למשפחותם - ספר חדש

"למשפחותם לבית אבותם"

מ. ירושלמי, חוקר גנאלוגיה והיסטוריון מוסמך, הוציא לאור את החלק הראשון בסדרה הפופולארית "למשפחותם לבית אבותם" - תולדות משפחות מיוחסות בישראל.  

החוקר הנכבד, עורך ביד אמן מאמרים מושקעים לחקר תולדות משפחות מפורסמות, כאשר הוא יצר שיטה חדשה של ליקוט חומר מעניין ורב ערך על אבותיהם של משפחות מוכרות, ופירוט צאצאיהם בסדר מופתי ובמשטר נכון.

את מאמריו של ירושלמי, שמוניטין רב יצא להם זה מכבר בקרב קהלים נרחבים, מלווים אילנות יוחסין מפורטים ומסועפים, המאירים את עיני הקורא ופורשׂים כשמלה את כל צאצאי המשפחה עד דורנו אנו.

המאמרים מלווים בתמונות מרהיבות ונדירות של אבות המשפחה, מצבות עתיקות, מסמכים מעניינים ועוד.

בספר המהודר, הכולל כ-530 עמודים, מפורטות תולדות 5 משפחות מפורסמות ומסועפות: משפחת רוטמן (החל בראש המשפחה הגה"צ רבי יצחק דוד רוטמן מלאמז'א), משפחת גולדברג-ידלר (החל בראש המשפחה הגה"צ רבי יצחק זאב גולדברג-ידלר בעל "תפארת ציון"), משפחת ברז"ל (החל מראש המשפחה הרה"ק רבי זלמן לייב מטבריה), משפחת בינדיגער (החל מראש המשפחה הגה"ק רבי ברוך אברהם בינדיגער אב"ד האנעשאוויץ), ומשפחת שיינברגר (החל מראש המשפחה הגה"צ רבי ברוך שיינברגר מטרדושקעד).

הספר ערוך בהידור ומעוצב בניחוח עתיק, מלווה בכ-700 תמונות ומסמכים מעניינים וגדוש בפרטי חיים ומידע רב ערך. את הספר מלווים מכתבי קוראים שהופנו אל המחבר במהלך כתיבת המאמרים, מפתח תמונות ומסמכים ומפתח אישים נרחב.

קריאה בספר, מכניסה את הקורא למנהרת זמן אל דורות עברו, דורות שהיו ואינם, דורות שהתוו לנו את דרכם והותירו בנו את חותמם. גם מי שאינו צאצא למשפחות המוזכרות בספר, חש הנאה מיוחדת ועילאית מקריאה בספר, משתאה לנוכח גבורתם של אבות המשפחה למרות קשיי החיים והתלאות הרבות שמצאום, ונפעם לנוכח ריבוי הצאצאים שהותירו בדורנו, כ"י.

קריאה בספר, תביא את הקורא לשאיפה להתחבר אל השורשים העמוקים, להכיר דמויות נאצלות בדורות עברו, ללמוד מדרכיהם ולהידבק במעשיהם, בבחינת "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי".

כאמור, הספר הינו הכרך הראשון בסדרה, מתוך כרכים רבים שעתידים לצאת בסייעתא דשמיא וישלימו את הסדרה הפופולארית. 

הקשר המשפחתי שבין הש"ך לפנים מאירות

עוסקים אנו במאמרים הקודמים, בבירור הקשר המשפחתי המדויייק, שבין רבינו הש"ך לבין הפנים מאירות. הבאנו את שתי הגירסאות, את הגירסא המקובלת עד כה, כפי שהובאה בספר דעת קדושים, ואת הגירסא שחשף ווקשטיין, מתוך ספר סיפורי צדיקים החדש, מאת רא"י סויבלמן.

ובכן, ישנן כמה תמיהות בסיפור כפי גירסתו של רא"י סויבלמן.

ראשית, הוא כותב, "ואבי הש"ך ז"ל הגאון הר' מאיר זצ"ל ומשפחת בית אביו היו דרים בארץ פולין". ובהמשך הוא מספר, שכאשר הש"ך שאל את אחותו מאין היא, השיבה לו, "אשר היא מפולין, מלובלין או מאוסטרהא".

