נחזור לעיסוקנו, ביחוס הגאון בעל שלחן שלמה.
אביו ר' לייב מירקעס, כפי שהזכרנו במאמרים הקודמים, היה בנו של ר' שלמה זלמן מייזליש אב"ד מאהילוב [אוקריינא]. בפרקנו זה, נעסוק בחותנו של ר' שלמה זלמן מייזליש.
בכתב היוחסין בהקדמת 'זכרון למשה', כתב ר' משה אליעזר בילינסון, כי חותנו של ר' שלמה זלמן היה "הגאון הקדוש מו"ה יוסף אב"ד ק' מאהילוב – אוקריינא – וק' פוזנא, בן הגאון מו"ה שמחה אב"ד ק' פוזנא, וחתן הגאון מו"ה נפתלי הירץ אב"ד ק' פינסק וסלוצק, חתן הגאון מו"ה משה אב"ד ק' בריסק, בן הגאון השר מו"ה שאול וואהל".
בכתב היוחסין המובא בספר 'נאד של דמעות', ובספר 'מאמר מרדכי'. מופיעה טעות המוכחת. כתוב שם, כי הגאון מוה' שמחה בונים אב"ד דק"ק לבוב (הוא אביו של ר' שלמה זלמן מייזליש אב"ד מאהליב, וכבר כתבנו אודותיו במאמר קודם, שלא היה אב"ד בלבוב) היה חתן הגאון נשיא בא"י מוה' שלמה זלמן, (זהו ר' שלמה זלמן קצנלבוגן, בן בנו של השר שאול, וכאן נוסף עליו תואר שלא מופיע במקומות קודמים – נשיא בא"י), בהגאון מוה' שלמה זלמן אב"ד דק"ק מאהליב במדינת אוקרינא חתן הגאון הקדוש מו"ה יוסף וכו', והרי ר' שלמה זלמן אב"ד מאהליב היה נכדו של ר' שלמה זלמן קצנלבוגן. אלא ודאי, שבמקום בהגאון צ"ל והגאון, וכאן מתחילה פיסקה חדשה, ליחוס חותנו של ר' שלמה זלמן מייזליש אב"ד מאהליב.
וזו הלשון בספר 'נאד של דמעות'.
הגאון מו"ה שלמה זלמן אב"ד דק"ק מאהליב, חתן הגאון הקדוש מו"ה יוסף אב"ד דק"ק מאהליב במדינת אוקריינא ולבסוף נתקבל בק"ק פוזנא, בן הגאון מוה' שמחה אב"ד דק"ק פוזנא. והגאון מו"ה יוסף הנ"ל חתן הגאון מו"ה נפתלי הערץ גינצבורג אב"ד דק"ק פינסק וסלוצק, והגאון מוה נפתלי הערץ חתן הגאון מוהר"מ אב"ד דק"ק בריסק, בהתייר הגדול מוה שאול וואלש.
בספר 'מאמר מרדכי' כתב:
הגאון מוה' שלמה זלמן אב"ד דק"ק מאהליב במדינת אוקרינא, ולסוף ימיו נתקבל בק"ק פוזנא, בהגאון מוה' יוסף חתן הגאון מוה' נפתלי הערץ גינצבורג אב"ד דק"ק פינסק וסלוצק, והגאון מוה 'נפתלי הערץ חתן הגאון מוה' מאיר וואהל אב"ד דק"ק בריסק, בהתייר הגדול שר וטפסר בישראל מוה' שאול וואלש.
ב'חידושי מהר"א', כתב,
הג"מ שלמה זלמן ז"ל אבד"ק מאהליב הנ"ל הוא חתן הג"מ יוסף ז"ל אבד"ק פוזנא, בהג"מ יוסף חתן הג"מ נפתלי הירץ גינזבורג אבד"ק סלוצק ופינסק, חתן הג"מ מאיר וואהל אבד"ק בריסק דליטא, בהג"מ יהודא פדוואה.
בספר 'משפט ירושת משרה', לא הזכיר יחוס זה כלל.
