הרב שלמה קרליבך אב"ד ליבעק ומשפחתו

עץ המשפחה של רבי שלמה קרליבך, שהתחלנו לעסוק בו בשבוע שעבר, עולה ומסתעף מעלה מעלה, עד לגדולי האחרונים, כהט"ז והב"ח, כפי שנחקק על מצבתו של רבי שלמה בהר המנוחות, אומנם, במסגרת מאמרים אלו בבלוג, לא נפרוש את כל אילן היוחסין שלו, אלא, נעסוק יותר במשפחתו הקרובה.

הזכרנו במאמר הקודם, את אביו של רבי שלמה, הוא רבי נפתלי קרליבך, ואביו של האחרון, היה רבי שלמה קרליבך אב"ד ליבעק, משנת תר"ל כיהן כאב"ד על מקום חותנו רבי אלכסנדר זוסמן אדלר, חתנו של רבי אפרים פישל יואל, מגזע משפחות מיוחסות בישראל, רבני ליסא וברודי לאורך הדורות.
[תודתי נתונה לידידי ר' יהודה אהרן הלוי הורוביץ, שהפנה אותי למקורות רבים אודות משפחה זו, אין הרבה בקיאים כמוהו בתולדות משפחות בכלל, ומשפחות רבני גרמניה בפרט].

צאצאיהם של רבי שלמה קרליבך וזו' מרת אסתר:

א. ר' אלכסנדר קרליבך, נולד בשנת תרל"ג בליבעק, חתנו של הגביר המובהק יהושע זעליג פרסיץ ממוסקבה. עסק במסחר, וניהל בנק בליבעק, אך תמך באחיו ר' יוסף צבי ועזר לו בהחזקת התלמידים, נפטר שם בשנת תרפ"ה. בנו ר' יוסף צבי היה באמריקה.

ב. רבי עמנואל שלום מנחם קרליבך, נולד בליבעק בשנת תרל"ד, נשא את מרת מינדל למשפחת יואל, היה ממניחי היסוד להקמת אגודת ישראל, ופעל רבות לחיזוק היהדות בכלל. בשנת תרנ"ט בהיותו אך כבן עשרים וחמש שנים, נתנה לכהן כרבה של מעמל, שם כיהן עד לשנת תרס"ו, או אז, נקרא לכהן כרב בעיר הגדולה קעלן, עיר בה כיהן עד לפטירתו, ביום ט' כסלו תרפ"ח, והיא האריכה ימים אחריו, עלתה לירושלים עם כמה מבניה ונפטרה שם בשנת תש"ח.

ג. ר' שמשון קרליבך נולד בליבעק בשנת תרל"ו, נשא לאשה את מרת רזי למשפחת גראופה, ר' שמשון עסק במסחר, ונהרג הוא ואשתו שניהם בריגה, הוא נהרג מיד בתחנת הרכבת, ביורדו מן רכבת הגירוש שהביאתם מגרמניה בידי הנאצים ימ"ש.

ד. מרת בלה נולדה בשנת תרל"ז, אשת רבי מרדכי יהודה ראזענאק רב בעיר בערמען, היה תלמידו של בעל ה'שבט סופר' בפרשבורג. בלה נפטרה באמריקה בשנת תשכ"ב.

ה. הגאון רבי אפרים קרליבך נולד בשנת תרל"ט בליבעק, נשא לאשה את מרת גרטרוד למשפחת יעקובי, בשנת תר"ס בהיותו כבן עשרים, נתמנה לכהן כרבה של העיר לייפציג, וכיהן בה שלושים ושש שנים. פרסם ספרי דרוש והלכה, ומחקרים היסטוריים, פעל רבות לטובת היהדות בעירו בפרט ובגרמניה בכלל. בשנת תרצ"ו עלה לארץ ישראל, וזמן קצר לאחר מכן נפטר בט"ז תשרי תרצ"ז, ומנוחתו בבית הקברות הישן בתל אביב, סמוך לקברו של הגאון רבי שלמה אהרונסון רבה הראשון של תל-אביב, על מצבתו נכתב שהיה מראשי גלות אשכנז. רעייתו האריכה ימים עוד אחריו, ונפטרה בשנת תשט"ז. בנם הוא ד"ר עזריאל קרליבך, (נקרא על שם הגאון רבי עזראיל הילדסהיימר) שהיה ממיסדי העיתונות העברית בארץ ישראל, בבחרותו בהיותו כבן חמש עשרה שנים, נסע לליטא ללמוד בישיבות סלבודקה וטעלז, בשנת תרפ"ז עלה לארץ ישראל, ולמד שנתיים בישיבת מרכז הרב בירושלים.

ו. מרת שרה נולדה בליבעק בשנת תר"מ, אשת רבי משה (מוריס) שטרן, שהיה ראש וראשון לספרנים היהודים בגרמניה, היא נפטרה בשנת תרפ"ח והוא בשנת תרצ"ט, שניהם בברלין.

ז. רבי משה קרליבך נולד בליבעק בשנת תרמ"ב, עסק במסחר, נפטר בשנת תרצ"ט בלייפציג שבגרמניה, זוגתו מרת רעכא, האריכה ימים ונפטרה בזקנה מופלגת בירושלים, בשנת תשנ"ד. בנם רבי נפתלי קרליבך נפטר ד' שבט תשס"ה, ונדפס לזכרו ספר זכרון 'מרומי נפתלי', ירושלים תשס"ו, ובו חידושי תורה מצאצאיו, גדולי תורה בארץ הקודש, ועוסקים בהרבצתה. בתם של רבי משה ורעכא, היא מרת לאה (הלנה) אשת הג"ר שמשון רפאל וייס, בשנת תרפ"ט נסע ללמוד בישיבת מיר, והיה מעודד בחורים רבים לנהוג כמותו ולנסוע מגרמניה ללמוד בישיבות ליטא, נישאו בשנת תרצ"ו, בשנת תרצ"ט עברו לאמריקה, שם כיהן כר"מ בישיבת בית יהודה, דטרויט, ועמד בראש אגודת בתי הכנסת החרדים בארה"ב. כמו כן, נשא גם בתואר נשיא ישיבת מיר באמריקה. בשנת תשל"ב עלו לארץ הקודש, הוא נפטר בשנת תש"ן בניו יורק שם שהה בחודשים האחרונים לחייו עקב מחלה. גם צאצאיו מכהנים כיום כראשי ישיבות בארץ הקודש.