הדברים מוזרים, ומוכיחים כי המספר כלל לא היה בקי בתולדות רבי מאיר אביו של הש"ך. והרי אנחנו יודעים, שמוצא בית אביו של רבי מאיר, היה בפפד"מ ולא בארץ פולין. ואם כי, בצעירותו הלך ללמוד בלובלין [וכפי המסורת המספרת שלמד שם בחברותא, עם בעל המגיני שלמה, והיה תלמידו של המהר"ם מלובלין], אבל ודאי אחר כך, עזב את פולין, והלך למדינת רוסיה, שם כיהן ברבנות באמסיטיב שבליטא, ובמאהליב על דנייפער, שברוסיה.

נקןדה נוספת, איני בקי עד כדי כך בארחות חיי היהודים בפולין, שרבים מבין האמידים שבהם, החזיקו משרתות בביתם, אבל נראה לי קצת משונה, שישאירו משרתת נערה בתולה, שתשרת באופן קבוע כל לילה, תלמיד חכם צעיר, שיושב ולומד לבדו. פאסט נישט.

עוד מאריך המספר, כי הש"ך לא גילה לאחותו המשרתת, כי הוא בעצם אחיה. ומדוע? למה לא לחסוך מעט מצערה הגדול של בת ישראל? והלא היא חשבה כי כל משפחת בית אביה נכחדה בפרעות.

ומדוע הש"ך לא סיפר זאת לחותנו? ומדוע לא סיפר זאת בעת הצעת השידוך, רק לאחר מכן?

לי זה נראה, כאילו כל ההוספה הזו, באה לתת נופך דרמטי לסיפור, והיא מערערת בעיני את האמינות של כל גירסא זו.

עוד ענין, המספר מקדים, כי הש"ך ישב אז בבית חמיו בווילנא, ולכן מספר כי נשא אשה רק באותה השנה - שנת ת"ח. ושוב, הדבר נראה מוזר, הלא הש"ך כבר בשנת ת"ו הדפיס [בקראקא] את חיבורו הראשון שפתי כהן על יורה דעה. וכבר אז בהקדמה קורא לו, מהרם איסרלש חו"ז. וגם, המהדורא בתרא, כתב הסכמה על ספרו, וכותב חתן אחי הקצין כהר"ר וואלף. וגם בהקדמת המדפיס ר' מנחם נחום מייזליש, כותב, בדבריו: "ש"ב הראש התורני הנדיב המורסם החכם השלם מוהר"ר שמעון וואלף נר"ו חד מראשי קציני ק"ק ווילנא יצ"ו הגדיל תושיה בתת בתו להמרומם נר ישראל מוה"ר שבתי כץ נר"ו והחזיק ידו בהדפסת ספרו".

הסיפור כפי גירסתו של הרב סויבלמאן, נעתק גם בספר מעשה הגדולים החדש, ורשא תרפה, ועוד הוא מוסיף ומשנה עוד קצת, לדבריו, אבי הש"ך נהרג בפרעות ת"ח. עוד הוא כותב שלחמיו של הש"ך היתה רק בת יחידה.

והנה, בשום מקום בש"ך כשמזכיר לאביו [וכן לא בספרים אחרים שמזכירים אותו], לא כותב עליו הקדוש או הי"ד, רק מזכירו זל או זצל, ופעם אחת, כותב עליו הכ"מ, ביו"ד סי' ב. והנה כאמור, הש"ך הדפיס את ספרו ליו"ד בשנת ת"ו, וההסכמות על ספרו, ניתנו בשנת ת"ה, [וגם בהסכמת המג"ש (שלמד עם ר' מאיר בלובלין) על הש"ך, גם כותב על ר' מאיר ז"ל] הוי אומר, שר' מאיר נפטר עוד לפני שכתב הש"ך את חיבורו, על כל פנים  היה זה עוד זמן רב לפני הפרעות.

ומתי באמת נפטר רבי מאיר, אין ידיעה ברורה, בספר 'גזע תרשישים', ואחרים, כתבו שרבי מאיר היה אב"ד דובנא, ונפטר בה בי"ג כסלו בשנת ת"ג, על פי מצבה שנמצאה שם, אמנם, בספר 'דובנא רבתי' דוחה את ההשערה הזו. ובדבריו של הרב סויבלמן בסיפורי צדיקים, רק כותב על ר' מאיר שכבר נסתלק מעוה"ז בשנת ת"ח. ולא בהכרח שנפטר באותה שנה, ויתכן שנפטר עוד קודם.