והנה, כשנחקור ונברר בתולדות העיר פוזנא, לא נמצא שם אף רב בשם יוסף ב"ר שמחה. ולא רב בשם שמחה.
בספר 'דעת קדושים', (עמ' 201), מונה את צאצאיו של ר' נפתלי הירץ גינצבורג, ומזכיר את בתו מרת שפרינצא, נפטרה כ"א כסלו תנ"ב. והיא היתה אשת הגאון מוה' יוסף בהג"מ שמחה, אבד"ק מאהליב ואח"כ דרשן ודיין בפוזנא. יש לו תשובה בס' אבן השוהם שאלה ח' וחתם עליו "דרשן ודיינא דק"ק פויזנא". ובדורות הבאים, מזכיר את חתנו ר' שלמה זלמן מייזליש וכו'.
אמור מעתה, לא אב"ד בפוזנא, אלא דרשן ודיין בפוזנא.
וכן כתב, גם יוסף כץ, במאמרו 'דברי שלום ואמת', הנ"ל.
אמנם, גם דרשן ודיין בפוזנא, לא מצאנו אחד המתקרא בשם יוסף בן שמחה. באף אחד מפנקסי העיר.
ר' מרדכי ווייץ מקאליש, היה חוקר יוחסין נודע, בספרו 'עטרת פז', (פרק ו' הערה יד) שם לבו לטעות זו וכך הוא כותב ברשימתו על דרשני פוזנא: "הגה"ק מו"ה יוסף דרשן ודיינא, וכמה שנים ממלא מקום הרב שם, בע"ס 'יסוד יוסף' ... ויחוסו של ר' יוסף למעלה בקודש כתוב בספר 'תואר פני שלמה' ובספר 'מכתבי בקרת', ור' יוסף היה חתן הג"מ נפתלי הירץ גינצבורג מפוזנא אבד"ק פינסק וסלוצק". ובסוגריים מוסיף ר"מ וכותב: "במגילת יוחסין לבעלינזוהן יש עירוב פרשיות בזה, וב'דעת קדושים' תיקן קצתן אבל לא הכל".
מעתה נודע לנו מי הוא זה ר' יוסף דנן, חותנו של ר' שלמה זלמן מייזליש. הלא הוא הגאון המקובל ר' יוסף קאליפארי, בן למשפחה הנודעת קאליפארי, אשר אודותיה נכתב בפרוטרוט בספרים הנ"ל שהזכיר ר"מ ווייץ. והנה, הטעות שטעו בה כולם עד כה, שכתבו שר' יוסף היה בן ר' שמחה, אך למעשה, שם אביו היה הרב הגדול בדורו מוה"ר שלמה אב"ד לונטשיץ. והוא לא היה אב"ד מאהליב כלל וכלל.
ופשוט שטעותם נבעה, מכך, שר' שלמה זלמן מייזליש (חתנו של ר' יוסף) הוא זה שהיה אב"ד מאהליב, והוא זה שהיה בן ר' שמחה. וכל התארים שנכתבו עליו, בטעות נכתבו גם על חותנו – ר' יוסף.
שושלת משפחת קאליפארי.
ר' יוסף קאליפארי, בצעירותו היה נודד למקום תורה, ולמד בק"ק שדה לבן, אצל רבו הגאון הצדיק שהיה גם כן רבו מובהק של הש"ך, עד שנהרג רבו בפרעות בשנת ת"ח, והוא ניצל בניסים. לאחר מכן היה בא לקראקא, שם למד תורה מפי בעל התוס' יום טוב, ומפי ש"ב האלוף התו' המקובל אל'י, כמו"ה מאיר פאפרש. לאחר נישואיו, עם בת ר' נפתלי הירץ גינצבורג, שהיה אז פרנס בפוזנא, קבע מושבו שם, סמוך אצל חותנו. בשנת תי"ט נתקבל כדרשן ודיין בפוזנא, תפקיד אותו מילא במשך שלושים ושש שנה עד לפטירתו.