ח. המפורסם שבין בניו של רבי שלמה קרליבך, היה הגאון רבי יוסף צבי קרליבך, נולד בשנת כ"ב שבט תרמ"ג בליבעק, בצעירותו למד בסמינר לרבנים אצל הגאון רבי דוד צבי הופמן, לאחר מכן, שהה תקופת מה בירושלים בסוף שנות התר"ס, כמורה בבית הספר של למל, זכרונותיו מהתקופה ההיא מרתקים, ומלמדים במידת מה על מורכבותה של העיר. במלחמת העולם הראשונה היה בקובנה כקצין לעניני דת בצבא הגרמני, ובהיותו שם, פעל רבות לחיזוק הדת בקרב החיילים ובני העיר, ולהעמדת הישיבות על תילם, והעיד עליו רבי ראובן גרוזובסקי, שאלמלא הוא, היו השלטונות הצבאיים את שערי הישיבות בליטא. בשנת תרע"ט, נישא בברלין למרת שארלוט [אלישבע חנה] בת הד"ר פרויס. לימים בשנת תרפ"ו נבחר לשבת על כסא הרבנות הנכבד דק"ק אלטונא, ומשם נבחר לעיר הגדולה המבורג, כסאות עליהם ישבו גדולי הדורות לאורך השנים, ברבות הימים נתמנה כרב הכולל של חרדי גרמניה. בימות המלחמה הנוראה, אף שהיתה בידו האפשרות לא עזב את קהל עדתו, וגורש עמם לריגא, חמשה מילדיו נסעו לאנגליה בעת המלחמה וכך ניצלו ועלו לארץ הקודש, אך הוא עם רעייתו וכמה מילדיו נעקד"ה בריגא על ידי הגרמנים הנאצים ימ"ש. לזכרו נדפסו כמה ספרים, מהם, 'יוסף קרליבך ודורו' (אנגלית), ניו יורק תשי"ט. 'איש יהודי', ניו יורק תשס"ח. מאמר מסכם לתולדותיו, נדפס ב'אלה אזכרה', על קדושי השואה.

ט. מרת צילי נולדה בשנת תרמ"ד בליבעק, אשת ר' יהודה אריה נויהאוז מהעיר רוטנבורג, נין ונכד לבעל האשכול. הוא נולד בשנת תר"מ ברודענבורג, היה שומר הקודש בכמה קהילות בגרמניה, ובימי המלחמה היה במחנה טרזינשטאט ושם נתגלה כמנהיג, לאחר המלחמה היה רב באמריקה, נפטר בשנת תשי"ד בדיטרויט, והיא נפטרה בשנת תשכ"ח בניו יורק.

י. ר' דוד קרליבך, נולד בשנת תרמ"ו בליבעק, נפטר בבחרותו בשנת תרע"ג, בעיר הלברשטאט.

יא. מרת מרים נולדה בליבעק בשנת תרמ"ח, אשת ר' זאב כהן. בנו האחד היה יהודה ליאו כהן הי"ד, שמסר את נפשו למען ילדי ישראל בשואת אירופה, וניספה באושוויץ. יתר בניהם עלו לארץ ישראל ונשתרשו בה. שלמה כהן אברבנאל, היה המשנה לראש המוסד, חיים (הרמן) כהן היה המשנה לנשיא בית המשפט העליון, בצעירותו למד שנתיים בישיבת מרכז הרב אצל הרב קוק. אודות אח שלישי אלכסנדר כהן שהיה מהנדס עיריית בני ברק, נדפס ספר הזכרון 'שבת בראשית'. 

יב. רבי נפתלי (לודוויג) קרליבך הנזכר לעיל בארוכה, אביו של רבי שלמה.

משפחת קרליבך המורחבת

אביו של רבי שלמה קרליבך מליבעק, היה רבי יוסף צבי קרליבך, הוא נולד בכ"א תמוז תקס"ב, בשנת תקצ"ד נשא לאשה את מרת צילי למשפחת שטרן מהעיר מישלבך. הוא נפטר בכ"ז כסלו תרמ"ב, והיא נפטרה בי"ג סיון תרמ"ג.

צאצאיהם: א. מרת שרה אשת ר' אהרן פרוינד. ב. ר' עמנואל מנדל קרליבך משטוטגרט, רעייתו מרת הינדלה בת למשפחת וולף. ג. ר' משה קרליבך, זוגתו מרת קרולינה למשפחת רוטשילד מקונשטאט. ד. ר' הירש קרליבך, זוגתו למשפחת וייס. ה. ר' נתן קרליבך, זוגתו מרת גיטל (לינה) למשפחת שוואב. ו. ר' שלמה קרליבך אב"ד ליבעק הנ"ל. ז. מרת בילה אשת ר' דוד גריסהימר. ח. מרת רייצדה אשת ר' צבי סנדר. ט. ר' מרדכי קרליבך, וזוגתו למשפחת שוורצשילד.

אביו של רבי יוסף צבי קרליבך, היה רבי עמנואל מנחם (מנדל) קרליבך, נולד בשנת תקמ"ג, נשא לאשה את מרת בילה, [בת ר' הערץ (ופראדל) מארקס, בן ר' מרדכי ובלה מהילדסהיים]. מקום מושבו היה בעיר הילדסהיים שבגרמניה. רבי עמנואל נפטר בז' אייר תקצ"ה בהילדסהיים, ובילה נפטרה בי"א אב תקצ"ט.

