רבי פנחס מחבר ברית שלום

אתמול מלאו שלש מאות וחמישים שנה לפטירתו של הגאון רבי פנחס אב"ד וולאדאווי, בעל מחבר ספר 'ברית שלום' פרנקפורט דמיין תעח.

על חייו של רבי פנחס, כמעט ואין מידע, מלבד הנאמר בשער ספרו, ובהקדמת בנו המוציא לאור, לכן אצטט כאן את דברי השער וההקדמה כמעט בשלימותם.

ספר 'חדושי תורה' וזה שמו אשר יקראו לו 'ברית שלום'. ובו דרושים נחמדים, על אדני פז מיוסדים, כסדר הפרשיות של חמשה חומשי תורה ועל חמש מגילות והגדה של פסח ובהן כלולים דרושים הרבה על פסוקי נביאים וכתובים ועל מאמרים מדברי רז"ל בגמר' ומדרשים מבוארים היטיב מעשה חידודים, ככפתור ופרח משוקדים.

אשר איזן חיבר ותיקן חד מן קאמיא, המאור הגדול הגאון המפורסם סיני ועוקר הרים, הרב המנוח מוהר"ר פנחס זצ"ל אב"ד ור"מ דק"ק וולאדווי, בן החסיד מוהר"ר פילטא זצ"ל דיין מבני ישיבה דק"ק פוזנא, וחתן הקצין והנדיב המפורסם מוהר"ר שמשון וולאדוויר זצ"ל. והנה הגאון המחבר זצ"ל הניח אחריו ברכה ספרים מאירים כספירים והמה בכתובים, והיו צבורין ומונחים בקרן זווית משנת תכ"ג - שנצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש שנתבקש הגאון הנ"ל בישיבה של מעלה, כד הוי בר מ"ג שנין. והספרים היו ספונים וטמונים, לא שזפתים עין רואים, עד שהעיר ה' רוח בנו - הוא ניהו האלוף והמרומם והתורני מוהר"ר יחזקיאל[!] נר"ו, וטרח ויגע עצמו בטרחא כפולה ומכופלת, להוציא לאור משפט הספר הזה, לעשות נחת רוח לנשמת אביו הגאון זצ"ל, ולהודיע טיב טבעו בעולם.. נדפס פה פרנקפורט דמיין..

ובהקדמתו של רבי יחזקאל בנו של המחבר כותב,

אתן שיר ושבח והודי' לא-ל שעזרני להוציא אפס קצהו תעלומה לאורה, מספר ברית שלום הזה, מכתבי הקודש שחיבר אבי המנוח הגאון מהר"ר פנחס זצ"ל... אחר שנתבקש אבי המנוח זצ"ל בישיבה של מעלה, אחר שנצחו האראלים את המצוקים יום עשירי לחודש אדר תכ"ג לפ"ק. ונשארנו יתומים קטנים, אני ואחי האלוף המרומם התורני הרבני מהר"ר יצחק אייזק נר"ו, וגם אחותיי ז"ל ממש אבינו לא הכרנו... ובהיות שאמנו הצנועה והחסידה הרבנית מרת רחל נשמתה בג"ע [בגן עדן], בת הקצין מהר"ר שמשון וולאדוור זצ"ל, לא רצתה לבגוד בנו באשר אחר שנתארמלה, והיתה בת שלשים שנה ורצו לישא אותה כמה גדולי הדור והיא לא רצתה, רק התאבלה על בעל נעוריה, והדריכה אותנו בדרך ישרה, וכל מגמותה הי' כדי שנלמוד ועשתה אתנו שידוכים מהוגנים... 

ונסכם את המידע הקצר. רבי פנחס נולד בשנת ש"פ לאביו רבי פילטא שהיה דיין בפוזנא, נשא לאשה את הרבנית מרת רחל שהיתה צעירה ממנו בכמה שנים, בתו של רבי שמשון מהעיר וולאדאווא [הסמוכה לבריסק], ולימים נתמנה לרבה של העיר. רבי פינחס נפטר בהיותו כבן ארבעים ושלש, י' אדר תכ"ג, והשאיר אחריו אלמנה צעירה עם בנים ובנות.

