עץ משפחה מתועד עד גירוש ספרד - משפחת אבן דנאן

בשבת, חל יום ההילולא, של רבי יצחק אבן דנאן, בעהמ"ח ליצחק ריח. 111 שנים מלאו להסתלקותו.

רבי יצחק אבן דנאן, מרבני העיר פאס, נולד טו באב תקצ"ד, שימש כמורה צדק בעיר פאס החל משנת תרל"ט, נתפרסם כפוסק בעל שיעור קומה, וסברא ישרה. רבי יוסף בן נאים בספרו מלכי רבנן, כותב עליו, "היה משים לילות כימים בלימודו, כל ימיו לא מש מתוך האהל והיה קנאי לבלי חת משום אדם, ואני הכותב למדתי אצלו באיזה ימים ולילות אחדים, לא ישוער ולא יספר יראתו הטהורה זיע"א". רבי יצחק ביקר פעם אחת בארץ ישראל, בשנת תרל"ה, יחד עם בן אחיו רבי שלמה אבן דנאן שלימים שימש כרב הראשי בפאס ורבה הכולל של יהדות מרוקו. יחד עשו בארץ ישראל שלושים ושלשה ימים, ביקרו בעריה, ופגשו את גדוליה, וחזרו למרוקו. רבי יצחק אבן דנאן נפטר בפאס, ביום כ"ד אייר תר"ס. בנו כותב עליו, "אמנם בעוה"ר לא ארכו לי הימים עם עט"ר מו"ר א"א זל"ה, אבל יראת ה' הטהורה שתל בי ומדותיו הטהורות נצטיירו בי, כי היה בורח מן המעלות וגדולות כבורח מן האש, רק הכל עשה לשם שמים, שייף עייל שייף נפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה".

רבי יצחק השאיר אחריו כתבים רבים בהלכה ובדרוש, ובפיוט. ספרו בהלכה נדפס על ידי בניו, שנתיים לאחר פטירתו, בליוורנו תרסב, ויקרא שמו 'ליצחק ריח'. בשער הספר תיארוהו בניו: א"א מו"ר עטרת ראשנו ותפארתנו, דיין אמת שופט בצדק, מעלת הרב המופלא ... כמוהר"ר יצחק אבן דנאן זצללה"ה בכמוהר"ר שמואל זלה"ה חוטר מגזע הנשר הגדול הגאון המפורסם מרנא ורבנא הרמבם זיע"א, ומסטרא דנוקבא נצר משורש נין ונכד דור חמישי לאותו צדיק .... המקובל האלוקי .... כמוהר"ר אליהו הצרפתי זיע"א, שהוא דור ט"ו לרבינו תם בן בתו של רש"י זלה"ה.

ואומנם, כתב כבר החכם מאיר בניהו בספרו 'דברי הימים של פאס', "אין קשה בחקר שושלות הרבנים, כשושלת ן' דנאן שהשתוות השמות אצלם היא במידה גדושה. כל דור חוזרים השמות, ואף אם תדע את הזמנים, לא יעלה בידיך לברר במי המדובר, שהרי שמות האבות זהים ואף היו בזמן אחד". אך בכל אופן, כבר עמלו העומלים, ונתפרסם כבר אילן היחס העיקרי של משפחת אבן דנאן, ואף אם נשארו פה ושם אי אלו עלים שעדיין לא נודע מקום חיבורם, אל אילן המשפחה, הרי שעיקר יחוס המשפחה ידוע.

יחוס המשפחה נשתמר הודות למסורת של בני המשפחה, החל מימי גירוש ספרד, לכתוב בכתובה את כל שלשלת יחוסם עד לימות הגירוש. מנהג זה נתקבל בקרב המשפחות המיוחסות מקרב המגורשים, ולכן זכינו לדעת על שלשלות יחוסין של כמה משפחות ובראשן משפחת אבן דנאן. [היו עוד משפחות ממרוקו ששמרו על יחוסם ותיעדוהו, אך הנוהג להכניס בכתובה את כל היחוס, היה יחודי לצאצאי המגורשים].