צאצאיהם: ר' יוסף צבי קרליבך הנ"ל. מרת רחל אשת ר' משה חיים דרייפוס. מרת שושנה אשת ר' מאיר שמעון בנציגר ממנהיים. מרת שרה אשת ש"ב ר' רפאל מארקס. ר' אלעזר גרשון קרליבך. מרת פראדל אשת ר' אהרן רוטשילד.

אביו של ר' עמנואל קרליבך, היה ר' יוסף קרליבך, יליד העיר היידלברג, בשנת תק"ך לערך נשאת את זוגתו מרת שושנה ילידת פרנקפורט. הוא נפטר בשנת תקנ"א לערך, והיא נפטרה בח' סיוון תק"ע בהיידלברג שבגרמניה.

צאצאיהם: שלמה קרליבך. יהודה קרליבך. אשת מאיר מארקס. ר' עמנואל מנדל קרליבך הנ"ל. אברהם צבי קרליבך.

רבי שלמה קרליבך - עץ משפחה

רבבות יהודים נתקרבו לשמירת תורה ומצוות, על ידי רבי שלמה קרליבך, במישרין בעקיפין. שירתו שיצאה מתוך מעמקי הלב, חדרה וחודרת לבבות רבים, אף לבבות מאבן, אשר בשום צורה אחרת לא היו נפתחים, שירתו של רבי שלמה המיסה. רבבות יהודים חייבים לרבי שלמה את עולמם הרוחני, והזכויות שנזקפות לזכותו בשמים, ודאי רבות הן.
 

במאמר שלפנינו, נסקור את שורשיו העמוקים של אילן רב פארות זה, ונתוודע למשפחתו הענפה של רבי שלמה, משפחת רבנים ותלמידי חכמים ששמרו על יהדותם בעוז, גם בימי ההשכלה והרפורמה בגרמניה.

רבי שלמה נולד בברלין בשנת תרפ"ה, עם אחיו התאום אליהו חיים. לאחר עליית הנאצים לשלטון עזבה משפחתו את גרמניה, לבאדן, אוסטריה, ומשגם שם החלה הקרקע לבעור, נסעו בשנת תרצ"ט לניו יורק. רבי שלמה למד בישיבת תורה ודעת, ובישיבת לייקווד בניו ג'רזי, ובאותם הימים נחשב לאחד מגדולי התלמידים של הגאון רבי אהרן קוטלר. זמן קצר אחר כך, התקרב עם אחיו לחסידות חבד, אך לימים נותק הקשר. בשנות התש"כ הקים בסן פרנציסקו "בית אהבה ותפילה", לקרב צעירים מחפשי דרך לעבודת ה'.

באותם הימים החל רבי שלמה לנצל את כשרונו הגדול שטבע בו הקדוש ברוך הוא, כשרון ההלחנה והשירה מתוככי הלב, והחל להופיע בפני צעירים בכל רחבי אמריקה, ולקרבם לתורה ולמצוות באמצעות שירתו הסוחפת. אפשר אף לראות בו דמות טראגית, רבי שלמה הקריב מעולמו הרוחני, למען קירוב יהודים לתורה ולמצוות. ואחרי מות קדושים אמור.

רבי שלמה נפטר בט"ז חשון תשנ"ה, בהתקף לב במהלך טיסה, מסע הלוויתו יצא מאמריקה לארץ ישראל, והוא נטמן בהר המנוחות, מקום מנוחתו הפך למוקד עליה לרגל לחסידיו. היום מלאו שש עשרה שנים לפטירתו.

ונסיים בציטוט מדבריו, "כשהתמניתי לרב, הבנתי כי רוב האנשים אינם מגיעים לבית הכנסת, ורק עשרה אחוזים מהם נוכחים בתפילות. אם הקהל שלך אינו מגיע, אתה צריך להגיע אליהם. אבל אינך יכול לדבר איתם, אתה צריך לשיר להם. לכן לקחתי את הגיטרה, ובלי לדעת איך אגיע אל כל אחד, התחלתי לשיר. הנס היה שהאנשים החלו להקשיב לי ולהזמין אותי לשיר. התמחותי המיוחדת הייתה ליצור את השיר. נטלתי מילים מהתפילות ומספרי נביאים, המדברים על עולם טוב יותר ועל שלום עולמי, על אהבה כלל עולמית, ועל אחדות בין אנשים. השירים שלי לא היו נגד משהו. הם היו בעד. להעביר אל הלבבות תחושה של טוהר. כל אחד יכול לשיר את שירי, הם נותנים כח כמו גלולת ויטמין יהודית".

שושלת היחוס בקצרה

רבי שלמה קרליבך נולד בגרמניה, לאביו רבי נפתלי קרליבך שכיהן כרב בברלין בין השנים תרע"ז-תרצ"ב ובבאדן בין השנים תרצ"ב-צ"ח, ובסוף ימיו בניו יורק. בן הגאון רבי שלמה קרליבך אב"ד ליבעק שבגרמניה, משנת תר"ל כיובל שנים, עד לפטירתו בשנת תרע"ט. בן רבי יוסף צבי קרליבך. בן רבי עמנואל מנחם מנדל קרליבך מהילדסהיים. בן רבי יוסף קרליבך המכונה יוסף הירש. בן רבי צבי קרליבך.

אביו, רבי נפתלי קרליבך, נשא לאשה את מרת פסיה (פאולה) בת הגאון רבי אשר מיכאל כהן אב"ד באזעל, נפטר תרפ"ו. מתלמידיו של הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר. הרב מבאזל היה מן הדוחפים והממריצים בעת הקמת אגודת ישראל. [ואין להחליפו ברבי משה מיכאל כהן אב"ד פולדא]. קודם לכן, היה פעיל במסגרת הקונגרס הציוני הראשון, ואליו כתב הרצל את מכתבו בו הצהיר, כי ההסתדרות הציונית לא תעשה לעולם איזה דבר שהוא נגד דתי ישראל ותורתו. במפתח לספר שו"ת ר' עזריאל הילדסהיימר, כתבו על ר' מיכאל שחיבר ספר 'מנחת אשר', לא הצלחתי למוצאו. ואולי הוא ספר דרשותיו שנדפסו בשנת תרפ"ח בגרמנית, ובשנת תשל"ב תורגמו לאנגלית.