ואלו הם צאצאיו:

מההקדמה, אנו יודעים רק את שם בנו ר' יחזקאל המוציא לאור, שהיה היה חתנו של רבי ישראל יהודה לייב אב"ד ור"מ בק"ק קאוולי, ומתורתו הכין ר' יחזקאל לדפוס חיבר בשם נחלת יהודה, ואף קיבל עליו הסכמות, אלא שלא נדפס בסופו של דבר, רק בתוך הספר ברית שלום, הביא מעט מדבריו. [על ר' ישראל יהודה זה, נכתב שהיה בנו של ר' יעקב פורית מלבוב, וחתנו של האלוף מן רישר מפרעמיסלא, ויש לציין עוד להסכמתו של רבי אריה לייב במוהר"ץ אב"ד סלוצק, הקורא לר' יחזקאל חתן דודתי].

עוד הזכיר בהקדמה בן נוסף, הוא ר' יצחק אייזיק, ובתוך הספר הביא ממנו דברי תורה, וכותב עליו שהיה ראש ומנהיג דגליל מדינת זאמוט, ופרנס ומנהיג דעיר חדשה.

צאצאי רבי ישראל סלנטר

אחרי המאמרים הקודמים, בהם פרסנו אילן יוחסין של הגאון רבי ישראל סלנטר, מצד אבותיו, נעמוד במאמר זה, על צאצאיו של רבי ישראל, ונסכם את הידוע לנו אודותיהם, ונשלים עוד שלב, בדרך להכין עץ משפחה לרבי ישראל סלנטר.

ובראש המאמר אצטט שוב מדבריו של רבי איצ'לה פטרבורגר תלמידו הגדול של ר' ישראל, בספר אור ישראל דף נט.

 "הנה אדמו"ר זצוק"ל כבש לפניו את הטבע, עד שלא היה לו שום הבדל בין יוצאי חלציו לאחרים, הן בגשמיות הן ברוחניות, מלבד מה שמחוייב ע"פ דין... אחד מבניו היה סוחר נכבד, כמעט מעולם לא שאל אותו על תהלוכות עסקו ומה גורל מצבו... גם הנה אחד מבניו, אשר פעם לא ראה את פניו כמה שנים, וכאשר בא אליו לא נתפעל מאומה, ונתן לו שלום בתכונה כאשר היה רואה אותו זה מזמן קרוב. כאשר אחד מיוצאי חלציו היה נלחץ בין המצרים, לא שחד מכחו בעדו, כאשר לא שחד מכחו בעד עצמו". 

אולם בהמשך ההמאמר נראה, כי דבר אחד כן גרם לו לר' ישראל לצאת מגדרו, היה זה בעת אשר צאצאיו ירדו מדרך הישר, עזבו את דרך התורה, ונכנסו ללמוד באוניברסיטאות.

אחרי הכנה מקדימה זו, יכולים אנו בכל אופן לגשת ולהתבונן ברשימת צאצאיו של רבי ישראל:

רבי יצחק ליפקין. ענפי המוסר.

