מחר ימלאו שבעים שנה לפטירתו של הגאון
הנודע רבי חנוך העניך אייגעש, וזו הזדמנות עבורנו לעסוק בעץ משפחתו,
ולפרט את הידוע לנו על יחוסו, ומשפחתו הרחבה.
רבי חנוך העניך נולד לפני כמאה וחמישים שנה,
בשנת תרכ"ד, בעיר רוזיינאי [ראסיין] שבליטא. חונך על ברכי אביו רבי שמחה
ראובן, וכפי הנראה למד גם מפי מי שכיהן באותם הימים כרב העיר, הגאון רבי אלכסנדר
משה לפידות. ישב ימים ולילות על מקומו בבית המדרש, ואחר כך למד בבריסק, כאשר עבר
אביו עם משפחתו לקובנא, קבע מושבו בבית המדרש 'ניוויזער' המקומי, שנודע בגדולת
לומדיו. לימים, שידכו הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור, לנכדת ידידו רבי שמואל
זיברטנסקי מגדולי המוצים בוילנא.
לאחר נישואיו עבר רבי חנוך העניך לוילנא, סמוך
על שלחן חותנו, וקבע מקום תלמודו בקלויז היסו"ד, בוילנא. בשנת תרנ"ח
כאשר נפטר חותנו זקנו ר' שמואל, נבחר רבי חנוך, לכהן כאחד המוצים בעיר, והוא יחד
עם הגאון רבי חיים עוזר גרודזנסקי, נחשבו אז לכוחות העולים בין צעירי הרבנים
בוילנא.
שלש שנים לאחר פטירת חותנו זקנו, בשנת
תרס"א, הדפיס רבי חנוך, את הספר 'עולת שמואל', שחיבר חו"ז הנ"ל,
ובסופו צירף, "שלשה ארבעה ענינים מעט מחדושי אשר חנני החונן לאדם דעת ית',
אשר היו מסודרים אצלי מכבר, ומצאתים ראויים להעלותם על שלחן הטהור הזה, ואשר
קראתים בשם מנחת חנוך על שמי, ואקוה בעזר העליון ית' כי ימצאו דברים רבים
מהם חן בעיני המעיינים הישרים בלבותם, ויהי' רעוא דאימא מלתא דתתקבל, ווילנא בחודש
העשתי עשר בח"י בו שמואל מעלה עולה לפני ה' לפ"ק".
בשנת תרס"ו נפטר הגאון רבי שלמה הכהן בעל
ה'חשק שלמה', שהיה זקן המוצים הוילנאים, ושני המוצים הצעירים, רבי חיים עוזר ורבי
חנוך העניך, עלו ונתעלו, ובכהונתם כחברי בית הדין הגדול בוילנא, נתחזק מעמדו,
ווילנא חיזקה את עמדתה כירושלים דליטא. שני גאונים אלו, פעלו איש לימין רעהו, ואף
כאשר היו אי אלו חילוקים אידיאולוגיים בין השנים, כאשר רבי חנוך העניך נטה לתנועת
המזרחי, עם כל זה, לא נתן את ידו לפגו בהגאון רבי חיים עוזר, וכאשר המזרחי ניסו
להלחם ברבי חיים עוזר, יצא רבי חנוך בהודעה כי "תנועת המזרחי הפולנית סטתה מן
הדרך".
ספרו הגדול 'מרחשת', על עניינים מחלקי השלחן
ערוך, החלק הראשון נדפס תרצ"א, והוא על עניינים מאורח חיים ויורה דעה, והחלק
השני נדפס תרצ"ה והוא על עניינים מאבן העזר וחושן משפט. "דברים טובים
ונמוקים שו"ת וחידושים בעניינים עמוקים".
ביום ט"ו אלול תש"א, הכוהו הנאצים
באכזריות מרובה, והעיד הגאון רבי ישראל זאב גוסטמאן שעמד שם בשעת מעשה, כי
כשהכוהו, חזר בקול על הפסוק "אשור שבט אפי", לאמר, המכים הם שלוחיו של
הקדוש ברוך הוא, ומכות אלו נשלחו אליו מן השמים. כך, עד שנפח את נשמתו ביסורים.
השם יקום דמו עם שאר כל בני ליטא שנהרגו בחודשי הקיץ של שנת תש"א, בתוך כל
קהל עדת ישראל שש מאות רבוא שנהרגו בשנות הזעם.
וכעת, נבוא לברר את יחוסו, ואת משפחתו הרוממה.
רבי חנוך העניך, היה בן ר' שמחה ראובן אייגעש
[אדלמן], בן ר' חיים יהודה לייב אייגעש, בן ר' מאיר שרה ביילעס, בן ר' יצחק.
אביו ר' שמחה ראובן, היה חתן ר' יוסף
גארפינקעל מראסיין, בן ר' מאיר גורפינקל, מגזע רבי יחיאל הלפרין אב"ד מינסק
בעל סדר הדורות.