אם אכן, רבי וואלף טויבער, חמיו של הש"ך, נשא יותר מאשה אחת, ואולי אף שלש נשים, למה לא נזכר מזה מאומה במגילת ריש, למה מוזכר רק אודות זיווגו האחרון, ר' הירש דלהינר. הרי על הרמ"א כן מפרטים שם במגילה את שני נשותיו. ובפרט, שלדברי רבי שלמה אנגלארד, נכתבה על ידי בני משפחתו הקרובה של ר' וואלף, ואף נקראת מגילת יוחסין של ר' וואלף וילנר.

אחותו של הש"ך - שתי גירסאות לספור

כאמור, אנו עוסקים בבירור יחוס של הגאון רבי מאיר אייזנשטאט בעל הפנים מאירות, האם אמו היתה אחות הש"ך או אחות אשת הש"ך, הבאנו בתחילתו של המאמר את דבריו של הרב ווקשטיין, שגילה את הגירסא הנמצאת בספר סיפורי צדיקים החדש, (סיפור פז) מאת רבי אברהם יצחק סויבלמאן אב"ד זינקוביץ, שהיה תלמיד חכם גדול, ולפני כמה שנים נדפס ממנו גם שו"ת מהרא"י, מתוך כתב ידו. עוד אמר לי ווקשטיין, כי נראה שהמחבר מדייק בסיפוריו, ומביא רק את מה ששמע מפי רבותיו או מפי אביו.

על פי המסופר ב'סיפורי צדיקים', אמו של הפנים מאירות, לא היתה אחות הש"ך [או ליתר דיוק, בת אחות הש"ך] כפי שהיה מקובל עד היום, אלא היתה אחות אשת הש"ך, דהיינו, בת רבי שמעון בנימין וואלף טויבער מוילנא, נכדו של הרמ"א, והוא זה שנשא [בזיווגו השני] את אחותו של הש"ך, כך שהש"ך היה גם דודו של בעל הפנים מאירות, וגם אחי זקנתו.

ראשית נביא את הסיפור בגירסתו המפורסמת יותר. הסיפור הידוע, מקורו בספר 'דעת קדושים', נדפס פטרבורג תרנז, ושם כתוב בעמ' 189, אודות אחות השך:

אשת הפרנס מו"ה יצחק. יש סיפור מפי המסורה כי ברחה גם היא במלחמת הריקים בשנת תט"ו ולא נודע אנה היא באה, ויהי היום בנסוע הש"ך על דרכו ויקר מקרהו לעיר ששם התארח בבית הפרנס מו"ה יצחק, וכאשר קדמו עיני הש"ך אשמורות לשקוד על תורתו גם בלכתו בדרך. שמעה הבתולה – אשר היתה משרת את בית הפרנס – את קול לימודו ותשא את קולה ותבך, הש"ך התעורר לקול בכיה. ויקרב אל הנערה וישאל למה תבכי? אף היא השיבה אמריה לו "אח היה לי ושבתי שמו, גם הוא היה שוקד על התורה בלילות בשבתנו יחד בבית אבינו וקולו היה כקול כבוד רבינו, אשר שמעתי הפעם דופק על דלתי תלמודו, ותפעם עלי רוחי בזכרי את אחי. מי יודע אשר קרהו? העודנו חי?!" "מי את בתי? שאלה הש"ך. "בת הרב מאיר הכהן אשכנזי הנני" – וכאשר נוכח לדעת מזה כי אחותו בת אביו היא התודע אליה בדמע גיל ואנחות גם יחד, עד אשר התעוררו בני הבית, ור' יצחק אמר שישמח אלי גיל בראותו עתה כי אנה אלקים לידו לפרנס בת גדולים ואחות אדם גדול כמוהו. ועתה אם יש את נפשכם כאשר אלמן אנכי מאשתי. תנו לי את הנערה הזאת לאשה. וישב נא כבוד גאונו אתנו עד אשר יעברו ימי חג כלולתנו, הש"ך התבונן על המקרה ויאמר: מה' מצעדי גבר כוננו. ומה' אשה לאיש, ממנו היתה זאת. ואנכי אברכם למז"ט גם ברך שיהיו צאצאי מעיכם כאחי האם. וכן נתקימה ברכת כהן בבניהם אשר ילדו להם.