ר' אבנר הצרפתי, מביא בספר "יחש פאס" [נדפס לאחרונה בתוך ספרו של דוד עובדיה פאס וחכמיה], כי ברצותו להכניס בחיבורו את מגילות היחוסין החשובות ביותר, שלח סופר מיוחד להעתיק מספר "זכירה" מיוחד (שהיה מונח בבית הדין), את יחס המשפחות הללו, ועל יסוד זה הוא מונה תשע בתי אב ראשיים, ואלו הן: א. משפחת אבן צור. ב. משפחת אבן דנאן. ג. משפחת סירירו ד. משפחת הצרפתי. ה. משפחת כהן אל כלאץ. ו. משפחת אבן מרא. ז. משפחת אבן עט. ח. משפחת אלבאז. ט. משפחת אלמושנינו. משפחות אלו, הרבו להתחתן ביניהן, משום שיוצאי ספרד הקפידו על טהרת יחוס משפחתם, לפחות בדורות הראשונים.

וזה סדרו של עץ המשפחה, כפי שעולה מרשימות היחוס.

ל"ג בעומר, הילולא דרשב"י והרמ"א

יום ל"ג בעומר, י"ח באייר, הוא הילולא דרשב"י, מה הפשט הילולא, יש האומרים שהוא יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, בשנת ד' אלפים תתפ"א. אולם כפי הנראה אין לזה מקור אמיתי בכתובים, ותאריך פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי מכוסה מעינינו. לעומת זאת, היחיד מגדולי הדורות, שעליו ידוע בבירור כי נפטר ביום י"ח באייר, הוא הגאון רבי משה איסרליש, אחד מגדולי האחרונים, שהורה לדורו, ולדורות הבאים אחריו את דרכי ההלכה אשר ילכו בה, בביאורו דרכי משה על הטור, ופרש את הגהותיו כשמלה, על השלחן ערוך. ועליו הליצו המליצים, ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א.

יום פטירתו של רבי משה איסרליש, היה כאמור, ביום י"ח באייר – ל"ג בעומר, בשנת של"ב, ועל פי המסופר, המספיד בלווייתו, האריך ומנה ל"ג שבחים שנשתבח בהם הרמ"א. מכאן נפוצו הוספות לסיפור, כביכול הוא נפטר בשנת של"ג, וכביכול היה הרמ"א בפטירתו בן ל"ג שנים, אך תוספות אלו אינם נכונות.

בימים בהם חיו בקראקא ובסביבותיה מאות אלפים של יהודים, שבחלקם הגדול, היו גם צאצאים לרמ"א, התפתח מנהג בקרב יהודי פולין בכלל, ויהודי קראקא והסביבה בפרט לעלות על קברו של הרמ"א בקראקא ביום פטירתו - יום ל"ג בעומר. והיו שראו בזה מעין תחליף להילולא של רבי שמעון בר יוחאי, שהדיה החלו להגיע לפולין. מצורפות כאן מספר תמונות שצולמו בקראקא בשנות השלושים, לפני המלחמה, ביום ל"ג בעומר. כל מי שביקר בקראקוב בשנים האחרונות, במסגרת מסע שורשים כזה או אחר, יוכל להיווכח בקלות, כי המקום כמעט ולא השתנה בשנים שחלפו מאז.

מבט כללי על בית הקברות בקראקא

קבר הרמ"א, אביו, ואחותו

כבכל הילולא אף שוטרים לשמירת הסדר, ודוכני התרמה בכניסה לא חסרו.

וכיוון שעוסקים אנו בענייני יחוסין, נביא כאן את סדר יחוסו של הגאון רבי משה איסרליש.

