העני' ובתו. ועוד ידעו שהעניא היא נכדת הבאר מים חיים, והיא אכן נינה שלו. איכשהו התחברו הסיפורים ונקבע שהעניא ביילא עלתה עם הבאר מים חיים ונכדה נוספת.
הבדלי השנים, בצירוף הפתק של ר' משה אהרן סגל שהועתק כבר בשנת תרצ"ג, והיחוס שכתב ר' זעליג וינברג, מוכיחים בעליל שר' משה לייב הוא זה שהיה נשוי לדבורה.
גורל דומה עלה בנחלת עדותו של ר' יוסף חיים לוריא. הוא ראה את עטיל, הדודה, כאחותן של העניא וחיה דבורה, ואת שלשתן כבנות ר' יצחק אייזיק, בעלה של דבורה בת הבאר מים חיים. יתכן שהעובדה שאותה סבתא גידלה הן את העניא והן את עטיל גרמה לשיבוש זה.
***
להשלמת התמונה אפרט את צאצאי העניא וחיה דבורה, בתוספת והשלמה על האמור ב"ויתיילדו" האמור:

מ' העניא ביילא נישאה לר' ישראל דב הלר, שנולד בשנת תר"א ונפטר בכ"ט טבת תרנ"ט, ונקבר בצפת. היו להם שתי בנות. האחת, רבקה גיטל, נישאה לר' יחיאל אהרן שרייבר, מזקני חסידי סטולין, מחסידי ר' אהרן בעל "בית אהרן" מקרלין, מכונה "ר' יחיאל מיט די גמרא" לעוצם התמדתו. היו להם בן ובת. הבן – בערל, והבת היא מ' בת-ציון צפורה קליין שהיתה צדקנית וחכמנית, זכתה לאריכות ימים וחסידי קרלין היו יושבים ושומעים ממנה סיפורי צדיקים, נלב"ע כ"א טבת תשמ"א. היא היתה אשתו של ר' ישראל מנחם מנדל קליין, נלב"ע כ"ט שבט תשי"ב, להם כמה בנות, מהן, מ' פייגא רחל בוימיל אשת הרה"ח ר' מרדכי, מ' מרים הינדא טויסיג אשת הרה"ח אהרן (ב"ר ישראל ממטרסדורף) מגבעת שאול.
הבת השניה של העניא ביילא ור' ישראל דב הלר נישאה לר' משה מינעשטער, ובתם, באשע יהודית, נישאה לר' אלתר שיפמן שו"ב בטבריה, מחבר "ילקוט החיים", מדמויות ההוד של חסידי קרלין בטבריה, ובסוף ימיו בירושלים. ילדיהם: ר' ישראל דב, מ' חוה שרה אשתו של רבי יעקב יצחק בידרמן מלעלוב-ירושלים, ר' משה דוד, ור' אברהם יצחק.
מ' חיה דבורה, הבת השניה של ר' יצחק אייזיק, נישאה לר' יצחק בלאה, יליד הארישאר הסמוכה לדעעש. היה ככל הנראה תלמיד ישיבתו של רבי מנחם מענדל פאנט בעל ה"אבני צדק" ושאר ספרים, ראש שושלת דעעש, שהיה תחילה רבה של הארישאר ופתח בה ישיבה. הרמ"מ פאנעט עבר לדעעש סביב שנת תרי"ט, ובאותה עת עלה ר' יצחק לארץ, כשהוא בן 16 שנים בלבד, והצטרף לדודו ר' יהודה ברוך שעלה לארץ עם משפחתו שנה לפני כן. בשנת תרכ"א נישא לחיה דבורה, ונולדו להם בת ושני בנים.
הבת, מ' פעסיל יוטא, נולדה בשנת תרכ"ד, ונישאה לימים לר' צבי יחיאל מיכל סגל-פרידפרדיג מקאליש, בנו של ר' אברהם, מראשי הישוב בצפת. בין ילדיהם שנפטרו בשנות הרעב הנזכרות היתה בת בשם חיה דבורה, שנקראה על שם סבתה (נולדה תרנ"ד, על פי רישומי כולל דרוהוביטש משנת תרע"ב). בנם, ר' משה אהרן, הוא סבינו, שהעתיק את סדר היחוס האמור ואת מעשה בית הדין מטבריה, וסיפר את סיפור עלייתו לארץ של הסבא ר' משה לייב, וכאמור.
(סדר היחוס של כותב השורות: יחיאל יהודה זייבלד, ב"ר חיים יצחק, חתן ר' דוד שלעזינגר, חתן ר' משה אהרן סגל).

מצבות רבי משה אהרן ואשתו, בהר הזיתים. על מצבת ר' משה אהרן נכתב, כמו על מצבות רבות של בני המשפחה: "מגזע ה'באר מים חיים'"
הבן השני היה ר' אברהם שמעון, שנולד בשנת תרכ"ו. אשתו, יוכבד, היתה בת ר' יוסף מאיר מרגליות, ב"ר אלעזר משה ורחל לבית אבולעפיא, שהיתה בת ר' חיים יחזקאל אבולעפיא מטבריה, נכדו של רבי חיים אבולעפיא הראשון. ילדי ר' אברהם שמעון בלאה ויוכבד: א. ר' חיים ברוך, לו ולאשתו הוקדשו פרקים נרחבים ב"ספר מירון" של יוסף הגלילי; ב. אליעזר מענדל, ג. יצחק, ד. נפתלי, ה. לאה, ו. חינקא, ז. חנצא, שם בעלה אברהם, ח. חיה דבורה, שנישאה לר' שמעון ב"ר נחום אתרוג. ר' שמעון דוב היגר לארה"ב ע"פ עצת גדולי ישראל, ושימש כרב וראש ישיבה בבוסטון. השתדך במשפחות חשובות.
הבן השלישי היה ר' משה לייב בלאה, שיתכן שהוא הקבור בבית העלמין הישן בצפת: משה יהודה בן יצחק בלאה, י' אדר ב' תשי"א. נולד כנראה בשנת תרל"ב. הוא היה חתנו של ר' דוד מראמאן, בנו של ר' חיים ישראל מראמאן, שהיה חתנו של רבי משה אפרים בן אחיו של ה"בת עין". ילדיהם: אברהם חיים, נפתלי, יעקב, אליהו, וחיה דבורה אשת הרה"ח ר' שמשון אברבוך.


7 תגובות:

  1. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  2. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  3. היאך קשורים לכאן - אם בכלל - משפחת חיימזון צאצאי הבאמ"ח?

    השבמחק
    תשובות
    1. הם אכן שייכים לכאן.
      הם צאצאי ר' יוסף חיים בן ר' יששכר ממעזיבוז.
      ר' משה ליב הנזכר כאן בתוך הפתק של ר' זלגי וינברג, היה אחד מהאחים חיימזון.

      מחק
  4. האם יש קשר בין ר' יצחק בלאה [בלוי] למשפחת בלוי הירושלמית [האחים ר' משה ר' עמרם וכו']?

    השבמחק
  5. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק