הראשון לציון ממשפחה אשכנזית?

מוצא משפחתו של הראשון לציון רבי יעקב שאול אלישר, זהו הנושא שהעלינו במאמר הקודם.

האם היה יתום מאב שלא ידע מאומה אודות יחוסו, כפי שכתב הרב אלישר עצמו בכמה מקומות. או שהיה לו כתב יוחסין המורה על היותו מזרע קדושים, אראלים ותרשישים, כפי שכותב הראשון לציון רבי אברהם אשכנזי.

ובכן, התשובה היא די פשוטה. הרב אלישר, אכן התייתם מאביו עוד לפני הגיעו לגיל שבע, ולא הספיק לשמוע מממנו מאומה אודות משפחתו, רק ידע שיש לו מה לברר, על תולדות אבותיו הקדושים, ולעשות זכרון לראשונים, ועטרת זקנים. וכך הוא העלה את הדברים על ספר זכרונותיו, שכתב בצעירותו על השנים תקע"ט-תקצ"ד. 

בתחושה זו, כביכול הוא תלוש ממסורת אבותיו ומאילן היוחסין, חי הרב אלישר, את ימי נעוריו, עד היותו בן קרוב לשלושים שנה. בשנת ה'תר"ה, בהיות הרב אלישר כבן עשרים ושמונה, והוא גר בירושלים, פגש את אחד מרבני חברון הישישים, רבי חיים הלוי פולאקו, שהכיר את אביו וזקנו של הרב אלישר, וידע לספר לו עליהם ועל משפחתם. הוא העלה את ידיעותיו על הכתב, וחתם על הנייר, וזהו כתב יחוסו של הרב אלישר.

 [למעשה, כמעט כל מי שחוקר את משפחתו, חש את אותם תחושות, בתחילה הוא מעין תלוש וחסר שורשים, בפרט יחסית לאחרים שמראים אילן יוחסין מסודר, אך לאחר עבודת מחקר בדרך כלל אפשר להרכיב עץ משפחה נרחב, או מגילת יוחסין מכובדת].

להלן מכתבו של הרב חיים פולאקו, שנשמר עד היום, בארכיון בסל"א בירושלים, (צילום מתוך הספר 'חכמיהם של ארבע ערי הקודש', שחיבר גיורא פוזיילוב):

מגילת יוחסין של הרב יעקב שאול אלישר

וזה פיענוח הכתב:

להיות שבהיותי פעה"ק ירוש'[לים] ת"ו נדרשתי לאשר שאלוני ולהיות האמת נהדרת עדות, זו בתורת עדות גו"ש היות אמו"ץ שמע'[לת]

החכם השלם והכולל סוה"ד זר"ק כמוה"ר יעקב שאול הי"ו הוא מגזע היחס והמעלה שלשלת יוחסין בן להרב הכולל כמוה"ר

אליעזר ירוחם ז"ל בכמוהר"ר הרב המופלא וכבוד ה' מלא כמוהר"ר יעקב מווילנא זצוק"ל בכמוהרר"ר הרב ר' ירוחם מווילנא זלה"ה

שהיה בן להאשל הגדול הרב הגאון המופלג שמו נודע בשערים וישת לו הדרים רבינו יעקב מווילנא זצוק"ל ולמען תהיה לעדה

ולראיה  ביד כמורי"ש הנז' באתי על החתום פעה"ק ירושת"ו ב.. לח' סיון .. כ"י אנשי"ם אחי"ם אנחנ"ו לפ"ק ושריר וברור וקיים

מקום החותם והחותמת

ובכן, לפי כתב היוחסין הזה, אזי הרב יעקב שאול אלישר, הוא וכל משפחתו, הם צאצאים למשפחה אשכנזית מוילנא, ירושלים דליטא. על כתב יוחסין זה הסתמך הרב אלישר בעצמו, ועליו הסתמכו גם רבים מכותבי תולדותיו בפרט, ותולדות חכמי ירושלים בכלל. כך כתבו, לונץ, גראייבסקי, פרומקין, מ.ד. גאון, פריימן, ואחרים נוספים. 

ישנו ערעור ופקפוק על אילן יוחסין זה, אך תחילה נעמוד על הדמויות המופיעות בו.

