רבי אליהו פרדס רבה הראשי של ירושלים

היום מלאו ארבעים שנה לפטירתו של הגאון רבי אליהו פרדס רבה של ירושלים וחבר מועצת הרבנות הראשית. רבי אליהו נולד בירושלים י"ז תמוז תרנ"ג, למד בתלמוד תורה הספרדים בבית המדרש 'דורש ציון', ובישיבת 'תפארת ירושלים', כמו כן למד גם בבית המדרש לרבנים 'העזרה, הוסמך לרבנות על ידי גדולי רבני ירושלים, ביניהם הראשון לציון רבי בן ציון עוזיאל. 
[על פי רישום נישואיו בארכיון ירושלים, שמו המלא היה אליהו פנחס פרדס].

החל משנת תרע"ב הרביץ תורה ברבים בירושלים, בכמה בתי ספר ותלמודי תורה, בשנת תרפ"ב נבחר לועד עדת הספרדים בירושלים, היה פעיל רבות בציבוריות הירושלמית, בנושאי הקהילה הכללית כך למשל היה חבר ועד העיר ליהודי ירושלים וועד הקהילה העברית בירושלים ועוד, והן מבחינה דתית היה סגן יו"ר המועצה הדתית ירושלים, וחבר בתנועת המזרחי.  בשנת תשי"ג, נבחר לכהן כרבה הראשי של רמת גן, ובשנת תשכ"א, עלה ונתעלה לשבת על כסא הרבנות של ירושלים עיר הקודש.

רבי אליהו פרדס, עם רעייתו אלגרה

יחוסו של רבי אליהו פרדס

מוצאה של משפחת פרדס, כפי הנראה הוא בצפון מערב ספרד, בעיר Paredes de Nava , במחוז Palencia . כבר במאה ה14- מוצאים אנו מושב יהודים בפרידיש וזאת ממכתב הרא"ש משנת ס"ה: אתה רבי יעקב ברבי משה דבאליניסיא על ענין הערוב… ואתה אסרת אותו לקהל פרידיש. בעקבות גרוש ספרד בשנת רנ"ב מגיעים אבות המשפחה לארץ ישראל. כבר במאה השש עשרה, נמצאים רבנים ממשפחת פארידיש בצפת, והחל מהמאה השמונה עשרה בירושלים. וזה הידוע לנו על יחוסו הפרטני של רבי אליהו.

אביו, רבי בן ציון נסים פרידיס, ממקובלי ירושלים, והדרשנים החשובים שבה, נולד בירושלים ביום כ"ז כסלו תרכ"ב, כיהן בכמה בתי כנסת כראש ישיבה. בצעירותו נמנה בין יחידי ק"ק חסידים 'בית-אל' והיה שד"ר למערב הפנימי והחיצון, פעם בשם המוסד ופעם כשליח לעצמו. הורה בת"ת הספרדים ות"ת הבוכרים. מיחידי ישיבת אח"ד, בעלי בתים, 'שפת אמת', 'שבת אחים' בביהכנ"ס 'איסטנבוליס' שבעיר העתיקה ובפרט בימי ספירת העומר, בביכנ"ס 'ישעיה' ובביכנ"ס 'טראנטו'. בשנותיו האחרונות נמנה בין לומדי חברת 'מגן דוד' בישיבת מרכז הרב בירושלים. נפטר ראש חודש אדר א' תש"ג. מדברי תורתו נדפסו בספר 'פרדס התורה', ירושלים תשנח. אשתו מרת מזל אורו למשפחת קסוטו נפטרה כ"ג אדר תרצ"ט,

אביו, רבי אליהו פארידיש, נולד בעיר חאלב בשנת תקצ"ב, נתייתם מהוריו בגיל צעיר, בשנת תר"ט עלה לירושלים ולמד תורה מפי הגאון המקובל רבי וידאל  קואינקה, ואף נשא את בתו מרת שרה מירקאדה, היה מראשי ישיבת חסידים 'חסד-אל' ובסוף ימיו בק"ק מקובלים 'בית-אל' נפטר ביום ז' אלול תרל"ד, בהיותו בן ארבעים ושתיים שנים בלבד. כשנה לאחר פטירתו נדפס בהחבצלת [י' תמוז תרל"ה עמ' 295] גילוי דעת מחכמי ירושלים רבני ק"ק 'בית אל' תחת הכותרת 'חזקו ידים רפות', ובו קריאה לקהל ישראל בחו"ל, לתמוך ברבנית מירקאדה אלמנת ח"ר אליהו פארידיס בירושלים, וכך כתבו עליו: "ויצא מבת ציון כל הדרה בפטירת הרב החסיד קדוש יאמר לו כמוהר"ר אליהו פארידיס ז"ל, שכל ימיו היה עסוק בחכמת האמת וממית עצמו עליה, ולא עבר עליו חצות, לילה כיום יאיר על התורה ועל העבודה, ורוב ימיו בתעניות ובהפסקות ויעל אליהו בסערה..."