זקינו, רבי שלמה קרליבך אב"ד ליבעק, נשא לאשה את מרת אסתר בתו הבכורה של רבי אלכסנדר זוסמן אדלר אב"ד מייזלינג (מויסלינג) פרבר הסמוך לליבעק, מצאצאיו של גאון ישראל רבינו דוד הלוי סג"ל בעל הטורי זהב - הט"ז. תשובות בהלכה לרבי אלכסנדר נדפסו בספרות השו"ת של רבני גרמניה בזמן ההוא, בשו"ת 'בנין ציון' לרבי יעקב עטלינגער (אטלינגר) ובשו"יד הלוי להרב מוירצבורג, ר' יצחק דב הלוי במברגר. רבי אלכסנדר זוסמן אדלר נפטר בשנת תרכ"ט. בתו מרת אסתר, כתבה שירי חג ומועד בהיותה בן 15, ונתפרסמו על ידי רבי שמשון רפאל הירש בכתב העת ישורון, בשנת תרכ"ח.

רבי עמנואל מנדל קרליבך חתן אצל משפחת שטרן.

אבי זקינו, רבי יוסף צבי קרליבך, היה חתן ר' הערץ מארקס (וזוגתו מרת פראטל) בן ר' מרדכי מהילדסהיים (וזוגתו מרת בלה).

רבי יוסף קרליבך נשא לאשה את מרת שושנה.

רבי אלכסנדר אדלר, היה חתנו של הרב הקודם שהיה במייזלינג, הוא רבי אפרים פישל יואל, ואף הוא היה חתנו של הרב שכיהן שם לפניו, וכך דור אחר דור, עברה הרבנות מחותן לחתן. וכולם קבורים הם עד היום בבית הקברות הישן במייזלינג פרבר ליבעק.

תולדותיהם למשפחותם לבית אבותם

אביו של רבי שלמה, היה רבי נפתלי קרליבך, הוא נולד בשנת תרמ"ט בעיר ליבעק שבגרמניה, בשנת תרע"ז נשא לאשה את זוגתו הרבנית מרת פסיה (פאולה) בת רבי מיכאל קאהן אב"ד באזל, מיד לאחר נישואיו נתמנה לכהן כמחנך בגימנסיה היהודית בלייפציג, ואחר כך נקרא לכהן כרב בבית כנסת בברלין, שם נודע ביתו כבית ועד לחכמים, וכל גדולי תורה ורבנים שהיו מזדמנים לברלין, היו מתארחים בביתו, שם אף נולדו לו ילדיו, בשנת תרצ"ב, עבר לכהן בבאדן שבאוסטריה, ובשנת תרצ"ח, קודם שהשתלטו הנאצים על אוסטריה, נמלט דרך ליטא לאמריקה, וקבע מושבו בניו יורק, עם משפחתו, וכך ניצלו מאימי המלחמה. רבי נפתלי נפטר בניו יורק במוצאי שבת פרשת וישב, אור לכ"א כסלו תשכ"ז, אחרי שנים רבות בהם עמד בראשות "קהלת יעקב", רעייתו מרת פאולה, נולדה בשנת תרנ"ו, ונפטרה בניו יורק בשנת תש"ם.

צאצאיהם: מרת שולמית אשת רבי שמחה זיסל ליוואויץ, בנו של המשגיח הגאון הצדיק רבי ירוחם ליוואויץ ממיר. והאחים התאומים, רבי אליהו חיים ורבי שלמה בו אנו עוסקים. רבי אליהו חיים קרליבך מחסידי חב"ד הוא נשא לאשה את בתו של הרב שניאור זלמן שניאורסון, רב בלוקניע פאריז וברוקלין. הוא היה בן אחר בן לאדמו"ר בעל הצמח צדק מליובאויטש, ומצד אמו היה מצאצאי הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב, רבי אליהו חיים עסק  רבות בההדרת ספרי חסידות, ומחקרים בקורות ימי החסידות, הוא הקים את מכון 'זכר נפתלי' (על שם אביו) שהדפיס למעלה מארבעים ספרים. הוא גם מילא את מקום אביו ברבנות בית הכנסת בניו יורק. באדר תש"ן לקה בהתקף לב, סמוך לבית הכנסת, ונפטר. את ארונו העלו לירושלים, וקברוהו בהר המנוחות.

אביו של רבי נפתלי, היה רבי שלמה קרליבך אב"ד ליבעק, הוא היה מילדותו בעל כשרון נעלה, ולמד בשקידה רבה בישיבות הגדולות שהיו בגרמניה בזמנו, ויצק מים על ידי גדולי ישראל. הוא השתלם גם בלימודים כלליים והיה לו תואר דוקטור לפילוסופיה. בשנת תר"ל, נקרא למלא את מקום חותנו שנפטר, כרב הגיטו במייזלינג [מויסלינגען] - פרבר מחוץ ל'עיר החופשית' - ליבעק. וביום ט' תמוז עלה לכהן כרב העיר ליבעק, כאשר הותר ליהודים לגור בתחומי העיר. בשנת תר"ע הדפיסו בניו וחתניו קובץ ליובלו לרגל מלאות לו ארבעים שנה ברבנות העיר, ובו נדפסו מאמרים רבים ממשפחתו ומרעיו הרבנים, הקובץ 'לשלמה', נדפס בברלין תר"ע. רבי שלמה עצמו גם חיבר ספרים, ספרו 'בית יוסף צבי', על מסכתות הש"ס, נדפס בברלין בשלשה חלקים, בשנים תר"ע-תרע"ו. נפטר אדר תרע"ט.