ובכן, ידוע לנו בבירור, כי הרב יעקב שאול אלישר, נולד בצפת, אך אביו רבי אליעזר ירוחם אלישר, היה יליד חברון, שם הכירו רבי חיים פולאקו. אולם, מקום מגוריו העיקרי היה צפת, שם גר גם אחיו רבי חיים אלישר. בשנת תקפ"ב נאסר על ידי השלטונות בשל עלילה על אחיו, ובדרך נס הציל את נפשו בהתחפשו בתלבושת ערבית, אולם, לא ארכו לו הימים, והוא נפטר בי"ט אדר ב בשנת תקפ"ד.

אביו של רבי אליעזר ירוחם, היה רבי יעקב אלישר, בשנת תקל"ג נשלח בשליחות חברון לארצות ערב, בשנת תקל"ה היה בבצרה, ובאותם ימים עלו הפרסים על העיר, ויצורו עליה במשך שנה תמימה, עד שהצליחו התושבים להדוף את הצרים. כרגיל בימי מלחמה, יהודי העיר בצרה, היו הסובלים העיקריים באותה תקופה, וביניהם היה השליח מחברון רבי יעקב אלישר. כאש ניצלו חיבר רבי יעקב שיר הודיה בשם 'מגילת פרס', בו הוא מגולל את סיפור המצוקה וההצלה. בהיותו בבצרה נתבשר על מות אשתו בחברון, ונשא שם אשה אחרת. בשובו נתיישב בצפת.  בהמשך השנים נשלח שוב, לצפון אפריקה ולאיטליה, שם פגש את החיד"א, ונתחבבו האחד על רעהו.

לפי דברי רבי חיים פולאקו בכתב היוחסין, הרי שרבי יעקב זה, נקרא כמוהר"ר יעקב מווילנא, והיה בנו של ר' ירוחם מוילנא.

מיהו ר' ירוחם מוילנא? ומיהו אביו "האשל הגדול הרב הגאון המופלג ... רבנו יעקב מווילנא"?

ובכן, רבי יעקב וילנא בן רבי בנימין וואלף, מחשובי רבני ירושלים, עלה בשנת ת"ס לערך, בתקופת עליית רבי יהודה חסיד ותלמידיו. למד בישיבת הגביר רבי ישראל יעקב פירירה, היה שליח האשכנזים שבירושלים, באירופה, כמה פעמים בשנות תע"ד-תפ"ה, ועוד קודם לכן בשנת תסג היה בהמבורג בשליחות, מכונה בפי האשכנזים וגם חותם בעצמו 'ירושלמי'. בסוף ימיו היה מחכמי צפת.

רבי יעקב וילנא חיבר פירוש בשם יאיר נתיב', על הספר 'מאורות נתן' [פירוש על ספר 'מאורי אור' שחיבר ר' מאיר פאפירש] יחד עם רעו ר' נתן נטע מנהיים. וכך כותב עליו רעו בהקדמה, "מצאתי לי איש כלבבי, ליש ולביא, רב בקי בחדרי תורה, כל רז ממנו לא נעלם, סיני ועוקר הרים, האלוף התורני ר' יעקב משיורי כנסת הגדולה משופריה דיעקב, עמו קבענו עתים לתורה והלילה למשמר לרינה של תורה בכתבי הרב הגדול האר"י ז"ל ושאר ספרים".

ובשות השיב ר' אליעזר לר' אליעזר ליפשיץ, נייאוויד תק"ט, סימן א', כותב, "תשובה לקרתא קדישא דירושלם אל הרב המאוה"ג מאיר דאורייתא ומארי דקבלה אשר כל ספרי הרמבם ונושא כליו היו סדורים ושגורים בפיו ... החריף הגדול יאקל ווילנר זצוק"ל".