ר' חיים יהודה לייב, היה חתנו של ר' שלמה
אייגעש מוילנא, בן ר' ניסן.
רבי חנוך העניך, נשא לאשה את מרת הינדא, בת ר'
שלמה זיברטנסקי מוילנא, בנו של הגאון רבי שמואל זיבערטאנסקי, הנקרא ר' שמואל
ליובצער, על שם עיר מוצאו, בן ר' יוסף.
ר' שמואל לובצער, היה חתן ר' משה רודמינר.
ר' יוסף, היה כנראה חתנו [או שמא בנו] של הרב
הגאון רבי צבי מאסלאוואטי, אב"ד לובץ.
וזה החילי לפרט את תולדות הרבנים הנזכרים.
ר' שמחה ראובן עדלמן, נולד בשנת תקפ"א לערך, בעיר ווילנא. כעבור זמן מה, עבר עם משפחתו לעיר ווילאמפול, מקום מגורי אביו, שם גם גר זקנו ר' מאיר שרה ביילס. בהמשך, אביו עבר לאיווניץ, שם עבד אצל העשירים בני משפחת אלישברג, והנער שמחה ראובן, נשלח אל ישיבת וולוזין, בראשה עמד באותה העת ר' איצ'לה בנו של רבי חיים מוולוזין. עוד לפני הגיעו לגיל שמונה עשרה, נשא לאשה כלה ממשפחה רמת יחס, מצאצאי בעל סדר הדורות. ר' שמחה ראובן עסק במסחר בבתי סוחרים אמידים. ר' שמחה ראובן היה בקיא וחוקר באגדות חז"ל, ובמליצות הכתובים, הדפיס כמה וכמה ספרים במהלך השנים, החל מספרו 'השושנים', קניגסברג תרי"ט, 'המסילות', וילנא תרל"ה, ועוד ועוד. בספריו יצא חוצץ כנגד מגמת החוקרים ה'משכילים', לסלף את קדושת התורה, והיכה אותם בנטילת החנית מידם. על ספריו הסכימו גדולי דורו, כרבי יצחק אלחנן מקובנא, ורבי יוסף דובער מבריסק ועוד. נודע בכינויו הספרותי, שר העדלמי, או שר בן חיל העדלמי. ר' שמחה ראובן נפטר בוורשא, כ"ב טבת תרנ"ג. צאצאיו הם, בניו רבי מרדכי יצחק אדלמן מביאליסטוק, ורבי חנוך העניך אייגש, וחתנו [שהיה גם אחיו] ר' משה אליעזר אייגש. ר' מרדכי יצחק הנ"ל המשיך את דרכי אביו, ועסק אף הוא בעניינים אלו, והביא לדפוס כמה ספרים, בין היתר הדפיס גם את תולדות אביו בספר מיוחד בשם 'חכם ושר', וילנא תרנו.
ר' חיים יהודה לייב אייגעש, נולד בשנת תקס"א לערך, בויליאמפול פרבר קובנא. בספר 'משלי התלמוד', ביאליסטוק תרפט, לר' מרדכי יהודה עדלמן אחי ר' חנוך, הביא כמה דברי תורה מזקינם ר' חיים ליב, ובין היתר הדפיס שם גם תנאים ראשונים, שנחתמו בזמן אירוסי זקנו ר' חיים לייב בט"ו אייר תקע. וגם תנאים אחרונים. והנישואין היו בשנת תקעו. הצדדים הם ה"ה הרבני המופלא הראש הקצין מו"ה מאיר במו"ה יצחק העומד מצד בנו הבחור החשוב המופלא כ"מ חיים יהודא ליב, ומצד השני הרבני המופלא הנגיד מוה שלמה במוה ניסן מקק ווילנא, העומד מצד בתו הבתולה המהוללה מ' שרה חייענא גוטא תחיה. רבי חיים לייב עסק במסחר, אך את מלאכתו עשה עראי ותורתו קבע. בשנת תר"ז, שלח שאלה מהעיר קאמין אל רבינו הנצי"ב מוולאזין, השאלה עם התשובה נדפסו בספר משיב דבר, סימן צה -צו. בהמגיד תריח, 52, נדפס מכתב מר' חיים יהודה אייגעש, ובו הוא מבקש, "לשלוח עקזמפלאר אחד – מהמגיד, משני השנים - לירושלים עיר קדשנו, למיודעי ומכירי הרב הגדול המפורסם מ' זונדל סלאנטער נ"י מתנה ממני". בשנת תרל"ג, שם גם ר' חיים לייב את פעמיו לעלות ירושלימה, ונתחבב על כל גדולי ירושלים, על הספר 'המסלות', שחבר בנו ר' שמחה ראובן, מופיעים הסכמות מרבני ירושלים, שמאריכים בשבחי אביו ר' חיים לייב. כך כותב למשל רבי מאיר אויערבך, "הן כבוד ידידי הרב המופלג אמיתי בתורה שלם במעלות רמות ונשגבות הישיש מוה' חיים ליב איגעש נ"י מילידי ק"ק קאוונא ... למען תנוח נפשו נפש עמל לעמול אך בתורת ה' כל ימי חייו". על הרמב"ם בדפוס וילנא, נדפסו הגהותיו בשם 'עזוז חיל'. ביום י"ח שבט תרל"ז נפטר רבי חיים לייב בירושלים, ומנוחתו כבוד בראש הר הזיתים. לפני פטירתו אמר, "תיתי לי כי מיום עמדי על דעתי, אף בזמנים אשר אפפוני טרדות מיגיע כפי העמוסות עלי בכל משמרות עבודתי אשר עבדתי למען החיות נפשי וכב"ב, לא עבר עלי יום אשר לא קבעתי בו זמן לתורה". והעידו בו, כי היה בקיא בכל חלקי הרמב"ם עם כל שיטות הש"ס בבלי וירושלמי המסודרים בו על בוריו, ולא הניח אחריו כמוהו בירושלים. צאצאיו: ר' משה אליעזר אייגש [חתן אחיו ר' שמחה], ר' העשיל אייגש, ר' שמחה ראובן איידלמן הנ"ל.