אודות צאצאיו שלרבי שלמה קרליבך אב"ד ליבעק, ופרטים  נוספים, נמשיך ונפרט במאמר הבא אי"ה.

הגאון רבי דב בעריש ויידנפלד אב"ד טשעבין וראש ישיבת כוכב יעקב

רבי דב בעריש וידנפלד אב"ד טשעבין, היום מלאו ארבעים וחמש שנים לפטירתו, י' חשון תשכ"ו. להלן נפרט את תולדותיו, ואת אילן היוחסין שלו.

רבי דב בעריש נולד בה' שבט תרמ"א, בעיר הרימלוב, לאביו רבי יעקב ויידנפלד שכיהן שם כרב העיר, ולאמו מרת רחל למשפחת רפופורט. בהגיעו לגיל מצוות נתייתם מאביו ראש המשפחה, והמשיך לקבל תורה מפי אחיו הגדולים. בשנת תר"ס נשא לאשה את מרת יאכט בת הגביר ר' ישראל יוסף קלוגר מטשעבין, נכד הגאון הצדיק רבי חיים אב"ד טשעבין, וקבע משכנו בעיר.

עד לשנת תרפ"ג, לא כיהן ברבנות, אלא מסר שיעורים לתלמידים ובעלי בתים, ובשעות אחר הצהריים עסק במסחר. אך גם אז, כבר העריכוהו גדולי דורו עמם התכתב בהלכה.

עם התמנותו לרב העיר בשנת תרפ"ג, פתח גם ישיבה רשמית, ישיבת כוכב יעקב, הישיבה נתפרסמה עד מהרה, ותלמידים רבים מרחבי פולין באו ללמוד תורה מפיו.

בימות המלחמה ברח ללבוב, ממנה גורש לסיביר, שם שהה שנתיים ימים בתנאים קשים ביותר. בשנת תש"ב עבר לבוכרה, ובשנת תש"ו עלה לארץ ישראל דרך איראן.

שנה אחת לאחר עלייתם ארצה, נפטרה רעייתו הרבנית יאכט בשבת ד' שבט תש"ז. והוא נשא בזיווג שני את הרבנית מרת רייזל בתו של ר' משה ליברמן פרנס קהילת קאשוי, ונכדתה של הרבנית שמחה ליהמן בת זקוניו של החתם סופר.

בירושלים, נתקבל כר"מ בישיבת חיי עולם, וזמן קצר לאחר מכן, יסד מחדש ישיבה, כהמשך לישיבת כוכב יעקב בטשעבין. היה גם חבר מועצת גדולי התורה, ונטל חלק פעיל במערכות היהדות באה"ק.

בערב שבת קודש, סמוך להדלקת הנרות, י' חשון תשכ"ו, נפטר רבי דוב בעריש, כששפתיו ממללות 'נשמת כל חי'.

צאצאיו:

בנו רבי יעקב וידנפלד, כיהן כר"מ בישיבת כוכב יעקב בטשעבין. זוגתו מרת רחל בת רבי חיים קנר. הי"ד.

בנו רבי ישראל יוסף וידנפלד, כיהן אף הוא כר"מ בישיבה. זוגתו הרבנית, מרת מרים רייזא בת הגאון רבי מנחם זמבה אב"ד ורשא. הי"ד.

רבי יוסף (אריה) לייב מאירוביץ

הגאון רבי משה דוד אסטרייכר אב"ד טשימפא, נולד לאביו רבי יוסף זלמן עסטרייכער בל"ג בעומר בשנת תרמ"ג.

הוא היה מיוחס בן אחר בן, עד לרבי משה אריה אסטרייכר אב"ד קראלי.
וכמו כן, היה גם מצאצאיו של רבי יהונתן בנימין אסטרייכר רבה של טשענגער, בן רבי משה אריה הנ"ל.
[כפי הנראה לא היה בן אחר בן לרבי יהונתן בנימין, והיה נכדו בצורה אחרת, ומלבד זאת היה בן אחר בן לרבי משה אריה מבן אחר].


רבי משה דוד למד בישיבות הונגריה, אצל הגאון רבי יהודה גרינפעלד בסעמיהאלי, ואצל הגאון רבי יהודה גרינוואלד מחבר 'זכרון יהודה' בסאטמר.
בהגיעו לפרקו, בשנת תרס"א, נשא לאשה את מרת אלטה יהודית, בת הרב יוסף לייב מאיעראוויטש (מאירוביץ) ממיידאן.

בימי המלחמה הנוראית, שיכל כמה מילדיו, אך הוא והרבנית, ומספר ילדיהם ניצלו.

פרסומו נקנה לו, בעקבות היתרו המפורסם להעלות את עצמותיו של האדמו"ר בעל ה'אהבת ישראל' מויזניץ, לארץ ישראל, היתר שעליו נסמכו בניו האדמורים.

לאחר המלחמה, קבע את מקום מושבו בויליאמסבורג, עד לפטירתו בערב שבת קודש פרשת אמור, בשנת תשי"ד.
ארונו הובא לקבורה בארץ הקודש, בעיר בני ברק, סמוך ונראה, לאוהל האדמורים לבית ויזניץ, זכות לה זכה, בעקבות היתרו להעלות את ארונו של ה'אהבת ישראל' כדלעיל.

מצאצאיו ידועים לי רק שלשה.
בנו, ר' ישראל אליהו שטיינמץ במונסי שבאמריקה.
בתו האחת, אשת ר' דוד מרדכי לוריא, בנו של הרב שמואל לוריא, רבה של צפת, שנזכר אצלנו במאמר על משפחת לוריא מצפת וטבריה.
ובת נוספת אשת ר' אייזיק שווארץ באמריקה.


