מגילת יוחסין שואפת לעלות ולחתור כלפי מעלה, כמה שיותר דורות אחורה. תמיד בעם ישראל הקפידו על שמירת היחוס, ובימים הקדומים היו ארכיונים מרכזיים בהם נשמרו פרטי היחוס של כל אחד ואחד. גם בימינו ישנם המדברים על פתיחת ספרי יוחסין כצורך השעה, למעשה ארכיונים כאלו כבר קיימים, באתרי הגנאלוגיה המרכזיים, דוגמת FTGP הותיק מבית ג'ואישגן, מיי הריטג' עם התכונות היחודיות והמוצלחות, ג'ני, ועוד, אם כי, כמובן מטרתם שונה, העיקרון הוא אותו עיקרון.
לפנינו עדותו של יוסף בן מתתיהו על מגילות היחוסין של הכוהנים, שנשמרו בירושלים בימי המקדש:
עוד בראשית ימיהם הפקידו אבותינו על הדבר הזה את הטובים שבהם, שהחרו החזיקו בעבודת האלוקים, ולא זו בלבד, כי שמו את לבם מראש לבל יתערב זרע הכהונה (בזרים), רק ישמר בטהרתו, כי לכל איש המשרת בכהונה מותר לקחת רק אשה מעמיו ולהוליד עמה בנים, ואסור לו לתת עיניו בכסף או במעלות אחרות, רק עליו לבדוק בבית אביה, אם הוא מיחוסי משפחות עתיקות ולהביא עדים רבים לדבר. וככה אנו עושים לא בארץ יהודה בלבד, כי אם בכל מקום אשר נמצאים קהל מבני עמנו, כי גם שם דיני נשואי הכהנים נשמרים בכל חומר. אני מדבר על היהודים אשר במצרים ובבבל וביתר מקומות העולם אשר נפוצו שם כוהני עמנו, כי הם שולחים מכתבים אל ירושלים ומודיעים את שמות, שם הנשואה, ואת שמות הוריה ואבות אבותיה לבית אב, וגם את שמות העדים. ובשעת מלחמה בארץ, כאשר היה מעשה כבר פעמים רבות, לעת שפרץ אנטיוכוס אפיפניס בארץ יהודה, (ואחריו) פומפיוס מגנוס, (ואחריו) קוינטליוס ורוס, ומה גם בעת המלחמה הגדולה אשר היתה בימינו, מחברים הכהנים הנשארים (בחיים) מחדש ספרים מתוך הכתבים הישנים ובודקים את הנשים הנותרות לפליטה, ואת שמות הנשים השבויות במלחמה אינם שמים בספריהם, בחשדם בהן פן נטמאו על ידי נכרים, כדבר אשר יקרה כפעם בפעם.
נגד אפיון, עמוד יג, [בתרגום של ד"ר שמחוני, תל אביב, תרצ"?, הוצאה שנמצאת באתר דעת].
מעניין מאד.
השבמחקהאם אין עדויות קודמות על מגילות יוחסין?