• רבי יצחק ליפקין, נולד בערך בשנת תקצ"ח, בי"ב אב תרי"ט נשא לאשה את מרת שרה רבקה [ברישומי הממשל כתוב חיה ריבה] בת דודו ר' יחיאל מיכל ליפקין, בצעירותו גר טעלז, לאחר מכן כיהן אב"ד יאנוב, קרוז, ובשנת תרל"ב נתקבל בעיר פראשניץ, בשנת תרל"ד פנה בתלונה אל הגאון רבי אליהו גוטמאכר, אודות אנשי עירו, שהם מלשינים עליו אצל המלכות על שהוא מעכב ילדי ישראל בעירו מלכת אל בתי הספר הממשלתיים, ורוצים להדיח אותו ממשרתו, בתוך דבריו הוא כותב "כי עד עתה אבדתי כל הוני ורכושי מחמת מלשינות שקרים... רק הגאון המפורסם ר' אברהם לנדא מטשעכנוב עומד לצדי, אבל הרשעים האלה גם התפרצו כנגדו", ושוטח בקשתו לפני ר' אליהו, שיתפלל בעדו להצילו מאויביו ולהטות לב השרים ויועציו לטובתו. הגאון האדר"ת כתב עליו, כי "כל ימי חיי אדמו"ר זצוק"ל היה הררי"ץ בנו לשעשוע נפשו, והיה מתעניין מאד גם בבני ביתו והיה פורש שלומם במכתביו.. ולבתו היקרה מרת לאה תחי'". וראה עוד אודותיו בהקדמת ספר הילף צו לעבען [ישועה לחיים] לר' חיים ישעיה גורדון משאוויל מתלמידיו של רבי ישראל סלנטר, וילנא תרסח, הביא שמועה ממנו בשם אביו. כפי הנראה לאחר שנתאלמן או נתגרש, עלה לירושלים, ומסופר כי איש אחד מנכבדי ירושלים אשר רצה לזכות שנכדיו יהיו מגזע הגרי"ס, נתן לו את בתו הצעירה לאשה, והיא ילדה לו בת אחת. ר' יצחק נפטר בירושלים בשנת תרס"ג או תרס"ה, ומנוחתו על הר הזיתים. מתורתו נדפס בספר חוט המשולש, עם תורת אביו ותורת זקינו ר' זאב, ובהקדמת הספר האריכו בשבחיו. צאצאיו. א. רבי אריה לייב ליפקין, נולד י"ט אדר ב תרכ"ד, היתה לו אשה ראשונה, ממנה נולדה לו בת 1. מרת חיה רבקה אשת ר' אברהם יצחק סאפקייץ משאויל. לאחר שרבי אריה לייב עלה לירושלים נשא לאשה בזיווג שני את מרת מרים בת ר' בנימין בינוש לוין, היא אחותו של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין, שכבר נזכר כאן בבלוג בעבר. צאצאיו מזיוגו השני: 2. רבי חיים יצחק ליפקין, נולד בירושלים תרע"א, נשא לאשה את מרת מרים בתו של רבי אברהם יצחק טיקוצינסקי רבה של שכונת מקור חיים. כיהן כחבר הרבנות הראשית בתל אביב, חיבר ספרים רבים, ובהם 'תורת רבי ישראל מסלנט', וספר 'תורת היראה', ועוד ספרים. 3. רבי בנימין ליפקין, נולד בשנת תרע"ד, למד בישיבות עץ חיים וחברון בירושלים, חיבר ספר בני בנימין נפטר י"ג שבט תשכ"ח. ב. מרת לאה, הנזכרת לעיל במכתבו של האדר"ת. כנראה נולדה מזיווגו השני.    

איך חוקרים עץ משפחה

שאלוני מנין לקחתי את יחוס אבותיו של רבי ישראל סלנטר. הרי בכל הספרים שכתבו את תולדותיו, לא הזכירו רק את שם אביו רבי זאב אב"ד טעלז, ושם אבי אביו שרבי אריה, שאף הוא לא נשתמר, אלא בזכות בנו, שקרא את חידושיו על שם אביו, הגהות בן אריה על הש"ס רמב"ם ושו"ע, וחידושי קול בן אריה על העיטור.

והאמת היא, שאכן, במשך שנים רבות, היה רשום אצלי רק רבי ישראל בן רבי זאב בן רבי אריה, ולא יותר.

שכן רושמי תולדותיו של רבי ישראל, רשמו את שם אביו, ואך בספר עיר וילנא, הזכיר גם את שמו של אבי אביו רבי אריה.

אז מהיכן לקחתי את שאר השמות הנוספים?

ר' דוד סידרסקי, נכדו של ר' ישראל סלנטר, בתולדות שהדפיס בירחון 'היהודי' ניו יורק תרצו, ושם כתב, שר' דב בער אב"ד פלונגיאון היה אבי ר' ישראל אבי ר' אריה אבי ר' זאב וואלף, אביו של ר' ישראל סלנטר, אך גירסא זו ודאי שאינה יכולה להיות, גם מפאת מרחק השנים, שכן יש ברשימתו מדי קצת דורות. שכן עברו כמאה ושלושים שנה מחייו של רבי דוב בער מפלונגיאן עד לרבי ישראל סלנטר.

אז איך מתקדמים?