כאמור, חותנו של רבי משה דוד אסטרייכר, היה רבי יוסף אריה הלוי מאירוביץ ממיידאן.

ימלבד בתו מרת אלטה יהודית הנ"ל, היו לו שלשה בנים.

האחד, הוא ר' פנחס אליהו מאירוביץ ממיידאן, ושם זוגתו מרים, הורי ר' דוב מאירוביץ מבערגסאז -  אנטוורפן.
השני, הוא ר' יהודה מאירוביץ, מסיגעט.
השלישי הוא ר' מאיר צבי מאירוביץ ממונקאטש.

כל הנזכרים כאן, מצאצאיו של ר' יוסף אריה, נספו בשואה, הי"ד. [להלן דף עד שנמסר על ר' מאיר צבי מאירוביץ על ידי בתו, ונמצא במאגר של יד ושם].

על פי המקובל במשפחה, ר' יוסף אריה היה בן אחר בן (שמונה דורות) עד לרבינו דוד הלוי סג"ל, בעל ה'טורי זהב', - הט"ז.

האם יש מי שיודע לסדר את השתלשלות היחס?

רבי מאיר בן רבי לוי יצחק מברדיטשוב

סניגורן של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, הותיר אחריו בפטירתו, שני בנים, ושתים או שלש בנות. מלבדם היה לו עוד בן אחד, שנפטר בחייו. הוא הרב הקדוש רבי מאיר מברדיטשוב מחבר ספר 'כתר תורה'. תאריך פטירתו חל היום, כ"ט תשרי, והוא נפטר לפני מאתיים וחמש שנים בשנת תקס"ו.

רבי מאיר נולד לאביו, הרה"ק ר' לוי יצחק מבארדיטשוב, ונודע בחריפותו ובגאונותו, הוא נשא לאשה את מרת פייגא בת רבי אליעזר הלוי מקרלין. בהקדמתו לספרו מספר הוא מעט עליו ועל אביו, וזה לשונו שם: "אמר הזעיר כל ימי גדלתי אצל כבוד אדוני אבי מורי ורבי הגאון תפארת ישראל בוצינא קדישא מו"ה לוי יצחק נ"י, וזאת ידוע לכל העולם שכמה אלפים תלמידים אשר העמיד כבוד אאמ"ו שיחיה, אשר למד אותם חידושי גפ"ת ופוסקים וג"כ נתלהבו לבם לעבודתו ב"ה בשמעם תורתו הקדושה בהדרכה ישרה ולגודל גדולת אאמו"ר צדקתו וקדושתו ותורתו אפילו שפל ערך  כמוני אפר כירה נהנה מחכמתו לפי גודל עניות דעתי, גלל כן לא לקחתי הסכמה מחכמי וגאוני וצדיקי זמנינו". מספר כי לאחר פטירתו, התבטא אביו הקדוש "החזרתי נשמתו טהורה כפי שקיבלתיה". 

להלן נפרט סדר יחוסו:

אביו הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב, שכיהן ברבנות במספר ערים, תחילה היה אב"ד ריטשעאוואל ומשם לזעליחוב, ולעיר הגדולה פינסק, לימים נאלץ לעזוב את רבנות העיר פינסק מפאת נטייתו החסידית, ורק אז בסוף ימיו קבע משכנו בבארדיטשוב, בשמה נודע ונתפרסם, ועל שמו נתפרסמה העיירה. רבי לוי יצחק היה בנו של רבי מאיר אב"ד הוסאקוב שבגליציה. בן רבי משה מזאמושטש, ששימש כדיין בק"ק לבוב שנים רבות, [ראה, 'אנשי שם', אות תי"א]. בן רבי יהודה זונדל. [כך כתב הגאון מסעראצק, וראה עוד, ויתילדו, 72,73,90, אמנם כותב תולדותיו של רבי לוי יצחק, ר' שלום גוטמן מפקפק בזה בספרו תפארת בית לוי, ויש טעם בדבריו].

אודות רבי משה מזאמושטש, כתב רבי יוסף לעוינשטיין אב"ד סרוצק, שהוא היה חתן רבי משה בעל המהדורא בתרא, חתנו של המהרש"א, ומקורו אינו ברור.

אשת רבי מאיר אב"ד הוסאקוב, אמו של הקדושת לוי, היתה הרבנית מ' שרה סאסיא שרה סאשה, היא היתה חכמנית וצדקת מפורסמת בכשרון מעשיה, והיתה מצאצאי הגאון רבי משה מרגליות אב"ד טרניגראד,

רבי לוי יצחק מברדיטשוב, היה חתן גביר מהמשפחה המפורסמת משפחת פרץ מלברטוב, בנשאו את בתו פרל.

על פי דבריו של רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן, היה שם חותנו רבי שמואל פרץ, ואילו בספר תפארת לוי כתוב שחותנו היה אח של רבי שמואל, הוא רבי ישראל פרץ. שני אחים אלו, היו שנים מתוך ארבעת האחים הנגידים שנזכרו לשבח על ידי רבינו הפרי מגדים, שהחזיקו תלמידים הגונים. ואחים הנ"ל, היה מצאצאי בעל הקיקיון דיונה ועוד.

סדר יחוסם לא ברור, יש שכתבו שאביהם היה רבי פרץ בן רבי אריה לייבוש מאפטא, בן רבי יונה אב"ד טארלא מחבר ספר עלה דיונה, בן רבי משה בנימין זאב [מראדזין] בן רבי יונה מקראקא  בן רבי חיים. ורבי אריה לייב מאפטא הנ"ל היה חתן רבי יצחק מאיר פרנקל תאומים בנו של הקיקיון דיונה. ויש שכתבו שהיחוס לקיקיון דיונה הוא בן אחר בן. ויש שהוסיפו ענפים נוספים ליחוסם, ועוד יש להאריך ולכתוב על יחוס משפחת פרץ [האשכנזית, ואולי, יש קשר בינם למשפחת פרץ ממרוקו, שמוצאה מגירוש ספרד, המיחסים עצמם לשושלת המלוכה לבית דוד].