צאצאי רבי גרשון מנדל זיו

משפחת זיו המסועפת מליטא, ממשיכה להעסיק אותנו, בנסיון להשלים את עץ המשפחה. אחרי שבמאמר הראשון ציטטנו את דבריו של ליפמאן, לפיו, רבי גרשון מנדל אב"ד טאווריג, היה בנו של רבי יהודה לייב זיו אב"ד פלונגיאן, והאריך ימים מאד. ובמאמר השני הוכחנו שלא הגיוני שהאריך ימים עד כדי כך, וכן, מכתבי צאצאיו של ר' גרשון מנדל זה, לא נראה כי הוא כיהן ברבנות. במאמר זה, אפרט את צאצאיו של ר' גרשון מנדל זיו, בנו של ר' יהודה לייב זיו אב"ד פלונגיאן. אך חשוב להדגיש, כי כל המחקר הזה מבוסס, אך ורק על נתונים הנמצאים בספרים. לא השתמשתי במידע הרב הקיים במפקדי המדינה בליטא. השוואה בין הנתונים, תביא מן הסתם לתוספת מידע, ולעיבויו של עץ משפחה זה.

וזו רשימת צאצאיו.

א. רבי עזריאל זיו ראב"ד בירז', גידל בביתו את יתומי אחיו ר' משה, נפטר לאחר שנת תקפ"ז.

ב. רבי ראובן זיו, מקום מושבו היה בעיירה שקאד.

ג. רבי שמואל זיו, גר בפוניבז', ונודע בשם ר' שמואל פינחאסעס.

ד. הגאון רבי משה זיו אב"ד קרייזבורג בעהמ"ח מחשבת משה, התכתב בהלכה, עם הגאון רבי יצחק אייזיק אב"ד שאוויל, והתשובות נדפסו בשו"ת עטרת יצחק, ירושלים תרפה, סימן פ"ב - פ"ד. נפטר עוד לפני אחיו ר' עזריאל כאמור לעיל, והנה מצאתי בספר גאולה וישועה, [לר' יהודה לייב לונץ, בסוף הספר, במאמר 'קורות העיר שאוול'] כותב כך,

"(בשנת תקע"ה) נבחר למ"ץ ראשי, הרב הגאון חסיד ועניו גדול, ר' יאנקעלע בר' יוסף שפירא, עד זמן פטירתו י"א חשון תקפ"ח. ועוזריו ברבנותו היו עוד שני רבנים גאונים ר' יצחק אייזיק בר' אהרן, ור' משה בהמופלג ר' גרשון בהגאון ר' ליבלי זיו הרב דפלונגיאן, ור' ליבלי זה היה מחותנו של זקני הרב הגליל הנ"ל כי בנו דודי זקני המופלג הצדיק והנגיד ר' משה לונץ היה חתן ר' ליבלי זה. הרב ר' משה זיו היה ראשונה רב בקריזבורג בקורלאנד, והניח ברכה אחריו ספר כ"י על סה"מ להרמב"ם והו"ל בנו ר' בנציון פאנידאלער בשם מחשבת משה. נפטר באביב ימיו בן ל"ג שנה ביום א' של חג השבועות תקפ"ג. ובטעות נדפס בשה"ג שהיה רב בבירז, כי שם היה לרב, אחיו הגאון ר' עזריאל זיו".

(שוב, אפשר לשים לב, כי בצורה בולטת, על ר' משה מוזכר גאון, וגם על זקינו ר' לייב, אבל על אביו ר' גרשון, כתוב רק המופלג).

בנו האחד של ר' משה, ר' זאב וואלף זיו, דיין בק"ק קובנא, היה חתנו של רבי יוסף בר צבי הירש לונץ, ולא כשכתבתי שהיה חתן ר' צבי הירש לונץ עצמו. רבי זאב היה מוסמך לרבנות משני גאונים מפורסמים, רבי יצחק אביגדור מקאוונא והיה מ"ץ אצלו שנים אחדות, ורבי זאב וואלף ליפקין מטעלז (אביו של הגאון החסיד ר' ישראל סאלאנטער) ונפטר באביב ימיו בן מ"ח שנה ה' תמוז תרכ"ד. בתו מרת טויבא היתה אשת ר' ארצ'יק קאהן משאוויל.

