רבי אליהו אליעזר דסלר בעל המכתב מאליהו

שישים שנה לפטירתו של המשגיח הנודע הגאון הצדיק רבי אליהו אליעזר דסלר, משגיח דישיבת פוניבז', אומנם את אילן היוחסין של משפחת דסלר, כבר הזכרנו בעבר בהרחבה רבה, לפני כשלש שנים, בעת שנפטר בנו רבי נחום זאב ביום י"ח שבט תשע"א, אבל בכל אופן, לא נימנע מלעסוק כאן שוב בדמותו, וביחוס משפחתו, ויבואו כאן גם חידושים שלא פורסמו במאמר ההוא.

ואמנם, ראוי וחשוב הוא לפרסם כאן את יחוסו של הרב דסלר, שכן הוא עצמו התעניין רבות במשפחתו, וערך רשימות ארוכות לתולדות משפחתו, ופירוט אילן היוחסין שלו, ועל בסיס רשימותיו אלו, ערך בנו את הספר 'אילנא דחיי'.

את החשיבות שראה הרב דסלר בהכרת היחוס, ניתן למצוא בכתביו הרבים, וכך כתב לבנו ר' נחום זאב במכתב משנת תרצ"ה, "הביטה אל צור חוצבת, זקניך גדולי עולם, זכותם יגן עליך ועלינו. הלוך בדרך זו אשר דרכו בה, ובודאי בעולם האמת כל חפצם ומגמתם לראות נינם ונכדם הולך בדרכם הקדוש, הוא דרך המוסר ויראת שמים באמת מקרב לב, ולא רק בפה כצפצוף העופות".

ואלו תולדותיו בקצרה, רבי אליהו אליעזר נולד ביום ט"ז סיון תרנ"ב בלייפאיה שבלטביה. בבחרותו למד בישיבת קעלם, בתקופת רבי צבי הירש ברוידא חתנו של הסבא. נסמך להוראה על ידי דודו הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי. 

הרב אליהו דסלר

נשא לאשה את מרת בלומה בת רבי נחום זאב זיו ברוידא, ונכדתו של הסבא מקעלם. בשנת תרפ"ח נסע עם אביו לאנגליה לצורך טיפול רפואי

רבי שלמה חיים ברנשטיין

בשבת קודש י"ח טבת, תמלא שנה להסתלקותו של הגאון הצדיק רבי שלמה חיים ברנשטיין, שבערוב ימיו היה גר בפתח תקווה, ולזאת, ננסה כאן בשורות הבאות, לכתוב מעט על קורות חייו ועל אילן היוחסין של משפחת ברנשטיין, העולה מעלה מעלה, ומסתעף אל כמה וכמה משפחות חשובות ומיוחסות.

וזה החילי, שלמה חיים נולד ביום י' סיון תרע"ח, לאביו רבי ישראל ברנשטיין מקראסנא, ולאמו מרת שרה לבית כהנא ליברמן. בילדותו, בהיותו כבן התייתם מאביו, ונשאר עם אמו וחמשת אחיו. בבחרותו למד בישיבות חשובות בהונגריה, בין היתר אצל הגאון המפורסם רבי שמעון גרינפלד המהרש"ג, לישיבתו נכנס כבר בהיותו בן עשר בלבד, ואצל הגאון רבי משה נתן נטע למברגר ממאקאווא, במקום מגוריו - פאלגאר [שם למד בחברותא עם אחיו רבי אהרן למברגר], אתו שמר על קשר גם בעלותם לימים לארץ ישראל.

רבי שלמה חיים ברנשטיין

משם עבר לעיר טאשנאד, ללמו בישיבתו של הגאון רבי מרדכי בריסק, המפורסם בכינויו מהר"ם בריסק הי"ד, שאף בחר בו כחתן לבתו פערל, אלא שלא הספיקו להינשא, ובימי המלחמה היא נהרגה עם בית אביה, הי"ד. וכך כותב לו רבו בתשובה: "המלך שהשלום שלו יענה את שלומו ה"נ כבוד אהובי המיל"ח [המיועד להיות חתני] הבחור המורם מעם לומד תורה בימי זעם חתן תמים חמדת הימים חריף ובקי זך ונקי כש"ת שלמה חיים בערנשטיין הי"ו נצח סלה ועד".

רבי יוסף כהן צדק מלונדון

מחר יום שישי, עשרה בטבת, ימלאו מאה ועשר שנים לפטירתו של החכם הנודע רבי יוסף כהן צדק מלבוב ולונדון. רבי יוסף כהן צדק עסק רבות בנושא הההיסטוריה הקרובה של עם ישראל בכלל, ובנושא היחוס בפרט, ומן הראוי הוא שנקדיש מאמר או שניים לאיזכור פעלו ויחוסו.