הזכרנו במאמר הקודם, בין בני משפחתו המורחבת של רבי ישראל סלנטר, את הגאון רבי צבי הירש פרבר מלונדון, אמור, הוא הדפיס ספרים רבים במקצועות התורה, ובראש ספרו על התורה כרם הצבי שנדפס לראשונה בוינה בשנת תר"פ, הנציח 'לזכרון עולם לעולם ועד':

"יוחק שם משמן טוב, ה"ה כבוד מר חותני הנגיד המופלג בתורה ובמעשים טובים, רחים ומוקיר רבנן רודף צדקה וחסד, הסוחר הנודע לתהלה במדינת קורלאנד וזאמוט, איש אמונים רב ברכות, כש"ת הר"ר צבי הירש בהר"ר טובי' גאלדבערג מזאגר חדש, נכד הרב המאוה"ג ר' ארי' ליב ז"ל מו"צ דז"י, אבי הגאון בעל הגהות "זאב בן אריה" על כל הש"ס; [חותני] נלב"ע בימי המלחמה בעיר נעוועל ארץ גלותו בשבת הגדול י' ניסן תרע"ז תנצב"ה. ורעיתו ממשפחתו היא חמותי החשובה במו"מ ויראת ה' מרת האדע מלכה ז"ל אחותו של הגאון האמתי קדוש עליון רבי אריה ליב לפקין זצ"ל מקרעטינגען, בת הרב המאוה"ג ר' ידידי' ליפמאן (אחיו של הגאון האמתי רשכבה"ג אור ישראל וקדושו רבינו ישראל סלאנטער זצוק"ל) בן הגאון האמתי ר' זאב וואלף הגאבד"ק גאלדינגען וטעלז בהמ"ס הגהות "זאב בן ארי"ה על כל הש"ס, רמב"ם וטורים וכו', בן הרב המאוה"ג ר' אריה ליב מו"צ דזאגר ישן בהרב ר' ברוך משוועקסנע בהרב ר' ליב נין ונכד להגאון הגדול בדורו ר' דובער אבד"ק פלונגיאן והמדינה, זקן הגר"ן מדרויא והגר"א מקאליש בהגה"צ ר' יעקב מניישטאדט, והגר"י מבויסק, ולמעלה בקודש הקדשים, עמודי עולם וחכמי חרשים, זי"ע ועל ביתי היא רעיתי נצר מטעם, הרבנית מרת פריידא, ועל זרעי וזרע זרעי שלא תמוש תורת ה' מפינו עד העולם".

גם בספרו 'אשת חיל', כשהספיד את רעייתו הרבנית פריידה, חזר ומנה את יחוסה בפרוטרוט כפי הנוסחה דלעיל, תוך הצגת עץ משפחה מורחב של כל משפחת ליפקין שידע עליהם.

הרי נוספו לנו עוד שתי דורות, ר' אריה זקינו של ר' ישראל, היה בן ר' ברוך משווקשנא, בן ר' לייב.

רבי ישראל סלנטר - לפקודת השנה

היום מלאו מאה ושלושים שנה, לפטירתו של מייסד תנועת המוסר, הגאון רבי ישראל ליפקין מסלנט, המכונה ר' ישראל סלנטר.

אחד מתלמידיו הגדולים של רבי ישראל מסלנט, רבי יצחק בלזר, כתב את תיאור קצות דרכיו והילוכו בקדושה, בספרו 'אור ישראל', ובהקדמתו כתב שלא ידועים הרבה מתולדותיו, כי הוא לא רצה בפרסום אישיותו ובהשארת זכר אחריו מלבד מה שיכול להביא תועלת לרבים, וגם תלמידיו הגדולים לא מצאו חפץ לספר מקורות ימי חייו, מלבד אשר ראו בהם תועלת חינוכית או מוסרית.

בכל אופן נסכם בקצרה את המעט הידוע, רבי ישראל ליפקין, נולד בשנת תק"ע, כך נחרת על מצבתו שבקניגסברג, וכן בספר עיר ווילנא, כל כותבי תולדותיו האחרים, מציינים שנולד ו' חשוון תקע"א, על פי דברי עמיל בנימין בספרו הגרמני. מרישומי המפקדים, בהם רשום שנולד בשנת 1810 אין הוכחה לכאן או לכאן, שהרי אף חשון תקע"א, הוא עדיין בשנת 1810. מקום הולדתו, הוא בעיר זאגר, ולא כפי שיש שכתבו שנולד בעיר טעלז.

