לפנינו מאמר חשוב במיוחד, פרי עטו של הגאון רבי יהודה זייבלד שליט"א.
רבי יהודה זייבלד הינו תלמיד חכם חשוב, העוסק בתחומים רבים, ועטו שופע מאמרים בנושאים שונים. כמו גם שיעורים בעל פה שמסר, וניתן לצפות בהם במקורות מגוונים. בעבר עסק הרב זייבלד גם במחקר גנאלוגי.
בשנים האחרונות, עיקר עיסוקו של הרב זייבלד הוא כתבי יד מהגניזה הקהירית ומתקופה זו, כתבי יד של הרמב"ם ורבינו סעדיה גאון, ואחרים בני תקופה זו, כמובן שתחום זו דורש מומחיות רבה בפענוח כתבי יד, בעברית ובערבית יהודית, ועוד. במסגרת עיסוקו זה, נתקל הרב זייבלד במידע מעניין אשר לא פורסם עד כה אודות משפחת אשתו של הרמב"ם, ומכך נולד מאמרו זה שלפנינו.
יחס משפחת חותנו של הרמב"ם ורבי
ישעיה בן מישאל החסיד
יהודה זייבלד
מבוא
בשורת
רבותינו הראשונים שדמותם נשתכחה מזיכרון הדורות, מקום מיוחד שמור לרבי ישעיהו הלוי
בן מישאל. דמותו מעניינת במיוחד בשל שני היבטים: היותו גיסו של הרמב"ם,
והיותו ממנהיגי תנועת החסידות במצרים. עד לגילויי הגניזה הקהירית, כמעט שלא נודע
דבר על אישיותו ופועלו. מאמר זה מבקש להאיר את דמותו באמצעות ניתוח מקורות חדשים
מן הגניזה.
ראשית
המחקר
נפתלי
הירשפלד היה החוקר הראשון שהפנה את תשומת לב העולם המחקרי לדמותו של רבי ישעיהו.
הוא פרסם קטע מחיבורו בערבית-יהודית על הנפש ("מקאלה פי אלנפס"),
וחרף מצבו הפגום של כתב היד, ראה חשיבות בפרסומו בשל היותו עדות ראשונה לקיומו של
מחבר בלתי ידוע בספרות היהודית-ערבית. לאחרונה זוהה חיבור נוסף שלו, על היין,
ועניינו ידון בנפרד.
שמואל
פוזננסקי העמיק בחקר זהותו של רבי ישעיהו והעלה ממצא חשוב: היו למעשה שני אישים
בשם זה במשפחה - האחד גיסו של הרמב"ם והשני סבה של אשתו. פוזננסקי הצביע על
הקושי בייחוס חיבור "מקאלה פי אלנפס" לאחד מהם.
כמו כן, הוא גילה כי:
*
משפחת הלוי, אליה השתייך רבי ישעיהו, התייחסה לגאוני ארץ ישראל.
*
המשפחה נשאה את התואר המכובד "ראש ישיבת גאון יעקב".
*
אחד מבני המשפחה עמד בראש בית הכנסת העתיק בכפר דמוה שבמצרים,
מקום עלייה לרגל ("זיארה") בז' באדר.
המקורות
העומדים לרשותנו
מחקר
זה מתבסס על שלוש תעודות מן הגניזה, המכילות רשימות יוחסין משפחתיות. שתיים מהן
כבר נדונו במחקר, והשלישית מתפרסמת כאן לראשונה. התעודות נכתבו ככל הנראה לצורך
הזכרת נשמות, ומופיעות בהן משפחות חשובות נוספות. ענייננו מתמקד במשפחת חותנו של
הרמב"ם, שיש שכינוה "הלוי" בשל היותם לויים, יש שכינוה
"אלת'קה" - כינוי שמקורו בתואר שניתן לחמיו של הרמב"ם:
"אלשיך' אלת'קה" (הזקן הוותיק), אם כי לשני כינויים אלו אין עוגן מספק.
רשימות היחס של משפחה זו מופיעות בשני
קטעי גניזה עם שינויים ביניהם. אחת פוענחה והשניה טרם פוענחה. להלן נחזור לפרסם את
שתיהן, נוסיף תעודה שלישית שטרם פורסמה, ומתוך שלושת התעודות נבנה את אילן היוחסין
של משפחת בית חותנו של הרמב"ם, זקניו וצאצאיו.
א.
תעודה ראשונה – יחס חותנו של הרמב"ם
התעודה הראשונה, שנידונה רבות,
היא זו שבראשה יחס משפחת הרמב"ם, ובתחתיתה יחס משפחת חותנו.
 |
| איור א: קטע הגניזה קיימברידג' T-S 8 K 22.6 |
וכך
נאמר בה:
עתרת אלשיך' אלת'קה ז"ל לויים
ישעיהו ראש הסדר ז"ל, וחמודו דניאל
וחמודו ישעיהו וחמודו דניאל וחמודו מישאל הרופה וחמודו ישעיהו החסיד בעודו ושני
חמודיו דניאל החסיד וחמודו חננאל ואלשיך אלת'קה מישאל וחמשת חמודיו אלשיך' [א]בו
נצר ישעיהו אבו אלמעאלי עוזיאל אבו מ[נ]צור דוסא אבו אלטאהר אליהו מכארם יקותיאל
כדי
להתמצא בקלות בפענוח התעודה, עלינו לדעת שפירוש המילה "וחמודו" הוא:
ובנו. רשימות אלו פותחות בראש המשפחה, ומפרטות ויורדות את בניו. כאשר מסתיים פירוט
בני בניו של הבן הראשון תעבור הרשימה לתאר את הבן השני. כדי לדעת אל מי עתידה
הרשימה לחזור, נאמר בתחילה "ושני חמודיו" או "וחמשת חמודיו"
וכדומה, ולכן, כשהרשימה חוזרת להזכיר שם בלי להקדים לו "וחמודו", נדע
שהוא הבן השני. כך לדוגמה ברשימה שלפנינו, ל"ישעיהו החסיד בעודו"
מוזכרים שני בנים, דניאל החסיד ובנו חננאל, והבן השני של ישעיהו החסיד הוא
"אלשיך אלת'קה מישאל".