אשת רבי אליהו פארידיש הנ"ל, היתה כאמור, מרת שרה מירקאדה בתו של הגאון המקובל רבי וידאל קואינקה. "מוצא משפחת קואינקה מספרד, מהראשונים יזכר בזה יצחק בר שם-טוב קוהנקה שמדבריו הובאו בתוספת לספר 'סם חיי'…אחרי הגירוש נדדו מבניה לסלוניקי… בין השנים תר"ו-תר"ח1846-8- החלו לבוא לארץ הקודש". רבי וידאל נמנה בין אלו שנולדו בשלוניקי (בשנת תק"ע לערך)  ועלו לירושלים. בתחילת בואו סבל מעניות, אך משנת תרט"ו הוקל מצבו החמרי וקבל תמיכה מאחד הגבירים שבירושלים. נמנה בין רבני ישיבת בית אל, והיה מנהגו של רבי וידאל, להיכנס לבית הכנסת בליל מוצאי שבת אחר סעודה רביעית, והיה עוסק בתורה כל ימי חייו. עד לפטירתו י"ב אדר ב' תרכ"ב. הרבה מחכמי הקבלה בירושלים היו מתלמידיו, ביניהם החסיד בעל שמן ששון. אשתו היתה מרת אסתר. אחיו של רבי וידאל היה רבי אברהם אביו של רבי בן ציון קואינקה ראב"ד ירושלים, ועורך בטאון המאסף.

אשת רבי בן ציון ניסים פרדס, היתה כאמור מרת מזל אורו, היא היתה בתו של רבי אברהם קאסוטו ממונוסטיר, על פי המסופר במשפחה, שימש כשר אוצר במלכות רומניה, ונרצח שם בעת מילוי תפקידו, וצאצאיו קיבלו גמלה עד ימי מלחה"ע הראשונה. בכל אופן, הוא קבור בהר הזיתים. זוגתו מרת שרה לבית כהן קבורה בהר הזיתים בירושלים. מלבד בת זו, היתה להם עוד בת אחת הרבנית זימבול רוזה אשת הרב יצחק בכר מנחם.

נשותיו

אשתו הראשונה של רבי אליהו, היתה מרת אירמוזה לבית הלוי, ממנה נולדו לו בן ובת, היא נפטרה ביום כ"ה כסלו תרפ"א.

הזמנה לנישואיו הראשונים של רבי אליהו

אשתו השניה מרת זהרה לבית אבורביע, נולדה בטטואן שבמרוקו בשנת תר"ס לערך, נישאו ביום ד' ניסן תרפ"ב, ממנה נולדו לו חמשה בנים וארבע בנות, אף היא נפטרה בצעירותה כ"ו ניסן תש"ד.

אשתו השלישית, היתה מרת אלגרה אחות אשתו הראשונה אירמוזה, היא נפטרה ביום ה' אלול תשל"ב.

מרת אירמוזה הנזכרת, היתה בנו של הראב"ד רבי יוסף מרדכי הלוי, נולד בכ"ח סיון תרל"ה, דור תשיעי בירושלים, נתייתם בהיות כבן עשר, וחונך תחת השגחתו של הראב"ד רבי יוסף רפאל עוזיאל, ולמד בתלמוד תורה שתחת השגחתו של הראשון לציון רבי יעקב שאול אלישר. למד גמרא והלכה בבית מדרש הרבנים של העדה הספרדית, בשנת תרע"ח נבחר לכהן כחבר בועד הרבנים תחת נשיאותו של הראשון לציון רבי חיים משה אלישר, כיהן כרב הכוללות בחברון, חבר מועצת הרבנות הראשית, ונשיא העדה הספרדית, נפטר כבן שבעים ושלש ביום ט"ו אלול תש"ז. דברי תורתו באו בספרים שונים, ולוקטו אחר פטירתו בספר שארית יוסף וליוסף אמר, ירושלים תשח. היה חתנו של הגביר היווני רבי יצחק רפאל יצחקי מנכבדי חברון.

אביו, רבי אשר אברהם הלוי, נפטר א' אייר תרמ"ה, ומנוחתו בהר הזיתים, וסמוכה לו רעייתו, מרת ארמוזא די לוי, נפטרה יז חשון תרמ"ד.

מרת זהרה הנזכרת היתה בתו של רבי שלמה אבורביע, נולד בשנת תרכ"ג, כיהן כראש ישיבת 'מדרש שלמה' בטטואן שבמרוקו, וישיבת 'אור זרוע' שהיתה בביתו בירושלים. נפטר בשנת תרע"ו. הוריו רבי יוסף אבורביע ומרת ביליידה-באידה.
אשתו של רבי שלמה אבורביע, היתה מרת יוכבד לבית כלפון, זהרה נקראה על שם סבתה מצד אמה זהרה לבית נהון.
בנו של רבי שלמה [וגיסו של רבי אליהו פרדס], היה הגאון רבי עמרם אבורביע, הרב הראשי לפתח תקוה. 

חלק גדול ממאמר זה, מקורו באתר המושקע של משפחת פרדס