אחד מצאצאיו המפורסמים של ר' משה זיו, היה הגאון ר' חיים צבי ברוידא אב"ד זאגר, כפי הנראה הוא נשא את נינתו של בעל המחשבת משה [ראה תולדותיו בראש ספרו ארחות חיים על תפלת הדרך, שנדפס בתוך ספר מנוחת אמת, בני ברק תשסה]. בספרו אוצר חיים, (וילנא תרנט), בפרק שני מברכות, כותב ר' חיים צבי כך, "אמרתי להעתיק בכאן חידוש קטן, מה שמצאתי בכתבי דו"ז הרב הגדול מוה' זאב וואלף זיו זלל"ה משאוול בהגאון ר' משה זיו זצלל"ה בעהמ"ס מחשבת משה, והעתקתי אות באות ..... העתקתי זאת לעשות נ"ר לנשמתו וכמאמרם ז"ל שפתותיו דובבות וכו'". חתנו המפורסם של ר' חיים צבי ברוידא, היה הגאון הגדול, רבי זעליג ראובן בענגיס, גאב"ד העדה החרדית בירושלים, ובסוף ספרו לפלגות ראובן, חלק ד' וה', כותב הגרז"ר בהנצחה על אשתו אסתר אסנא, שהיא בת ר' חיים צבי, ומגזע היחס נכדת בעל מחשבת משה. כמו כן, מזכיר את הנדיבים שב"ז ר' שלום ור' בנציון קאהן משאוויל, בניו של ר' ארצ'יק הנ"ל.

ומי היה ר' גרשון מנדל זיו אב"ד טאווריג? האם היה כזה יהודי?

עץ משפחה מלא בסימני שאלה

בשבוע העבר, פירטתי כאן, את שושלת משפחת זיו, התבססתי בעיקר על ספריו של ד.מ. ליפמן, לתולדות היהודים בליטא וזאמוט, ולתולדות היהודים בקובנה וסלבודקה, שני ספרים מצויינים אלו נדפסו בקיידאן תרצד.

אומנם, העירוני ידידים, ואף אנוכי שמתי לב, כי ישנה קצת בעייתיות בחשבון השנים. יותר מדי פרטים לא מסתדרים.

נזכיר קודם את סדר הדורות כפי שהובא שם בספר.

עזריאל במוהר"י אב"ד קאוונא

בנו ר' יהודה לייב זיו אב"ד פלונגיאן

בנו ר' גרשון מנדל זיו אב"ד פלונגיאן וטאווריג

בניו ר' עזריאל זיו אב"ד בירז, ור' משה זיו משאוויל אב"ד קרייזבורג מחבר מחשבת משה

בניו של ר' משה – ר' זאב וולף זיו דיין בקובנא, ור' בנציון יהודה לייב גרשוני זיו מריגה.

*

ובכן, על ר' עזריאל אב"ד קובנא, ציטטנו מספר דור ודור ודורשיו שהוא נפטר בשנת תק"ח. ואילו את בנו ר' יהודה לייב מפלונגיאן מצינו חתום על הסכמה למדפיסי ש"ס וילנא בשנת תקצ"ה. כמעט תשעים שנה לאחר פטירת אביו. אכן, נכתב עליו בשנת תקצ"ה, 'הישיש', אומנם, זה יתכן במציאות שהיה תינוק בזמן פטירת אביו, אבל זה חריג.

[אומנם, הספר דור ודור ודורשיו, לכשעצמו אינו מקור מספיק מבוסס, אבל בצירוף העובדה שידוע לנו שר' עזריאל התכתב עם מחותנו ר' שמואל בן אלקנה ממיטאווי, נראה שלא היה מבוגר ממנו בהרבה, ור' שמואל נולד בשנת תי"ח ונפטר בשנת תק"ב].