בתחילה למד אצל אביו, וכשבגר מעט, נסע ללמוד בסלנט אצל רב העיר הגאון רבי צבי הירש ברוידא, שם בסלנט, הוצע לרבי ישראל שידוכו עם מרת אסתר פייגה בת רבי יעקב הלוי אייזנשטיין מסלנט מגזע השל"ה, המכונה ר' יענקלע יענטעס. ושם קבע את מגוריו בשנים הראשונות. שם גם ראה את רבי יוסף זונדל מסלנט, וממנו קנה את יסודות תורתו המוסרית.

על פי עצת רבו נסע לווילנא בשנת ת"ר, והיה שם ר"מ בישיבת ר' מיילא, כמובא בהקדמת ספר תכלת מרדכי. שמונה שנים פעל בעיר ווילנא, ומלבד הרבצת תורה בישיבה, פעל גם ברחבי העיר, ובדרשותיו חיזק את החובות המוסריות של היהודי. משם עבר לקובנא, ואף שם הרביץ תורה בישיבה. וחתום משם על הסכמות לספרים.

אחר כתשע שנים נוספות עבר לקניגסברג. משם, הפיץ את 'אגרת המוסר' שהדפיס בשנת תרי"ח, בשנת תרכ"א, החל להדפיס מעט מדברי תורתו והגותו, תחת השם 'התבונה', בשתים עשרה חוברות. בשנים שאחר מכן, נדפסו תורותיו ואגרותיו בספרים רבים. מהם, 'אמרי בינה' ווארשא תרלח, 'עץ פרי' וילנא תרמ, 'אבן ישראל' ווארשא תרמג, ועוד ועוד.

 

ספר עץ פרי, עם אגרת המוסר

בשנת תר"מ לעת זקנתו נסע רבי ישראל לפריז, במטרה להשפיע על היהדות במערב אירופה, שם שהה כשנתיים, עד שחזר לעירו, קניגסברג, שם נפטר ביום כ"ה שבט תרמ"ג.

לאחר פטירתו נספד במקומות רבים, וספרים רבים נדפסו עם הספדים עליו, 'מספד גדול וכבד', מרבי משה יהודה רבינוביץ וארשא תרמג, 'קדוש ישראל' [עם דברי תורה ממנו] מר' יוסף פלדברג וילנא תרמד, 'כבוד ישראל' מר' דוד שלמה סלושץ מאודסה וארשא תרמד, 'הלל וזמרה' מר' אהרן אליעזר קליניצקי ווארשא תרמד. 'יורה ומלקוש' לרבי יוסף חיים קרא, וילנא תרנד, גם מעט מתולדותיו נדפסו בספרים רבים, 'תולדות ר' ישראל סלנטר' בגרמנית מאת ר' ירחמיאל [עמיל] בנימין, ברלין תרנט, 'ר' ישראל סלנטר', מאת ר' שמואל רוזנפלד, ווארשא תרע"א, ובאחרונה בספר 'תנועת המוסר' לרבי דב כץ, כרך ראשון.

תלמידים רבים היו לו לרבי ישראל, הן בישיבות בהן הרביץ תורה, והן תלמידים שקיבלו ממנו דרך בהנהגת המוסר, ואין כאן המקום למנות את כל תלמידיו, אך אציין למפורסמים שבהם, רבי שמחה זיסל זיו ברוידא הסבא מקעלם, רבי נפתלי אמסטרדם שעלה לירושלים בערוב ימיו, רבי יצחק בלזר רבה של פטרבורג שעלה אף הוא לירושלים, רבי נתן צבי פינקל הסבא מסלבודקא, ורבי אליעזר שולביץ מייסד וראש ישיבת לומזה.

במאמר שלפנינו אזכיר את יחוסו לבית אבותיו, את כל בני משפחת ליפקין המורחבת, ובעזרת ה' אכתוב מאמר נפרד על צאצאיו של רבי ישראל למשפחותיהם, ובכך יהיה עץ משפחה מושלם.

וזה סדר יחוסו

• אביו רבי זאב וולף ליפקין מזאגר, נולד בשנת תקמ"ו, זוגתו מרת לאה בת ר' יצחק, שהיתה מפורסמת בכל הסביבה בצדקותיה ובבקיאותה וחריפותה בתנ"ך ותלמוד. שם למד תורה עם בחורים,