ומשם העתיקו למקורות רבים, ראה בין היתר, שו"ת פנים מאירות, מהדורה הרביעית, ניו יורק תשכב, במבוא.

מעתה נעבור לסיפור כפי שמופיע אצל הרב סויבלמאן, בסיפורי צדיקים החדש:

רבינו הגאון הגדול בעל הש"ך זצוקללה"ה היה בק' ווילנא, שנשא משם אשה בשנת ת"ח לאלף, שהיה אז בזמן ההוא החורבן הגדול הנורא מהרוצח חמי"ל יש"ו, כנודע, ואבי הש"ך ז"ל הגאון הר' מאיר זצ"ל ומשפחת בית אביו היו דרים בארץ פולין בעיירות שהלך הרצחן הנ"ל להרוג כו' ואבי הש"ך ז"ל כבר נסתלק מעוה"ז בשנת ת"ח, והש"ך ז"ל היה בעיר ווילנא בשנת ת"ח.

ואז כל מי שהיה יכול לברוח ברח מחמת הפחד של הרצחנים הנ"ל חמי"ל וסייעתו יש"ו, וגם אחות הש"ך ז"ל ברחה לנפשה ונתחברה לילך עם האביונים שהלכו מעיר לעיר לבקש די פרנסתם, ואירע שבאו סיעת האביונים ובתוכם אחות הש"ך ז"ל אל העיר ווילנא ואכסניא שלהם היה בבית הקדש ... ... אשת הממונה על ההקדש .. הוטבה בעיניה הבתולה הזאת היא אחות הש"ך ז"ל ... ... והכרת פניה העיד עליה שהיא ממשפחת היחוס והמעלה ... והתחילה להציע לפניה לומר למה לך לכתת רגלך לילך עם האביונים מכאן והלאה, הלא עצתי טוב שתשאר פה בעיר הלזו ובודאי אראה לבקש לך מרגוע לנפשך מעמד פרנסה בעיר ...

השי"ת המסבב כל הסיבות ית"ש נתן בלבה לילך אל הגבירה חמות הש"ך ז"ל ולספר לה איך שיש עתה בהקדש בתולה אחת צנועה וחכמה ומושלמת בכל המעלות וניכר בה שהיא מן גדולי היחוס והמעלה שבעיירות פולין לא כשאר הקבצנים, לכן עתה טוב לפני הגבירה לאספה אל ביתה על איזה שירות ובודאי תקבל ממנה עונג ונחת ... כן עשתה, הביאה הבתולה לבית הגבירה ודיברה עמה והוטבה בעינה מאוד ואמרה לה הגבירה ... שימוש קל אני אתן לך, והוא חתני הגאון הש"ך לומד בחדרו בכל לילה ולילה כמה שעות עד קרוב לחצי הלילה, ובעת שגומר לימודו וכל בני ביתי ישנים ולזה צריך אני מי שיושיט לו לחדרו סעודתו סעודת הערב ולהציע מיטתו ולהכין לו מים וכו', צריך לזה איש מיוחד שיהיה ישן ביום כמה שעות בכדי שיוכל להיות ער ולישב אחורי דלת חדרו של חתני הגאון שיחיה אשר בעת שיגמור לימודו יביא לו האיש הזה את סעודתו ושאר דברים.

האם היה הפנים מאירות מצאצאי הרמ"א?

 

הזכרנו בקצרה בעבר את תגליתו של ווקשטיין במדורו ויתילדו, הנוגעת ליחוס הפנים מאירות, וכעת הגיעה השעה להרחיב בדברים.

הרב נפתלי אהרן ווקשטיין ראש המאגר העולמי לכתבי היוחסין בישראל, מפרסם בקביעות מדור בשם 'ויתילדו' בעיתון המודיע, במוסף השבועי. והנה במאמר 74, פירסם הרב ווקשטיין, יריעה קצרה על יחוסו של בעל הפנים מאירות, ובה תגליות חדשות ממקורות שונים, המכילים תוספת פרטים רבים, על משפחתו של בעל הפנים מאירות, שלא היו ידועים עד לאחרונה לחוקרי וכותבי היוחסין.