על בנו של ר' יהודה לייב - ר' גרשון מנדל, כתבנו [על פי ספרו של ליפמן], שהיה אב"ד פלונגיאן וטאווריג, ונפטר בשנת תר"ס. ובכן, אם ר' יהודה לייב נפטר אחרי שנת תקצ"ה, ואז היה בן למעלה מתשעים, ובנו נפטר למעלה משישים שנה אחר כך, הרי שהוא היה צריך להיות בן למעלה ממאה שנים. שוב, זה יתכן, אבל זה חריג והיה צריך להיות איזכור לזקנותו המופלגת.

ואילו על בניו של ר' גרשון מנדל, ר' עזריאל ור' משה, כתוב שנפטרו זמן רב קודם לכן. על ר' עזריאל, נכתב שנפטר זמן קצר לאחר גזירת הגיוס על היהודים, שהיתה בשנת תקפ"ז. הזכרנו שר' משה הוא בעהמ"ח ספר מחשבת משה, והנה בשער הספר כתוב, שהספר נדפס בשנת תרכ"ו על ידי בנו של ר' משה, שכן ר' משה כבר לא היה בין החיים באותה שנה. ויתרה מזו, בהקדמת הספר מספר המו"ל, שהוא נתייתם מאביו המחבר בהיותו בן י"ב שנים, ונתגדל אצל דודו אחי אביו, ר' עזריאל ראב"ד בירז', אשר היה לו כאב וגידלו. הוי אומר, שר' משה נפטר עוד לפני ר' עזריאל. סיפור מוזר, שני אחים נפטרו כשבעים שנה לפני אביהם, ובכל אופן שניהם הספיקו לשמש ברבנות. אף אם ר' גרשון מנדל האריך ימים עד גיל מאה, עדיין זה תמוה שכאשר היה בן שלושים, בניו כבר הספיקו לשבת על כסא הרבנות בבירז ובקרייזבורג.

יחוסו וצאצאיו של רבי עזריאל אב"ד קובנא

אחד מרבניה הראשונים של העיר קובנא, היה רבי עזריאל במוהר"י, [כפי הנראה שם אביו יהודה]. יתכן שהוא אף היה הרב הראשון של העיר, מאז נוסדה שם הקהילה היהודית לפני קרוב לשלש מאות שנה. קובנא היתה אז עיר קטנה בגליל הוראדנא, שהיתה עיר גדולה וותיקה. לכן בספרי רבני דורו, מוזכר רבי עזריאל בתואר "אבד"ק קאווני בגליל עליון דק' הוראדני". התכתב בהלכה, עם מחותנו רבי שמואל בן ר' אלקנה ממיטאווי, והובאו הדברים בספרו 'מקום שמואל'.

רבי עזריאל היה מצאצאי הגאון רבי משולם פייבוש אב"ד וילנא שבסוף ימיו עלה לירושלים, אודות משפחתו וצאצאיו כבר הארכנו, כאשר כתבנו על עץ משפחה של הגאון רבי יוסף זונדל סלנט.

ר' יוסף לעווינשטיין מסעראצק, קבע בספרו 'דור ודור ודורשיו', כי ר' עזריאל נפטר בשנת תק"ח.

רבי עזריאל היה חתנו של הגאון רבי אריה לייב אלטשולר בן רבי יעקב אלטשולר בן הגאון ר' נפתלי אלטשולר, מחבר ספר 'אילה שלוחה' על הנ"ך וספר 'אמרי שפר' דרשות. ומסופר, כי בידי ר' אריה לייב אלטשולר היתה "אגרת יחס משפחתינו עד דוד המלך ע"ה", וכן היו אצלו גם כתבי יד רבים מאבות משפחת אלטשולר, והיתה הקפדה בין בני המשפחה בשבועה, להוריש את הכתבים דוקא לבנים, ולא לבנות. על מנת שכתב היחס והחיבורים ישארו בידי נושאי שם המשפחה אלטשולר, וכאשר נפטר ר' אריה לייב, לא היו בניו בעיר, ובנתיים העבירו את כל הכתבים לידי חתנו ר' עזריאל אב"ד קאוונא, ואולם למרבה התדהמה, למחרת אותו יום, כל הכתבים התפוררו כולל מגילת היוחסין, עד שנעשו ממש כקמח, והבינו כולם, שהוא מפני שעברו על השבועה, שהשביעום אבותיהם להעביר את הכתבים לידי הבנים.