חותנו של רבי מאיר

כאמור לעיל, נשא רבי מאיר מבארדיטשוב לאשה את מרת פייגא בת רבי אליעזר הלוי מקארלין.

מקורו הראשון נכתב בספר 'זכרון טוב', מהרב הקדוש ... ר' יצחק מנעסכיז, פיעטרקוב תרנב. בחלק המכתבים, בדף מח עמוד ב, כותב המחבר "ודבר חשוב קובע מקום לעצמו מה שראיתי כתב יד ישיש המופ' ר' מאיר ז"ל מנימאוויטש סמוך לסטעפין מן עש"ק תר"ן בזה"ל: שם הקדוש של הראש ישיבה מפינסק היה ר' אליעזר הלוי זצקללה"ה. והוא היה חתן הגאון הגדול ר' ישראל איסר אבד"ק פינסק. הוא היה רב אחד מן ועד ד' ארצות. ור' ישראל הנ"ל היה חתן הרב מהדורא בתרא חתנו של המהרש"א זלה"ה. ומצד השני היה הראש ישיבה מנכדי המהרש"ל זלה"ה. הראש ישיבה היה לו אהבה עזה עם הבארדיטשובר זצוקלה"ה בעל קדושת לוי בהיותו תחלה רב בפינסק". בהמשך כתב היד מספר ר' מאיר עוד אודות ר' אליעזר הראש ישיבה, ובהמשך הוא פורט את צאצאיו, ואז הוא מזכיר, "הרב הצה"ק ר' מאיר מפיקוב זצוקלה"ה בן הבארדיטשובער בעל ק"ל היה חתן הראש ישיבה".

וכן נדפס העתק מזה, גם בספר 'שמע שלמה', (תולדותיו של רבי שלמה מקארלין, פיעטרקוב תרפ"ח) ח"ב עמ' 21.

וכן הוא, גם במגילת יוחסין שערך החוקר המפורסם ר' חיים יששכר דב גרוס מפטריווא, ונדפסה בראש ספר כתר תורה, סאטו מארע, תרצ"ג. וכותב שהיה ר' מאיר חתנו ר' אליעזר ראש ישיבה בפינסק ואשתו בת ר' ישראל איסר ב"ר אברהם מארי.

לא ניכנס כעת לסוגיא הסבוכה, מיהו ר' אליעזר הלוי זה, מיהם אבותיו, מיהו חותנו, ומיהם צאצאיו. נציין רק בקצרה, כי כפי הנראה, שני ר' אליעזר הלוי היו בקרלין באותה עת, ועל כן חל בלבול ביניהם ברבות הימים. ואם ירצה ה' עוד נעלה את כל הדיון בזה אודות ספר.

ואציין רק למקור נוסף, שהעירני ידידי הרב נפתלי אהרן ווקשטיין ראש המאגר העולמי לכתבי היוחסין בישראל, רבי יוסף לנדא רב ואב"ד ליטין [וקודם היה אב"ד קאמניץ ואחר כך אב"ד יאס], חיבר שו"ת ברכת יוסף. בתולדותיו שנכתבו על ידי צאצאיו נכתב כך: "אם אא"ז הגאון ברכת יוסף זצ"ל הרבנית הצדקת מרת יהודית בת הרב הה"ג ר' וואלף אבד"ק באלחוב בן הגאון מופת דורו ר' יוסף הוליס אב"ד טיסמניץ ... ואחות זקנתי הצדקת יהודית הנ"ל היא הצדקת מ' מרים מלבוב בת הה"ג דבאלחוב היתה מחותנת הה"ק קדושת לוי זצ"ל, כי בנו הגאון הקדוש ר' מאיר זצ"לבעל כתר תורה הי' חתנה והקדוש מברדיטשוב זצ"ל נהנה מאד שהתחתן עם גזע קודש כמי"ב".

צאצאי רבי מאיר

ידועים לנו בן ובת מצאצאיו של רבי מאיר מברדיצוב, והם, בנו, רבי יוסף הביא לדפוס את הספר קדושת לוי, בברדיטשוב, בשנת תקע"ו. ובתו, הצדקנית מרת אסתר רחל, אשת הרה"ק רבי דוד אריה לייב מנדבורנא בן המגיד רבי צבי הירש מנדבורנא, הדפיס את ספרו של אביו 'צמח ה' לצבי', ונפטר י"ז שבט תר"ט. לרבי דוד לייב היה בן אחד ושלש בנות, בנו היה רבי מאיר מנדבורנא, בתו האחת היתה אשת רבי ישראל מבאקויא חותנו של רבי אלתר שפירא מחבר מגילת היוחסין שנדפסה בספר 'שם משמעון', והשניה אשת ר' צבי הירש יונה מארץ הקודש נכד לר' אברהם דוד מבוטשאטש, והשלישית היא מרת צפורה דבורה (נפטרה י"ד אב תרמ"ט), אשת רבי משולם זושא ויסבלום, צאצא לשני האחים הקדושים רבי אלימלך מליזענסק ורבי משולם זושא מאניפולי. נפטר כ"ה כסלו תר"ן, ומצאצאיו נשתלשלו משפחות רבות בארץ הקודש.

רבי מנחם מנדל רובין - הורוביץ אב"ד לינסק

אילן יוחסין של הרב הקדוש רבי מנחם מנדל רובין - הורוביץ אב"ד לינסק, שיום פטירתו חל ביום שמחת תורה דחוצה לארץ, כ"ג תשרי, רבי מנחם מנדל נפטר בשנת תקס"ד לפני מאתיים ושבע שנים.

