רבי אברהם שמחה מאמצ'יסלב

רבי אברהם שמחה מאמצ'יסלב

היום ו' תשרי מלאו מאה וחמשים שנים מיום פטירתו של הגאון המקובל רבי אברהם שמחה אב"ד מסטיסלאוו בעהמ"ח בנין של שמחה. רבי אברהם שמחה, נולד בערך בשנת תקנ"ה לאביו רבי יעקב נחמן אב"ד פהאסט, ומצעירותו, לא זזה ידו מדודו הגאון רבי חיים מוואלוזין, כפי שהעידו בני דורו. וראה בהסכמת ר' אבלי פאסוואלער לספר נפש החיים, שכותב עליו הרב המופלג השנון ירא ה' מרבים ... שהוא היה לעזר במילי דישיבה ... והרב הגאון ז"ל עדו בחיים חיותו הראה חביבות ופנים מאירות לבן אחיו מורינו הרב ר' אברהם שמחה הנ"ל.

ואכן, עוד בצעירותו כפי הנראה מתחת לגיל שלושים [בחייו של הדוד רבי חיים] נתמנה רבי אברהם שמחה למסור שיעור בישיבה בוואלוזין. ולאחר מכן, נתמנה לכהן ברבנות בכמה קהילות.

אחר פטירתו, הביא בנו את כתביו התורנים לדפוס, וקראם בשם 'בנין של שמחה', נדפס ווילנא תרכ"ט. ונצטט את דברי בנו בהקדמה, מה שמספר על דברי אביו: "כה היו דבריו אלי, בני בני הן זיכני ה' בימי חרפי להפיץ תורה בישראל במתיבתא רבתא דק' וולוזין יע"א, אשר הוקם על ע"י דודי ... ונתחדשו לי אז חידושים רבים בגפ"ת ובעוונותינו היו למאכולת אש בהתבערה שהי' שם בשנת תקפ"ז, ואח"כ כאשר טלטלני ה' טלטלה גבר והוטל עלי עול הרבנות בכמה קהלות קדושות, זיכני ה' להשיב לשואלי דבר ה' זו הלכה למעשה, לא בזכותי, רק בזכות אביותי הגאונים קדושי עליון נ"ע".

כאמור, בשנת תקפ"ז, עזב רבי אברהם שמחה את הישיבה, והחל לשמש כרב בעיר ראגאווא, ומשם עבר לביחוב ישן, ובשנת תקצ"ט עבר לשמש בעיר הגדולה יותר מסטיסלאוו / אמטשיסלאוו [בפלך מאהילוב] שם כיהן עד ליום פטירתו ו' תשרי תרכ"ה.

בא בהסכמות לספרים רבים, וניתן לציין ביחוד, אס הסכמתו לש,ס בדפוס ווילנא בשנת תרכ"ב, אזי בא ראשון לכל שאר הרבנים המסכימים אחריו.

בנו יחידו, רבי חיים יוסף היה דומ"ץ במסטיסלאוו, כמבואר בראש הספר בנין של שמחה. ולרבי חיים יוסף, היה בן בשם רבי ברוך באייבסקי שהוא כבר לא נשאר לגור באמטשיסלאוו, אלא היגר אל מדינה אחרת, [בחוברת אגרות בנין של שמחה, שהופצה לאחרונה, נתפרסמה תמונת מצבתו עם כיתוב באנגלית].

מכתב מעניין אודות מקצוע חקירת היוחסין

אחרי שעסקנו במאמר הקודם ביחוסו של הגאון רבי משה מישל שמואל מראגאווא, יש בנותן טעם להביא את מכתבו המעניין, שנדפס בראש מגילת היוחסין למשפחות תומרקין ובליניסון, שהדפיס ר' משה אליעזר בילינסון באודסה בשנת תרנ"א. את פעלו של בילינסון בהנצחת משפחות רבות מרוסיה בכלל ורוסיה הלבנה בפרט, כבר הזכיר רבי שלמה אנגלארד מראדזין, בהערה לאחד ממאמריו [אודות יחוס בעל התניא]. 

וזה לשון המכתב:

"מכתב מכבוד הרב הגאון המפורסם מו"ה משה מישל שמואל שפירא נ"י אבד"ק ראגאווא בעהמ"ס הארות השמש".

יום ה' לסדר למען יאריכון ימיך שנת רנ"ת. הברכה והשלום כו'.

כבודו הודיעני, כי הנהו עוסק בסדור השתלשלות משפחות המיוחסות בישראל, וחלה אותי להיות לו לאחיעזר ואחיסמך בזה. ידידי, מאד יקרה בעיני מלאכה זאת, מלאכת הקדש יקרא לה, בהבנותה על טהרת הקדש. 