רבי עזריאל היה אביו של רבי יהודה לייב זיו, שכיהן כאב"ד פלונגיאן שנים רבות. בשנת תקמ"ב כבר חתם בפנקס שקוד כאב"ד פלונגיאן, ובכ"ו אדר תקצ"ה הסכים על הדפסת ש"ס וילנא, ובהתאם לגילו, כינוהו אז המדפיסים בתואר "הישיש". ר' יהודה לייב כיהן גם כאב"ד בקראז ובק"ק טעלז במדינת זאמוט.

בנו של רבי יהודה לייב וממלא מקומו היה רבי גרשון מנדל זיו, אחר פטירת אביו נתמנה על מקומו לאב"ד בפלונגיאן, ואחר כך הלך משם לק"ק טבריג, שם כיהן עד יום פטירתו בשנת תר"ס. מדברי תורתו והוראותיו בהלכה, הובא בספר מגן שאול, לרבי שאול קצנלבוגן אב"ד שילעל, ונראה כי רבי שאול היה תלמידו של ר' גרשון מנדל. ר' גרשון מנדל אף נזכר באחת מאיגרותיו של רבי ישראל מסלנטר, [אגרות ומכתבים, סה].

צאצאיו של רבי גרשון מנדל זיו הם,

א. רבי עזריאל זיו אב"ד בירז. התכתב בהלכה עם הגאון רבי מרדכי רבינר אב"ד בויסק, ובאו הדברים בכתובים בשו"ת שלו 'גדולת מרדכי', סימנים כ"א, כ"ב, כ"ג, כ"ד. [ישנה השערה, כי הוא היה נשוי למרת רייזל בתו של ר' יששכר בער אחי הגאון מוילנא, איני בטוח בנכונות השערה זו]. בימיו החלה גזירת הקנטוניסטים, החלת חוק גיוס חובה על היהודים, ומספרים כי מרוב צערו על גזירה זו, נפטר בגיל צעיר יחסית.

ב. רבי משה זיו אב"ד שאוויל וקרייזבורג, בעהמ"ח 'מחשבת משה'. אביו של הגאון רבי זאב וואלף זיו דיין דק"ק קובנא. ר' זאב, היה חתנו של רבי צביה הירש לונץ משאוויל, וחותנו של רבי משה יעקב הלוי זבדיה בעהמ"ח 'מעיין גנים' על התורה. בן נוסף של ר' משה, הוא ר' בן ציון יהודה ליב גרשוני זיו מילידי שאוועל מיושבי ריגה, הנקרא ר' בן ציון פאנדלער, הוא הדפיס את הספר של אביו.

עוד אחד מצאצאיו של ר' עזריאל הוא, ר' מנחם מנדל זיו שהיה שוחט ובודק בק"ק ראסיין והגיד שם שיעור ש"ס לבעלי בתים. נפטר שם ב' דשבועות תרס"ב.

פרטים נוספים על משפחה זו, נמצאים במגילת היוחסין שנדפסה בספר שם אבותינו, ושם היא נקראת מגילת יוחסין של משפחת גינצבורג, אומנם, עיקר מגילת יוחסין זו, אינו עוסק במשפחת גינצבורג, אלא במשפחות אחרות, ועוד חזון למועד. לענין משפחת זיו, היות והצילום המופיע בספר שם אבותינו קטוע בראשו, קשה לדעת בדיוק את הפרטים המדוייקים, לכן אני פונה בבקשה אל מי שיש בידו העתק יותר ברור ממגילת יוחסין זו, לשלוח אלי את ההעתק, על מנת שאוכל לברר היטב את תולדות המשפחה.