הגאון רבי אייזל חריף

היום מלאו מאה וארבעים שנה לפטירתו של הגאון רבי יהושע אייזיק שפירא אב"ד סלונים, המפורסם בכינויו ר' אייזל חריף.

בבחרותו שימש כחוזר בחצרו של רבי אהרן מסטראשלה, שאביו נמנה על חסידיו המובהקים, אך כל ימיו היה מתנגד לחסידות, ולא שמר אמונים להנהגות החסידיות של בית אביו שנהג בהם בימי נעוריו.

זוגתו מרת חיה בת הנגיד רבי יצחק פיין ממינסק. כפי המסופר, ר' אייזל בצעירותו למד בקלויז המפורסם במינסק, ונודע שמו לתהילה בקרב אנשי העיר. העשירה מרת רבקה בלומקס, אשר קיוותה להשיא את ר' אייזל לאחת מבנותיה, הזמינה את אביו רבי יחיאל למינסק על פי הזמנתה של אולם במכתב הזמנתה אליו, לא גילתה את סיבת הזמנתו לבקר אצלה, ומיד עם בואו לעיר לא נתן לו בעל האכסניה שלו - ר' יצחק פיין - לצאת את ביתו עד שתקע לו כף והסכימו שאייזל ישא לאשה את בתו.

כבר מצעירותו נודע בשכלו החריף ובזכרונו המופלא, בתחילה שימש כמגיד מישרים בבית הכנסת של החברא קדישא במינסק, מאותה עת נשתמרה חליפת מכתבים עם רבי זכריה יאליש מלבוב, הפונה אליו בתוארים: "חריף ושנון בפלפול וסברא, הלא בשמו הקדוש יקרא, מוהר"ר יהושע אייזיק מ"מ דח"ק בק"ק מינסק". קיבל סמיכה לרבנות מר' אבלי פוסבולר, בשנת תקצ"ג לערך, וזמן קצר לאחר מכן, נתמנה לכהן כרב בקלווריה, בשנים הראשונות שימש שם כדיין, עד לפטירתו של רבי אריה לייב ברוידא רבה של העיר, בשנת תקצ"ט, שאז נתמנה למלא את מקומו. משם בשנת תר"ב נסע לכהן בקוטנה. בשנת תר"ט עבר לכהן כרבה של העיר טיקטין. ומשם עבר לכהן כרבה של העיר הגדולה סלונים, בה כיהן עד לפטירתו כאמור, ביום ד' טבת תרל"ג.

על מצבתו נכתב, פה מנוחת כבוד אדמו"ר הגאון הגדול האמיתי מאור הגולה, גאון ישראל וקודשו, רשכבה"ג נר ישראל, עמוד הימיני פטיש החזק כקש"ת מרן כ"מ אייזק זצק"ל בהרב ר' יחיאל ז"ל אב"ד דפה בעהמ"ח ספרי ... נגנז ארון הקודש ביום ערב שבת ד' לחודש טבת שנת תרל"ג לפ"ק תנצב"ה. ר' אייזל נקבר בבית הקברות החדש בסלונים.

בהלווייתו הספיד המגיד מקלם ר' משה יצחק. בבית הקברות הספידו רבי צבי ארקין מתלמידי החכמים שבעיר.

בירושים תרלה, נדפסה חוברת 'אבל כבד', הספד שנשא ר' בנימין בר שמואל [אב"ד סטויפץ מחבר שארית בנימין] על פטירתם של כמה מגדולי הדור, ובהם גם ר' יהושע אייזיק.  

לא נודע לנו הרבה על יחוסו המדוייק, אבל אפרט את המעט שכן נודע, ומזה אפשר לנסות להרכיב אילן יוחסין.

אביו, היה רבי יחיאל שפירא, שהיה מפורסם לצדיק עובד ה' בעבודה תמה, במקצועו היה שען. היה מקושר אל הרב הקדוש בעל התניא, ולאחר פטירתו נסע אל הרב הקדוש רבי אהרן הלוי מסטראשלה, בעקבותיו המשיך בנו, שהיה כאמור, 'חוזר' על דברי תורתו של האדמו"ר. ר' יחיאל נולד תקל"ב נפטר בשנת תר"ז, כפי הנראה בעיירה ראש.

אביו רבי מרדכי שפירא, בהקדמת הספר ברכת משה, נאמר עליו כי היה אב"ד גלוסק וגלובקי. עוד נמסר עליו כי היה מקורב אל הגאון מוילנא. זוגתו היתה נכדת הגאון רבי יחיאל הלפרין בעל סדר הדורות.

שריד תלמידי היראה - רבי אליעזר שולביץ

היום, ג' חשוון, מלאו שמונים שנה לפטירתו של הגאון הגדול, רבי אליעזר שולביץ, מייסד ישיבות לומזא בפולין ובארץ ישראל. במאמרנו זה, נזכיר ראשית בקצרה את תולדותיו ופעולותיו, ונרחיב מעט בסקירת עץ משפחה שלו, מהמעט שידוע אודות אבותיו, ונזכיר את צאצאיו בשמות.