רבי מנחם מנדל רבין נולד בראשית שנות הת"ק, לאביו רבי יעקב רובין אב"ד לינסק-ליסקא [קודם לכן כיהן בעיר הולדתו - באליגראד], בן רבי צבי הירש אב"ד בוליגרד, בן רבי משה אב"ד באליגראד, מגזע רבנים וקדושים ששימשו כמה דורות ברבנות העיר באליגראד, עד לרבי נפתלי צבי רבין שהיה האב"ד הראשון דק"ק באליגראד, ומנוחתו כבוד בטארנא. ומעלה בקודש. [על פי מסורת רבני לינסק].  

על אמו של רבי מנחם מנדל, אשתו של רבי יעקב רובין, נמסרו שתי גירסאות מי היתה, ושניהם אינם ברורות די הצורך. על פי מגילת היוחסין בספר 'שפתי צדיקים', הרי שהיא היתה בת הגאון רבי נתן אב"ד דוברומיל, בת הגאון בעל ה'פני יהושע'. על פי גירסא נוספת שהובאה בספר 'משפחות עתיקות בישראל', אשת רבי יעקב רובין היתה בת הגאון רבי יעקב יוקל הלוי הורוביץ אב"ד גלוגא. אך כאמור, שתי גירסאות אלו, אינם נראותת כמדויקות.

רבי צבי הירש רבין הנ"ל, היה גם חותנו של רבי שמואל אב"ד טשארטקוב וזוואניץ. חותן הגאון רבי יוסף יאסקא אב"ד פודקאמין, בעל אהל יוסף, [שיש שכתבו אודותיו שהוא זקנו של רבי משה לייב מסאסוב].

לרבי יעקב רובין הנ"ל, היו שני בנים, בנו בכורו היה רבי יהושע רובין אב"ד רימנוב, אבי ר' לייבוש אב"ד סאניק. ובנו השני של רבי יעקב, היה נשוא מאמרנו, הלא הוא רבי מנחם מנדל רובין אב"ד לינסק.

רבי מנחם מנדל רובין, נשא לאשה, את מרת ביילא בת הגאון רבי יצחק הלוי הורוביץ אב"ד דק"ק האמבורג, בן רבי יעקב יוקל הלוי הורביץ אב"ד גלוגא, בן רבי מאיר הלוי הורוביץ אב"ד טיקטין, מגזע משפחת הורוביץ המפוארה, [יש שכתבו שהוא מצאצאי השל"ה], ומצאצאי הר"ר העשל. אודות שידוך זה מסופר, כי הדבר היה בעת התכנסות הרבנים במסגרת ועד ארבע ארצות, שם נפגשו שני הרבנים, רבי יצחק הורוביץ אב"ד המבורג, ורבי יעקב רובין אב"ד ליסקא, ויתקשרו ביניהם בקשרי שידוכין.

בית חותנו, היה בית שמגדלין בו תורה, ומלבד בניו הרבנים של ר' איציק'ל המבורגר, נודעו במיוחד חתנים הגאונים, הלא הם, הגאון רבי משולם איגרא אב"ד טיסמניץ, הגאון רבי יעקבקא לנדא בן ה'נודע ביהודה', רבי ישכר דב אב"ד הנובר, ועוד. ומצאצאי רבי איציק'ל, הסתעפו משפחות רבות, ובתוכן גדולי תורה, מחברים, רבנים, ומורי הוראה נודעים. מאות ואלפים התיחסו אליו, בהם בעלי שם משפחת הורוויץ, ובעלי שמות משפחה אחרים בכל קהילות ישראל, עד ימינו אלה. (יצחק רפאל, תולדות רבינו, בראש ספר 'משנת הלוי', שנדפס מתורתו של רבי איציק'ל, על ידי מוסד הרב קוק).

בתחילה שימש רבי מנחם מנדל כאב"ד לעשנוב, שם אף נולד בנו רנ"צ, אחרי שנת תקל"ג נתמנה לרב בהורודנקה, ובשנת תקמ"ב לאחר שנפטר אביו, נקרא למלא את מקומו ברבנות לינסק, ומסופר שהתנה את בואו לשם בתנאי שיקימו לו ישיבה לתלמידים מובחרים. מדברי תורתו של רבי מנחם מנדל הובאו בספרו של בנו 'ליקוטו מור"ם', ולאחרונה נדפסו כספר בפני עצמו 'חלק צדיק', בהוצאת נחלת צבי, בני ברק תשס. עוד הרבה יש להאריך בשבחו של רבי מנחם מנדל, ורעייתו הצדקנית, אך לא זה מקומו.

כאמור, נפטר רבי מנחם מנדל בכ"ג תשרי תקס"ד, ומנוחתו כבוד בעיר לינסק, סמוך לקברו של אביו הגאון רבי יעקב. 

צאצאיו של רבי מנחם,

המפורסם שבין בניו של רבי מנחם מנדל, ה"ה הגאון הקדוש רבי נפתלי צבי הורוביץ אב"ד ראפשיץ, שקודם לכן מילא את מקום אביו ברבנות העיר לינסק. יתר בניו הם, הגאון רבי ישראל יעקב יוקל הורוביץ אב"ד בולחוב, שנשא לאשה בת בת הגביר רבי נחום צויזמיר מסטרי, להבדיל מאביו ושאר אחיו, ר' יוקל לא נמנה בין החסידים. רבי שמואל שמעלקא הורוביץ אב"ד ראמאן ובאר, חתנו של הגאון הקדוש, רבי חיים אב"ד טשערנוביץ, בעהמ"ח 'באר מים חיים'. רבי יהושע העשל הורוביץ אב"ד יאניב, וזוגתו הרבנית מרת צפורה גולדה בת ר' אברהם דוד אב"ד סאטנוב, לעת זקנה דר ר' יהושע העשל בברוד ושם נפטר ל' תשרי תקפ"ח. ובת אחת היתה לו, לר' מנחם מנדל, והיא, מרת רחל אשת רבי צבי הירש מגיד מישרים דק"ק חירעב, מגזע הכנסת יחזקאל.