תגלית זו משמעותית ביותר, כיוון, שרבים רבים מתהדרים, בהיותם צאצאים של בעל הפנים מאירות, ובעקבות התגליות החדשות, יש מקום לשידרוג משמעותי בעץ המשפחה.

נביא תחילה את סדר היוחסין כפי שנכתב שם במאמר, וננתח את המקורות ואת הפרטים העולים מהם.

עד כה, היו רגילים כותבי מגילות היוחסין לרשום, כי רבי מאיר אב"ד אייזנשטאט בעל הפנים מאירות, היה בנו של רבי יצחק אשכנזי, ואשת רבי יצחק - אמו של הפנים מאירות, היתה אחותו של הש"ך, או בת אחותו [גם על כך יש עוד מקום להרחיב].

ווקשטיין, במאמרו, כותב כך:

 על פי בירורים בכמה מקורות, כך הוא סדר היחס המדוייק:

א] בעל ה"פנים מאירות". ב] בן רבי יצחק. ג] חתן רבי שמעון [בנימין] זאב [וואלף] טייבר, מפרנסי ומנהיגי ווילנא. ד] בן רבי יצחק מפינסק אב"ד דק"ק קראקא. ג] חתן רבי שמחה בונם מייזליש מקראקא. ד] חתן הגאון הקדוש המפורסם רבי משה איסרלש אבד"ק קראקא - הרמ"א זי"ע.

ככל הנראה, היו לו לרבי שמעון וואלף הנ"ל, כמה זיווגים. א] הראשונה, אין ידוע שמה ושם אביה. מזיווג זה נולדה בתו - אשת הש"ך. ב] השניה, מרת אסתר ע"ה, אחותו של הש"ך. מזיווג זה נולדה אמו של ה"פנים מאירות". ג] בזיווג שלישי נשא את מרת בילא ע"ה, בתו של רבי הירש דאהלינער.

שמא משום כך מכנה ה"פנים מאירות" את אחיה של זקנתו - הש"ך, בתואר: "דודי", ולא: "דודי זקיני". שהרי הש"ך היה גם "דודו" וגם "דודו זקינו". אשת הש"ך היתה אחות אמו, והש"ך עצמו היה אח זקנתו. [למרות שגם את אחי הש"ך - רבי נחום יונה, מכנה ה"פנים מאירות": "דודי"].

אשתו השניה של רבי שמעון וואלף, בתו של: א] רבי מאיר הכהן אב"ד דק"ק מאהליב, מח"ס "גבורת אנשים". ב] בן רבי משה [ביפזער] כ"ץ אשכנזי דיין ומו"צ בפפד"מ [פרנקפורט ד-נהר מיין]. ג] בן רבי אפרים גומפל כ"ץ צ. בארן. [נפטר בשנת שכ"א. חותנו, רבי יעקב כ"ץ]. ד] בן רבי חיים כ"ץ צ. בער. [נפטר בשנת ש"א]. ה] בן רבי הירץ כ"ץ צ. פרידבורג. ו] מבני משפחת "קאני" שבפרנקפורט.

רבי מאיר הכהן כ"ץ, היה חתנו של "הקצין רבי נחום לוקווער". [יתכן שעל שמו נקרא בן בתו: הגאון רבי נחום יונה כ"ץ, אחי הש"ך].

אין לנו מידע אודותיו, מלבד מה שהוא היה ממשפחה מיוחסת, ממשפחת הגה"ק רבי נתן שפירא מקראקא בעל ה"מגלה עמוקות" זי"ע. בזכות קירבה משפחתית זו, זכה הש"ך להתאכסן בביתו, בשנים בהם למד בקראקא. [ב"מגילת עיפה" - אמסטרדאם תט"ו, מזכיר הש"ך את "שארי הגאון הגדול ה' שלמה אב"ד דק"ק סטנאווה, יניק וחכים דבריו בוקעים רקיע ותהום נוקבות, בן הגאון הגדול מ' נתן שפירא איש האלוקים#, מפיו יהלכו ניצוצי אש שלהבת"].

אין לנו מידע אודות שם זוגתו של רבי מאיר. בנה - הש"ך, מזכירה לגבי הלכות חלה: "וכן ראיתי מהגבירה הרבנית אמי תחיה", [יו"ד סימן שכ"ו סק"ד].