רבי יוסף נולד בלבוב, בשבת כ"א סיון תקפ"ז, לאביו הגביר רבי אהרן כץ. בילדותו עברו הוריו לעיר יברוב, ושם קנה יוסף את ראשית חינוכו. בשנת תקצ"ח התיתם מאביו, ועבר עם אמו לבראד. מפאת כישוריו, כבר מגיל תשע הפסיק ללמוד אצל מלמד תינוקות רגיל, אלא למד מפי רבנים גדולים שכיהנו ברבנות.

בהיותו כבן שש עשרה נשא אשה, ועסק במסחר בלבוב, ונסע לשם כך לגרמניה ואף לאטליה. משכשל במסחר, עבר לעסוק בדפוס, ומשכך נכנס לעומק אל כל נושא הספרות. השתתף ברוב כתבי העת של תקופתו, וכתב הקדמות לספרים רבים. יוסף נחשב גם לחלוץ העתונות העברית בגליציה, כבר באמצע המאה התשע עשרה. [אולם ראוי לציין כי מבחינה כלכלית, עיתון עברי לא היה מספיק ריווחי, והוא נאלץ להוציא גם עיתון ביידיש על מנת להצליח].

לערך בשנת תרכ"ח עזב את פולין, והחל לנדוד לכיוון מערב אירופה, דרך גרמניה, צרפת והולנד, עד שקבע את מושבו בלונדון. שם שימש כמגיד מישרים, בעדת דורשי תורה וחכמה של יוצאי רוסיה ופולין.

מתורתו נדפסו הספרים, 'שפת אמת', ו'התורה והמצווה', וכן נדפסו ממנו מאמרים רבים מאד במאספים שהוציא לאור, ובכתבי עת אחרים. ועשרות חיבורים חיבר והדפיס לחכמת ישראל, בהם גם ספרים רבים ובהם ידיעות חשובות לתולדות משפחות.

ידיעה בעיתון היהודי [בו פורסמו מאמרים רבים פרי עטו] על הלויתו

כאמור, רבי יוסף כהן צדק נפטר בבית חולים בלונדון, ביום עשרה בטבת תרס"ד. אחרי ששכב כמה חודשים בבית חולים. על פי המסופר בעיתון 'היהודי', [שנדפס בלונדון] "הוא, נפל מחמת מלאכה, הוא, נפל וספר בזרועו, הוא, נפל כגבור וחרבו בכף ובשובו מבית הבריטיש מוזיאום, ששם עיין בדבר שצריך הוא למלאכתו הקדושה, לדעת את יחוסו של התוי"ט המהר"ל מפראג, והמהרש"ל,

יחוס משפחת שפיצר

עסקנו בשבוע שעבר, בתולדותיו של הגאון רבי שלמה זלמן שפיצר, וכעת הגיע הזמן לעסוק בבירור הידוע על משפחות אבותיו.
והנה, ביחוסו נפלו אי אלו ספקות, ואלו הדברים,

בספר עיר פרסבורג וגדוליה, סיגעט תרעב, כתב יקותיאל גרינוולד כי, אביו היה הגאון המפורסם מו"ה ליב שפיץ ראב"ד דק"ק אובן ישן.

וכן בספר שם הגדולים מארץ הגר, פאקש תרעד, כותב כי אביו של רבי שלמה זלמן היה ר' לייב הירש שפיץ.

הוא מסתמך על תשובה של החתם סופר, המופנית אל 'מחותני' ר' לייב הירש שפיץ. [התשובה בשו"ת חתם סופר חלק יורה דעה סימן רלח].

אבל, ידוע ומפורסם הוא, שר' זלמן נשא את בתו של החתם סופר רק לאחר פטירתו בראשית שנת ת"ר. הוי אומר, לא יתכן שהחתם סופר יקרא מחותני לאביו של ר' זלמן, מכיוון שהם נעשו מחותנים רק לאחר פטירתו.

הגאון רבי זלמן שפיצר

וכבר באגרות סופרים, שנדפס ויען בודפסט תרפט, כתב ששם אביו הוא יעקב דוב שפיץ, ואכן, גם במקורות אורגינאליים אחרים [כמו רשימות נכדו רבי משה המבורגר] נכתב, כי אביו היה, רבי יעקב דוד שפיץ דיין בק"ק אובן ישן.
על כל פנים, מוסכם על כולם שהוא היה מצאצאי הגאון מו"ה אברהם פאסילבורג מפראג.