רבי אליעזר נולד בשנת תר"ח בעיר קולנה, שבפלך לומזא. מוצאו ממשפחת רבנים ותלמידי חכמים. אביו ר' מאיר דב שולביץ מקולנא, האריך ימים ועלה לירושלים, בה נפטר ביום ט"ז אב תרס"ב, ומנוחתו כבוד על הר הזיתים, בחלקה ד. אבי אביו - ר' צבי קאלנער, היה מנכבדי העיר קולנה, למדן מופלג ושקדן גדול בתורה. אבי אמו של ר' אליעזר היה רבי עמנואל [וירנצקי] רבה של העיר קולנה, הידוע בשמו - ר' מני'לה. 

אמו של ר' אליעזר מרת צירל נפטרה בעיר קולנא בשנת תרי"ז, ואליעזר היה אז בן תשע שנים בלבד, בעקבות כך, נשלח להתחנך בבית דודו העשיר בלומז'ה, הוא אחי אמו ר' (אליעזר) [הרץ] וירנצקי, ורעייתו חנה פייגא. עפ"י עצת רבי אליעזר שמחה רבינוביץ הרב דלומז'ה, נשלח לישיבת ביאליסטוק, ומשם המשיך לישיבת וולוז'ין. בהיותו בוולוז'ין נשתדך עם ר' אייזיק טל (טאהל), תלמיד חכם ובעל נכסים בביאליסטוק (ורעייתו מרת לאה בת ר' חיים ליבעס – נישאו בשנת תר"ו), שאיפשר לו להמשיך בלימוד התורה שנים רבות לאחר נישואיו, בהסכמתה המלאה של אשתו מרת פרידה חיה עליה השלום (נפטרה כ"ב טבת תרס"ו). בהמשך, יצא מביתו והלך ללמוד תורה מפי קדשו של רבי ישראל סלנטר בממל.

הגאון רבי אליעזר שולביץ זצ"ל

בהשראתו של ר' ישראל סלנטר, התמסר כולו לרעיון הרבצת תורה בישראל כל הימים. בתחילה בשנת תרמ"ג יסד את הישיבה הגדולה בעיר לומז'ה, ולימים יסד רשת של ישיבות קטנות בערים הסמוכות לה. גם ישיבות קטנות אלה היו בפיקוחו והן שמשו "מכינות" לישיבה של לומז'ה. מספרים כי כל מי שהיה מתקרב לעיר לומז'ה וראה מרחוק את הבניין הגדול של הישיבה הבנוי לתלפיות בראש גבעה נשאה הנשקפת על פני כל הסביבה - ידע לשבח את יוצרה ומחוללה, הצדיק רבי אליעזר שולביץ [או כפי שהוא עצמו היה חותם, אליעזר שילאוויץ].  

בימי המלחמה העולמית הראשונה, כאשר גלה לרוסיה והיה עמו שם חתנו הרב הגאון ר' יהושע זליג רוך ז"ל ובחורים רבים אחרים, קם ויסד ישיבה בעיר פרילוקי. עמהם היו מספר בחורים, בהם הגאון רבי אהרן כהן לימים מראשי ישיבת חברון, והגאון רבי מרדכי שמואל קרול הרב דכפר חסידים, ועוד מתלמידי נובהרדוק. בשנת תרפ"ב עלה לארץ ישראל ואעפ"י שהיה זקן וחלש בבריאות המשיך גם שם בהרבצת תורה. שנים אחדות לאחר מכן, יסד את ישיבת לומז'ה בפתח-תקוה, והעלה לארץ ארבעים בחורים מהישיבה בפולין, רבים מהם צמחו והיו רבנים גדולי תורה, ראשי ישיבות ולמדנים. אחריהם הוסיפו לעלות בחורים נוספים לישיבה זו, וכך גם ניצלו מן השמד והשואה שבאה על יהדות אירופה במלחמת העולם השניה. וטובי בחורי ארץ ישראל ועולם הישיבות למדו בה, עד כדי שהגיעו הימים, שסביב שלחן מועצת גדולי התורה, היה רוב מכריע מחניכי ישיבת לומזא.

בעלייתו לארץ ישראל, קבע תחילה משכנו בירושלים עיר הקודש, מקום מושבם של אבירי המוסר בארץ ישראל, אך על פי עצת ידידו משכבר, הצדיק רבי זרח ברוורמן, נקבע מקומה של הישיבה בפתח תקווה. זכה ר' אליעזר וראה גם בכינונה של הישיבה בארץ ישראל, והיו בני הישיבה נהנים מחכמתו בתורה וביראה, עד לפטירתו ביום ג' חשוון תרצ"ב.
מסע לווייתו יצא מפתח תקווה לירושלים, שם נערך הספד גדול בישיבת עץ חיים, והוא הובל לקבורה על הר הזיתים, ועל מצבתו נחקק בין היתר, "שריד תלמידי היראה, לרבינו ישראל סלנטר".

כתביו ורשימותיו בענייני יראה ומוסר, ובהם דברים שרשם מפיו של רבי ישראל סלנטר ואודותיו, נשמרו במשך למעלה משמונים שנה, ובימים אלו הם עומדים לצאת לאור עולם בשלשה כרכים תחת השם 'אור אליעזר'.