אשת רבי משה כ"ץ, מרת געלא ע"ה, בתו של: א] רבי זיסקינד קאן-בינגן מפרנקפורט. ב] בן רבי מאיר בינגן צ. לייטר. ג] בן רבי משה בינגן.

ואלו הם המקורות שמזכיר ווקשטיין לסדר יוחסין חדש זה:

הוספות לעץ משפחה - משפחת וילף

ר' רפאל וילף - החזן מטשורטקוב

בעבר כתבנו כאן בבלוג על משפחת הרב הקדוש רבי יצחק אייזיק מסטרי. במאמר הנזכר, כתבנו בעיקר על צאצאיו, אך גם פירטנו את אילן היוחסין של ר' יצחק אייזיק מצד אביו, כפי המופיע בספר מליצי אש. ר' יצחק אייזיק היה בנו של הרה"ק ר' ישראל מהאלישיץ, בן הרה"ק ר' פתחי' בן הרה"ק איש אלוקים ר' וואלפיש. פרטים רבים עליהם לא הוזכרו שם, רק עוד כתוב, כי ר' ישראל מהאלישיץ היה חתן ר' דוד יעקב הלפרין אב"ד באליחוב.



בימים אלו, עומד לצאת לאור, הספר נתיבות רפאל, מאת רבי רפאל ווילף, שאר בשרו של הרה"ק רבי יצחק אייזיק מסטרי.

אביו של ר' רפאל, היה למעשה בן דודו של הרה"ק ר' יצחק אייזיק מסטרי.

בהקדמתו לספר מספר ר' רפאל קצת יותר על המשפחה, ומוסיף פרטים שלא היו ידועים. כאן נביא את הדברים בפרסום ראשון, וברשותו האדיבה של המוציא לאור.

את ספרו חיבר ר' רפאל וילף לפני כתשעים שנה, עד עתה הוא היה טמון בכתב יד, ועכשיו עומד הספר לצאת לאור עולם.

רבי רפאל ווילף, נולד בעיר סקאליע [סקולי] שבגליציה, גר בסטרי, ואחר כך בלבוב. ר' רפאל היה מקושר מאד לרה"ק דוד-משה מטשורטקוב ובכלל לבית רוז'ין, ושימש כש"ץ בטשורטקוב בימים נוראים שנים רבות. בשנת תרס"ג עלה לארץ ישראל, ואף כאן שימש כבעל תפילה בימים נוראים בבית מדרשו של הרה"ק ר' מאטלי מרחמסטריווקא. ר' רפאל נפטר בירושלים בפורים תרפ"ט, ומנוחתו בבית החיים שבהר הזיתים.


להלן קטע מצוואתו (שנכתבה בשנת תרפ"ו), המלמד מעט על דמותו של רבי רפאל, והליכותיו.

כל ימי הייתי שליח ציבור, ואפילו כשבאתי לארץ הקדושה עשו אותי לשליח ציבור. ואע"פ שאני יודע בי שאני מלא חטאים ועוונות ופשעים לרוב, והכרעתי בעונותי את כל העולם לחוב, אמרתי על-כל-פנים בארץ הקדושה איך אוכל להעיז פני עוד לילך להיות שליח ציבור לרצות את אבינו שבשמים לבני ישראל, ואני בעצמי חוטא ופושע? ואמרתי "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית"? ובפרט בעת בואי לארץ הקדושה כבר באתי בימים, ודיברתי מה שאמר הרה"צ הק' רבי הירש מרימאנאוו זצ"ל זי"ע כאשר בא אחר חמישים שנה, אחיד בדיקנא הקדושה אצל השולחן, ואמר "ומבן חמישים שנה ישוב מצבא העבודה", היינו מבן חמישים צריך לשוב בתשובה מעבודת הצביעות, וגם אני אמרתי שאיני כדאי והגון להיות עוד שליח ציבור, על-כל-פנים בארץ הקדושה שאינם מכירים אותי ולא יודעים שאני יכול להיות ש"ץ ואהי' פטור מזה. והנה הי' בְּכַאן חסידי שארטקאוו ובויאן וזידיטשוב ואנשי סטריא ואנשי לבוב אנשים הרבה מאוד שידעו שהייתי ש"ץ בחו"ל, והי' בכל מקום הקודש שבאתי להתפלל וידעו שאני ש"ץ, והפצירו בי ולא יכולתי לסרב הרבה, והייתי מוכרח להתפלל לפני התיבה שלא ברצוני, ובפרט בימים נוראים. ואחר-כך בעת דוחק המלחמה בוודאי הייתי מוכרח להתפלל בעד תשלומין כי הייתי רעב לחתיכה לחם, אחר כל אלה מעת שבאתי לארץ הקדושה הייתי מוכרח להתפלל בימים נוראים ובפרט אצל הרה"צ ר' מאטלי מראחמיסטריבקי זצ"ל הייתי מוכרח להתפלל כל השנה ובימים נוראים, ועד היום אני מוכרח להיות ש"ץ, ובני ישראל דנים אותי לזכות ועושים אותי לש"ץ, ובוודאי הקב"ה ידין גם אותם לזכות מדה כנגד מדה. 