רבי יעקב הדפיס גם תקוני זוהר עם הגהותיו על פי הארי, בקושטא תע"ט, וכל הדפוסים הבאים נדפסו עם הגהותיו ונשתבחו בהם. וכן מוזכר בהקדמת המדפיס של השיטה מקובצת על בבא מציעא, אמשטרדם תפא, וכך הוא מתואר, "החכם השלם הרב המופלא המקובל אלקי כמוהר"ר יעקב ווילנר ירושלמי נר"ו בכל מילי דמיטב ... אתה ה' תשמרהו ותחייהו ותזכיהו לעלות ולראות פני מרום הר ציון על הארץ הטובה, כי שם ביתו ובניו". נזכר גם בספרי הפחד יצחק, ובעוד ספרים רבים מחכמי טורקיה איטליה ואמסטרדם, ראה למשל פרי עץ חיים, אמשטרדם תקב, בחידושים למגילה, וגם החיד"א כותב, "כד הוינא טליא שמעתי משם הרב המקובל עיר וקדיש כמהרר יעקב ווילנא זלה"ה", ומזכירו בכמה וכמה מקומות בספריו. וראה עוד שלוחי ארץ ישראל 337-340. ולאחרונה בהרחבה, מאיר בניהו, 'רבי יעקב ווילנא ובנו ויחסיהם לשבתאות', ירושלים, מוסד הרב קוק ד (ירושלים תשיג) עמ' רג-ריד.

בנו, רבי חיים ירוחם וילנא, נולד בשנת תס"ג לערך בירושלים, אף הוא היה שליח בני ירושלים, וסבב באשכנז ובפולין, ולקח על עצמו לשלם את החובות של אביו למען בני ירושלים. בהיותו בוינה בשנת תקי"ד, כתב עדות לטובת רבי יהונתן אייבשיץ וקמיעותיו, בבואו להגן עליו מפני העירעורים שהקים עליו רבי יעקב עמדין – היעב"ץ. בסוף ימיו היה חותם, חיים נסים ירוחם, וכנראה שנוסף שמו בעת מחלה, אחרי רעש האדמה של שנת תקכ"א, עבר לפקיעין, ואחר כך בשנת תקכ"ח שוב נמצא בירושלים כראש עדת האשכנזים הקטנה. בשנת תקל"ג הלך לדמשק, מחמת דוחק העניות. נפטר בשנת תקל"ה, בהיותו חוץ למקומו, כנראה בדמשק (או שטבע בחידקל), ונספד בירושלים על ידי רבי מנצור מרזוק בספרו 'בן פדהצור', פרשת שלח לך.

בשנת תק"ט נתן הסכמה לספר הפרדס של ר' אריה לייב עפשטין שנדפס קניגסברג תקיט. על ר' חיים ירוחם, כתב הרה"ק ר' אברהם גרשון מקיטוב – גיסו של הבעל שם טוב - בדבריו שנדפסו לפני ההסכמה בספר, "החכם השלם והכולל, זה סיני, מקובל אלוקי, פום ממלל רברבתא יציבא, ודבורו עושה רושם רשימה וחקוקה, וחצובא, חצבה עמודים שבעה, עד דמשך נהורא, ומדליק את המנורה מעיללא לתתא, כבוד הרב מהור"ר חיים ירוחם נ"י, בן לאותו צדיק כמהור"ר יעקב מיקירי ק"ק ווילנא מפורסם בדורו לשבח, המגיע לכתפין דארוך אנפין, ארבע מוחין כלולין בתלתא, דין גלי רזין עמיקתין ומסתרין בספרו יאיר נתיב שחיבר זצוק"ל".

ובכן, לפי כתב היוחסין, שכתב רבי חיים פולאקו, הרי שמשפחת אלישר, מהאליטות הספרדיות של ירושלים, מוצאה למעשה במשפחת אשכנזים מוילנא. אומנם, משפחה של תלמידי חכמים מופלגים, בקיאים בתורת הנגלה והנסתר.

ידוע כי רבי חיים ירוחם מוילנא, עם היותו מראשי הקהילה האשכנזית בירושלים, נמנה לעיתים אף בין תלמידי החכמים הספרדים, כך למשל, הוא חתום על כתב השליחות של המהרי"ט אלגאזי יחד עם שבעה חכמי הספרדים בירושלים. וגם הסכים על ספר 'שער המים', יחד עם שאר חכמי הספרדים, וודאי שלמד בישיבותיהם של רבני הספרדים, הושפע מתורתם ואף קיבל מהם את דמי החלוקה. רוזאניס, ההיסטוריון של יהדות טורקיה, כותב על רבי חיים ירוחם, שהיה בין האשכנזים שהסתפרדו בירושלים. ואם כך, מובן כיצד צאצאיו היו כבר ספרדים של ממש, והגיעו עד למשרת הראשון לציון.

במאמר הבא, נמנה את טענות המערערים, ואת הפשרה שמציעים הסופרים.

עלילה ארוכה, וקצת נפתלת, אני מקווה שהקוראים אוחזים ראש :)