עץ משפחה של הגאון מוילנא - פרק ב

רבי משה רבק'ש נצר לדוד המלך

אין תיעוד מדוייק, או מגילת יוחסין מפורטת, על אבותיו של רבי משה רבקש, אבל בכל אופן, פרטים מסויימים של עץ המשפחה שלו ניתן להסיק מתוך בחינה והתאמה של כמה מקורות.


עץ משפחה של הגאון מוילנא - פרק א

אליעזר ריבלין במבוא לספר היחס מספר על מסורת שעברה במשפחה, לפיה, מוצא המשפחה הינו מגזע דוד המלך:

ספר היחס, אליעזר ריבלין, ירושלים תרצה

לפי מסורות משפחתיות קדומות, התיחסו אבות המשפחה לשושילתא דבית דוד, וזקני המשפחה היו מספרים שראו את הכתבים העתיקים שבהם נפרטה בשמות שלשלת היחס עד לבית דוד. אגדות וסיפורים שונים נתפשטו בין הענפים השונים של המשפחה, גם על דבר מוצא אבותיהם מגלות ספרד אשר באמסטרדם, ועוד ועוד. אולם אם נסמוך על תעודות מדעיות וודאיות אין אנו יכולים לפרוט בשמות למעלה מן הקדוש רבי יוסף חבר אבי-זקנו של רבקש מצד רבקש, ולמעלה מרבי דוד אשכנזי אבי קרמר מצד קרמר.

למרות שריבלין דוחה מסורות אלו שעברו בעל פה, כי הם לא מבוססים על "מסמכים מדעיים מדויקים", הוא לא היה מודע ככל הנראה לשילוב של גורמים, שכאשר נחשב אותם יחד, הם יכולים לתמוך את המסורת שבעל פה המיחסים את המשפחה כנצר לדוד המלך.

אחד ממקורות אלה היא ההערה הנדירה שמופיעה בספר סערת אליהו [12], הספד על הגר"א שנכתב על ידי בנו הצעיר אברהם. הגאון לא נהג להזכיר בכתביו רבים מבני משפחתו. וגם בניו לא נהגו כך. הערה זו, מגלה לנו מעט על יחוסו של הגאון:

סערת אליהו, אברהם בנו של הגר"א, גרודנא 1876

..סמליו"ן הוא שם מלאך כמו שפרשו זקנינו הערוך ובעלי התוס' ז"ל..

לפנינו אם כן, מצוינים שתי שורות של שושלת, אחד מן המחבר של ספר הערוך, רבי נתן מרומא (1035-1106). פער של 700 שנה בין הגאון לרבי נתן מקשה לקבוע את אופי הירידה. משפחה נוספת שבה גם יש טענות על היותם נצר לרבי נתן, היא משפחתו של הרב יום טוב ליפמן הלר (1574-1654), מחבר תוספות יום טוב. מחקר לעומק של משפחת הלר, עשוי ליצור חיבור עם אבותיו של הגאון מוילנה [13].

חשוב יותר הוא, כי החלק במשפט של אברהם (בנו של הגאון) המתייחס "זקנינו בעלי התוספות". המונח "זקנינו" הוא מונח פיגורטיבי שמשמעותו "אבות".

--
בעלי התוספות היו פרשנים של התלמוד שפעלו בתקופה שאחרי רש"י (1040-1105) בתחילה היו אלה בניו וחתניו, לאחר מכן הנכדים ובני משפחותיהם. אז כל אלה קרובי משפחה של רש"י היו תלמידיהם ואת הקבוצה כולה היו ידועים בתור "בעלי התוספות". כלומר מחברי פרשנויות נוספות על אלה של רש"י וקודמיו.
--

ההערה של אברהם בה מתייחס לבעלי התוספות כאל אבותיו עשויה תיאורטית לכלול את כל חכמי התלמוד שנחשבים חברי קבוצה זו, ולאו דווקא את המשפחה של רש"י. אבל הזכרנו את דבריו של ריבלין על מסורת ממוצא של דוד המלך, ובהתחשב כי רש"י ומשפחתו היו צאצאי דוד המלך, הצטלבות של שני הגורמים הללו, מעלה כי סביר להניח כי התיחסותו של אברהם, היא אל בעלי התוספות שהיו בני המשפחה של רש"י. אם כי, ברור שעדות נוספת תוסיף משקל לטענה זו.