עץ משפחה של הגאון מוילנא - פרק ד

לפנינו פרק נוסף, ואחרון [לעת עתה], לבירור אילן היוחסין של הגאון מוילנא. במאמר זה, שהובא כאן בארבעה פרקים, ניתח הגנאלוג חיים פרידמן את כל הידוע על אבותיו של הגאון מוילנא, והעלה השערה המבססת את הקשר, שבין הגאון מוילנא, למשפחת וואהל - קצנלבוגן, ולדוד המלך.
אני רוצה לנצל במה זו, על מנת להודות לחיים פרידמן, על אדיבותו הרבה, במסירת המאמר לפרסום כאן בבלוג תולדות ושורשים בעם ישראל  - לתולדות רבנים ומשפחותיהם. ועל עזרתו הרבה והתמידית, במאור פנים ובלב רחב.

עץ משפחה של הגאון מוילנא - פרק א

עץ משפחה של הגאון מוילנא - פרק ב 

עץ משפחה של הגאון מוילנא - פרק ג

השלמות והוספות

מקור נוסף לשושלת של משה רבק'ש דרך משפחות קצנלנבוגן והורוביץ מופיע בספר שנות אליהו [24] פירושו של הגאון מוילנה על סדר זרעים של המשנה, שנערך על ידי חתנו, הרב משה מפינסק. בליקוטים בסוף הספר, הוא מזכיר את רבי שמואל אב"ד אנטופול וקרלין, ומזכיר שהוא שאר בשרו של חמיו הגאון מוילנא:

שנות אליהו, הרב משה מפינסק, ורשה 1861

אמר הכותב כבר אמרתי דברי הגאון ז"ל לפני הרב המאור הגדול החריף ובקי המפורסם מהו' שמואל ני' אב"ד דק"ק אנטיפאליא והוא ש"ב של הרב הגאון ז"ל.

 מחברו של הספר הנדיר 'ספר יוחסין' [25], מזכיר דברים אלו, ולמרות שהוא מפרט הרבה על משפחתו של רבי שמואל מאנטיפאליא, בכל אופן הוא מציין, כי טיב היחסים בינו לבין הגאון מוילנא לא ידוע לו:

 ספר יוחסין, רוזנקרנץ, ורשה 1885

 

הגאון ר' אליהו מוילנא זצ"ל, היה מתיחס ממשפחה אחת עם א"ז הגאון ר' שמואל אבדק"ק דקארלין ואחיו, כאשר נמצא גם בשנות אליהו על זרעים אשר נזכר שם על א"ז הגאון ר"ש אשר היה שארו, אך לא נתברר לי כעת במסורת ברורה ראש בית אב בשלשלת יחוסו אל משפחתנו.


אולם, אחרי שהסברנו לעיל, כיצד הקשר בין הגאון מוילנא לבין משפחת הורוביץ ממילא נפתרת גם הבעיה של רוזנקרנץ. וראשית, נביא ציטוט נוסף מספר היוחסין.

עץ משפחה של הגאון מוילנא - פרק ג

במאמרים קודמים הזכרנו את אבותיו של הגר"א, רבי משה קרמר, ורבי משה רבקש. הזכרנו כי הגאון מוילנא היה גם מגזע דוד המלך, וכפי הנראה מצאצאי רבי נתן מרומי בעל הערוך, ובעלי התוספות. וכמו כן, היה מגזע השר שאול וואהל, ממשפחת קצנלבוגן. עד כה, לא היה ברור כיצד.