ספרו המפורסם הוא 'יסוד יוסף', שנדפס לראשונה בשנת תל"ט, ומאז במהדורות רבות. ספר נוסף נדפס ממנו, 'שדה בוכים', פפד"א תל"ט, על פרק שירה, בהדפסת אחיו ר' יצחק מלעלוב. תשובה אחת אליו נדפסה בשו"ת אבן השהם לר' אליקים געץ אב"ד הילדסהיים, סי' ח', וקוראו מחותני. ובספר עיר דוד (ק"ג ע"א) מופיעה קושיא מפי הדרשון מו"ה יוסף ז"ל מפוזנא. נשארו ממנו עוד ספרים בכתב יד, 'ויכלכל יוסף', ו'וילקט יוסף', ועוד. בקבצי 'כרם שלמה' - באבוב, ו'צפונות', פורסמו ממנו דברי תורה מתוך כרך מחידושיו על פרשיות התורה. נתן גם הסכמות לכמה וכמה ספרים, וביניהם על ספר 'בית אהרן', ועל ספר 'נחלת בנימין', וכותב עליו שאר בשרי.
לעת זקנתו של ר' יוסף, התבודד ופרש עצמו מן עניני עולם, והיתה ישיבתו יומם ולילה בביהכ"נ הישנה, ובביהמ"ד הסמוך לה, האריך ימים יותר מן צ"ה שנים, ונפטר בשנת תנ"ו. רעייתו מרת שפרינצא נפטרה כ"א כסלו בשנת תנ"ב.
אביו, הרב הגדול בדורו מוה"ר שלמה קאליפארי, היה אב"ד לונטשיץ, ונדפס ממנו באמסטרדם (לא ידועה לי שנת ההדפסה, אמנם חיבור הקינה היה בשנת שפ"ד כדלהלן) מספד מר וסליחה על הקדושים מק"ק לונטשיץ. בראש הסליחה כותב: "חיברתי בשנת שפ"ד בהיותי נודד ללחם, לחמו של תורה ועבודה, בבית מקדשו ומדרשו של אדוני אבי מורי יצ"ו, האלוף הוותיק מוה"ר שמואל, עמו מקור חיים ... בקום עלינו אדום בעלילות רשע ... ובאו במאסר השלמים והיקרים ... ברוב עוונותינו נהרגו ונשרפו על קדושת שמו הגדול, ונפלו הגבורים בירח אדר, זיין בו ... הקטן שלמה בלאאמ"ו מו"ה שמואל קליפארו ...".
אביו, הגאון ר' ישראל שמואל קאליפארי, מקראקא, בעהמ"ח ישמח ישראל (הספר כולל את כל הלכות השו"ע בחרוזים, ע"פ א"ב בקיצור נמרץ. נדפס במהדורא ראשונה קראקא שפ"ו) ועוד ספרים. בפנקס הח"ק דקראקא נכתב עליו: "היה גביר לאחיו כי היה תורתו אומנותו, וגם הון ועושר בביתו והרביץ תורה ברבים בבית מדרשו, והיו לו תורה וגדולה במקום אחד, ומלבד ספרו היקר "ישמח ישראל" הנ"ל שהדפיס בחייו, חיבר עוד ספרים רבים ונכבדים בנגלה ובנסתר כפי אשר חשבם כולם בהקדמתו לספר ישמח ישראל שם לכולם בשמות יקרא, ונתבקש בישיבה של מעלה זקן ושבע ימים, ביום ב' י"ג שבט ת' לפ"ק".
אביו, ר' שלמה קאליפארי רופא בקראקא. בצעירותו גדל באיטליה, ומשנת ש"כ מושבו בקראקא, והיה רופא נכבד וגדול בעיני בני עמו, ובעיני שאר בני עירו עד שנתמנה להיות רופאו האישי של המלך זיגמונד אגוסטס. נפטר ט"ז כסלו שנ"ז.
כנזכר לעיל, חותנו של ר' יוסף קאליפארי, הוא ר' נפתלי הירץ גינצבורג, אב"ד פינסק וסלוצק. אודותיו ואודות חותנו, נרחיב בפעם אחרת, אי"ה.
במאמר הבא נמשיך ונעסוק ביחוסו של ר' שלמה זלמן מירקש.