ואפרש שיחתי: הן כל המביט בעין חודרת על פני חלקת התלמודים ומדרשים יראה, מה גדול ערך יחש משפחות ישרון בעיניהם עד כי הרחיבו האריכו פארותיהם בבאור ופירוש דברי הימים עד למעלה ראש (יעויין פסחים סב וב"ב בפרק השותפין ועוד בכמה מקומות) כן מגדולי הראשונים חברו ספרים בזה, וכפי ראות מפני הגרושין והטלטולים ממדינה למדינה וממחוז למחוז נאבדו כמה מגלות יוחסין מישראל, וזמן זמנים עברו בישראל ללא חזון בתורת היחש, עד שהופיעו בקרבנו ס' היוחסין וס' דה"י לר"י הכהן? [סימן השאלה במקור, וכפי הנראה נכתב על ידי בילינסון] שלה"ק, קורא הדורות, צמח דוד, סדר הדורות, שה"ג לגאון חיד"א, כל אחד מהמה פעלו גדולות ונצורות בהלכות והליכות הדורות איש איש  כפי תכונתו ומדתו, זכרה להם אלוה לטובה.

והנה אחריהם קמו חכמי הבקורת, הצטינו בחכמה זו עד למאד, הגדילו איפת הסטארי' העברית למעלה ראש, האמנם אין לכחד כי רוח חדש נתנו בתוך גו חכמת וידיעת מקרא הדורות, ובריאה חדשה בראו עם גידים ועורקים ולב רגש, ועל גבם קרמו עור המליצה, ותהי לנפש חי' המתהלכת בין חכמי הבקורת.

הגאון רבי משה מישל שמואל שפירא אב"ד ראגאווא

אחרי אשר הזכרנו את יחוסו של רבי יצחק זילבר מכמה צדדים. נשאר לנו רק להזכיר את יחוסו מצד אמו, עץ משפחה מצד האם, עולה אל משפחות נכבדות בישראל, כמשפחות שפירא ולוריא, אך בתוכם משתלבים עוד פרטים על רבנים נוספים ידועים יותר וידועים פחות, והיחוס ממשיך ומסתעף מעלה בקודש כמה וכמה דורות.

כאמור במאמר הראשון, אמו של רבי יצחק, היתה מרת לאה גיטל לבית שפירא.

אביה היה הגאון רבי משה מישל שמואל שפירא אב"ד ראגאווא.

רבי משה מישל שמואל, נולד בשנת תרט"ו, נקרא על שם דודו זקינו הגאון הצדיק רבי משה מישל שמואל לוריא אב"ד קראקינאווא.

נשא לאשה את בתו של הגאון רבי מרדכי אב"ד ראגאווא ופאסוואל, אשר גם על יחוסו ועל יחוס אשתו יש להאריך ולכתוב, ואי"ה עוד נעשה זאת. כבר בצעירותו נתמנה ר' משה מישל לכהן בפוניבז' על מקום זקינו והוא בן עשרים וארבע שנים בלבד, אחר כשלש שנים עבר לכהן כאב"ד בזופראן, ומשם נתמנה בשנת תרמ"ה לכהן בראגאווא על מקום חותנו, ועל שמה נתפרסם.

הגאון רבי משה מישל שמואל שפירא

רבי משה מישל היה מזקני וחשובי הרבנים בליטא, ובאספות הרבנים שנערכו אחרי המלחמה העולמית, היה רבי משה מישל מן היושבים בראש. נפטר בשנת תרצ"ג.

חיבר ספרים רבים במקצועות התורה, הארות השמש אודסה תרמ"ט, שכיות החמדה, תבואות שמש קיידאן תרפ"ט, מזרח שמש, עין השמש על ספר מהרי"ל קיידאן תרצ"ב. כמו כן הביא לדפוס את ספר חמדת שאול שחיבר זקינו הנ"ל. ועוד ספרים רבים והערות והארות רבות הנלוות לספרים אחרים שנדפסו בהשתדלותו ובהתערבותו.

צאצאיו:

א.      מרת לאה גיטל אשת רבי בן ציון זילבר רבה של קיידאן כאמור לעיל.

ב.      מרת חנה איטל אשת רבי אליהו סאבעל אב"ד טאוויאן פלך קאוונא, היא נפטרה צעירה. היה להם בן אחד בשם מרדכי פנחס הנזכר בספר 'להישאר יהודי'.

ג.       מרת שינע סירא אשת רבי אברהם בנימין רבינוביץ – טייץ אב"ד שובאט בקורלאנד, ובק"ק ליבענהוף, ובסוף ימיו באמריקה. הוא היה אחיו של רבי אליהו עקיבא רבינוביץ מפולטבה. מצאצאיו משפחה ענפה באמריקה.

ד.      מרת צירל אשת רבי חיים פאדראווסקי מקאברין.

ה.      מרים.