אפשר לטעון כי המונח "זקנינו", יכול להיות "הזקנים שלנו" ולא בהכרח אבות גנאלוגיים. אבל מעניין לציין, כי מונח זהה - "זקנינו" משמש את בני הגאון במבוא שלהם לפירושו על שלחן ערוך אורח חיים[14]:

מבוא בני הגאון לביאורו לשלחן ערוך אורח חיים (שקלוב 1803)

וזקנינו הרב הגאון מהר"מ שחיבר באר הגולה.

המונח "זקנינו" מוסב כאן על הרב משה רבק'ש, הסבא רבא של הגאון. באותם מקרים בהם מתכוונים לחכמי הדורות הקודמים, המונח המשמש בדרך כלל הוא "חז"ל" במשמעות "חכמינו זכרונם לברכה", או "רז"ל" במשמעות "רבותינו זכרונם לברכה". גם בספרו סערת אליהו, אברהם משתמש בכינוי "רז"ל", כאשר הוא מתכוון לחכמים אחרים. ורק במקרה אחד משתמש במונח "זקנינו", כאשר הוא מזכיר את רבי נתן מרומי. ובעלי התוספות.


יהיו כאלו שישאלו איך אברהם ידע על מוצאו. והרי אין זה סביר כי אביו הגר"א, היה לוקח זמן להתרחק לימודיו ולספר סיפורים לבניו על אבותיהם. כזה הוא הרושם המתקבל על ידי תיאורים של דמותו של הגאון ביחס למסירות הכללית שלו ללמוד תורה. ללא כל הסחת דעת למטרות חולין, עד כדי כך שהוא כמעט ולא התעניין ברווחה של משפחתו. עם זאת יש ראיות כי הגאון סיפר לבניו על המוצא שלהם כמתואר בספר סערת אליהו הנזכר לעיל, וכך כתוב שם:

סערת אליהו, אברהם בנו של הגר"א, גרודנא 1876

... איך שכחנו את אבותינו הקדושים, הרב גאון עוזנו רבינו משה ז"ל אב"ד דקהלתנו יצ"ו. שהציל אותנו מכמה עלילות ע"י מעשיו הנפלאים ובלבול דם. ומפקידים רעים, אשר ספר לנו אדונינו מורינו ורבינו אבי הגאון הכ"מ אשר הכיר בנעוריו זקנים שספרו לו. ואת בנו של הגאון ר"מ ז"ל הנ"ל הרב החסיד רבי אליהו ז"ל אשר שם אאמו"ר ז"ל נקרא אחריו, גודל חסידותו ופרישותו ורעם גבורות צדקותיו...

הנה הוכחה ברורה כי הגר"א שמע בנעוריו מזקני וילנה מידע על אבותיו. לכן סביר להניח כי הגאון היה המקור למידע של אברהם על היותו מצאצאי רבי נתן מרומי ובעלי התוספות.

קשר אפשרי בין משה רבק'ש, לבין משפחת קצנלנבוגן, כבר הוזכר בספר Eliyahu’s Branches (ענפי אליהו) [15]. בזמן כתיבת הספר הזה, ראיות כדי להסביר את הטענה לא היו זמינות, ולכן המחבר כתב "טענה זו לא הוכחה". עדויות חדשות עושה את האמירה הזאת כבר לא רלוונטית. ועל כך, בפרקים הבאים, בהם נבנה שלב אחר שלב, את אילן היוחסין של הגאון מוילנא ומשפחת רבק'ש.


[12] אברהם בן אליהו (הגר"א). סערת אליהו. גרודנו 1876.
[13] בהמשך סדרת המאמרים הדבר יתברר.
[14] אליהו הגאון מוילנה. פירוש על שלחן ערוך אורח חיים. שקלוב 1803. מבוא על ידי בני הגאון ר' יהודה לייב ור' אברהם.
[15] פרידמן חיים, ענפי אליהו (Eliyahu’s Branches) - צאצאיו של הגאון מוילנה ומשפחתו. אבותינו, ניו ג'רזי ארה"ב 1997.

עץ משפחה של הגאון מוילנא - פרק ג

 עץ משפחה של הגאון מוילנא - פרק ד