רבי מאיר שרה ביילס, היה מפורסם בצדקתו בעירו קובנא, והיה שייך למשפחת סולובייצ'יק המעטירה, מראשי הישוב היהודי בויליאמפול וקובנא, אשר מהם נשתלשלה גם שושלת רבני משפחת סולובייצ'יק בבריסק. ובני משפחתם בנו את בית הכנסת המפואר בקאוונא. ר' מאיר נמנה בין גבאי החברא קדישא בקובנא, והיה גיסו של ר' מרדכי בר צמח משם, נאמן החברא קדישא, שנתקבל לאב"ד מאהלוב וסירב.
רבי שמואל זיברטנסקי, היה יליד העיר ליובאטש, ועל שמה נקרא רבי שמואל לובצער. באחרית ימיו היה מגדולי ההוראה וזקני המו"צ בק"ק וילנא. וכבר כתב אודותיו נכדו ר' חנוך, "מהראוי היה לכתוב זכרון בספר ולספר לדור יבא תולדת הגאון המחבר ז"ל להודיע ברבים עלילותיו, מראשית ימי ילדותו עד יומו האחרון, ולהציב לו יד ושם מהקורות והעתים אשר עברו עליו במשך ימי חייו, אשר בטח הועילו הרבה והראו את פעלם והדרם על דרך התפתחותו ושגשוג כשרונותיו וכחותיו הנפלאים אשר הצטיין בהם". ר' שמואל נתייתם מאמו בגיל צעיר, ואביו לקחו אל בית זקנו הרב הגאון רבי צבי מאסלאוואטי אשר היה באותם הימים האב"ד בלובאטש. משם, נסע לווילנא, אל קרוב משפחתו רבי ישראל זארעצער [הוא רבי ישראל ב"ר אליעזר גינצבורג], מגדולי ההוראה בוילנא, ותחת השגחתו ישב ולמד באחד מבתי הכנסת בוילנא. שם, גם נשא לאשה את בתו של ר' משה ראדומינער, והמשיך לשבת ולעסוק בתורה גם אחר נישואיו. חברו העיקרי בלימוד, היה רבי הלל סאלאנטער, שלימים היה אב"ד אמטשיסלאוו. קהילות רבות הציעו לפניו את משרת הרבנות, אך הוא סירב לכל הצעותיהם. בשנת תרל"ח, נתמנה לכהן כממונה על הקלויז 'אפאטאוו' בוילנא, שם ישבו אברכים ועסקו בתורה, והוא היה מורה להם את הדרך אשר יבחרו בעניני למודם בתורה וד"א, ונהנו ממנו עצה ותושיה. בשנת תרמ"ג, קבל גם משרת מו"ץ בוילנא, בה כיהן עד יום פטירתו, ח' אב תרנ"ח, והוא בן שמונים שנה. אחר פטירתו הדפיס רבי חנוך את חידושי תורתו בספר 'עולת שמואל'. הספדו של ר' חיים סגלוביץ (מו"צ בוילנא) על ר' שמואל, נדפס בספרו 'מקור חיים'.
רבי צבי מאסלאוואטי (מסלובטי) אב"ד לובאטש, היה אחיהם של הרבנים ר' שלמה אב"ד דעלאטיץ, ור' מאיר רבו של ר' ישראל זארעציער הנ"ל.
שם אחיו של ר' חנוך העניך אייגש הוא מרדכי יצחק ולא מרדכי יהודה.
השבמחקבברכה.
תודה על התיקון. אתקן בפנים.
מחק