עץ משפחה של הגאון מוילנא - פרק א 

עץ משפחה של הגאון מוילנא - פרק ב 

בנימין ריבלין, בנו של אליעזר ריבלין, מחברו של ספר היחס הנזכר לעיל. כתב ביוגרפיה קטנה של זקינו הקדמון הרב משה רבק'ש, ר' משה רבק'ש [16]:

ר' משה רבק'ש, בנימין ריבלין (ירושלים 1971)

על ר' נפתלי הירש סופר דק"ק פראג, בנו של ר' פתחיה, סיפר בנו ר' משה רבקש, בהקדמתו הנ"ל, כי "יצק מים ושימש לפני הרב הגאון מוהר"ר פלק כץ ז"ל בק"ק לבוב, אחרי חתונתו בשנת שנ"ו ושנ"ז לפ"ק, ושם הגיה השו"ע וכתב בצידו כמה ענינים מש"ע של הרב הגאון הנ"ל ז"ל".
אשתו היתה מרת טעלצא – מגזע הגאון ר' שאול וואהל, וכנראה הוא הוא "כ"ה הירש בן האל' כ"ה פתחיה סופר, רך בשנים, ספרא בן ספרא", שנפטר באלול שס"א בפראג.

למרות שבנימין ריבלין אינו מתייחס אל ההערה של אביו על מוצא המשפחה מבית דוד, אבל, אם כפי שהוא מצהיר, אמו של משה רבק'ש היתה "מגזע הגאון שאול וואהל". ממילא מובן, כי משה רבק'ש מתיחס בכך לחוטר מגזע דוד המלך, מכיוון שהמשפחה של שאול וואהל – קצנלנבוגן, מתיחסת דרך לוריא ומשפחות מינץ מרש"י, ובכך מן המלך דוד.

התייחסות אל טעלצא כאמו של משה רבק'ש, הופיעה כבר לפני מאמרו של בנימין ריבלין בשנת 1971. בשנת 1900 בספר דור רבניו וסופריו חלק שני, שכתב בן ציון אייזנשטאט, בו הוא מצטט את צבי הרש אדלמן כי טעלצא היתה "מגזע הגאון ר' שאול וואהל", אדלמן כתב בשנת 1845 את הספר גדולת שאול[18] היסטוריה של המשפחה של שאול וואהל המבוסס על כתב היד של הספר יש מנחילין משנת 1755[19] שנערך בספריית הבודליאנה של אוקספורד. הספר יש מנחילין כולל פרטים רבים של משפחת קצנלנבוגן, אך מזכיר במפורש את טעלצא. גם אדלמן בספר גדולת שאול לא מזכיר את טלצא. אומנם, ספר זה היה מתוכנן להופיע בארבעה כרכים, ורק אחד מהם קיים. ואולי אייזנשטאט לקח את המקור שלו, מן כתב יד שלא הודפס על ידי אדלמן.

לפני הפרסום שלו - ר' משה רבק'ש, בשנת 1971, כבר בשנת 1954 כתב בנימין ריבלין פרק בספר הגרא הנזכר לעיל, ובו הוא נותן פרטים ביוגרפיים של אבותיו של הגאון, רבי משה קרמר והרב משה רבק'ש. הוא כולל מקורות רבים בהם משה רבק'ש מתייחס לקרוביו:

קרובי משפחה של הרב משה רבק'ש, ספר הגר"א, בנימין ריבלין

א. בעל המחבר ס' אור יקרות ולוית חן (זאלקווא תקט"ז) מתיחס אל ר' משה רבקש וכותב כי הוא ממשפחת חפץ מק"ק ווילנא. וכן כותב מחבר ס' מאמר אפשרות הטבעית (אמשטרדם תקכ"ב) ממשפחת חפץ.[20]
ב. שני מכתבים מר' משה רבקש... (לא רלוונטי).
ג. לפי דברי רבי משה בבאר הגולה היו שאריו הרב ר' ישעיה הארוויץ בעל השל"ה והרב רבי מרדכי קראשניק מק"ק זייל.
ד. הרב הגאון מוהר"ר גרשון אשכנזי אב"ד ניקלשבורג ווינה אשר היה בין המסכימים על ספרו של ר' משה, כותב עליו שהוא מחותנו.[21]

להלן הזכרותיו של הרב משה רבקש על קרוביו בספרו באר הגולה: